פתח האוהל
יש שהוא שר שירת נפשו, ובנפשו הוא מוצא את הכל, את מלא הסיפוק הרוחני במלוא. ויש שהוא שר שירת האומה, יוצא הוא מתוך המעגל של נפשו הפרטית, שאינו מוצא אותה מורחבת כראוי, ולא מיושבת ישוב אידאלי, שואף למרומי עז, והוא מתדבק באהבה עדינה עם כללותה של כנסת ישראל, ועימה הוא שר את שיריה, מצר בצרותיה, ומשתעשע בתקוותיה, הוגה דעות עליונות וטהורות על עברה ועל עתידה, וחוקר באהבה ובחכמת לב את תוכן רוחה הפנימי. (עולת ראי"ה, אורות הקודש)
בוודאי אין העולם יודע את ערכי, את עומק שכלי, את רוחב הקפת דעתי, כשם שאינם יודעים את חסרנותי, את שפלותי, את פגמי, ואת חסרון ידעתי. (חדריו)
תגובות:
מסר ליוצר | שיחה עם היוצר