פורום נשואים טריים (עמוד 2)

האינסטינקט הראשון היה להגיד שלא לגיטימי

אבל אני לא באה לסכסך

מן הסתם שיש גם מקום לקחת את זה יותר בסלחנות

ובאיזה הקשר הוא אמר שהיא יפה?

בשביל שידוך?

אם מפריע שהוא חושב על מישהי שהיא יפה,

אז...

צר לי לאכזב, כל גבר חושב על נשים מסוימות שהן יפות. זה לא משהו נשלט, זאת פשוט עובדה.

אם מפריע שהוא אמר לך, אז את יכולה פשוט להגיד לו שאת מבינה שהוא חושב כך, אבל את לא מעוניינת לשמוע כי זה מפריע לך.

מה שכן, לדעתי כנות (כמעט) תמיד יותר טובה מאשר להסתיר...

אותך במה שהוא חושב.

אם היית מעדיפה שלא יאמר לך דברים כגון זה, קל לבקש.

אם את רוצה שהוא לא ישים לב ליופי, זו כבר מעלה הדורשת עבודה פנימית

אם הבחילה נובעת מכך שאת מרגישה מאוימת ממה שהוא אמר, או שזה מרגיש לך שמעבר למה שבעלך אמר הוא גם יוצא מאיזון אז חשוב לברר מה באמת מפריע לך כל כך

אם הוא היה אומר שהיא גבוהה זה היה מפריע לך?

שמנה?

רזה?

חכמה?

וכו'

תנסי להבין מה הנקודה שמפריעה לך בזה.

שזה גם הפוך?

או שאצל נשים מצפים ש"זה יהיה נשלט"?

שנשים לא יחשבו על גבר שהוא נראה טוב או משהו?

ואצלנו גם מדברים על זה... אמנם לא בדיוק מהסיבות הרגילות, אבל עדיין יש פתיחות בנושא.

תלוי איך זה נאמר.

אם שאלת "נכון זאתי יפה" והוא ענה "כן היא יפה".

או שהוא אמר "ראית את זאת איזה יפה"

זה קצת חסר טאקט, ולהרבה נשים זה יפריע.

לי אישית לא כזה מפריע, ביום שהתחתנו לא כולן הפכו למכוערות ולבעלי עדיין יש עיניים.

כן חשוב לי שבעיניו אני עולה על כולן והוא גורם לי להרגיש את זה, אולי זאת הסיבה.

את מרגישה יפה בעיניו? הוא נותן לך להרגיש את זה?

אני יודעת שהוא ממש חושב שאני יפה ואוהב את איך שאני נראית...

הוא ראה מישהו ואז אמר לי יש לו אחות יפה...האחות בערך בת 14/15. מבחינתו זאת ילדה...

בעיניי לא...בכל מקרה הסיטואציה עצבנה אותי ברמות

שהוא לא יחשוב שיש נשים יפות בעולם?

אני לא חושבת שזה מציאותי.

שלא יספר לך? את זה אפשר לתקשר.

שישמור על העיניים? אולי וגם בזה יש גבול כמה אפשר.

ובהקשר שלה היא באמת ילדה, כמו שאומרים על ילדה שהיא ילדה יפה.

הפוך לא היו מקבלים את זה כאן

אשה שתכתוב על התאהבות בעבודה, צפייה בתכנים מיניים וכיוצ''ב - תהיה כלפיה הרבה יותר אמפתיה מאשר לגבר באותו המצב.

למשל- אשה שכותבת כאן שהיא גילתה שבעלה צופה ב***

יגידו לה: תביני, זה לא אומר שאת לא יפה ומושכת בעיניו.

תביני,

זה בגלל הטבע הגברי

וכו' וכו'

אלא על מה שיגידו לו...

 וכתבתי למעלה שזה חוסר טאקט ואמירה שלא צריכה להיאמר.

אבל אם היא סוחבת את זה ככה וזה עשה לה רע וכעס כמו שהיא מתארת אולי זה יושב על היחס שלה עצמה עם יופי או ציפייה שבעלה יהיה עיוור ליופי אחר, שזה בעיני לא מציאותי, לא לנשים ולא לגברים, יופי זה נתון מבחינתי כמו גובה, משקל וגיבנת.

אם מפריעה לה רק הערה, מובן לגמרי, ולתקשר שישמור את המחשבות שלו לעצמו.

וכמובן שגם לצד ההפוך - ודווקא אישה במקרה כזה תקבל יותר הבנה

וגבר יעשה לרוב הרבה פחות עניין.

גבר יעשה הרבה פחות עניין.

שזה בפני עצמו מעניין למה.

טוב חלק מההבדל בין גברים לנשים

אשה רוצה להרגיש שהיא הכי יפה בשביל בעלה

סביר להניח שגבר ממוצע רואה לעיתים נשים יפות.

אין צורך לדווח על כך לאשתו, סתם מעורר רגשות שליליים.

עדיף לעבור הלאה, ולומר לו שאת לא מעוניינת לשמוע על נשים יפות שהן לא את

אבל בגדול לא לגיטמי בעיני האמירה

זה מה שהייתי מגיבה בהומור כמובן

אבל קשה לי להאמין שבעלי יגיד כזה משפט כי מלכת היופי כבר בבית🤪

הבנת מה עשיתי שם?

הכל לגיטימי (בגבולות הטעם הטוב כמובן)

אם האשה לא מי יודע מה עם בטחון עצמי, ולא מי יודע מה מרגישה 100% אהובה - היא תרגיש מן הסתם גרוע עם זה.

אבל עם להיפך - עם חוט שדרה יציב , מחוברת מאוד לעצמה, רגועה ובשלום עם עצמה, זה ישפיע מן הסתם הרבה פחות.

אם בכלל.

הוא חיווה דיעה. אולי יש לו חוש אסתטי מפותח.

לא להתרגש.  תעבירי את זה. יכולה אפילו לשתף פעולה - "מ..מ..מ.. מקסימה"

ולעבור הלאה. מניחה שהוא לא ממשיך לנעוץ עיניים.

לכן, כל כך חשובה שמירת העיניים. מכל הבחינות.

בס"ד

בדיוק הערב ראיתי את הרב פנגר מדבר על זה. הרב פנגר - אין כמוהו!

המסר בקיצור; לא להתרגש.  אבל ממליצה לשמוע אותו

הרב יצחק פנגר: עדיף להיות מאושר מצודק

מה שנעמי אמרה - מאה אחוז נכון. את רואה שיכולים לראות ולחוות את זה גם אחרת.

יש לו עיניים, ברוך השם, אז הוא שם לב. האם זה אומר שהוא רוצה אותה או לא אוהב אותך

או משהו כזה....לא! עובדה, הוא התחתן איתך! זה כלום בעינייך? הוא בעלך ולא בעלה,

יש המון נשים יפות, ולכל אחת יש את היופי שהקב"ה נתן לה. מן הסתם גם את  יפה,

בטח בעיני בעלך.

וסתם רעיון (קצת קטן ואולי מלחיץ אבל אני זורקת אותו בכל זאת) - יש בעלים

שאוהבים שנשותיהם מתאפרות ויש כאלה ש....לא.

יש את אלה שנעליי עקב גבוהות (20 ס"מ לפחות.....) עושה להם את היום, ויש

כאלה שסנדלי אילת...ואוו!

אז אולי לברר מה בעלך אוהב? אולי להתאפר יותר (גם בבית, מה לעשות)

אולי עקבים גבוהים (לא בבית, השם ישמור...), אולי תסרוקת כזו או אחרת..

אולי תצאו ביחד ואת תתנהגי, תתלבשי ותעטי עדיים, כמו בפגישות?

ואולי...לא!

כלומר, לא רוצה לרמוז שהוא רואה את יופיה של מישהי ברחוב כי

את פחות יפה בעיניו (אל תלחצי, אל תלחצי, להרגע, להרגע cool up בתי)

סתם, זורקת רעיון קטן נשי קטנוני.

חיים טובים לשניכם ביחד. תמיד!

אגב, מה עם להתפלל על קשר חזק, קרוב, אוהב  כמו שאת רוצה?

ועוד משהו: מה עם ללכת לחוג או לעשות דבר מה שאת אוהבת, בלי

קשר לבעלך? אחרי הכל: שנינו ביחד אבל ...כל אחד לחוד!"

ואז מתמלאים לבד ולא תלויים כל כך בבעל

שעם כל הכבוד, אחרי הכל, הוא רק בן אדם, ובן אדם -

יש לו את הפשלות שלו. מה לעשות.

עוד משהו (אלוקים, אני לא יכולה לסיים) - כששמחים

גם יפים/יפות יותר!

בהצלוחה!

לא בהכרח לגיטימי בעינייך.

וגם צריך להיות בסיטואציה כדי להרגיש, לפעמים זה עניין של ניואנסים.
 

בכל אופן, ממליצה לגברים לשמור דעה כזאת לעצמם גם כשמבחינתם מדובר בהתרשמות סטרילית.
 

העולם מלא באנשים ונשים יפות אובייקטיבית וסובייקטיבית.

באותה מידה שאת חושבת על מישהי שהיא יפה, גם הוא יכול לחשוב כך.

השאלה היא האם ומה היופי של אותה זרה מעורר אצלו.

ומה האמירה הזאת עצמה מעוררת אצלך.

אישה מייחסת לאמירה של הגבר שלה כלפיה "יפה", כמשהו ייחודי, ונשגב שקשור לאהבה המקודשת בינהם.

גם אישה לא יפה רוצה להרגיש יפה סובייקטיבית אצלו.
 

בעיניי פחות חכם ופחות מנומס שגבר יגיד מיוזמתו על אישה אחרת שהיא יפה.

עדיף בכלל לא להיכנס לזה.

תוכלי להבהיר לו את העניין אחרי שתרגעי.

שעבורך זו מילה בעלת משמעות זוגית והיא פחות נעימה לך גם במקרה שזה נאמר ממקום סטרילי...

אני מניחה שהוא יכבד.

נ.ב.

לא חושבת שנכון "לנקום בו", גם לא נראה לי שזה יעיל. גברים ונשים מגיבים בצורה שונה לקנאה מהסוג הזה.

במקרים כאלה יותר נכון לאשר. "נכון, היא יפיפיה".

בסה"כ יופי זו תכונה מסך הרבה תכונות. זה לא אמור לאיים עליך.

את כן יכולה לשתף אותו שלשמוע את הקול שלו אומר את זה על מישהי אחרת קצת צורם לך כי את מייחסת לזה משמעות עמוקה יותר.

אבל כל עוד לא נאמר משהו בוטה, חושבת שנכון להבליג.

לך שבעלך מסתכל על ילדות מאשר שהוא אמר על מישהי שהיא יפה. מצד אחד זה נשמע באמת רע. מצד שני, יצא לי כמה פעמים שאנשים ציינו את יופים של הילדים שלי וזה היה לי ממש מוזר. אבל כנראה יש חברות שזה מקובל.

נגיד פעם הגענו לחברים של המשפחה שלי מבוגרים, והאבא אמר לי על הבת שלי שהיה בת 13 בערך: " ילדה יפה בלי עין הרע, יהיה לה טוב בשידוכים", ואני כזה מה?! היא ילדה קטנה. הרגשתי ממש מוזר אבל כנראה זה היה נראה לו לגיטימי. זה מישהו שאני מכירה מילדות וזה היה לי ממש לא נעים. אבל זה לא הופך אותו לסוטה חלילה, יש בזה אולי רק חוסר צניעות.

או שכנה כמעט בגילי אומרת לי : " איזה חתיך הבן שלך" (בן 20) אני כנראה לא הייתי אומרת דבר כזה גם אם הייתי חושבת ככה, אבל יש אנשים שזה סבבה להם. (ושלא נדבר על אנשים שבטוחים שהם יכולים לעצור זרים ברחוב ולספר להם איזה שיער יפה יש לילד/ה או עיניים יפות וכדו', כי גם בזה נתקלתי. אנשים בטוחים שהם אומרים משהו טוב. )

בעניין ההשוואה בין אישה לאחרות, לא רק השוואה ביופי פוגעת. לפעמים בני זוג משווים גם מידות/ התנהגות/ יזמות או כל דבר וזה יכול ממש לפגוע וצריך להזהר בזה מ2 הצדדים. 

יש לזה סיבה.

בכל אופן לדעתי מרגע שאישה מגיעה לבגרות מינית, האמירה הזאת לא לגיטימית ואם היא נאמרת כלפיה היא אמירה מטרידה.

ילדה בת 13 ובת 15 היא לא באמת ילדה.

אומנם מבחינה חוקית היא קטינה, אבל מבחינה אבולוציונית היא כבר בוגרת מינית וברמה הטבעית גברים נמשכים אליה.
 

בעיניי זה שונה כשאישה אומרת את זה על בחור. גם כי בין היתר ברמה הטבעית הבסיסית נשים פחות בעניין של גברברים צעירים מהן בפער.  

בכללי זאת ההזדמנות לומר, יש שתי נשים שגבר יכול *לדבר* על היופי שלהן, אישתו והבת שלו. ולגבי האופציה השניה הדעות חלוקות.

אבל לדעתי גם לא צריך לעשות פיל מעכבר.

כנראה הכוונה של בעלה של פותחת השרשור היה עובדתי בלבד ולא בקטע מיני/העדפת יופי וכו'

דומה לאם היה אומר עליה שהיא ממש גבוהה או ממש שמנה (שגם זה לא לגמרי לגיטימי. אבל מניח שהיה עובר לאשתו יותר בגרון מאשר להגיד עליה שהיא יפה)

לכן. בסדר.

לדעתי אפשר להעביר הלאה.

לבחוש בקדרה סתם לא יועיל בכלום.

ולמשפט האחרון שלך אפשר גם להוסיף את אמא/סבתא

או שבגלל שזאת חמותה אסור להגיד לה שהוא חושב שאמא שלו יפה? (כמו שאסור להגיד שאמא שלו מבשלת טוב...)

כתבתי על כך לפני כן לפותחת.
 

דיברתי עכשיו להודעה של +5...

צרם לי ההוא שאמר על הבת שלה שילך לה טוב בשידוכים...

ההתעסקות והשיח הזה עצמו בעייתי שלעצמו בעיניי בלי קשר למה אישתו מרגישה לגבי זה.

כי מטבע הדברים יופי זו תכונה שנושאת משמעות נפיצה יותר. אם זו החפצה או משיכה לא לגיטימית וכו'...

לגבי הסוף, אישה בכללי אוהבת לשמוע את הקול של הגבר שלה אומר "יפה" רק כשזה עליה.

כן אפילו לא על אמא שלו ולא על אחותו... זה עלול לגרום לה להשוות את עצמה אליהן. הזוי אבל זה קורה.

כמובן שיש משתנים, ואם הוא לא חוסך ממנה במחמאה הזאת, והיא מאמינה לו לגמריי, והיחסים המיניים בינהם מעולים, מן הסתם שזה פחות ידגדג לה אם בכלל...

אבל כאמור, גם בלי קשר לאישתו, ההתעסקות הזאת לא ראויה בעיניי.

אף אחד כמעט לא התייחס לזה שזה לא ראוי

לא ראוי שהוא מגיב ככה.

בגדול פחות מתאים ..
אבל ממש תלוי איך נאמר ובאיזה הקשר

לעניין ''להגיד לאשתו'', אם הוא היה רואה באמירה הזו משהו מיני וכדו' - תסמכי עליו שלא היה אומר.... אפשר להאמין לו שזה נאמר בתמימות. 

לא עולים על בריקדות בגלל כל יציאה.

יותר משקיעי נדל"ן מוכרים את הדירה בהפסד: איזו עיר הכי איכזבה?

אין כמעט חיה כזאת

לשם החישוב הפשוט,

על 300 אלף הון אפשר לקחת כ900 אלף הלוואת משכנתא

נחשב הכי ממוצע. 5% ריבית קבועה.

ל25 שנה.

החזר סביב 5250

אני אישית לא מכיר מקום שיש דירה שעולה 1.2 מיליון והשכירות שלה היא 5250

אולי אולי עם איזה קומבינה של חלוקת דירה והשכרה של 2 היחידות אולי תגיעו ל4000-4500 וגם זה בספק.

קח שככל הנראה תצטרכו להכניס את היד לכיס בכל חודש להשלים את תשלומי המשכנתא.

זה לפני בלאי של הדירה וכו' שיש

הדבר היחידי שאפשר לבנות עליו זה עליית ערך הדירה.

אבל מה שהיה לאו דווקא יהיה.

ולכן לדעתי לא חכם סתם להתבסס על עליה כללית אלא לחפש משהו ספציפי שישביח את ערך הנכס (פיתוח השכונה/הקמת מכללה ליד/פינוי בינוי וכו')

בהצלחה 

שאפשר להסתכל על זה גם כעל הזדמנות -

עיר שכרגע נמצאת במשבר כזה שמוכרים אפילו בהפסד.

וייתכן שבעוד עשור המחירים 'יתקנו' את עצמם ולכן זו דווקא ה-עיר לקנות בה (וכמובן- ייתכן גם שלא).

אם הסיבה למכירות ההפסדיות היא משהו זמני - אז באמת יש כאן הזדמנות לקנות.

אם הסיבה היא משהו שלא עומד להשתנות, אז עדיף להתרחק...

בגדול, הסיבות לירידה במחיר בבאר שבע הן בגלל המון המון משקיעים שקנו בסביבות האוניברסיטה דירות מאוד ישנות, אף אחד לא רוצה לקנות את הדירות האלה למגורים אלא רק להשקעה.

נוצרו שכונות שלמות של דירות ישנות להשכרה (ג', ד') לסטודנטים, יותר דירות ממה שהסטודנטים צריכים (יש להם גם מעונות של האוניברסיטה וגם מבחר עצום של דירות להשכרה).

