פורום נשואים טריים (עמוד 1)

תשלמו

לא להפעיל ביטוח על כזה דבר

רק תראו שיחתום שאין לו טענות וכו וכו , למרות שהוא נראה אמין וכו

אבל להחתים על מסמך שהתשלום הוא סופי ומוחלט לאחר שבדק הרכב היטב על ידי גורם מקצוע ואין לו ולא יהיה לו שום טענות בעתיד אליכם .

חשוב שאנשים ידעו טת זה

זה חוק

אז אם ההשתתפות עצמית שלכם נמוכה והתיקון עם שמאי יעלה פחות מ5 לכו על ביטוח

רק על ,5000 ועל השאר לשלם, כדי שהביטוח לא יתייקר?

לא מכיר חוק שנוקב במספר כזה

מכיר הוראות חיוב פנימית של חברת ביטוח. רובן בסכום נמוך ממה שכתבת וזה משתנה מחברה לחברה.

אגב זה משהו שלא הרבה יודעים וזה נכנס כחוק ממש

וממליץ לבדוק את דברי עם סוכן ביטוח

אבל להבנתי יש שם 2 חורים:

כתוב:

1.  סכום נמוך - כל חברה מפרשת סכום נמוך אחרת.

2. שתביעות אלה אומנם לא נרשמות בגיליון הביטוח הכללי (שמשותף לכל החברות) - אבל זה לא אומר שהחברה לא תשמור מידע עליך ולתמחר את הביטוח בהתאם. ואז תהיה באותה החברה סוג של עליית פרמיה.

בנוסף. נכנסתי כרגע לאחת מחברות הביטוח לקבל הצעת מחיר. הם שואלים האם היו תביעות ביטוח. הם לא מבדילים בין סכומים.

כאמור. ממליץ לשאול במפורש את סוכן הביטוח שלכם. 

מתחת ל5000 זה לא נחשב תביעות ביטוח

כלומר השאלה מתכוונת האם הייתה לך תביעה של מעל 5000

ואני יודעת את זה לעומק כי בעלי ניהל צוות בביטוח רכב...

תביעות,

לא שאלו מעל סכום מסןיים

מתכןונים האם הייתה לך תביעה שמוגדרת בחוק כתביעה כלומר מעל 5000 שח

ושוב אני אומרת אנשים לא יודעים את זה וחשוב שידעו כי החוק ייצא בדיוק בגלל שאנשים לא תבעו ביטוח על תביעות קטנות כדי לא לעלות את העלות ולכן נחקקק החוק

אני

לי היה גם תאונה והציעו לנהגת השניה לתקן ב2700 בלי ביטוח

בסוף מצאתי מישהו שהסכים לתקן ב1200.

נקודה חשובה. מי שיש לו 3 תביעות בשלוש שנים, רוב חברות הביטוח יסרבו לבטח אותו והוא יוכל לעשות רק ביטוח חובה יקר בפול.

יש חברות שמפסיקות לבטח גם אם יש רק 2 תביעות.

עדיף לא להפעיל ביטוח גם אם הנזק קצת מעל ההשתתפות העצמית.

2 תאונות פח קטנטנות. עשו ביטוח בפול לתקופה ואחר כך חזרו לחברת ביטוח נורמלית. במקרה של גניבה זה היה סיכון גדול.

ואני לא אומרת שאת לא חווה גזלייטינג

אבל אל תשכחי שהיום היד קלה על ההגדרות..

האמת שלא רציתי להאמין..

קיבלתי אבחנה מפסיכולוג שמלווה אותנו כמעט שנתיים לפרקים.

וכמה כולנו לומדים ממך.

אני לומדת ממך לשאול את עצמי כל יום: "במה את עובדת?"

ולרצות לענות לעצמי: קודם כל בלשמוח ולשמח. קודם כל בלהרגיש אמת ושלמות בבית פנימה. לעבוד בזה. זו עבודה. זו משרה מלאה. 24/7.

המשרה הכי חשובה.

העבודה הכי יקרה.

