יצירות של DG

שבט יהודה בשנת אלפיים הרוח מנשבת על המים בוא נעלה לירושלים ונרים את הידיים גבוה לשמיים צולם בבאב אל וואד בדרך ל.....

הרמתי מהרצפה את הפנקס ועקבתי בעיני אחרי המכוניות החולפות בדהרה, לעזזאל חשבתי לעצמי, אם הייתי קצת מתאמץ זה לא היה קורה והפנקס בטוח היה נשאר אצל העלם חמודות הזה בטח במהלך מנוסתו הפזיזה של הנער הוא לא הבחין בנפילתו. יום שישי כד שבט שעה 10:07 טרמפיאדה מחוץ לאריאל כיוון מזרח. בוקר טוב פנקס לוחם קטן שלי,יש לי ויהיה לי כנראה יותר מדי זמן איכות איתך עכשיו, לא נורא הרבה זמן כבר לא הקדשתי לך זמן ברצינות, בטח משמיים ראו שאני זונח אותך,אז תקעו אותנו עכשיו ביחד הא מה אתה אומר... חבל שאתה לא עונה ככה ההינו יכולים לפתור אחת ולתמיד את בעיית הדיור שלך, איך שאתה יושב סתם בכיס לא נראה לי מה נעשה לך,שקית או גומי בד? כמה נשקיע בך, אולי ניקח איזה בד פירחוני ונסגור עם כפתור, או שאתה מעדיף להיות לוחם קרבי. שעה 10:52 טרמפ' ביציאה מאריאל לכוון מזרח ואוו איזה התרחשות לא פיללתי מה יהודה עושה שם? הוא יוצא ממזדה אפורה בטרמפי' ממול פותח את הבג'אז, מעמיס את התיק על גב,חוצה את הכביש ומרים את הראש, אני פוגש את מבטו ומבלי משים שנינו מגניבים חיוך של הקלה,כיף,עדיף לסבול ביחד. "מה המצב יו'דה לאן אתה " "אני לאיתמר שבת גיבוש ואתה משה" "אני להר ברכה גם כן שבת גיבוש, מה אז מה איתך" "בסדר, תגיד נראה לך נעלה לבה"ד3 או שנרד בתפוח" "לא יודע, אבל מה שבטוח רק נעוף מפה כבר, שבת היום" "עזוב שבת, תראה פה את כל המצבות בטרמפידאות! רק לעוף מפה." שתיקה מביכה מסתררת בטרמפיאדה חבל לעלות כאלה נושאים, ועוד חשבתי שיהיה מעניין איתו. באמת פנקס לוחם גיבור שלי אתה לא רואה, אבל פעם היו מטעי זיתים, טרמפיאדות רגילות. עכשיו, כל טרמיפיאדה נראת כמו מוצב, ועזוב אותך שיש פה כל מטר גלעד לזכר איזה גיבור קדוש תאכל'ס עכשיו פחות כיף ממקודם. שעה 11:24 טרמפיאדה ביציאה מאריאל לכוון מזרח סוף כל סוף יש איזה רכב עם ל"ז צהובה שממשיך ועובר את הצומת ולא נכנס למכללה, מפתיע. לא, באסה זה טרנספורטר לבן,בטח ערבי ישראלי. יו'דה מסנן לעברי בטח יעצור יגיד לנו נבלוס (שכם בפי הערבים) הטרנספורטר הלבנה חולפת על פנינו ובאמת, מתחילה להאט, הנהג מאוטט ועוצר את הרכב בצד הכביש. פותח את דלת הרכב ומקפץ לו החוצה,נראה כמו איזה ערבי ישראלי מדוגם , בטח יפואי או משהו כזה אני מהרר לעצמי. יו'דה לוחש לי "משה ס'תכל לא נראה לך שיש לו אקדח", איזה לחוץ יו'דה,"גג איזה שברייה קטנה אני חושב" עניתי לו בנתיים הנהג עובר לצד הכביש ופותח את דלת המלווה, מחליף איתו כמה מילים. ומתוך הרכב מגיח איזה בחור ערבי מגודל מינימום חמסניק, זקן עבות כיפה לבנה גדולה וסריג פשוט. יו'דה הלחוץ ישר אומר לי "תראה גם לו יש אקדח אני בטוח", אני בעצמי מתחיל יותר לחשוש, מחשבות חולפות מהר במוחי, הנהג מיתישב לו בניחותא בתא המלווה. והחמסניק האדוק פותח את דלת הצד של הרכב ומתעסק שם בכל מיני דברים , לפתע ללא כל התראה החמסניק מוריד את הסוודר שלו שולף מתוך הרכב אפוד עמוס ליעפה בלבנות חבלה, נראה כמו ריזה חגורת נפץ מהדור החדש. די אני לא יכול לכתוב יותר אני בורח עם יודה נ.ב פנקס אהוב שלי אם אתה יכול תתפלל עלי. "למה אכלתי אמא למה הקשבתי לך..." פתאום באמצע יזומה מציקה, אני כ"כ מתחבר למילים. כבר נמאס אי אפשר יותר עד מתי נסתובב בחוסר מעש, עם קרמי כבד, קסדה על הראש ועל הקרמי וסט מציוד וחמוש בממיות מוחרשות,בבנדולרה הכי משופצרת בעולם,שתי מחסניות לבנות, ואחת נותבים. ועוד איפה ליד הבית שלי בתחנת דלק של אריאל,כל היום רואה את החברים מבלים ואת כל המתנחלים המוזרים האלה. שמה אני לא מבין בחבר'ה למה לכל מקום הם הלוכים עם תיק 60+10 מינמום לאיזה טרק בהודו וסנדליםכאליו אמצע אוגוסט.ואני מה אני עושה. "3 מקודקוד קבל יש מקומיים בצ. לך תפתח עליהם עניים " רות קיבלתי. הכיתה פותחת בתנועה איטת ומסורבלת לעבר הצומת. "חייל חייל " מה הצעיר הזה רוצה ממני, מרץ 01 מ'א אני חושב לעצמו. "תגיע מהר לטרמפיאדה, יש שם מחבל מתאבד"הנער מפסיק כדי לקחת אויר וממשיך"ראיתי אותו לובש חגורת נפץ" "בונא אבי אוכלים סרטים המתנחלים האלה" "הי' בחור אם אתה עובד עלי אני מוריד אותך לחמישים ברור" "לא יודע רון אבל הילד הזה נרא לי די לחוץ בא נבדוק רון מה אכפת לך" "סבבה"עניתי. אנחנו מתקרבים לצומת פונים ימינה לכיוון הטרמפי' שממנה באו הנערים ורואים שם איזה טרנזיט גדולה, לידה עומד איזה ערבי חמסניק מגודל שנראה כאילו גמר להתלבש או משהו כזה. נראה לי רצני אני צועק לכיתה שמאחורי. אנחנו נעים בצורה מאובטחת מקדמים חוד לפנים קלע מימיני ונגב לשמאלי וממשיכים לנוע לעבר הערבי, פתאום החמסניק המגודל מתחיל לצרוח ולננפנף בידו ומתחיל להתקדם לעברנו הלו תרגעו מה קרה לכם מה אני איזה מחבל שאתם מסתערים עלי אנ בסך הכלי מגבניק ואנחנו לוחמים של הימ"ס רק עצרנו בצד להתארגן ולנשום אויר לפני שניכנס לשכם."בטח הצערים האלה, שהיו פה קצת נלחצו. מה עד כדי כך שהם קראו לכם" סיפור שהיה באמת ... לפחות הבסיס

.

.

תמנות אחרונות לערב האחרון ברגילה