אם בגבעת שמואל דירה בסביבות אוניברסיטת בר אילן תושכר תוך דקה ואנשים יעמדו בתור בשביל לגור בה,

בבאר שבע המצב הפוך - יש דירות שפשוט עומדות ריקות, או שבעלי הדירה היו צריכים להשקיע המון כסף בשביל להפוך אותה ליותר אטרקטיבית לעומת דירות אחרות.

כלומר בעלי הדירות רבים על השוכרים, במקום שזה יהיה להפך.

אני לא רואה סיבה שהמצב הזה ישתנה בקרוב, ולכן אין סיבה לחשוב שהמגמה תתהפך.

מה שכן, אם מדובר על רכישת דירה רגילה בבניין יחסית חדש שמיועדת להשכרה למשפחות ולא לסטודנטים - אז לדעתי במגזר הזה המחירים דווקא עלו ולא היו מכירות בהפסד. 

אבל דירה כזאת אי אפשר לקנות עם הון עצמי של 300 אלף...

נ.ב.

גם במניות זה ככה. אם מניה נופלת, צריך לבדוק טוב טוב לפני שמשקיעים בה. אולי הנפילה באמת בגלל סיבה שעוד חודש תתהפך ולכן החכם יקנה דווקא עכשיו, ואולי הנפילה היא בגלל שפתאום קמה מתחרה הרבה יותר חדשנית ויעילה ואז כבר לא כדאי להשקיע בסוס מת.

רוצים דוגמה טובה לזה?

טוב נו, כי ביקשתם יפה

הנה גרף של חברה שנסחרת בארצות הברית (צריך לקרוא משמאל לימין)

רואים את הירידה שסימנתי עם החץ האדום?

זה היה כשהתחילה מגפת הקורונה, והמוני אנשים משכו את הכספים שלהם משוק ההון.

אבל היו גם אנשים חכמים, שהבינו שלא תמיד מגפה היא דבר רע.

אם למשל יש חברה שמרוויחה כסף דווקא מזה שאנחנו בבידוד,

מרוויחה כסף מזה שאסור לנו ללכת לעבודה,

מרוויחה כסף מזה שיש לנו פתאום המון זמן פנוי...

דווקא חברה כזאת תגדיל את ההכנסות שלה בתקופת מגפה.

ולכן כמו שאפשר לראות בגרף, המניה של חברת נטפליקס התאוששה הרבה הרבה יותר מהר משאר החברות. ההמון מכר מניות בפאניקה, החכמים השקיעו בחברה שיודעת לעשות ממגפה בוננזה.

שהקטע הקטן מהכתבה בדה-מרקר שהבאת לא מעיד כלום.

כי לפי מה שסיפרת ההגדרה 'באר שבע' היא כללית מדי ולא באמת משקפת את המצב של כלל העיר.

בסוף בנדל''ן כל דירה היא ייחודית.

אני הייתי ממליצה לזוג הנ''ל לפנות לאדם שמכיר את השטח לעומק ולעבוד דרכו (ואם ירצו, יש לי שני מספרים לתת להם- אחד לגבי באר שבע, אחת שעובדת בפריפריה- שדרות-נתיבות- אופקים ומהצד השני בקריות).

את שואלת מה יקרה בעוד כמה שנים, ואת זה אף אחד לא באמת יודע.

נ.ב. 

מי אמר שאתם חייבים לקנות דירה? אפשר להמשיך לחסוך עד שתוכלו לקנות דירה שתגורו בה.

הרוב דירות פח ישנות, יש גם פרויקטים חדשים באזור אבל מעט מאוד, לא להתקרב להשקעה בשכונה ד, אפילו לא בצחוק, אחת השכונות הקשות בארץ.

בכללי דירות לסטודנטים זה מומחיות בפני עצמה מצד אחד זה בטוח מצד שני הסטודנטים באים ל10 חודשים בשנה ולפעמים צריך לרדוף אחרי הצ'קים שלהם, וגם הם מתחלקים בצ'קים בקיצור זה אופי השקעה מסוג מאוד מסוים.

רוב המשכירים ירצו דווקא להשקיע בבדירות למשפחות עם ילדים שיש להם מוסדות באיזור גנים, בתי ספר, גם לא ירצו לעזוב כל כך מהר מה שמקנה שקט (יחסי) לטווח ארוך בלי קפיצות של חודשים בהן הדירה לא מושכרת ואתה אולי יכול לעשות שיפוץ בינתיים כדי להשביח את הנכס ותו לא, אבל השכרה לסטודנטים זה דבר כשלעצמו מצריך מומחיות מסויימת בנדלן שאפשר גם להרוויח יפה ממנה.

בסביבת האוניברסיטה יש גם את העיר העתיקה (מהתקופה העות'מנית) זה אני קורא לה "נחלאות של באר שבע" מלא ברים של סטודנטים ואוירה של מאפרות אל תוך הלילה ומוזיקה, בתים ישנים ומתפוררים עם תשתיות מעפנות, צינורות אזבסט לא עלינו, לוחות חשמל עם רכיבים מלפני קום המדינה (לא צוחק) והדיור יחסית זול, קרוב לכל מקום שווה במרכז באר שבע במרחק רכיבה על אופנייפ, בעיקר קורץ לסטודנטים ושוב השכרה לסטודנטים זה מומחיות בפני עצמה.

אני לא יודע אם קשה למכור בבאר שבע, אני רק קניתי דירה אחת בשכונה ה ואני לא חושב בכלל שבשכונה זו קשה למכור מכיר מלא חברים שמכרו פה דירות, לא נראה לי שהיה להם קשה, אבל קשה זה עניין יחסי, ברור שדירה סבירה במרכז יהיה יותר קל למכור מאשר בפריפריה.

את הקריה החרדית אני לא מספיק מכיר.

אם אתם רוצים להשקיע בנדלן מעבר להון העצמי אתם צריכים גם קרן חירום עמוקה יחסית לתקופות שהדירה לא תהיה מושכרת ולבלת"מים שיפלו עליכם כמו דוד שיתפוצץ, במיוחד אם בא לכם לא להיות משכירים רשעים שתדרשו לא לבטל חוזה גם במקרה של סרטן או גירושין או מילואים וכיוצ"ב כי אתם חייבים חייבים חייבים את התזרים כי אין מי שישלם את המשכנתא ותהיו יכולים לזרוק לרחוב ניצול שואה או אם חד הורית כי צקים חזרו, הקיצור תכינו קרן חירום עמוקה לשקט הנפשי שלכם.

אני לא יודע אם זה חכם להשקיע בנדלן אם יש לכם הכנסות נמוכות, מצד שני יש לכם 300k, שיקול שלכם, אם תרצו אני אתן לכם באישי טלפון של המלווה הפיננסי שלי.

כל עוד זאת דירה ראשונה אין מיסוי אז אפשר בהחלט להצמיד את ההון לנדלן.

ממה שאני מבינה הרבה *משקיעים* הפסידו שמה. אבל אם זאת דירה ראשונה זה לא נחשב השקעה ויכול להשתלם.

1. זה לא אמור להיות ככה
2. זה לא באמת עובד
3. אם עובד לתקופה קצרה, כשאתה 'מדליק' חזרה זה עם ריביות

לפעמים אצל אשה יש חסמים אמיתיים- הורמונאליים\ רגשיים\נפשיים.
האם באמת מיצית את כל האפשרויות?



 

הבעיה שלא ברור איפה הכפתור של הכיבוי והאם אפשר לכבות בלי לכבות עוד חלקים.

הייתי גם במצב הזה. הייתי פשוט צמא לאהבה, למגע. התחלתי לשוטט ברשת כדי למלא את הצימאון אבל הוא רק גדל. נסיתי כמה טיפולים עד שמצאתי מטפלת אחת (דרך סרטון בפייסבוק) שהצליחה לדקור את הנקודה, אחרי תהליך קצר שתפתי את אשתי בשיחות ובמכתבים במה שעובר עלי ושאני בתהליך טיפולי. לא היה לה קל אבל היא הצטרפה גם לטיפול. זאת לא דרך קלה ורומנטית. יש הרבה גלים בדרך, לפעמים ריח ביוב להם.

דברנו הרבה על המרחק שנוצר, על הצורך שלה לקרבה רגשית במילים בהקשבה.

היו כמה נקודות מעשיות שעבדתי עליהם, ועד היום הן נקודות חשבובות ורגישות.

הרעב למגע מייצר הרבה מתח במערכת עד שהופך להיות מניע העיקרי בכל הקשר. גם אם עזרתי וחייכתי והקשבתי, כל עוד המניע הנסתר של "על מנת לקבל" קיים שם, זה דוחה את האשה. היא אמרה באחד הטיפולים ששנאה את זה שהייתי טוב כי זה כביכול חייב אותה לשכב אתי.

דבר שני שמאוד עזר, הייתי אומר שעשה מהפכה יחסית להשקעה, זאת פתיחת קבוצת ווצאפ של שנינו. אני שולח לה שם הודעה יומית בבוקר. כל הנסיעה לעבודה אני חושב מה לכתוב לה. זה מרחב נקי לרומנטיקה  אני כותב לה שירים, לפעמים שולח תמונה יפה שאני מצרף לה משפט כמו "זה הזכיר לי אותך" וכדומה. יוצא שאני מסתכל לעולם ומחפש במה אני יכול לשתף אותה.

הדיבורים העדינים האלה מדליקים אותה גם מינית ברמה שאי אפשר לדמיין. זה קורה לא ביום אחד אבל זה קורה ובגדול.

דבר שלישי ואחרון (כי זה ממש ארוך כבר) אנחנו בשאיפה לעזוב את הניידים בערב כשאנחנו ביחד. אם אי אפשר כל יום אז לפחות 3 פעמים בשבוע (גם זה קשה מאוד). לפעמים רואים סרט ביחד, לפעמים אני מקריא לה ספר (עדיפות לדברים רומנטיים), לפעמים עושים הליכה, מכינים אוכל או ווטאבר. זה לא דייט אלא כמו להתחיל לחיות ביחד. אז יש שיחות תוך כדי, חיוכים, מחוות, נגיעות קלות. זה ממש משנה המציאות.

אני ממליץ לך בחום לקחת את עצמך לטיפול אישי (הגישה שעבדה אצלי קורים לה גישת המובחנות), מצד אחד לשחרר את התלותיות בה ומצד שני להתקרב אליה ולקבל אותה אליך.

אחר הדברים האלה, לא הכל וורוד עדיין ויש נפילות ויש ריבים ויש פגיעות, אבל גם יש תקווה גדולה שנזדקן ביחד בשמחה ובתשוקה

סליחה על האורך, שנים לא הגבתי כאן אבל ההודעה שלך נגעה בי

את הדרך שעברת ועברתם.

זה ממש יפה לראות איך לומדים ומתפתחים ומוצאים את השבילים הנכונים.

אשריך

חושבת שמובחנות תעזור לך ממש ממש.

בעז"ה.

עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך י"ד בחשוון תשפ"ו 15:09

נרשמנו לזה עוד בתקופה שהייתי נשוי.

אז מי שנשוי (: ב"ה

ורוצה להיעזר בקורסים האלה.

אולי יהיה לו לתועלת.

לעיתים יש פערים מובנים מהיום הראשון בין בני הזוג ברמת העניין במיניות ואפילו במגע. זה מושפע מהורמונים וכו' אבל גם שכההורמונים בשיא - עדיין יש פער בנקודת הפתיחה.

צריך להגיע עם מוכנות לכך שאולי יהיו תקופות של יובש וצריך להכיל את זה ולהתעסק בדברים מועילים אחרים. במקביל, כדאי לחשוב האם אפשר לשנות משהו במישור המעשי של איך וכיצד וכמה וכו'. אני מציע גם לדעת שהמנעד שההלכה מאפשרת בהיבט הזה הוא הרבה הרבה יותר רחב ממה שמקובל ללמד. המנעד הזה מאפשר מימוש יחסים אינטימיים באופן יותר מאפשר ויותר נעים (ויותר סביל) למי שאינו/אינה ממש בקטע. מציע לברר עם מורי הוראה מובהקים בעניין (שלא נמנים על אסכולה ספציפית ואכמ''ל). אצלי זה ממש פתר הרבה מהעניין הזה והעלים את התסכולים (שבהחלט היו).

כל אחד ברמת חומרה אחרת וטיפול תרופתי מתמשך אחר - אך שניהם כבר שנים במעקב וטיפול, ביקורות תקופתיות שגרתיות,  במסגרת מרפאת גסטרו של בית חולים גדול.  לא של רופא בקהילה.  

הרופא בקהילה היה רק בשלב המאוד ראשוני וההתחלתי. ברגע שהחלו, כל אחד בנפרד ובזמן אחר, לקבל את הטיפול הביולוגי, עברו להתנהל מול מרפאת גסטרו בבית החולים.  

ואיך זה מתנהל מבחינת קופת חולים ? יש החזר?

באיזה בית חולים מטופלים אם אפשר לשאול?

הוא דיי הזניח את הטיפול בקרוהן , ואני מנסה לעזור לו שיהיה רופא מומחה וטוב לעשות מעקב,  ויטפל בו . 

מחלה כרונית מסוג קרוהן כרוכה במעקב וטיפולים והנחיות רפואיות של רופאים מומחים למחלות מעי דלקתיות.  יודע מהאחים שלי שזה כולל - קולונוסקופיה בתדירות מידי תקופה (מניח שהתדירות תלויה בחומרה של המחלה. אצלם זה מידי שנה), אולטראסאונד למערכת העיכול מידי תקופה, ליווי ופגישות מידי תקופה של דיאטנית קלינית מומחית למחלות מעי דלקתיות שנמצאת במסגרת המרפאה שם. מעקב על בדיקות דם ובדיקות נוספות למעקב אחרי הטיפול הביולוגי (יש מקרים שהגוף מתחיל לפתח נוגדנים לטיפול הביולוגי ואז צריך להחליף תרופות).

אנחנו בקופ"ח מכבי. גרים בשרון / מרכז הארץ 

האחים בטיפול מרפאת גסטרו בבילינסון.  הביקורים והמעקבים מידי כמה חודשים במרפאה, בדיקות אולטרסאונד, קולונוסקופיה,  הדיאטנית,  עם טופס 17 בכל פעם - בהתאם להמלצות הרפואיות של הרופאים בבילינסון.

הטיפול התרופתי במסגרת קופ"ח מכבי.  הטיפול הביולוגי מאוד יקר - יודע שמגיעים לתקרה הרבעונית של הקופה כבר בחודש הראשון לכל רבעון.  

לך לך לעצמך, לפנימיותך

לכי לך לעצמך, לפנימיותך

לך לך אל אשתך, אשת בריתך

לכי לך אל אישך, מושא אהבתך

וגם אם הדרך לשם קשה ותלולה

וגם אם לפעמים נראה שאין אוויר ואין אמון ואין תקווה

וגם אם כל העולם נראה קורס -

אנחנו נהיה אברהם

ושרה

ונמשיך ללכת

להתקדם

רק עוד צעד אחד עכשיו

ומחר עוד אחד

כל פעם קצת

באמונה גם בעצמינו

גם בחצי השני שלנו

בבורא עולם שמשרה שכינתו בינינו

באותה ה' שנוספת לאברם

ובאותה ה' שנוספה לשרי

שם ה' נקרא עלינו!

אנחנו נשמה אחת

וכמו אברהם אבינו

נצעד לעבר האמונה

בא-ל אחד

בה' אחד ושמו אחד

נגד כל העולם

הוא, לבד, יחיד ומיוחד

מלמד אותנו גם היום לצעוד

להמשיך ללכת

להמשיך להאמין

גם באחד שאנחנו - אשתי/אישי ואני.

אנחנו אחד.

ושם ה' אחד נקרא עלינו ❤️

בזמן כזה, 

שמרגישים כ"כ קשה

ובעיקר כזה מפחיד

והכוחות אזלו כולם -

זה הזמן להפעיל בתוך עצמך מצב חיסכון בסוללה 

כן, כמו בטלפון, כך גם אצלנו

להוריד להוריד ולהפחית כל מה שלא דחוף ולא חייב

תוריד/י מעצמך

תקח/י יום חופש / מחלה, או אפילו חצי יום

תזמין/י רגע אוכל מוכן ואל תבשל/י היום,

תבקש/י רגע עזרה עם הבית או הילדים ורק תנוח/י

מה עם שבת קלילה של מנוחה אמיתית ועבודה ממש קטנה של חלה עם שניצלים וזהו? וגם החלה קנויה והסלטים קנויים או האוכל כולו קנוי רק השבת הזו?

תאגור/י טיפה שעות שינה

תוריד/י עוד את כל מה שלא דחוף

הדבר הזה שרצית לעשות? - לא היום!

המחשבה ההיא שהייתה לך שחשובה? - לא עכשיו!

הדבר הזה שכן סובל דיחוי - לא כעת!

תהיה/תהיי בחיסכון בסוללה

כי כשאין סוללה

לפחות עד שנמצא מטען

צריך לחסוך אנרגיה

ומותר לך להיות עכשיו מרוקן/ת לגמרי

לחפש מטען, בהחלט,

לחפש טעינה, בהחלט,

אבל בינתיים - הפעל/י מצב חיסכון בסוללה.

ומחר חשוב/י איך להטעין ולהיטען

בינך לבין עצמך

ובינך לבינו/ה

❤

את/ה עוד תהיי, אתם עוד תהיו - 100% בסוללה!

100% בלב! ❤

אמא רחל

את לימדת אותנו מה זה להיות בדרך

מה זה לצפות כ"כ ולייחל למשהו

מה זה להמתין

מה זה להתפלל

מה זה לקוות

ומה זה לזכות לגאולה שלמה ב"ה

נתת לכולנו כוח לזכור את זה, את הדרך

זוכרת איך הרגשת כאשר בנך יוסף יצא לאוויר העולם?