לעבוד בלבנות בית, משפחה

לעבוד בלאהוב, בלבנות זוגיות

לעבוד בליצור חיים במהות וחיים בפשטות

לעבוד בבסיס שממנו יוצאים ואליו חוזרים

לעבוד בלזכור את זה תמיד - מה הכי הכי חשוב

לא החוץ, לא תדמית, לא קריירה, לא פרסום, לא לייקים, לא כבוד מדומה,

אלא הפנים

הבית

"למשפחותם"

אם נעבוד בחוץ ונשכח את המהות - נפספס את מהות החיים

אם נעבוד בבית, או יותר נכון - על הבית, ואת שאר המיקוד נשקיע גם החוצה מתנועה של פנימה ורק אז החוצה ולא להיפך - נחייה את המהות

נוכל מתוך המלאות שלנו גם לתת החוצה

קודם מעגלים פנימיים

קודם אשתי ואני. אישי ואני.

קודם הילדים. אנחנו המודל היחידי שהם מכירים. אנחנו נתנו להם חיים בזכות השותף השלישי הקב"ה שהכל הכל ממנו

ואנחנו ממשיכים להעניק להם חיים כל יום ביומו

כאשר אנו עובדים בלתת להם יציבות, וחום, ואהבה, ומודל של תקשורת בונה ומקרבת, ומודל של ניהול קונפליקטים נכון,

ומודל של לקום גם אם נופלים,

ומודל של לאהוב תמיד גם אם לא מסכימים או כועסים

ומודל של נצח. של השקעה בנצח.

ומודל של בחירה. בחירה בחיים.

ואנחנו מחיים אותם, את הילדים שלנו, בכל יום יום

ואנחנו מחיים גם את עצמינו 

ומתוך החיות הזו - אנו יכולים גם לתת הלאה, לשאר המעגלים

תמיד תמיד רק בתנועה הזו.

ואני גם לומדת ממך הדר היקר והקדוש

כמה חשוב עוד להביט פנימה, למי שאנחנו באמת

כמו שכתבת במילות הזהב שלך: 

"... בחיי היומיום אנחנו רואים בעיקר את העולם סביבנו, טועמים אותו, חווים אותו, אבל כמעט לעולם איננו רואים את הנפש שלנו. 

סביבנו יש המון מסכים והסתרות שבעצם מסתירים מהאדם את נשמתו, את אישיותו, את עצמותו.

אם אשקע בתענוגים שכל הזמן מתחלפים ומשתנים, אחמיץ את האפשרות לתענוג מתמיד, שמשמעותו גילוי עצמי."

איזה לימוד!

איזה מבט!

איזו הסתכלות!

ללמוד ממך!

כולנו!

אני רוצה ללמוד ממך להסתכל יותר למי אני אומרת בוקר טוב כל יום דבר ראשון, ולוודא שזה לא יהיה הטלפון.

לברר למי אני אומרת אחרון כל לילה לילה טוב, ולוודא שזה לא הטלפון שוב.

לוודא שאני לא עם 3 ידיים במקום 2, וכל היום הראש בתוך קוביה קטנה של טלפון. איזה מראה מוזר זה באמת...

לוודא שאני זוכרת להביט למעלה, לשמים, לבורא, לבריאה, לפאר היצירה

לוודא שאני זוכרת לנשום את האוויר הטהור שהקב"ה נותן לנו

לוודא שאני מריחה פרחים וריחות של הטבע

לוודא שאני מביטה על אנשים ולא על מסכים כל הזמן

לוודא שאני במהות שלי, ולא של מיסוך ומסך ודברים שאינם מתאימים לי

לוודא שאני יכולה לומר תפילה מכל הלב כאשר ממתינים לאוטובוס או רכבת או סתם הולכים, ולא חייב בכל שנייה להיות עם ראש תקוע במסך שממסך

לוודא כמה אני נהנית בשבת או חג כשאין את המסך, המיסוך, כשיש רק הווה, עולם, בריאה, חיים.

לוודא שבכלל מתאים לי ואם כן כמה ואיך להיות במדיה מסכית,

וכמה היא עדיין לא תהיה שלמה ולא תחליף לעולם פנים מול פנים, 2 נשמות שנפגשות ומדברות, וכמה זה יקר הנשמות האלה והפנים,

הפנים שרואים

והפנים מבפנים שמתגלה מתוך הפנים.

אני רוצה לזכור את כל זה ב"ה.