כמה היו שווים כל התפילות, הדמעות, כל ההמתנה, כל צירי הלידה, כל הדרך המפרכת?

וכמה אור עצום הביא יוסף הצדיק לעולם כולו

ובנימין

ולימדת אותנו מתוך זה לזכור גם אנחנו

כמה היו שווים כל צירי הלידה, כל הדרך המפרכת כאשר החזקנו בפעם הראשונה את הבן/הבת שלנו

כמה אנו זוכרים את הטעם המתוק כאשר הצלחנו להשיג הישג שעמלנו עליו רבות,

איזה אושר זה להרגיש תחושה כזו של מסוגלות ויכולת מתוכנו פנימה - עשיתי זאת בעשר אצבעותיי!

ואת ממשיכה ללמד אותנו גם כאן,

גם בריחוק הגדול הזה, או בריב המכאיב הזה,

גם בפחד הגדול הזה,

גם כאן את לוחשת לכל אחד ואחת מאיתנו -

תחזיקו את זה -

אתם תצמחו!

תהיה לכם גם ממנו קבלה!

קבלה של הצלחה!

ועוד אחת!

תזכרו!

תזכרו מה כתוב לכם על הקבלה של ההצלחה הקודמת הזוגית שלכם

מתי ומה הצלחתם בעבר?

ומה תרצו שיהיה כתוב על הקבלה שלכם היום?

יש שכר לפעולתכם!

אתם בדרך

וצועדים בה יחד

יש לכם ויהיו לכם עוד הרבה קבלות!

אתם רושמים אותן

כל אחת ואחת

יש שכר לפעולתך אמא רחל ❤

ושבו בנים לגבולם

ושב לב איש אל אשתו, ושב לב אישה אל בעלה ❤

איזה תאריך וואו! 

בשעה טובה ומבורכת

שתזכו לרוב נחת ושמחה ולגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים 🎊

נשמע שאת כותבת ממצב של סטרס וקריסה.

במצב כזה אי אפשר לפתור שום דבר.

דבר ראשון קחי לך זמן להירגע.

קחי יום/ כמה ימים חופש מהעבודה או מהמשפחה.

תנוחי, תשלמי שעות שינה או כל דבר שנותן לך אוויר ואחר כך תחשבי או תתייעצי על מה שאפשר לעשות.

חיבוק גדול גדול

ודאי שצריך להעמיק ולשמוע עד הסוף והכל וכך לבחון דרכי התקדמות ודרכי ריפוי, תיקון ואוויר צלול ב"ה,

אך בינתיים רוצה לשאול אותך -

מה יכול לעזור לך עכשיו, היום?

אם תראי שכן יש לך אפשרות להפחית מעצמך כמה שיותר, גם אם לא לכבות, ואפילו רק היום - כדאי מאוד לחתור לכך.

כל עזרה בכל צורה שהיא, גם אם זה אוכל מוכן לשבת / שבת מינימלית / עזרה עם הילדים מנערה או משפחה וכו' / שאר הדברים שניתן להוריד ממך כעת לפחות לזמן הקרוב.

והלוואי שתמצאי טעינה בקרוב מאוד ב"ה 🙏

אומרת עכשיו פרק תהילים ומאחלת לך ישועה שלמה בקרוב ובמתיקות ב"ה 🙏❤️

את מוצפת ממש, ואפשר להבין מהתיאור.

לנשום

לאט לאט

לשתף דמות קרובה שאת יכולה להיעזר בה. אל תהיי לבד.

להקל מעלייך כרגע כל דבר שאפשר, אפילו אוכל לשבת לקנות.

תעשי קודם דברים טובים עבורך שיחזירו לך את הרוגע הנפשי, אפילו במשהו. ואת יודעת מה יעזור.

גם אם למשל שהילדים יהיו אצל סבא וסבתא/דודים בשבת.

רק אח''כ תנסו לדבר ששניכם רגועים, פחות טעונים. 

בגירסה הכי טובה שלך

אז דבר ראשון אסור לך לקרוס!

וזה אומר שאת ובעלך מחליטים לוותר על משהו. לא יודע האם מדובר על היקף משרה, רכב או מחויבות אחרת. אם תמשיכו לנהוג כרגיל גם כאשר הרכב משתנק זה ברור שהוא יקרוס במעלה הדרך. אז אולי אי אפשר לגמרי לעצור בצד הדרך, אבל לנשום אוויר קצת ירגיע את תחושת ההצפה.

זה יעזור כי אם את לא מאושרת גם הוא לא שמח. רוצים להמשיך יחד? צריך למצוא את המקום הנפשי המאפשר התפעלות ממה שיש, צריך פנאי להיזכר ולהנביט שוב את האהבה שהייתה. זה תנאי בסיסי להתקדמות משותפת ולכן את חייבת לשקף באהבה ובעדינות את הצורך הדחוף בשמחה בחיים שלכם. שמחה זה בעיקר קשור באהבה, בתחושה שיש לך מקום בלב של מישהו אחר  אולי הוא עוד לא מספיק מבין את הקושי ואולי לא ישתתף מיד בשינוי ולכן תצטרכי לקצת אומץ הלב, אך לוותר אסור.

לגבי הנושא של הטיפול רק אגיד בקצרה שלפעמים המטופל לא מתאים למטפל, לא להזדרז להרים ידיים . אל תכבי את עצמך, את יודעת שיש בך הרבה לתת ואנחנו זקוקים לך בעולם הזה, ה' בחר בך ולא לחינם.

תבשרי טוב!

נשמע מאוד כואב ומבלבל לחוות שבת שלמה כך,

בלי להבין איפה האיש המתוק שלך נעלם לו?

מה קרה לו?

ומי זה היצור הזה שמתנהג בצורה לא מוסברת ושובר שיאים של חוסר הבנה וחוסר טאקט וחוסר הגיון פעם אחר פעם?!

זו ממש תחושה של חוסר אונים ובילבול עצום!

אני חושבת שהשאלה העיקרית שכדאי לשאול כאן למן ההתחלה היא:

למה (ל' בקמץ) הוא לא רצה ללכת למלון?

כלומר לשמוע ולהבין רגע ממנו ולעומק

מה יש שם במלון שקשה לו?

(כל מלון, לאו דווקא זה),

מדוע הוא לא רוצה ללכת למלונות יותר בחייו?

נשמע ששם לב העניין.

רגע להבין אותו.

אולי הוא בכלל עוד לא מבין את עצמו עד הסוף שם

ולכן הכל יוצא כך

ממש נראה שפעם אחר פעם מי שפגשת בפועל בשבת הזו היה מנגנון הגנה של בעלך ולא הוא עצמו.

ומנגנון ההגנה לא הופעל סתם, הוא הופעל כי משהו שם היה לו מאוד מאוד קשה, כי משהו שם כאב לו מאוד, כי משהו שם לא מימש צורך מאוד מהותי שלו.

השאלה היא מה זה הדבר הזה?

מה יש שם עבורו במלון שלא טוב? שמאיים אפילו?

ורגע לשמוע את זה במבט סקרן, מתעניין, והכי לא ביקורתי או מאשים שיש (וזה קשה אבל רק מבט כזה שבאמת רוצה להבין יכול לפתוח את השני להתחבר רגע לעצמו ולחשוב מה היה שם באמת בעומק).

יכול מאוד להיות שגם הוא מאוד מבואס על עצמו

אפילו כועס על עצמו

מתוסכל מעצמו

ואבוד שם

אבוד כי הוא אולי בכלל לא מבין עם עצמו "על מה כל המהומה" ולמה הוא התנהג ככה

אבוד כי אולי אין לו מילים והכרה וניראות בינו לבין עצמו לכל מה שהתחולל בתוכו

ואבוד כי הוא גם לא שיקף את זה החוצה לך.

והדרך כאן להגיע להבנה אמיתית זה קודם כל שיבין בינו לבין עצמו מה יש שם בעומק, במלון, עבורו,

ממש לא יפחד ויפרט לעצמו

ואז יתווך זאת לך

ואחרי שתבינו שניכם את הלמה שלו, את הלב שלו,

את מה זה עבורו מלון,

מה המשמעות של זה עבורו שהוא הולך למלון,

מה עוד יש שם בעיניים שלו,

מה אולי סותר ערכים שהוא מאמין בהם או כל דבר עמוק אחר שיכול להיות שם,

ואז הנפש מגיבה, כדי לא לעשות שקר בעצמה, אז היא מפעילה מנגנוני הגנה

כי היא באמת באמת לא רוצה להיות כרגע במקום הזה, במלון

אז היא פועלת הכי אנושי שיש ועושה הכל כדי לא באמת להרגיש שהיא שם,

או לא באמת להסכים להרגיש שהיא שם *מבחירה*

אלא שהיא לא רוצה להיות שם!

ומשהו בהנכחה הזו שהיא לא רוצה להיות שם!

כנראה מרגיע בה משהו

כי כנראה באמת באמת קשה או לא נכון או לא מתאים או לא אחר לה להיות במלון.

וחשוב להבין למה.

ואז לתת למקום הזה של הלמה לא מלון הבנה

עד הסוף

וניראות

והכרה

ולגיטימציה

ואז חיבוק

וחמלה

והתנועה הזו של השיחרור והניראות והמקום למה שמתחולל בו יכולה לעשות ב"ה הרבה מאוד טוב גם לו, גם לך, וגם לביחד שלכם ❤️

ב"הצלחה רבה יקרה!

אם לצורך הדוגמא (כי ודאי שיכולות להיות אלף ואחת אפשרויות אחרות) הסיבה שבעלך לא רצה להיות במלון מקורה מתוך טראומה בילדות / זיכרון רע ממלון / התנגשות עם ערך שהוא מאמין בו שלדעתו לא בא לידי ביטוי ע"י הליכה למלון / פחד מדברים מסוימים שקיימים בהימצאות במלון והוא לא רוצה לפגוש בהם / כל דבר אחר -

אזי כל זמן אשר הסיבה עצמה, המקור עצמו, הלמה עצמו לא מדובר -

מה שנראה ש"מדבר" או אפילו צועק! יהיה מנגנון ההגנה מפני זה.

זה יהיה המופע החיצוני בו נפגוש.

או מנגנוני התקפה - צעקות / בכי / רצון לפתור ולדבר על הדברים כאן ועכשיו

או מנגנוני בריחה - כל דבר שמנתק אותו מהאיום עבורו ומהסיטואציה שהיא איום עבורו, הימנעות, בריחה לשינה, לחלל אחר, וכל ניתוק אחר

או מנגנוני קיפאון/הסוואה - של ריצוי או קיפאון ממש.

ונשמע שבעלך פשוט ניסה כל הזמן לברוח מהאיום, בעיקר.

וכאשר הסיבה והמקור עצמו יהיו להם מילים, וניראות והכרה כאמור - המנגנון כבר לא יצטרך לצעוק כ"כ חזק

כי הוא צועק כ"כ חזק רק כאשר אין בכלל מילים ואין בכלל הבנה ואין בכלל ניראות לעומק ולסיבה ולמקור עצמו - אז כשהם לא מדוברים רק אז המנגנון ידבר במקומם, ואפילו יצרח במקומם.

נסי לחשוב רגע על מקום שבו לך היה קושי מסוים בחיים והקושי הזה לצורך הדוגמא לא דובר -

איזה מנגנון הגנה הופעל בך? איך היה המופע החיצוני של זה נראה?

איך המנגנון עצמו צעק?

והאם כאשר כן נתת מילים, הבנה, ניראות והכרה למה שמתחולל בך גם משהו במנגנון נרגע יותר והונמך?

עצם הרתימה הזו של ההבנה מתוך עצמינו ודברים דומים שעברנו יכולה לעזור לנו להבין יותר את השני ולהזדהות איתו,

ממש לשאול את עצמינו בסיטואציה: איך היית רוצה שבעלי יגיב אם המצב היה הפוך? אם לי היה קושי עמוק בהליכה למלון?

או איך אני עצמי יכולה להבין אותו יותר ולהזדהות איתו יותר מהמקום שלי במקומות בהם אני הייתי בתוך מנגנון הגנה? במקומות בהם אני לא יכולתי כי אפילו לא ידעתי וזה נשאר רק בתת מודע מה עובר עליי בעצם, וזה לא קיבל מילים ולא דובר ולכן יצא בצורת מנגנון הגנה?

באהבה גדולה והמון המון ברכה והצלחה ב"ה ❤

שזה לאו דווקא קשור למלון.

אולי כן קשור ישירות - שהייתה לו חוויה רעה פעם במלון, או משהו כזה.

אולי זה מדגיש לו איזשהו חוסר, למשל שהוא לא כמו כולם באמצעים כלכליים/מצב משפחתי/מצב רפואי (למשל שהוא לא הולך למילואים). קנאה יכולה להיות מאוד קשה, וגם אדם מתבייש ברגש הזה אז הוא עלול גם לא להודות בזה בינו ובין עצמו ועדיין להרגיש כך...

והוא מוציא את זה על המלון ועל המשפחה, ולא בטוח בכלל שהוא מודע לזה.

אולי הוא רצה משהו אחר לאותה שבת, למשל אולי אתם שנייה אחרי ליל טבילה והוא רצה את השקט והפינה שלכם?

אולי מישהו מהמשפחה אמר לו משהו פוגע לפני השבת והוציא לו את כל החשק להיות חלק?

כל האופציות האלה הן בהנחה שחוץ מהסיפור הזה הכול בסדר, ואם הייתם נשארים בבית הכול היה רגוע (ולא בהמשך של מריבה אחרת או דאון כללי שהוא נמצא בו בלי קשר).

כלומר זה נשמע לי כמו איזשהו מוקש רגשי שדרכו עליו בלי כוונה והתפוצץ עלייך, אז קודם כל כל הכבוד לך שניסית להכיל ולהנעים לו עד כמה שאפשר.

ואני חושבת שדרך ההתמודדות צריכה להיות להבין שזה לא קשור אלייך.

קרוב לוודאי שהיה פה משהו הרבה מעבר לשליטתך.

אז לנשום עמוק ולא לקחת אישית.

לשאול אותו אחרי שהוא נרגע מה קרה, מה הפריע לו כל כך (מה גרם לו להגיב ככה באופן כללי, שאת מבינה שיש כאן משהו מעבר לרגיל)

ואחרי שאת מצליחה לייצר שיחה משמעותית איתו מה היה וכו' גם לספר לו איך את הרגשת, כי גם אם זה קרה בגלל עניין רגשי פרטי שלו, את עדיין נפגעת והוא צריך גם לראות אותך.

נשמע שבעיקר הצורך שלך הוא לא להרגיש שבעלך הוא עוד ילד קטן שאת צריכה לתפעל, לשדל ולתווך לו דברים, וזה ממש ממש מובן❤️

אני לא יודעת אם זו התנהלות חד פעמית או יוצאת דופן, בדרך כלל נדיר שזה ככה גם אל המקרה כאח קיצוני,

אבל אם את מוצאת את עצמך באופן כללי במקום שמנסה לרצות אותו ולדאוג לו, כשהוא מתלונן כמו ילד קטן, חוץ מזה שזה ממש מבאס, עיקר מה שאת יכולה לעשות, זה ללמוד איך לעבוד על החלק שלך בדינמיקה ביניכם, שבו את לוקחת אחריות עליו, על המצברוח שלו וכן הלאה, ומאפשרת לדינמיקה הזוגית ביניכם לא להיות כזאת שבה את בתפקיד המבוגר האחראי והוא הילד, אלא שיש כאן גבר ואישה, ואת יכולה להרשות לעצמך להרפית לצידו ולסמוך עליו❤️

שלפעמים יש לנו קטעים כאלה, עצבניים על משהו ועושים כזה פאסיב-אגרסיב. אולי הוא עצבני על משהו ספציפי, שהוא יודע ולא נעחם לו להגעד או שהוא בעצמו בכלל לא יודע.

יש מצב שהוא לא ככ מבסוט מאחד מקרובי המדפחה ואין לו דרך להתחמק מהמפגש איתו במלון; אולי הוא נעלב כי להוריו אין מפגשים כאלה (ואת המילים "מפגשים כאלה" אפשר לפרש איך שרוצים כמובן...).

אני חושב שגם מבחינת חלוקה מגדרית, האישה יותר אקטיבית ביוזמות והחלטות כאלה. לכן, לדוגמה, כשאשתי אין לה כוח ללכת להורים שלי, היא פשוט מגיע נורא נורא מאוחר ומהר מדי מתחיל לכאוב לה הראש ועייפה ועצבנית על מישהו וחייבים לצאת הביתה. גבר זה אחרת, אני לא אגיד "הולכים השבת לסבתא א ולא לדודה ב", והמקסימום שאעשה זה אתעצבן ואתן תחושות פחות נעימית ואז יבינו את הרמז (כמובן נתתי סתם דוגמות,לא מחיי האישיים).

תכלס, אם זה נראה לך עניין ספציפי וזניח, הייתי פשוט נותן לו להירגע ומקסימים קצת מקשיב ומפרק את המילים שהוא אומר בחוסר שימת לב (לא להתייחס לאמירות חכמות על ארוחות במלון, אבל אולי פתאום הוא נזכר בכל מיני השוואות ממש חיוניות בין הורייך להוריו, או שפתאום יש לו המון מה להגיד על איזה אחיין מתבגר שלך, וכדו'), ולנסות להרכיב מזה פאזל. אבל הייתי מעדיף פשוט לשכוח ולקוות שזה יישכח וזהו. עד היומולדת העגול הבא הוא יירגע כבר או יתעצבן מדברים אחרים...

יהיה טוב יקרה, העיקר שאכפת לך ואת דואגת לו ולך ולכם ❤

גם אם מעולם הוא לא אהב מלונות, עדיין בעבר הוא הצליח להתגבר על הסלידה שלו מהם.

אז עכשיו צריך לחקור מה קרה עכשיו...

איך הוא באופן כללי לאחרונה? סבלן? שמח? מרוצה מחייו?

כי נשמע לי שהשבת הזו הייתה איזשהו טריגר שגרם למשהו שמבעבע בתוכו כבר תקופה להתפרץ.

הייתי בודקת את הכיוון של דיכאון...

וחיבוק! עברת שבת לא פשוטה...

מדהימה. כתר לראשך אשת חיל!

שהוא מתוסכל על דברים שהוא צובר מדחיק ולא מדבר עליהם.

הוא צריך מקום בטוח לשחרר מה שיושב עליו,

אולי את, אם הדינמיקה שלכם מאפשרת שיחה פתוחה ועמוקה

ואולי מישהו אחר.

ומאוד מתחשבת.

אני הייתי מפסיקה להתחשב ברגע שהייתי מרגישה זלזול.

אומרת לו עד כאן, ושיתאפס על עצמו. הוא לא לבד פה, וגם אם הוא ממש ממש ממש מוצף,

הוא בוחר להגיע למרחב הציבורי, נכון? אז לפחות ששם ישתדל להיות ככל האדם, ולא להתלונן ובקושי להגיד שלום.

זה לא ראוי בכלל.

אני יודעת שאני בדעת מיעוט, אבל מהניסיון שלי, ככל שאת משמשת ה"פסיכולוגית" של המצב, ככה הוא חושב שזה תקין.

אז אני במקומך לא הייתי מקבלת את ההתנהגות הזאת. גם אם אפשר לחפור ולמצוא למה כן אפשר להבין אותו.

כי ככה גם אפשר לתרץ סתירה או כל התנהגות לא נורמלית אחרת.

כשאני הרגשתי שבעלי מתנהג באופן שבעיניי לא מכבד אותו ואותנו כזוג- אמרתי לו את זה.

וגם לא ישבתי אתו שעות בניסיון להבין אותו, אלא אמרתי לו שאני מצפה שהוא ישים את הקווצ' בצד, וישתדל ויתאמץ כדי להיות שם בשביל האחר (דהיינו המשפחה).

זה כן עבד, לא כי בעלי עושה מה שאני אומרת, אלא כי אני מאמינה שפניתי לחלק הגבוה יותר באישיות. זה שפונה אל הבחירה ואל הידיעה שאתה חלק ממשהו. אתה לא לבד פה. לא הכל מסתכם בך.

וזו גם האמת של העולם, בעיניי. להיות מסוגל לשים את עצמי בצד לטובת משהו גדול יותר.

אני מאוד מאמינה ברגש ובדיבור אישי, חשוף וקרוב, אבל לא כשזה בא על חשבונך. לא כשאת נדרשת להכיל התנהגויות לא נאותות (נזהרת להגיד לא נורמליות, אבל יש בזה הרבה יציאה מהנורמות החברתיות המקובלות).

בקיצור,תגידי מה מקובל בעינייך ומה לא. אפילו תגלי לו שזה הוריד לך ממנו. שאת רגילה לראות אותו בעין אחרת, כאדם איכותי יותר.

הוא יתאושש מזה, והוא ירצה להתאים את עצמו לסטנדרט שלך. גם אם בהתחלה הוא ימשיך להתלונן ולהתאונן.

בסוף כשהוא יראה שאת חזרה עם האמת שלך, זה יחדיו לו מודעות חדשה. הוא כבר לא יתחשב רק במה שהמקומות הנמוכים שלו אומרים לו לעשות ואיך להתנהג,

אלא הוא יחשוב פעמיים, כי הוא יודע שאת ממפה ממנו ליותר, ואת מאמינה שהוא יכול להגיע ליותר.

בהצלחה!!

למה לא להגיד לו שאת מצפה לאמירת תודה, הערכה ויותר חמימות ממנו כלפי המשפחה?

הרי הוא *יודע* שאת השבת הזאת לא עשו כדי להרגיז אותו. זאת סתם מניפולציה כדי להפעיל אותך רגשית.

גם אם קשה לו, מצופה ממנו להכיר תודה. גם אם הוא לא נהנה. כי השאלה היא לא מה הייתה החוויה שלו, השאלה היא האם הייתה פה נתינה.

והייתה פה נתינה. גם אם לא לרוחו.

ועל נתינה מודים.

ועל זה כן שווה להתעכב. על זה שגם אם באסה חנו מאוד בפנים, והכל חשוך בפנים, אנחנו עדיין יודעים להגיד תודה על נתינה כלפינו. ושאת מצפה ממנו לתודה.

אולי זה מנותק מהמצב שלו, אבל זה לא משנה.

משנה האמירה שהיא מכוונת למקום טוב יותר, גם עבורו.

כגבר שבחבורה, אני מרגיש בנוח "לסנגר" (למרות שאין לי כוונה לסנגר, אלא יותר להציע איך לגשת אליו, דווקא כי מניסיון החיים הקצר שלי זה יכול להיות הרסני).

אם הולכים לבן זוג, גבר אבל אולי גם אישה, וניגשים אליו בצורה פטרונית וקובעת גבולות, ונותנים לו הורטה פשוטה "עד כאן אדומי, ההתנהגות שלך לא מקובלת, אתה מפסיק עם *זה* (בלי להגדיר מה זה "זה") עכשיו" - את יוצרת תחושה של עליונות וחוסר התחשבות. סביר מאוד להניח שהטווח הקרוב את תשיגי את מבוקשך, הוא/היא במידי יתנהג אחרת. אבל בתחושה הפנימית שלו (ואולי גם שלך), מיצבת את עצמך כאימא/מדריכה שקובעת לו איך להתנהג. את המחיר כמובן תראי בהמשך, והלוואי שתצליחי לתקן את זה.

בעיניי עדיף למזער את הזנק (שיילך לישון קצת או לקרוא עיתון) ולא לקחת ללב, ובהמשך לראות איך חיים עם זה שיש לבחור תסכולים, או לנסות ללמוד ולפרש את זה עם הזמן ולפתור את זה בקצב כלשהו. אולי הוא לא יהיה שחקן מספיק טוב לאורך השבת, אבל הוא תמיד ירגיש בן זוג נאמן ואהוב ולא סתם שחקן שנועד לפתור בעיות סושיאל שלך עם משפחתך...

זה להגיד- אני לא מוכן לקבל את זה.

וזה נכון בכל התנהגויות לא נורמליות בזוגיות או לא בזוגיות.

לשיטתך, אם הבעל מקלל או שובר דברים, גם אז היא לא יכולה להגיד "עד כאן, אתה מפסיק עם זה". כי זה פטרוני.

אם בן אדם לא מפסיק להשפרי מרירות, וממרר תוך כדי כך את השהות של הקרובים לו,

נכון בעיניי להגיד לו- סטופ. אתה תתמודד עם השדים שלך, כי יש בתוכך את הכוח להתמודד איתם, ולא תיתן להם להרוס את  כולנו.

אגב, גם אם האדם בדיכאון, אבל זה כבר סיפור אחר (יותר מורכב).

אני מאוד מאמינה באחריות אישית ובהחלטה של האדם לשים את עצמו בצד הנכון של המשוואה.

ובמקרה הזה הבעל הוא זה שלא פועל באחריות אישית, כי הוא מרשה לעמו להתנהג בצורה לא יפה כלפי הסביבה.

וצריך להציב לו מראה בעניין הזה. להחזיר אותו להתמודדות עם השדים הפנימיים שלו- כי זו אחריותו לדעת לנהל את עולמו הפנימי.

לכולנו יש כאבים, שדים פנימיים, כעסים, טינות. והאחריות שלנו היא לנהל אותם ככה שלא נפגע בזולת

אני לגמרי בעד הצבת גבולות. גבולות הכוונה "את זה אני לא מקבל/ת". השאלה היא איך עושים את זה.

אם מוצאים זמן לדבר, ומבהירים שיש התנהגויות שאני לא מקבל/ת, זה מצוין. לרוב עדיף לעשות את זה אחר כך, אבל במקרה הזה צריך לראות איך פותרים את הבעיה כי זה לא נעים וגם לא מגיע לך ולילדייך ולמשפחה המורחבת לסבול את הנאחס הזה.

אז יש דרך להגיד: "אני מבינה שקשה לך, דיברנו על זה גם בבית ואני מבין שקשה לך. אולי באמת תלך לחדר ותקרא עיתון, אולי תלך לבית הכנסת תלמד קצת או תמצא חברים לפטפט איתם, או שתעשה טיול בעיר הזו וכדו'". זה מרגיע ומבהיר את הגבול (ואפשר גם לדבר על הגבול בצורה ברורה יותר), ובגדול תקבלי את מה שאת חושבת שצריך לקרות.

לעומת זאת, כשבן זוג פונה לעמית שלו וקובע לו "אתה נוהג ככה, הרגע אתה תנהג אחרת". זה קל ובדרך כלל זה יפעל טת פעולתו  אבל המסר הוא שאני אבא/אמא שלך, ולרוב זה לא מה שאני יענה לך "אני רוצה להשתגע ואת לא תחליטי לי אם להשתגע". הוא יעצור מיד אבל יתחיל לחוות אותך כמורה שלו שאומרת לו מה לעשות.

נ"ב, היה לי קרוב משפחה כזה שהיה לו מאוד קשה לאחר החתונה שלהם, והמשפחה שלי הייתה מאוד מעורבת וכאילו "לצד הבת/אחות שלהם". באופן טבעי זה הפך את המפחה לצד בדיון והפכה את האווירה לשדה קרב וכמובן הוא נהיה האנדרדוג שחייב להתיישר (לא הייתה לו כ"כ משפחה תומכת, אז הוא נהיה מאוד תלוי במשפחה שלי). טוב לא יצא מזה.

וגם, תכלס כולם מבינים מי עצבני ומי לא מרוצה וכו', אין שום טעם להתבייש מהאחיות והגיסות... מחכים קצת וזה יכול להתאזן.

ושהוא המשיך והמשיך להיות מריר ולא נעים.

וגם כמובן שכדאי לעשות את זה בצורה נעימה ולא תקיפה. אבל העניין הוא שהוא לוקח את האחריות להיות שולט בעצמו.

מבינה אותך ממש. זה ממש סיטואציה קשה ולא נעימה. ומבאס כל כך שזה הורס ככה מפגש משפחתי, שגם משקיעים בו כל כך הרבה כסף...

מפגשים משפחתיים הם הרבה מאוד פעמים טריגר למתחים זוגיים. זה לא רק אצלכם. הרבה פעמים הסגנון המשפחתי הוא שונה, והציפיות שונות, וכשצריך להיפגש עם המשפחה של אחד הצדדים, לפעמים זה לא קל למי שלא גדל במשפחה, מכל מיני סיבות.

אני יכולה להגיד שאצלנו גם קרה לפעמים בדברים משפחתיים מהצד שלי, שלבעלי לא היה נוח מסיבות שונות. היו פעמים שזה גרם לנו גם לריב ולכעוס, אבל עם השנים למדתי שהרבה פעמים מה שהכי עוזר לנו במצבים כאלו (לא רק סביב משפחה, בכלל כשיש משהו שחשוב לי ובעלי מצטרף למרות שהוא לא באמת רוצה בזה), זה שאני מזכירה לעצמי שאם קשה לו - אז באמת קשה לו, גם אם לי הקושי לגמרי לא ברור. ומתוך כך אני לא מנסה לשכנע אותו שאין פה על מה להתעצבן, אלא מקבלת את עצם זה שקשה לו, ומעריכה את זה שהוא מוכן לעשות מאמץ ולבוא בשבילי. ואז גם אם הוא עצבני ומתלונן, אני לא מתווכחת, לא מנסה לשכנע, רק אומרת תודה שהוא מוכן לבוא למרות שזה קשה לו. (הרבה פעמים בסוף גם הוא מצליח להשתחרר ממה שמפריע לו ובעיקר ליהנות. אבל זה הרבה בזכות זה שהכרתי בקושי שלו).

ועוד משהו עם מתאפשר, זה לשאול אותו מה יעזור לו לעבור את זה הכי בטוב שאפשר, ולהשתדל ממש להתחשב ולקיים את זה, אם מתאפשר (הרבה פעמים זה גם מה שעוזר להבין את הקושי. נגיד אם קשה לו העומס של המפגש עם כולם, אז אולי הוא יבקש זמן שקט, לנוח בצהריים בלי שמפריעים לו, אם מפריע לו שמכתיבים את הזמנים שצריך להיות רעב, אז אולי להביא אוכל מהבית, לפחות לנשנושים בין הארוחות, יכול לעזור, וכו'). אבל לא לצפות שזה יהפוך לו את החוויה לטובה. יכול להיות שעדיין יהיה לו קשה, ואני רק עושה מה שאני יכולה כדי להפוך את זה לפחות קשה. ואני עדיין אעריך ואגיד לו שאני מעריכה את המאמץ שהוא עושה בשבילי.

ועוד הערת אגב - גם אנחנו כמשפחה כבר לא יכולים להיות בשבת כולנו ביחד.

הפתרון שעבד אצלנו (בשני הצדדים) זה לשכור לשבת מתחם צימרים או וילה גדולה, ולהזמין קייטרינג. אצלנו המקומות ששכרנו היו עם בריכה (אולי לא גדולה כמו של בית מלון, אבל פרטית למשפחה). לא יודעת אם זה יוצא יקר יותר או זול יותר מבית מלון, אבל רק פותחת את הראש לעוד אופציות שאולי לא חשבתם עליהן...

(זה כן מצריך יותר התארגנות מאשר בית מלון - למצוא קייטרינג מתאים, לדאוג להזמנה שתגיע, לארגן הכל תוך כדי שבת - לערוך, להגיש, לפנות, וכו', לדאוג למפות וכלים חד"פ וכו'. אצל ההורים של בעלי הזמינו בתוספת תשלום מישהו שיהיה אחראי על כל התפעול של האוכל במהלך השבת ושילמו עבורו גם על צימר, אבל זה כבר תוספת תשלום רצינית... אם יש מספיק מבוגרים שיעזרו, בעיני זה לא הכרחי בכלל).

פשוט בגלל שהיא כתבה שאון שום אפשרות אחרת לעשות שבת משפחתית מלבד בבית מלון, אז כתבתי לה על מה שאנחנו עושים, אולי זה יפתח להם כיוונים שלא חשבו עליהם.

וכמו שכתבתי - אצל ההורים של בעלי לקחו בתשלום מישהו שינהל את כל הטיפול באוכל במהלך השבת (מחמם, יערוך, יגיש, יפנה, וכו'. בסוף גם עזרנו לו כשהתאפשר, אבל זה היה התפקיד שלו), וזה אמנם תוספת תשלום משמעותית, אבל מוריד הרבה עומס.

בכל מקרה - בסוף זו החלטה של כל משפחה לפי הנתונים והיכולות שלה.

גם אצלינו עושים שבתות משפחתיות.ובמקומות הרבה יותר פשוטים, בגלל העלויות.כל משפט שקראתי- התכווצה לי הבטן יותר ויותר.כל תלונה שתארת, הרגשתי ממש כעס עליו.וקיוותי שאולי אתם ממנים את כל הסיפור ואולי על זה הכעס.לשלם עבור משהו שאתה לא אוהב- מבאס ומוציא קיטור לא טוב.ואז ראיתי שלא שילמתם שקל.בעלך היקר לא ילד קטן.וכמו שאנחנו מחנכים את הילדים שלנו לווסת את הכעסים והאכזבות, ככה מצופה גם במערכת זוגית.בזוגיות עושים דברים למען השני ולמען המשפחה גם אם פחות נהנים.והכי הפריע לי שניסה להוריד גם לילדים על ידי הערות מעצבנות.

ולא כל דבר צריך להכיל וללכת ולחפור בפסיכולוגיה מה היה הטריגר.מותר גם לכאוס ולנגיד את זה.הייתי אומרת לו ככה: בעלי היקר, הבנתי שלך לא טוב להיות כאן.אני מוכנה לשמוע ממך עכשיו את כל הקיטורים שלך והתלונות במרוכז.אבל אחר כך- לא רוצה לשמוע מילה כל השבת.אני והילדים נהנים מאוד.אל תקלקל בבקשה גם לנו.וזהו.אפילו הייתי אומרת את זה בחצי הומור.בנחת.ולא מנסה לצאת מגדרי כל השבת למענו.ההתיחסות שלו- בחירה שלו.אדם מבוגר.ואם ימשיך להתלונן- להתעלם.להיות מתוקה ונחמדה וחייכנית.אם תרצי תוכלי לאחר אפילו שבויחחם לצאת לאיזה קפה ולפתוח ממרחק את העניין.

זאת הפעם הראשונה שהוא מתנהג ככה או דפוס?

נכנסתם לתפקיד ילד ואמא מטפלת.

לא חושבת שתמיד נכון להכיל ולהכיל.

לפעמים אובר הכלה רק נותנת מקום להמשיך עם ההתנהגות.

אפשר להכיל ולהציב גבול בו זמנית.

אבל. כדי לקבל נגיד פסיכיאטריה. צריך להוסיף התייעצות עם רופא מומחה. זה הרחבה נפרדת

וגם שם יש הגבלה של מספר מימושים בשנה (או לכל אורך הפוליסה)

וגם ברגע האמת. יוציאו לך את המיץ ולא ירצו לשלם עד שרוב האנשים יתייאשו. (לצערי מדבר מניסיון אישי עם כמה חברות ביטוח)

כותב את זה כדי שאנשים יבינו שזה שהם עושים ביטוח פרטי לא אומר שלא יהיה כאבי ראש ברגע האמת. 

מסכים - צריך לבדוק מה הביטוח כולל. אצלי זה דרך הסתדרות המורים כך שהוא מאוד מאוד רחב.

לא מסכים - לפחות אצלנו הם מעולם לא עשו בעיות על שום דבר. שלחנו קבלות וסיכומים ותוך חודש קיבלנו את הכסף בביט. אולי זה תלוי בחברה... אנחנו בהראל בכל אופן.

במשך שנה רציתי להתנתק מהם.

להפסיק את הביטוח.

והם פשוט לא הסכימו להפסיק לחייב אותי.

מיילים.

וואטצאפ.

טלפונים.

כלום.

אומרים לך שיעבירו למחלקת ניתוק.

בפועל לא ניתקו.

רק המפקח על הביטוח עזר

נלחמים על הלקוחות שלהם,

לא מוכנים לוותר על אף לקוח!

והכסף ממשיך לרדת

הם שלחו לי רשמית מסמך שבוטל הביטוח

אבל את הוראת הקבע שכחו להפסיק.

אם חלילה בתקופה הזאת (שאתה משלם למרות שהביטוח מבוטל) קורה אירוע ביטוחי,

האם בית משפט יחייב אותם לשלם לך בגלל שהם עדיין חייבו אותך על הביטוח...

לא יודעת איך זה בחברות אחרות.

(למשל דרך העבודה)

לי יש ביטוח בריאות פרטי דרך עבודה.

השבח לאל לא השתמשתי בו לניתוחים/טיפולים מאוד יקרים

כן השתמשתי לרופאים מומחים וטיפולים אחרים (כולל פסיכולוגיה)

ביררתי ואפילו יש החזרים על פיזיותרפיה פרטית, דיקור וכו

הואיל והדברים שנזקקתי אליהם לא היו דחופים ברמת הלהגיע לטיפול באותו היום, תמיד יצרתי קשר עם החברה שמטפלת לי מול הביטוח כדי לשאול מה כלול בפוליסה, והם ענו במדויק. (למשל - עד x פגישות עם רופא מומחה בשנה, כאשר ההחזר הוא עד %a או סכום של b, הנמוך מבין השניים. יש צורך שהרופא יהיה רשום עם ההתמחות הזו ולהביא הפניה מרופא מטפל). כמובן לא דייקתי, סתם הבאתי לצורך הרעיון

ואז אני יודעת מה מגיע לי ולאילו פרטים אני צריכה לשים לב לפני. מעלה טופס וזה מגיע לבנק…

פרצופים לא קיבלתי.

ומסכימה, אין לדעת במה יהיה צורך. ביטוח זה בערך השירות היחיד שאתה מקווה שאתה משלם סתם ולא תצטרך להשתמש בו…

ומבחינתי, החופש להתייעץ עם כל רופא שבא לי (ובלי המתנה של מיליארד שנה), כנ"ל פסיכולוג… והשקט הנפשי הזה שיש לי גם אופציה לרפואה פרטית בעת הצורך… זה באמת מרגיע. 

במידה ואני מעוניין שאיש מקצוע בלתי תלוי יעבור על התיק הביטוחי שלי ושל המשפחה

האם הביטוחים מתאימים לנו, האם אפשר לשפר עלויות וכו'

האם יש התנגשות עם הביטוח פלטינום של כללית וכו'

מה אני צריך לחפש? 

סוכן ביטוח?

איך אני מוודא שהוא נטו מגן על האינטרסים שלי

וכמה עולה בערך בדיקה כזאת

אז באמת צריך לחפש אדם אמין.

בגדול היום יחסית יותר קל להשוות ולהחליט.

יש רובד בסיס ("קטסטרופות") ורבדים נוספים שניתן להרחיב לפי בחירתך. אפשר שהכיסוי יהיה רק מעבר למה שנותנת קופת החולים, ואפשר "מהשקל הראשון" ששילמת. זה כמובן יותר יקר.

לדעתי האישית, רובד הקטסטרופות כדאי שיהיה. הוא לא יקר באופן יחסי, ואלו קטסטרופות שבמידה וחלילה, לרוב משפחה לא תוכל לעמוד בהוצאה (השתלות בחו"ל, תרופות יקרות שלא בסל וכו')

רבדים נוספים - תלוי בבחירה, ושנאת הסיכון.. תמיד טוב שיש כיסוי נוסף, אבל משלמים על זה בהווה לא מעט..

אבל מכיוון שלא כל הפוליסות זהות. (בזהות והיקף הדברים הנתמכים)

קשה לי להשוות בין תפוחים לתמרים.

במיוחד שכל פוליסה כתובה בצורה משפטית ומכילה עשרות עמודים

הייתי שמח פעם אחת (אחרי לא מעט שנים שאנחנו מבוטחים) לקחת מישהו מקצועי לכך.

כיום אני משלם על המשפחה מעל 1000 שח בחודש ביטוחים (לא כולל ביטוח רכב)

קשה להבין אם באמת הכל נצרך.

פשוט מהסיבה שיש כל כך הרבה התמחויות רפואיות, ואף פעם לא תוכל לדעת איזה צורך ספציפי תצטרך, חלילה, בעתיד, בו הפתרון והתנאים של כללית מושלם, במקרה שלך, יהיה פחות טוב מהביטוח הפרטי - למשל במקרה של צורך בניתוח פרטי, והמנתח הרצוי והמומלץ בתחום ההתמחות, לא נמצא ברשימות של כללית אבל כן בביטוח הפרטי.

לכן טבעי והגיוני שתהיה חפיפה בין שירותים של ביטוחים שונים. אלא אם אתה מוכן להתפשר על המומחים המאושרים בביטוח פלטניום ולא לשלם על כיסויים חופפים. 

שיכיר את כל הביטחים בצורה טובה

ויוכל לתפור לי חליפה שמתאימה לרצונות שלי.

בלי ביטוח יתר וחוסר ביטוחי

כמובן במידת האפשר

@אריק מהדרום יודע יותר פרטים.

ברוך ה’ הצלחתי להשיג עד היום דברים כמעט חינמיים לילדי

אני מבינה גם מחברות אימהות ל... שהעלות גבוהה מאד בפרטי

לצערי

בגלל בעיות שנעשו בדרך על ידי אחרים

הכל יהיה יקר יותר , כולל טיפולים ואבחונים.

לא רק מבחינה הלכתית אלא גם זוגית ומוסרית, גם כלפי הקודם וגם כלפי החדש,

עדיף לצאת ולמצוא את האחד רק אחרי שמסיימים את כל העניינים עם הקודם...

כמו שאת בעצמך כתבת, כדי שהוא יקבל בת זוג עם כח ורגועה

גט...

על רכוש ילדים וכו לבין גט

גט אפשר לקבל גם תוך חודש

התהליכים המשפטיים יכולים לקחת שנים

אין הגיון לחכות.

בפרט שזה לא תלוי בך.

לאט לאט מתנתקים מהתיק מבחינה רגשית.

ולמרות שהוא עדיין מתנהל.

לומדים לעשות מה שצריך.

ולא לחיות עם הראש בתוך העניינים האלה.

נכון יום לפני ואחרי תגובה / החלטה צריך להתנשם קצת.

והבן זוג החדש יאלץ לספוג את זה.

כי רק אחרי שנים של מאבק

מגיעים לכמות האדישות הנצרכת.

אם אפשר לחסוך את זה ממש כדאי.

ברור שהדבר הטוב ביותר ולטובת הילדים וכולם לסגור את ההליכים כמה שיותר מהר — זה חוסך שנים של עיכובים ומתח, ומאפשר לבנות קשרים חדשים בלי משקל העבר.

אבל גם אם זה לא מצליח מיד, אסור לתת לזה לעצור את החיים.

צריך להמשיך הלאה, לאט ובזהירות, לנסות להשתחרר רגשית מהתיק ולחיות.

הרי בית הדין תמיד עסוק — פגרות, עיכובים, החלטות — והזמן עובר.

אז עדיף להתקדם, גם אם הסוף עוד לא סגור לגמרי.

נכון שלפעמים יש ימים קשים סביב תגובה או החלטה,

אבל זה חלק מהתהליך — והבן או בת הזוג החדשים כבר ילמדו להכיל את זה.

לי אישית היו הרבה קשרים שלא יצאו לפועל שברקע יש מאבק משפטי שגוזל כוחות.

וגם שהתיק עדיין פתוח ומתנהל ואת לא יודע לספר לעצמך ולשידוך מה הלו"ז המדוייק הלאה.

וגם לילדים עם כל זה שלא משתפים אותם

המצב הכללי הזה של שנים שאבא ואמא מתכתשים

בבית דין (וכל אחד יגיד היא מאשימה ואני רק מתגונן)

ויום אחרי נפגשים ומתנהגים יפה לעיני הילדים

אבל בלב אתה יודע שאולי יש לך פה אוייב

שלא ברור מה הוא היה עושה לו היה יכול.

אין ספק שזה לא מועיל לילדים, ונזקים מההתנהלות הזו, סמכות ההורית, עייפות ההורים וכו' יגיעו אליהם בדרך כזו או אחרת.

הייתי חייב לכתוב את זה.

כי לא כל אחד חייב לעבור את מה שאני.

וישר כח שאני מצליח לחיות ולשמור על תקווה

עם האי ודאות והקונצים המשפטיים.

ופתאום צריך לכתוב מכתב ברגע על השמצות חדשות שהומצאו אתמול לבית הדין.

אבל אם אפשר להמנע,

ממש מומלץ ולחסוך ולהכוווין את הכוחות

להשקעה במה שבאמת יועיל לילדים ולך

ולא במריבה שתסחב כוחות כמה שנים

עדיף וכשר

אבל חשוב שהיא תשאל. מצד אחד אם מצאת אהבת אמת לא מוותרים על זה, בוודאי במקום שהמיועד מודע למצבכם המיוחד ועדיין בוחר בבית משותף. כמובן שהאהבה והידיעה כי אינך צועדת לעבר הבלתי נודע יכול גם לסייע בהכלת התהליך השובר והמצמית של הגירושין עצמם.

מצד שני חשוב להדגיש שאם לא קיבלת עדיין גט אזי בן הזוג החדש יכול להפוך למנוף לחץ עלייך. הקנאה של הגרוש, או המלצה של עו''ד מנוסה יכולים לעודד סחבת מכוונת בכדי להפחית מזונות זאת בידיעה שאת כבר ממתינה לפרק החדש בחייך. אם אלו פני הדברים אז כדאי מאד להצניע את הקשר (אפילו שוודאי תרצי אותו לצידך ברגעים הקשים) מכיוון שאני מכיר גם מקרים בהם בן או בת הזוג (בעיקר במקרים של גרושים מאתגרים) טענו שבן/בת הזוג החדשים היו ברקע והם למעשה הובילו לגירושין.

לסיכום אני שמח מכל 💓 על האהבה לה זכית וגדול יהיה הבית הזה האחרון מן הראשון ובכל זאת הייתי ממליץ להתייעץ עם מכר נאמן וגם עם עורך הדין כיצד נכון להתנהל. חשוב גם להיות רגיש כלפי בן הזוג שהוא לא ירגיש שזה גדול עליו, הוא צריך להיות שותף אבל קצת לייט (לרוב)

מועדים לשמחה!

זה פורום דתי.

התגרשנו לפני שנתיים.

קטע שהעובד הסוציאלי שלנו, היה השדכן בעל כרחו

הוא גרם שנכיר 😆😅

וסליחה ממש על החשד בכשרים. מהניסוח של ההודעה הפותחת היה נשמע שאת באמצע הליכים.

בהצלחה רבה וברכה רבה בביתכם החדש בעז"ה

כמו שכתבו זה לא סותר

ולכן ביקשתי עיצה

זה באמת קשוח.

רק הייתי ממליצה לעשות מצידך מה שאפשר כדי לסיים את ההליכים המשפטיים כמה שיותר מהר.

ברור שלא הכל תלוי בך, אבל מה שתלוי בך תנסי לזרז.

לוותר, לבוא לקראת, לנסות להתגמש ולהתפשר (כמה שאפשר, כמובן)

את והילדים רק תרוויחו מזה בסופו של דבר ויהיה לך שקט נפשי

השריטות והנזק שזה עושה לילדים בטווח המיידי והרחוק לא שוות שום מריבה.

גם כשגרושים הורים חייבים להיות ביחד בשביל בריאות הנפש של הילדים.

וגם הנפש שלך צריכה שלווה.

מאחלת לך שלווה בארמנותיך ומזל טוב @מתייעצת גירושין 

❤☘❤

אשמח לענות על זה בפרטי (רושמת לי להתייחס לזה מחר)

קודם כל אני מאחלת לך חיים מאושרים, בריאים וטובים. כאלה שלא תצטרכי "לשרוד" בהם, אלא לחיות בהם.

שנית, אופוריה זה דבר משכר...

אני לא יודעת כמה זמן את מכירה את האחד שאת בקשר איתו כרגע, אבל הייתי במקומך לוקחת את הזמן ומחכה לראות מה אני חושבת ומרגישה גם כשאין פרפרים.

הרבה פעמים אנחנו נוטים לחזור על אותן הטעויות. חשוב ללמוד מהעבר, להשתהות קצת לפני החלטה חשובה חדשה...

אני לא מדברת מתוך ידיעה, אלא נטו תחושה שחשוב שאומר את זה.

בהצלחה ושכל דבר ילך בצורה הטובה ביותר ❤️

לא קראתי אבל שמעתי דברים טובים.

בחזרה לתמימות

של הרב מאניס פרידמן

קטאן,

טליסמן, 

טקנוקו, 

פנדמיק...

יש גם את דילמה שהוא קצת בסגנון ורמי גם דומה.

אולי גם שם קוד זוגי.

זה באמת משחק כיפי (ואנחנו המצאנו בשבילו כמה משחקים משל עצמנו🙂)

במשחק דילמה נראה נחמד... לא יודעת אם בדיוק הסגנון שאנחנו אוהבים.

אבדוק גם על שם קוד זוגי.

תודה!

המכונית האדומה.

יש המון סוגים וסגנונות שונים.

יש גם את לוגי טאקי ומחוץ לקופסא.

שקנינו לילדים במהלך השנים, ולראות אם יש שם משהו מאתגר ומעניין מספיק...

מחוץ לקופסה גם יש לנו, וזה באמת משחק מוצלח!

שני משחקים שונים מהותית.

מציע לכם לבדוק את הרמי המקורי...

אבל אנחנו מאוד אוהבים משחקי שאלות ושיח זוגי,

ממליצים מאוד על כרטישיח הכי אהבנו אותו והוא גם מאוד עשיר בתוכן ועם המון המון שאלות.

אבל יש בג'אנר עוד הרבה משחקים שאלות

רובם באנגלית, אלה משחקים שלא תלויים בשפה:

kingdomino

sea salt & paper

mountain goats

פלאקס

ספלנדור

עם חידות הגיון. אצלנו מאד אוהבים.

גם "ארנבים ושועלים" או משהו אחר מהסידרה הזו אולי יעניין אתכם.

א אידישע קאפ – המכלול 

נשמע לי שיכול להיות מעולה לכם

גרסת 'דואט' המיועדת לשניים.

נחשפתי לזה השבת והיה ממש ממש כיף (בעיני, אפילו יותר מהגרסא המוכרת).

אם הוא בדיכאון או איזה משבר לאור העובדה שהוא נשאר לישון בבקרים (אמרת שהוא יוצא לעבוד, מתחיל מאוחר פשוט?) אבל אמרת שזה מתחילת הנישואים ולא נראה שכבר מאז הוא בדיכאון ולא ראית.

אולי ככה ראה בבית?

כשאת מבקשת בשיחה רגועה ולא מתעצבנת, איך הוא מסביר את זה?

בסוף את לא יכולה לתפעל ולנהל את הבית כולל הכל לבד.

כאשר אחד הולך לישון בערב או ממשיך לישון בבוקר, בזמן שהשני צריך לעשות הכל בעצמו (כאשר זה בקביעות וללא תירוץ רפואי או תעסוקתי וכו').

דרוש ניעור רציני, אבל כל מחשבה שעולה לי לראש בהקשר הזה היא קיצונית מדי ותגרום לריב... אז הנה רשימה של מה לא לעשות 🙄

להחביא לו את מפתחות הרכב או לקנות לו טיטולים, כי הוא מתנהג כמו תינוק ולכן לא יכול לנהוג או ללבוש תחתונים.

לא לעשות בשבילו כלום. לא לכבס לו ולא לבשל לו ולא לנקות לו ולא כלום.

ביום של טיול או משהו כיפי אחר, בכלל לא לנסות להעיר אותו ופשוט לנסוע בלעדיו.

להישאר במיטה יומיים ברצף ולתת לו להתמודד עם כל הבית והילדים.

וכן כל דרך אחרת שתגרום לו להבין שההתנהגות בלתי נסבלת...

- אדם עם בעיה רפואית לא מודעת, למשל מחסור קיצוני בברזל, חוסר איזון בבלוטת התריס וכד' מה שעלול ליצור קושי גדול בקימה בבוקר ובפעילות בכלל.

אגב משפיע מאוד על מצב הרוח.

- אדם בדיכאון עמוק, לקום מהמיטה שואב המון אנרגיה

- אדם שפעיל בשעות היום עד שעות הלילה המאוחרות, מסיבות שונות (יכול להיות קשור לשגרה שלו, שדורשת את זה, ויכול להיות שביולוגית מכוון לשעות כאלה).

- אדם שראה מודל כזה בבית, שבו האמא מתקתקת הכול ואבא מפרנס, ולא רואה בזה בעיה.

שזה כמובן דורש שינוי, אבל כנראה שהאסטרטגיות הנל רק יזיקו וגם לא מגיעות לו.

הייתי אומרת שאם פותחת השרשור שוללת איכשהו את כל הנל, למשל יש לו מרץ בבוקר כאשר יש לו סיבה טובה לקום, הוא מזלזל בה בעוד דברים, הוא בעל מצב רוח טוב לרוב וכו'.

אז שני אפיקים.

א. לדבר על זה בנחת מחוץ לבית במקום שיש בו עוד אנשים, למשל בית קפה. זה מפחית את הנטייה להתעצבן ולפוצץ את השיחה. ולחפש יחד פתרונות לדברים שמפריעים לך.

ייתכן שידרוש ממך עבודה עצמית לפני כן. לא להפוך את זה לדיון האשמות אלא לדיון פרקטי איך להתגבר על קשיים או רגשי "אני מרגישה ש" ולא "אתה תמיד ככה וככה".

ב. לאמץ מקצת מהשיטות שפשוט אני הציע, אבל ממש ממש בקטנה ולא בעצבים. וגם לסמוך עליו שהוא יתמודד.

למשל להיות מאוד עסוקה בזמן שבמקרה גם צריך לעשות משהו בבית. נניח לעשות קניות והופס את מאחרת "מאמי קח את הילד לחוג, אני קצת מתעכבת".

יכול להיות שהילד לא ילך לחוג באותו יום, ויכול להיות שהוא כן יקום ויעשה.

ללכת לאסיפת הורים ולא לדאוג לארוחת ערב או בייביסיטר מראש (ולעדכן אותו שאת הולכת וצריך אותו פעיל בבית שזה לא יהיה בהפתעה), אבל כן לקחת בחשבון שהוא יפתור את זה באופן שמתאים לו ולאו דווקא לך, וזה גם בסדר.

נגיד אולי הוא יזמין פיצה וייתן להם לראות סרט, ואת תצטרכי להשכיב אותם לישון ב10 בלילה...

כלומר לחשוב על מה את לא מוכנה להתפשר, ומה את כן מוכנה להרפות ולראות מה יקרה.

ולא לבקר אותו על מה שהיה... כי זה רק יגרום לו לסגת עוד.

ב. כתבת שהאסטרטגיות הנל רק יזיקו, ו... זה בדיוק מה שאני כתבתי 💪🏼 שזה יגרום לריב ולכן לא לעשות זאת.

כתבתי את מה שכתבתי בעיקר כדי להביע מחאה על ההתנהגות הזאת ולהדגיש שהיא לא מקובלת ולא צריך להסכים לה.

מה כן יש ביניכם?

מה יקרה אם את תפסיקי לעשות מה שמעבר ליכולתך? מציעה להתחיל לנסות להרפות מלקחת עלייך את כל האחריות תמיד גם כשאת קורסת.

מעבר לזה נשמע מצב מורכב שכדאי לקבל בו עזרה מעבר לפורום.

ללכת בעצמך לטיפול, או לפנות יחד כזוג.

בהצלחה!

בהצלחה

וטוב שאת מחפשת

ברור שהרבה מהמצב זה בגלל הסמיכות לאבא שלך (כל הכבוד עם הדאגה לו).

יהיה יותר קל לטפל ולעבוד על זה אחרי שתהיו לבד.

ככה הוא היה מהתחלה? תמיד גרתם אצל אבא?

ממליץ לא למהר לחתוך לפני חשיבה עמוקה

יכול להיות תיחום מחודש במצב הנוכחי שייטיב למסגרת הגדולה ולשנים קדימה, בצורה טובה נוחה ונכונה יותר מחיתוך בבשר חי

למרות המורכבות, זהו מצב נתון הקיים לאורך זמן

בנוסף לא הובא כאן הנתון הכלכלי האם תוכלו לעמוד בו, והנתון איך סבא מבוגר שהורגל לתמיכה מסויימת ויינטל ממנו בבת אחת, היאך יסתדר

למרות שאכן זו לא טעות - לפחות לא באופן ישיר - לעבור דירה במיידי .

בסוף הזוגיות והתא המשפחתי יותר חשובים!!!

לאבא אפשר לדאוג למישהו שגור איתו, סטודנט, מטפל וכו

והרס של הזוגיות לוקח שנים לשקם ולפעמים זה עלול להיות מאוחר מדי…

ועל האדם שהוא זה יותר איך שאבא שלך נפתח אליו בהתחלה ואיך דווקא איתו אבא שלך מצא שפה משותפת, ופחות איךשאת מרגישה שהוא כפוי טובה היום.

כזה אפס מרחק יכול לגרום למחנק מאד בקלות, וזה לא קשור למי האבא ומי החתן.

אנחנו תמיד גרנו ליד ההורים שלי/שלו, אבל לא בתוך הבית. מבינה מאד את הקושי להיפרד, אבל את רואה בעצמך איך הצורך הזה קיים במציאות. זה טבע הדברים, ועם קצת מרחק ביניכם תוכלי למצוא את הדרך להיות עם אבא שלך, כשגם בעלך בתמונה.

עושה כיום את התפקיד

הוא ממליץ

הבעיה שאנחנו מאד שונים ובהסתכלות אחרת על החיים

לא בטוח שכדאי לך להיות עובדת שלי

אני קשוחה 😉

הגיוני שאדם חדש מביא אגנדה משלו לתפקיד וגישה אחרת

אם את יודעת איך נראית העבודה שלו אז כבר יש לך מושג (והגיוני שכן)

השאלה היא, אם הארגון מוכן לזה

אני לא

התפקיד הזה דורש הרבה אנרגיה וזמן

אני תוהה אם זה ייתן לי בחזרה משהו מספיק שווה או לא

יכול להיות שהתפקיד הזה יאפשר לך בהמשך לעבור למקום אחר ולעבוד פחות ואז זו השקעה שווה לטווח הרחוק כי יש מן הסתם גם תגמול כספי

השאלה אם זה מדבר אלייך

אם לא, אז לא

יש תוספת שכר

אבל זה לא בשיקולים שלי

אני משתכרת היום כבר מספיק

התפקיד דומה למה שאני עושה היום רק ביותר גדול יותר מקיף יותר אחריות

מצד אחד זה מדבר אלי כי אני רואה שאתגרים בעבודה עושים לי טוב

מצד שני אני חוששת שזה יהיה יותר מדי

הייתי משתפת אותו ושואלת לדעתו האמת

אם נגיד חשוב לך לעבוד בשישי, או לא להיות זמינה בשעות x y z, תבדקי אם זה ריאלי. כנל  לגבי כל דבר אחר שהוא מבחינתך קו אדום

מקווה שמה שלא תחליטי, יהיה לך טוב

עד כמה הלחץ שלו

אולי יציע פתרון ביניים

ייתן זמן לחשוב על זה 

לי זמן לחשוב על זה

מדובר ביציאה ללימודים של כחצי שנה כדי לקבל כנראה את התפקיד

אבל אני מעדיפה לקבל החלטה מראש כדי לא לצאת ללימודים סתם

שאת רוצה אותו רואה את עצמך- בטווח ה5/10 שנים, תלכי על זה

אם לא אז לא

דעתי בשליפה 

דבר ראשון מה הסיבה שאת רוצה לעשות את זה? אם את מרגישה שזה מפתח אותך וימלא את החיים שלך בתוכן ועניין אז כדאי! אבל אם את מרגישה שטוב לך עם המקום שבו את נמצאת בתוספת האחריות תחביד לך על החיים אז טעות להתקדם.

התרבות המערבית מדריכה כל הזמן שקדימה פירושו הצלחה והצלחה מביאה אושר, זו הכללה כמובן אבל יש בה מן האמת. ולכן אם השינוי בשכר הוא משמעותי או הביטוח המקצועי מסקרן אותך או אחריות מאתגרת אותך באופן חיובי אז למה לא? אבל אם זה בגלל הדימוי או המעמד או השכר כשאת לא צריכה אותו באמת או אם זה יבוא על חשבון הבית אז לטעמי לא כדאי.

לא הבנתי את האנשים שאוהבים לקחת על עצמם הרבה עבודה

היום אני מבינה

בגלל שההנאה מהעבודה עולה על הקושי והמאמץ

זו ההתלבטות אם התפקיד החדש יהיה טוב עבורי יותר או לא

החוק טען שכל הפקידות לא מצליחה, ולמה? פקיד מוצלח ולכן מתקדם בתפקידו עוד ועוד עד שהוא מגיע לתפקיד שהוא לא מתאים לו ואז הוא נמרח שם שנים ארוכות

מעבר לזו שמדובר בטענה משעשעת צריך לשאול האם את יודעת להגדיר מה מרתיע אותך. כי את כנראה מוערכת ומרוויחה היטב וזו לא לך הפעם הראשונה בה קודמת. מה שונה הפעם?

האם ל 'למה לא' יש טענות ברורות או מדובר במשהו כללי?

איזה כיף לך שצריכים אותך ככה בעבודה. הלוואי על כל ישראל

אני יודעת שזה צרות של עשירים

ההבדל הפעם שהתפקיד המוצע מאד בכיר

בצמרת הארגון

והדרישות בהתאם 

מדובר בתפקיד גדול

ולכן....

* זה בא על חשבון דברים אחרים?

* זה מחייב מדי? נניח בגלל התפקיד אני צריכה לוותר על חלום אחר

* זה אולי גדול עלי?

* סביבת העבודה פחות נוחה לי

את הרי יודעת לעבוד ולא ברור לי אם את רק מופתעת מן ההצעה או שיש משהו מהותי שמוליד אצלך ספק 

זה יכול לבוא ע"ח שלוות הנפש שלי

זה מאד מחייב ואולי לא ישאר לי זמן לעצמי

לא גדול עלי אבל יאתגר אותי יותר מתפקידים אחרים שעשיתי

סביבת העבודה עלולה להיות לעיתים פחות נוחה

אני לא מופתעת מההצעה

שיערתי שהיא תגיע בצורה כזו או אחרת

חשבתי שאני אדחה הצעה כזו על הסף

אבל עכשיו היא הגיעה  בצורה מפורשת ומובנת והביאה לי התלבטות 

ואולי עוד מישהי שמכירה אותך

נניח חברה או אחות

זה נשמע התלבטויות שצריך להן אוזן קשבת.

רק עוד נקודה חשובה

נשמע שהעבודה היא בבת עינו של הבוס שלך ומן הסתם זה גם מקרין על כל העובדים מסביב. אם את מרגישה שהעבודה הזאת מספקת לך תחושת שליחות או תחרותיות מאתגרת ואת רוצה להשקיע את כל כולך בזה כי את מרגישה שזה מה שאת רוצה לעשות בחיים אז לכי על זה .

אומנם אם את לא מרגישה שהעבודה הזו היא היא גם הפרנסה וגם במידה רבה טעם החיים שלך אז היי קחי בחשבון שהתחייבות גדולה לצד החשיבות שהיא נותנת סותמת את האפשרות להשקיע בממדים אחרים שאולי חשובים לך גם נקודה בהצלחה בכל אשר תחליטי!

עזרתם לי לחדד מחשבות

החלטתי לסרב להצעה

את יכולה ללמוד את התפקיד לאט לאט בלי לחץ אחרי שבחרת לסרב לו. בעוד שנתיים זה יכול להיות מתאים לך בלי הטירוף של ללמוד משהו חדש תוך כדי עבודה.

פחות מתכננת את החיים קדימה

מקסימום יודעת מה אני עושה בחודשים הקרובים

לא יודעת מה יהיה בעוד שנתיים

הכל פתוח

הבנתי שאני (כרגע לפחות) לא רוצה להשקיע בעבודה מעבר למה שאני משקיעה היום

התפקיד המוצע הוא אמנם למידה אבל האישו המרכזי בשבילי זה הביצוע שלו

קל לי ללמוד דברים חדשים

קשה לי עם ביצוע עבודה שדורשת מעבר למה שאני רוצה לתת

כמה לא מובן מאליו וכמה עוצמה פנימית וחוזקה יש בך!

זה מפעים ממש יקרה!

אשרייך ממש 👑

כמה מחכים ומרגש לראות כך:

את המודעות העצמית שלך

את היציבות הפנימית שלך

את הערכים הברורים שלך

את החתירה לחיים של בחירה אמיתית שלך

את סדרי העדיפויות שלך

את הידיעה המוצקה לדעת מה עיקר עבורך ומה פחות, מה ברצונך, ומה פחות,

מה נראה אולי מבחוץ מקסם שווא, אבל מבפנים מספר על מחירים אדירים,

והיכולת הזו לברור, לחשוב, לראות לעכשיו ולעתיד, להביט קודם פנימה לעצמך, לבית, ורק אז החוצה -

כאשר כל התנאים וכל הסביבה קורצים כ"כ ורק קוראים לך "בואי!"

ואת כך איתנה

במיקוד האנרגיה שלך איפה ואיך ומתי וכמה שאת בוחרת!

ואיפה ואיך ומתי וכמה שלך נכון ומתאים!

איזה יופי את!

איזה יופי לראות את זה!

באמת אשרייך יקרה וממש ללמוד ממך

שתראי הרבה אור וברכה גם בהחלטתך זו וגם בכל, בשפע ובמתיקות ב"ה ❤

אין באמור התייחסות למקרים נדירים יותר שבהם גירושין היא האופציה היחידה הרלוונטית (כגון אלימות על כל סוגיה שאיננה משתנה, או כגון אומללות בחיי הנישואין וניסיון אמיתי לשפר ולשנות ללא הצלחה והבנה שהגענו לקו האדום ואין ממנו דרך מילוט, שניסינו הכל וזו האפשרות היחידה.

שההרגשה שעדיף להישאר לבד לנצח ולא למצוא זוגיות לעולם מאשר להמשיך להיות נשואים).

במקרים כאלה כמובן שהאפשרות של גירושין לגיטימית ואף רצויה לעיתים.

אני מדברת על כל אותם האחוזים המטורפים של בעיות "קטנות" או לא קטנות אך בהחלט פתירות כאלו ואחרות שאפשר לפתור עם רצון וכוונה, או עם הליכה לאנשי מקצוע בתחום הזוגיות, עם התמדה ומאמץ ואי וויתור על הקשר – ולצערנו יש אחוזים גבוהים כאלה, הרבה יותר מדי.

בפרשת השבוע שלנו, פרשת נח,

מסופר על המבול

וכמה אנחנו לפעמים מרגישות ומרגישים בתוך מבול

מבול של בילבול

מבולבלת, מבולבל

מבול של חוסר אונים

ובא הקב"ה ומבקש מאיתנו לבנות לנו תיבה

התיבה - הביתה בהיפוך

תיבה - הבית בהיפוך

לשוב הביתה

לתיבה שלנו

הבית שלנו

מקום מבטחים מפני המבול

האיש שלך הוא הבית שלך.

האישה שלך היא הבית שלך.

לא להתבלבל

לא להיכנס לנקודת מוצא של מבול, בילבול, של ספק, של סימני שאלה "האם בחרתי נכון? האם זה זה? האם זה לא זה" (כמובן לאחר שעמדתם בשלמות תחת החופה כבר, וכמובן שלא מדברת על מצבי קיצון כמו בפירוט בהודעה הנפרדת למעלה),

סימני השאלה האלה, העמלק שהוא הספק,

הבילבול שהוא המבול - הם הם שמים לנו עצמינו מקלות בגלגלים

הם הם שיוצרים לנו בלב כמו "נבואה שמגשימה את עצמה" בתפיסה ובמחשבה של "הנה ידעתי! איש כזה מגעיל! מי צריך אותו בכלל!" / "הנה ידעתי! אישה כזאת שאמרה את המשפט הזה מי צריך אותה בכלל",

וכל הזמן לחיות בסימן שאלה אחד עצום,

זה מכרסם בתוכנו

אי אפשר לחיות כך, בתוך הבילבול, הספק, העמלק הזה.

אלא -

להיכנס לתוך התיבה

לתוך הבית

לנקודת מוצא של "מצא אישה מצא טוב" - של עמדנו תחת החופה אז זה זה וזהו!

בלי סימן שאלה, אלא סימן קריאה

בלי ספקות, בלי מבול, בלי בילבול,

אלא עם רוגע, שלווה, בהירות, שלמות

כן - זה האיש שלי! זה זה! וזהו!

כן - זו האישה של חיי! זה זה! וזהו!

ואם קשה?

נעבוד

נלמד

נשקיע

נעמיק

נתקרב

עוד ועוד

ונהיה "למשפחותם" - לכוח העצום הזה של המשפחה בישראל

ונהיה ל"מה טובו אוהליך יעקב" - לעוגן הזה, לתיבה הזו של הבית פנימה, לשוב הביתה לחצי שלי באמת. להתמקד פנימה בנו, רק בנו.

לא נהיה דור הפלגה, לא נהיה מפולגים ומפורדים בינינו,

אלא מאוחדים

קודם כל בינינו פנימה

איש ואישתו

ואז לכל העם המתוק שלנו

וכמה מרגש היה בשבוע וחצי הללו לראות את אחינו השבים מן השבי מלמדים אותנו

מה זה להיות בתיבה בתוך שיא המבול של הרע

מה זה לשוב הביתה

מה זה לזעוק ישר כאשר שבים על אחדות אחדות אחדות בינינו

על היהדות

על המצוות

כמה מרגש לראות אותם

נשמות אדירות מאירות

שנלמד מהם

שנקבל אנו כוח מהם וממילותיהם

וכמובן מהתורה הקדושה שמאירה לנו

לשוב הביתה

בהירים, מאוחדים, לא מבולבלים ❤

עד כמה שאני מכיר את הנושא (ואני קצת מכיר) אכן לסרטן השחלות (שאם הוא מתפרץ, יש סיכון מאוד גדול) יש מרכיב גנטי שמעלה את הסיכוי לחלות בו או בסרטנים דומים (במקרים שאני מכיר, זה וסוגי סרטן נשיים אחרים קשורים לאותו הגן) ולכן המליצו לעקוב מגיל 35 ובסוף תקופת הפוריות לכרות. חידוש מבחינתי שמציבים את גיל 35 כרף, אולי זה לא אותו דבר.

יש לציין, שעם היכולות הרפואיות היום, גם כריתת שחלות אינה מחייבת את סיום הפוריות. אפשר להקפיא ביציות ולהשתמש בהפריות מעבדה. לא כיף גדול, אבל למשפחות רבות משלל סיבות יש יכולת להרות רק כך.

יש לציין שהסיכוי לחלות גדל עם המרכיב הגנטי, אבל סיכוי מסויים יש לכל אישה, גם אם לא ידוע המרכיב הזה. במילים אחרות, מי שיודעת שצריכה לשים לב, יכולה לשמור על עצמה יותר.

לענ"ד זו ממש לא סיבה לפסול, אם יש מישהי שיש לכם עולם ערכים משותף ומוצאים בינכם שייכות ומציאת חן. יכולים לצוץ בהמשך החיים ואפילו רגע אחרי החתונה (מכיר) עניינים רפואיים כאלו ואחרים, זה חלק מהחיים

כן הייתי מציע להתייעץ עם רופא (אם יש לך רופא קבוע ומבין עניין - הכי טוב). אפשר גם להתקשר בשעות הפעילות למכון פוע"ה 026515050 , לבקש באנונימיות להתייעץ עם אחד הרבנים (עדיף אם פנוי הרב דב פופר שהוא גם גניטיקאי במקצועו, אבל באופן בסיסי גם הרבנים האחרים שם מודעים) ולשמוע, סביר שירגיעו אותך.

בהצלחה רבה בקבלת ההחלטות

בדרך כלל רווקות מקפיאות ביציות,

בעוד נשואות מקפיאות עוברים.

הסיכוי להריון מוצלח גבוה יותר כאשר מקפיאים עובר ולא ביצית, לכן זו השיטה המועדפת ברוב המקרים.

בכל מקרה, אם תתחתנו כשיש לה עוד 11 שנים להרות בצורה טבעית, ואם לא יהיו עיכובים רפואיים כפי שלעיתים יש גם לנשים ללא כל רקע רפואי, אז בכלל לא בטוח שתצטרכו להיעזר בהקפאה בשביל ללדת.

גם אני ממליץ לא לפסול על הסף אלא להתייעץ ולבדוק היטב.  אף אחד לא מאיתנו לא מחזיק תעודת ביטוח כנגד מחלות קשות בגיל צעיר, חלילה.  

רוב האוכלוסייה עושה ביטוח בריאות פרטי כנגד מחלות קשות - כי לצערינו מחלות קשות הן עניין נפוץ.  

כאן לפחות הדברים ידועים מראש, ויש צעדי מנע והתמודדות טובים.  לפי הניסיון הרפואי, צפוייה איכות חיים טובה ומלאה לאחר מכן.  

(ומכאן כותב מניסיון)

צריך להכיר את העובדה שעם הסרת השחלות, מקור לייצור ההורמונים הנשיים, מתרחש מעבר מיידי לתופעות גיל המעבר.   הרפואה יודעת להתאים טיפולים טובים מאוד לשיפור המצב, בהתבסס על טיפול הורמונלי מלאכותי, טיפול הניתן כדרך שגרה לנשים שהסירו שחלות, המיטיב מאוד עם תופעות גיל המעבר ושמירה על הבריאות ועל איכות החיים האישית והאינטימית.  

אבל...

רוב מוחלט של מקרי הסרטן - אינם קשורים כלל לגנטיקה. רק כ-10% ממקרי הסרטן קשורים לגנטיקה.

הסרטן הכי נפוץ אצל גברים, סרטן הערמונית, מופיע אצל כ-15% מהגברים המבוגרים (ולפי מקור אחר שמצאתי, זה 11%). וזה רק סוג אחד של סרטן מתוך עשרות נפוצים ועוד מאות לא נפוצים.

בנוסף, בביטוח מחלות קשות יש עוד עשרות מחלות שמכוסות, ממש לא רק סרטן וניוון שרירים. למשל פרקינסון, אוטם בשריר הלב, ניתוח מעקפים, שבץ מוחי...

אני לא אקטואר ולא מומחה בסטטיסטיקה, אבל אני משוכנע שאם מחברים את כל המחלות האלה ביחד, מגיעים לאחוז בכלל לא נמוך של אנשים שחולים בהן.

למעשה, סיבות המוות הכי שכיחות בישראל מכוסות בפוליסה:

מבחינתי זה אחד הביטוחים שאני מכנה "קטסטרופה", כלומר הרבה יותר חשוב מביטוח רכב למשל. אדם שחלילה מתגלה אצלו אחת המחלות ברשימה, צפוי להיפגע משמעותית ביכולת להתפרנס מחד, ולהוציא מאות אלפי שקלים על טיפולים רפואיים ועזרה סיעודית מאידך.

לכן לדעתי זה אחד הביטוחים החשובים ביותר.

נקודה נוספת: 

ככל ביטוח רפואי, הרבה אנשים נזכרים לעשות אותו אחרי שמתחילות הבעיות. כשיש לחץ דם גבוה, כולסטרול, בעיות לב, אולי גם התחלה של טרום סוכרת וכיוצ''ב. אלא שאז כבר מאוחר מדי, אחרי שמתחילות הבעיות אף חברת ביטוח לא תסכים לבטח או שהיא תעשה המון החרגות. 

לכן, עדיף תמיד להצטרף כשאנחנו צעירים בריאים ויפים, למרות שדווקא בשלב הזה זה מרגיש כמו בזבוז כי אנחנו הרי צעירים בריאים ויפים...

אז כדאי לבדוק האם גם לך את יש את הגן הזה.

תינוק שיורש את הגן הנ"ל משני הוריו ולא רק מאחד (סיכוי של 25% אם שני ההורים נשאים), יסבול ממחלות קשות מאוד וצפוי למות בשנת חייו הראשונה, אם בכלל ישרוד את ההריון.

ועם זאת, כמו שהסטורי כבר ציין, גם לזה יש פתרונות רפואיים - כל עוד יודעים מראש מה הבעיה אז יש פתרונות שיאפשרו לכם ללדת ילדים מתוקים ובריאים.

חשוב להגיד שאני ממש לא מנסה להפחיד, וכמו מה שנכתב קודם - אם טוב לכם ביחד אז לכל דבר יש פתרון היום, גם אם הפתרון הוא לא בדיוק דרך המלך, הוא עדיין יכול לאפשר לכם חיים טובים וארוכים בבריאות.

נשמע ממה שכתבת שהיא יודעת שבוודאות שיש לה את המוטציה הגנטית הזו. זה נשמע קצת משונה כי בד"כ גם כשיש למישהי רקע משפחתי ידוע (כגון הורה או אח/אחות עם המוטציה בוודאות), אי אפשר לדעת האם גם לה יש את המוטציה אלא ע"י בדיקה. וזה דבר שבד"כ עושים רק בגיל מבוגר יותר ואחרי חתונה...

אז דבר ראשון - תברר האם הבנת ממנה נכון, היא נבדקה בעצמה, או שרק יש לה את המוטציה במשפחה?  ואם אכן לא נבדקה, מה הסיכוי שיש לה אותה? (במצבים קלאסיים הסיכוי הוא 50%)

אגב - אם היא טרם נבדקה, גם אם היא תעשה את הבדיקה היום - כדאי לקחת בחשבון שזה לוקח זמן לקבל את התוצאות. הן עלולות להגיע רק עוד כחודשיים שלושה...

הבדיקה בסל הבריאות, כל אשכנזיה שמגיעה לעשות בדיקות גנטיות מקבלת גם את הבדיקה הזאת ממש כמו טייזקס וכו', והמוני אנשים עושים בדיקות עוד לפני החתונה.

אם היא ידעה שיש במשפחה שלה את הגן, אז זה עוד יותר מסביר למה היא רצתה לבדוק את עצמה...

תתחיל מהתייעצות אצל:

גניקולוג ואונקולוג

כמובן גם יעוץ גנטי

אם אתה לא יודע במדויק את ההשכלות של הנ"ל

יכול להיות שאפשר למשוך כריתה עד גיל 40-45 ואז זה משנה את התמונה.

אולי לנשים עם הגן הזה יש נטיה לעוד סוגי סרטן

אולי לנשים עם הגן הזה יותר קשה להרות

אולי לנשים עם הגן הזה יש נטיה לעוד מחלות רקע

אולי גם אתה נשאי גן כזה ואתה לא יודע

אולי ואולי

החלטות כאלה לוקחים שיש את כל האינפורמציה מול העיניים.

ובשביל לקחת החלטה כזאת (שהיא קשה אם תחליט כך או כך) חייב לקבל את הכל.

ולכן אני ממליץ דבר ראשון לפנות לרופאים הנ"ל.

ורוצי בהקדם.

אי ההחלטה גורמת רע לשני הצדדים (כמובן לא להחליט בפזיזות. אבל גם לא סתם למרוח את הזמן)

מלבד על השאלה אם אני בעצמי נשא של הגן...

בגלל פשוט אני אני כבר קבעתי תור לרופא...

כי לא דומה מישהו א למישהו ב.

כל החלטה כזאת צריכה להגיע אך ורק ממך.

אם אתה יודע את השיקולים והמשמעויות. המעלות של האישה ומצד שני החסרונות שלה. רק אתה תוכל להחליט האם זה מתאים לך.

אגלה לך סוד.

אין מישהי מושלמת (מלבד אישתי והיא תפוסה)

לכל אחת יש את היתרונות החסרונות שלה.

ואתה צריך לשקלל מה מתאים לך ומה לא.

במקרה הנ"ל יש כאן חיסרון רפואי. אבל הוא פתיר בגבול מסויים.

האם שווה להכנס לזה?

רק אתה יודע אם המעלות שלה מספיקות כדי לגמד את החיסרון הנ"ל.

כמובן שאתה לוקח בחשבון שיכול להיות שיהיו לכם פחות ילדים מהממוצע

ויכול להיות שהיו סיבוכים מהניתוח

ויכול להיות הרבה דברים

על כל אלה זה לא סיבה לפסול בחורה טובה.

אבל רק אתה יודע אם היא בחורה טובה.

או יותר נכון טובה לך

רק עשה לעצמך טובה.

ברגע שלקחת החלטה (לא משנה איזה החלטה. כך או כך) להיות שלם עם ההחלטה לכל החיים. 

מהתיאור אני מתרשם שמדובר במוטציה בגן BRCA1 או BRCA2. חשוב לתת את הדעת על כמה דברים:

(אגב, גם אני לא רופא, אך 'קצת' מבין בתחום)

1) הנקודה הכי חשובה לדעתי:

גם אם יש מוטציה - סרטן זה לא גזרת גורל. עם שמירה על אורח חיים בריא (תזונה + פעילות גופנית + שינה טובה + הימנעות מעישון ודומיו ומחשיפה למסרטנים אחרים + שמירה על בריאות הנפש + שמחת חיים וקשרים חברתיים טובים) אפשר להפחית את הסיכון לסרטן ושאר מחלות איומות ונפוצות מאד בעשרות אחוזים!

ובפרט כשמתחילים בגיל צעיר - כמו שלכם. לעיתים, דווקא לאנשים שמודעים לבעיות רפואיות/ עניינים גנטים שמגבירים סיכון למחלות מסויימות יש נכונות רבה יותר להקפיד על אורח חיים בריא, והתוצאה היא שבשורה התחתונה - הסיכון שלהם לחלות במחלות הנוראיות ביותר והנפוצות ביותר - קטן יחסית ליתר האוכלוסייה.

וזה כולל גם מחלות כרוניות וכמו כן - הפרעות נפשיות,  שמצויות גם בגילים צעירים, כמו סוכרת, דיכאון, חרדות, כבד שומני, ואפילו מחלות זיהומיות.

כמובן שהמשמעות של כל המידע הזה לגבי שאלתך תלוייה בהתרשמות שלך מבחורה מסויימת זו, וגם בך: היא נראית לך כמו מישהי שמקפידה, או תקפיד על אורח חיים בריא?

מבחינתה כל המשמעות של המוטציה שלה היא כריתת שחלות עוד עשור, או שהיא מתכוונת לנקוט גם בצעדים פחות קיצוניים כדי למזער את הסיכון שלה לחלות?

כל הנושא של אורח חיים בריא זה משהו שאתה בכלל מעוניין בו? אם כן, הסיכוי שלך להשפיע עליה בכיוון - הוא לא רע בכלל.

באנגלית יש ביטוי:

,genes load the gun, גנים טוענים את האקדח -

lifestyle pulls the trigger אך אורח חיים סוחט את ההדק.

2) מוטציות בשני גני הBRCA עלולות להגביר את הסיכון לחלות לא רק בסרטן השד והשחלה, אלא גם בסוגים נוספים של סרטן, כמו סרטן הלבלב. לניתוחים מניעתיים כמו כריתת שחלות ושדיים יש השפעה מובהקת על הסיכון לחלות בסרטן השד והשחלות, אך כנראה שלא לגבי סוגים אחרים של סרטן.

3) רמת הסיכון לחלות בסרטן מסוג זה או אחר משתנה בין סוגי הווריאנטים השונים במוטציות הנ"ל. בלי ייעוץ מקצועי שמתייחס ספציפית לווריאנט שלה, לא בטוח שקל יהיה להעריך את המשמעות האמיתית של הנשאות שלה.

4) יש כמובן השלכות גם על דור העתיד...

כמובן שיש פתרונות רפואיים, אך זה לא הדבר הכי נעים ופשוט...

5) כל התמונה עלולה להשתנות מאד ברבות השנים בהתאם לכל מיני משתנים שעלולים לצוץ. מה שברור לבחורה עצמה, או לרופא היום לא בטוח שיהיה ברור עוד עשור.

נקודות 2 -5 הן בעיקר סתם להשלים את הענייין של קבלת החלטה בכובד ראש לאחר שיקול דעת רציני. אך הן אינן נקודות מכריעות בעיניי.

ועכשיו לגבי עצם השאלה שלך:

אני אישית ממש לא הייתי פוסל. הנושא של מוטציות גנטיות מהסוג הזה בטל בשישים או במאתיים לדעתי יחסית לשאר השיקולים כשבוחרים עם מי להתחתן. עם זאת, חשוב להיכנס לזה ממקום מושכל.

לדעתי, בתחום של בריאות, (שהוא גם ככה לא התחום העיקרי שצריך לקחת בחשבון לקראת חתונה) מלבד הנושא של התאמה גנטית לגבי מחלות מהסוג שבודקים בדור ישרים, (וגם מלבד מקרים חריגים של בעייה רפואית מובהקת ורצינית)  שני השיקולים המרכזיים בבחירת בת זוג הם מה היא תאכל ותאכיל את הילדים עד גמילתם (הנקה ,או תחליף חלב = ג'אנק פוד לתינוקות), ומה היא תאכל ותאכיל את הילדים לאחר גמילתם.

בסוף - הנושא של המוטציה משמעותי הרבה הרבה פחות מאשר עודף משקל למשל, או כל מיני עניינים רפואיים אחרים, שרוב האנשים לא מתייחסים אליהם בכלל באותה היסטריה של גנים שמעלים את הסיכוי לסרטן. צריך פרופורציות נכונות.

מאחל לך המון הצלחה בהחלטה, וממליץ לך להתפלל שה' ינחה אותך ויעזרך.

לק"י

להתחייב מראש, מה הילדים יאכלו מהלידה ועד עולם.

חוץ מזה, שגם האבא יכול לדאוג לתזונת הילדים (מלבד הנקה כמובן. בזה הוא יכול רק לתמוך ולעזור מסביב).

ובעיני זה בטח לא השיקול העיקרי בבחירת בת זוג.

א. עוד לא נולד הרופא שיגיד לאשה עם brca, שהיא יכולה להימנע מכריתת שחלות/שדיים אם היא תקפיד על אורח חיים בריא.

לנשים עם הגן הזה יש סיכוי של למעלה מ-80% לחלות בסרטן ללא כריתה, וברגע שהסרטן מתחיל כבר מאוחר מדי לעשות כריתה כי הוא מתפשט לאיברים פנימיים נוספים במהירות.

העצה שלך לשמור על אורח חיים בריא ולהימנע מכריתה - סכנת נפשות של ממש! היא סותרת את ההמלצה הרפואית הידועה מזה עשרות שנים.

אין שום מחקר לפיו אפשר להפחית את הסיכון לסרטן ''בעשרות אחוזים'' עם אורח חיים בריא. אתה אומר שעם שמירה על אורח חיים בריא הסיכוי יהיה קטן יותר מאשר יתר האוכלוסייה, זה ממש פייק מדע!

ב. תחליף חלב לתינוקות זה ממש לא ג'אנק, אתה מדבר כמו סבא מלפני 4 דורות שלא יודע מה יש בתחליפים האלה.

בנוסף, אף אשה לא יכולה לדעת מראש אם היא תניק וכמה היא תניק, לפעמים עם כל הרצון להניק בסוף נפגשים עם המציאות שכוללת לעיתים כאבים מאוד חזקים, דימומים, דיכאון שקשור גם לעייפות, או שלל סיבות אחרות שיכולות למנוע הנקה. 

א. ניתוחים מניעתיים לנשים בסיכון גבוה לסרטן כמו כריתת שחלות ושדיים הם צעדים חשובים מאד ומצילי חיים. לא הצעתי להימנע מהם. עם זאת הם צעדים קיצוניים מאד שראוי שיבואו נוסף על צעדים פחות דרסטיים כמו הקפדה על אורח חיים בריא - שגם היא כלי עוצמתי מאד מאד נגד סרטן.

כל מה שאליו רמזתי בקצרה (כי גם ככה הארכתי יתר על המידה) בנקודה החמישית שהעלתי הוא שבעת קבלת החלטה כה גורלית - עם מי להתחתן - צריך לשים לב שהנחות יסוד לגבי ענייניים שצפויים לקרות בעוד שנים רבות - עשויות להתערער: אולי הבחורה תשנה את דעתה לגבי עיתוי הכריתה, או האם לבצע אותה בכלל, חרף ההמצלות הרפואיות. (בכל זאת יש לזה תופעות לוואי משמעותיות). אולי המלצות רפואיות כלליות תשתננה, וכל שכן המלצות פרטניות. האם זה צפוי להתרחש? בפירוש לא. אך האם אנחנו יכולים לדעת בוודאות מה יקרה בעוד מעל עשור? גם לא. טענתי שכדאי לתת את הדעת על כך בעת החלטה שכזו. זה הכל.

לגבי הפחתת הסיכון של סרטן בעשרות אחוזים, באמצעות הקפדה על אורח חיים בריא (בהקפדה אמיתית ורצינית!), הטענה שלי מתבססת על מאות רבות של מחקרים מגוונים מאד שמצביעות על המסקנה הזו. אתה כמובן צודק שאין (וכנראה לעולם לא יהיה) מחקר שמוכיח באופן חד משמעי שאורח חיים בריא מפחית סיכון לסרטן במידה כזו או אחרת. כי כמעט בלתי אפשרי לבצע מחקר כזה, שיארוך שנים ארוכות וידרוש מעקב צמוד ולא ריאלי.

אך מכלול הראיות שמוכיח ברמת סבירות גבוהה מאד שניתן להפחית את הסיכון לסרטן

במידה משמעותית מאד - מוצק ביותר. זה רחוק מלהיות פייק מדע. (מלבד התועלות העצומות והוודאיות של אורח חיים בריא שלא נוגעות לסרטן).

כל זאת כתבתי לגבי כלל האוכלוסייה.

בקרב נשים עם מוטציות BRCA, המידע המחקרי מוגבל בהרבה, וכל השערה בנושא היא פחות מוצקה.

ממש לא טענתי שאשה עם מוטצית BRCA יכולה באמצעות הקפדה על אורח חיים בריא להפחית את הסיכון שלה לסרטן השד, עד כדי עשרות אחוזים פחות מהסיכון של נשים באוכלוסייה הכללית. אך אני כן טוען שהיא יכולה בכך להפחית במידה משמעותית מאד את הסיכוי שלה עצמה לחלות בסוגי הסרטן הקשורים למוטציה.

וחשוב מכך - אני טוען שהיא יכולה להפחית במידה עוד יותר משמעותית את הסיכוי שלה לחלות במחלות רבות אחרות, כגון מחלות לב וכלי דם, סוכרת (סוג 2), מחלות של דרכי הנשימה, מחלות כלייה הפרעות פסיכיאטריות חמורות כמו דיכאון, ועוד מחלות רבות מאד (שחלקן גם פוקדות נשאיות של מוטציות BRCA באופן מוגבר יחסית).

אין ספק שמי שיודעת שיש לה רקע גנטי שמגביר מאד את הסיכוי שלה לחלות במחלה מסויימת - יש לה יותר פוטנציאל של מוטיבציה לאמץ אורח חיים בריא מאשר אשה אחרת.  בחלק מהמקרים על ידי כך היא דווקא תפחית בסך הכולל את הסיכוי שלה לסבול ממחלות נוראיות מכל הסוגים באופן יחסי לכלל האוכלוסיה. זאת למרות שהסיכוי שלה לחלות באותה מחלה מסויימת עדיין יהיה גבוה פי כמה יחסית לשאר הנשים.

חשוב לציין שלכולם יש 'נקודות פתיחה' גנטיות (וגם לא גנטיות) שמשפיעות על הסיכוי שלהם לסבול מבעייה רפואית כזו או אחרת או לחלות במחלה כזו או אחרת. והרבה אנשים, לעולם לא ידעו על ה'דפקטים' שלהם, וזה לא יניע אותם לנקוט בצעדים להינצל מהסכנה שאורבת להם.

על הרקע הזה, בהחלט קיימת היתכנות שזה שמישהי יודעת שיש לה פגם גנטי מסויים, גם אם הוא חמור יחסית, כמו מוטציית BRCA, לא יהווה 'חיסרון' אמיתי בהקשר של נישואין. אך זאת בתנאי שהמודעות שלה אכן תדרבן אותה להקפיד על אורח חיים בריא.

ב. באמת לא התייחסתי לנושא של הנקה ברגישות הנדרשת. הלב נכמר על כל מקרה של אשה שמכל סיבה שהיא לא יכולה להניק במידה בה היתה חפצה. ולפעמים באמת אין מנוס וחובה להיעזר בתרכובת מזון לתינוקות. עם זאת, האמת חייבת להיאמר.

קשה להפליג בפער הבריאותי שבין הנקה ובין תרכובת מזון לתינוקות. ההשוואה בין מידת ה'בריאות' של חלב אם יחסית לתרכובת מזון לתינוקות, דומה להשוואת מידת הבריאות של ירקות עלים אורגניים לג'אנק פוד. (כמובן שכל זה קשור גם לאופי המזון שהאם המניקה אוכלת...) ולא זו לא תפיסה מיושנת או תלושה. זו תפיסה שמתבססת על מאות רבות של מחקרים ומתהדהדת מבין המלצותיהם העדכניות של מוסדות וארגוני הבריאות המובילים בעולם.

צר לי שכמה אנשים טעו בהבנת הנקרא של מה שכתבתי. כנראה שאני אשם בכך שלא הייתי ברור מספיק. אך לפני שממהרים להשיג על דבריי, כדאי לקרוא שוב את מה שאשכרה כתבתי...

בסוף דבריך כתבת: 

אך לפני שממהרים להשיג על דבריי, כדאי לקרוא שוב את מה שאשכרה כתבתי...

אך האמת היא שאתה עצמך שינית עכשיו מהדברים שכתבת בתגובתך הקודמת, למשל:

א. בהתחלה כתבת: 

גם אם יש מוטציה - סרטן זה לא גזרת גורל. עם שמירה על אורח חיים בריא (תזונה + פעילות גופנית + שינה טובה + הימנעות מעישון ודומיו ומחשיפה למסרטנים אחרים + שמירה על בריאות הנפש + שמחת חיים וקשרים חברתיים טובים) אפשר להפחית את הסיכון לסרטן ושאר מחלות איומות ונפוצות מאד בעשרות אחוזים! 

(ההדגשות אינן במקור)

ועכשיו כתבת:

ממש לא טענתי שאשה עם מוטצית BRCA יכולה באמצעות הקפדה על אורח חיים בריא להפחית את הסיכון שלה לסרטן השד, עד כדי עשרות אחוזים פחות מהסיכון של נשים באוכלוסייה הכללית. אך אני כן טוען שהיא יכולה בכך להפחית במידה משמעותית מאד את הסיכוי שלה עצמה לחלות בסוגי הסרטן הקשורים למוטציה.

רק אעיר שלא טענתי בכלל שכתבת "עשרות אחוזים פחות מהסיכון של נשים באוכלוסייה הכללית".

כתבת שאפשר להפחית בעשרות אחוזים, ובמשפט אחר כתבת שהסיכון יהיה פחות משל נשים באוכלוסייה הכללית. שני המשפטים האלה - שגויים.

ב. לגבי הפחתת הסיכון של סרטן בעשרות אחוזים... כל זאת כתבתי לגבי כלל האוכלוסייה.
 

עכשיו אתה טוען שהמחקרים לפיהם אורח חיים בריא מוריד את הסיכוי לסרטן בעשרות אחוזים, כלל לא קשורים לנשים עם מוטציה בגן BRCA, אך בתגובתך הקודמת התייחסת לבחורה דנן שכאמור יש לה את המוטציה הזאת, ואפילו פתחת את הפסקה עם המילים "גם אם יש מוטציה". 

ג.

בהתחלה כתבת שתחליף חלב הוא ג'אנק, ועכשיו לא כתבת שזה ג'אנק אלא שיש יתרונות עצומים לחלב אם. 

אתה מבין את ההבדל העצום בין שתי האמירות האלה?

הרי אם נניח שמלפפון יותר בריא מעגבניה, זה עדיין לא אומר שעגבניה היא ג'אנק. ואם נניח שחזה עוף בריא יותר מכרעיים, לא נגיד לאף אחד שכרעיים הם ג'אנק.

כך גם תחליפי חלב: ברור ואין ויכוח שהם פחות טובים מחלב אם, אך לקרוא להם "ג'אנק" זו פשוט הטעייה. כשאומרים ג'אנק פוד לא אומרים "יש אפשרויות בריאות יותר", אלא אומרים שהאוכל הזה מזיק ופוגע בגוף, למשל "מיץ תפוזים" עם 7 כפיות סוכר בכל כוס, שאינו מכיל פרי. זה מיץ שאפשר ורצוי לוותר עליו, מה שאין כן בתחליפי חלב. אם אפשר לקבל מזון בריא יותר - ברור שעדיף. אך אם לא, זה בפירוש לא ג'אנק ואסור לוותר על המזון הזה.

אני השקעתי מספיק זמן בליבון טענותיי. אין סתירות בדבריי, רק התייחסות לכמה סוגיות שונות בצורה מתומצתת מדי, מקוצר היריעה...

אך אם אתה מתעקש שיש סתירות בדבריי, תתייחס רק לדברים השניים שכתבתי.

רק אעמיד את המסקנה - לגבי שתי הטענות שייחסת לי כעת:

א) אשה עם מוטציית BRCA בהחלט יכולה להפחית את הסיכון שלה לחלות בסוגי הסרטן הקשורים למוטציה במידה משמעותית מאד באמצעות אורח חיים בריא. לא טענתי לגבי הנקודה המסויימת הזו שמדובר בהפחתה של עשרות אחוזים בדווקא. אז באיזו מידה? אפשר לזרוק מספרים לאוויר בהתבסס על מחקרים לא רבים שבדקו את השאלה הזאת ספציפית, אך אין לכך משמעות רבה בעייני, זה כנראה משתנה מאד מאשה לאשה. מה שחשוב הוא שככל שתקפיד יותר - תפחית יותר.

ב) לא טענתי שבאמצעות אורח חיים בריא אשה עם מוטציית BRCA יכולה להפחית את הסיכון שלה לחלות בסוגי הסרטן הקשורים למוטציה עד מעבר למידת הסיכון באוכלוסייה הכללית. (לא שזה מופרך, אך אין שום כיסוי לטענה כזאת).

כן טענתי שכשמחשבים את הסיכוי לכל המחלות הרציניות יחד, 'ייתכן', לא וודאי, אך בהחלט ייתכן, שאשה עם BRCA, תוכל בהקפדתה על בריאותה להפחית את הסיכוי שלה לחלות עד לסיכוי נמוך יותר מהסיכוי של האוכלוסייה הכללית, שכידוע - לא רחוקה מאד משמירה על אורח חיים בריא

לא אבזבז את זמני שוב כדי להסביר את דבריי שוב ושוב עד שיתקבלו על ליבך. אתה מוזמן לפקפק - ואם זה יביא אותך ואחרים לעיין קצת בים המחקר של השפעות אורח חיים בריא על הפחתת הסיכון לחלות במחלות כרוניות, רק טוב יצמח מזה. גם אם זה יבוא מתוך חדוות ההתנצחות.

איך שלא מסכלים על זה, בין בהסתכלות על חצי כוס החלב המלא או הריק.

המדד הרלוונטי כשדנים במידת בריאותו של מזון מסויים הוא השוואה למידת בריאותם של מזונות אחרים. שהרי זו הבחירה העומדת בפני האדם האוכל/ מאכיל - מזון א' או מזון ב'. כל אכילה של מזון מסויים באה על חשבון אכילת מזון אחר. (עד הסף של הימנעות מאכילת יתר).

פירות >לחם לבן>קוקה קולה>שמן מנועים.

מכיוון שראוי שלא להתחשב בדברים שאמנם יש להם ערך קלורי, אך אינם נחשבים למזון מסיבות מובנות, כמו שמן מנועים למבוגרים, אנחנו מגיעים לרשימה שבה הקטגוריה של ג'אנק פוד נמצאת בתחתית רשימת קטגוריות המזון.  (מבלי להיכנס לתתי קטגוריות, וגם בלי ליהכנס לפולמוס לגבי שתייה חריפה).

וזה כולל גם ג'אנק פוד שמועשר בויטמנים ומינרלים וכולל את כל קבוצות המזון החיוניות - זה עדיין זבל.

אצל תינוקות (מהלידה עד כ6 חודשים באופן כמעט אקסקלוסיבי, ועד גיל שנה בשילוב עם מזונות אחרים) זה מאד פשוט - יש רק 2 קטגוריות רלוונטיות של מזון. 1) חלב אם 2) תרכובת מזון לתינוקות. (שהרי אף אחת לא תדחוף לתינוק הקטנטן שלה קוקה קולה).

כך שממש כמו שג'אנק פוד נמצא בתחתית הרשימה למבוגרים. דהיינו הדבר הכי גרוע שניתן לצרוך. תמ"ל נמצא בתחתית הרשימה לתינוקות.

אין דרך לדרג את ההשפעה של אכילת מזון מסויים על הבריאות מבלי להתייחס לאלטרנטיבה לאכילת אותו המזון, דהיינו או השפעת אכילת מזון X לעומת הימנעות מאכילה, או השפעת אכילת מזון X לעומת אכילת מזון Y או Z.

כך שכשאומרים שאכילת ג'אנק פוד פוגעת בבריאות, הכוונה היא לפגיעה יחסית לשאר האלטרנטיבות.

לתמ"ל, כידוע, אין אלטרנטיבה מלבד חלב אם, או הרעבה. כך שיוצא שממש כשהם שהישרדות כתוצאה מאכילת גלידה בעת מצור 'בריאה' יותר מאשר למות מרעב כפשוטו, אך יחסית לכל שאר קטגוריות המזון, גלידה מזיקה לבריאות. כך גם לגבי תמ"ל. זה עדיף מהרעבה, אך גרוע בהרבה מכל אלטרנטיבה אחרת, כי יש רק אחת - הנקה.

לפי ההגיון שלך אם יש לי בחירה בין שני פירות, ואחד עשיר יותר בויטמינים והשני פחות, הפחות עשיר יחשב ג'אנק. כל מה שעשית כאן זה סתם משחק לשוני שנועד להוציא תגובה רגשית, אתה לא דן על התכולה של התמ"ל עצמה.

נעשו המון מחקרים על הבטיחות של תמ"ל ומה קורה לילדים שצרכו אותם. התמ"ל מכיל את מה התינוק צריך, גם אם יש לו מגבלות מסומות כמו שהוא לא מכיל נוגדים למחלות כמו חלב אם. לכן כמובן הוא פחות מועדף אבל זה לא אומר שזה גורם נזק בעצם החומרים עצמם שהוא מכיל, בדומה לג'אנק פוד.

כמובן שמה שמומלץ יותר לתינוק זה הנקה, אבל אישה שלא יכולה להניק משלל סיבות יכולה להיות רגועה שהתינוק שלה יקבל את כל התזונה שהוא צריך. ואם יש לתינוק בעיות היא יכולה להחליף לחברה אחרת. אתה לא התייחסת להבדלים בין החברות ולעובדה שכל תינוק מגיב לכל תמ"ל אחרת, מה שמוכיח שאי אפשר להתייחס אל כולם כקטגוריה אחת בלי שום הבדל.

אני בסך הכל אמרתי שמי שלא יפסול על כגון זה, ק"ו שלא הייתי ממליץ לו לפסול על בעייה גנטית. (עם ההסתייגויות שכבר ציינתי).

אהבתי את ההשוואה בין רוצחת לבין מרעישה בלילה, וואלה צודקת! גם על זה צריך להישלח למאסר עולם

לק"י

(לכן הגבתי מה שהגבתי).

בקריאה נוספת הבנתי שהוא מדבר על עניין הבריאות בלבד- מה הכי חשוב לדעתו. שגם אם אני לא מסכימה איתו, זה שונה.

להבין מה המשמעות ומה ההשלכות של זה.

אישית מכירה כמה וכמה נשאיות שב"ה חיות בזוגיות טובה ונעימה (לדעתי כולן גילו את הנשאות לאחר הנישואין).

מאמינה שבע"ה תהיה איזשהי התקדמות רפואית וטכנולוגית עד אז, אבל בכל מקרה כדאי נכון להיום להבין מה המשמעות ולבחור אם זה משהו שאתה נכון להכנס אליו.

לק"י

אבל מניחה שחדר השינה יכול לאכלס 2 ילדים.

ואם הסלון לא פיצי, אז יהיה מרחב מחיה למשחקים וכו'.

מכירה משפחות שהיו בקראוון גם עם שלושה ילדים. ואפילו מכירה גם משפחה שעברו דירה מקראוון אחרי לידת הילד הרביעי. אבל זה באמת צפוף לדעתי.

אנחנו עברנו מהקראוון לדירה גדולה יותר כשהילד השני התחיל לזחול וזה הרגיש כבר קצת צפוף (בדיוק היתה הזדמנות נוחה למעבר, אחרת היינו יכולים לשרוד עוד. אבל הצפיפות כן כבר הורגשה. פחות בחדר ילדים, אבל כן במרחב של הסלון-מטבח, שהוא מאוד קטן).

לא יודעת לגבי מחירים.