תודה לך הדר היקר והאהוב והקדוש שלנו על הלימוד שלך, עליך, 

אני בטוחה שאתה במקום הכי הכי גבוה שיש, נהנה מזיו השכינה,

וממשיך לחיות ולהחיות את כל העם שלך כל רגע על ידי כל הטוב והאור העצום הזה שהשפעת והשארת.

אתה חי בתוכנו!

עם ישראל חי, והמון בזכותך ❤️

ומדהים שבדיוק בפרשת השבוע, חיי שרה, בה לומדים על כל חייה של שרה אמנו דווקא בפרשה בה מסופר לנו על פטירתה - ללמדנו שצדיקים במיתתם קרויים חיים וכל השפעתה ופועלה ואורה של שרה אימנו חיה וקיימת ומפעמת בלב כל יהודי וכל יהודיה עד סוף כל הדורות!

וכך גם אתה, הדר בנה, מכוחה ומאורה מאיר גם על כולנו, חי וקיים ופועם גם במותך מן העולם הזה.

צדיק אתה

וצדיקים במיתתם קרויים חיים.

אז מצלמה שקונים מסין תמורת 10$ בהחלט תתן תמורה מעולה.

אם רוצים צילום ממש מקצועי שיהיה אפשר אחר כך להעלות ליוטיוב באיכות 4K, אז מן הסתם צריך מצלמה מקצועית יותר...

כזה סוג KSP

תוהה אם יש משהו זול יותר ואם שווה לקחת את הסיכון

שאלת בונוס - יש מצלמה שהיא מופעלת בהטענה בלי צורך בחיבור עם כבל לחשמל?

מצלמת אבטחה מעלי אקספרס.

האבטחה שם פרוצה ואת לא יודעת לאיפה המידע יגיע..

יש לנו מצלמות שרכשנו בחול אז בטח המלצה שלי לא תעזור לך אבל זה לא כזה יקר בעיני מה ששלחת 

מצלמות שקנינו באיבורי כל אחת כ120 שח

אונליין וידאו ושמע

מוצפנות ע"י אפליקציה

מבחינתי 120 זה לא יקר לקניה חד פעמית למצלמה שצריכה אבטחת מידע 

זה באמת לא כזה יקר בשביל לקחת את הסיכון הזה.

הזמנתי ב ksp אחד

איפה תליתן או הנחתן?

אני מבינה שזה צריך חיבור לחשמל ולא רוצה למשוך חוט מצד לצד 

על מדף בארון עם דלת שקופה ועל מדף בארון בלי דלת

שניהם ליד שקע קרוב

אפשר גם לתלות

זה מגיע עם אביזרים לתליה

אם זה לתוך הבית. לא הייתי מתפשר על מצלמה סינית.

אם לחצר או משהו דומה (שאין שם מידע רגיש) אפשר גם מצלמה זולה יותר

אני צריכה באמת לתוך הבית

תודה שהארת את עיניי 

נדלקה הנורה של הגיר AT ועושה רעשים כשעובר הילוכים

מוסכניק החליף לנו את הסט הנעה לפני שבועיים אמר שאולי יעזור אבל לא עזר..

מכירה אישית את הבעלים והוא אדם ישר ומקצועי

*לא טיפלתי ברכב שלי שם, אבל סומכת על האיש מאוד.

אני רק מכיר שאם יש ביטוח גרירה. ניתן לגרור לאיזה מוסך שאת מעוניינת

אנחנו גררנו את הרכב למוסך במרחק של שעה נסיעה ולא היתה כל בעיה. 

לא היכרתי שזה קיים, אבל מסתבר שכן קיים.

כלומר, קיים נוהג של חברות הסלולר לגבות דמי הוראת קבע (ומזה הבנתי עכשיו למה הן מעדיפות הוראת קבע בכרטיס אשראי ולא ישירות מול הבנק - כי הוראת קבע מול הבנק אכן כרוכה בדמי ניהול שהבנק גובה מהחברה).

אבל יש כתבה מלפני ½ שנה שבהוראת משרד התקשורת - נאסר להמשיך ולגבות כסף על הוראת הקבע הבנקאית.  

תקנות חדשות: בוטלו עמלות הוראת קבע המנופחות בסלולר ובאינטרנט

שעפ"י חוק חדש שיוצא בנובמבר לא יגבו עמלת הו"ק.

אז זה רק מנובמבר?

אבל זה בלתי מתקבל על הדעת לשלם סתם כך על הו"ק

בעידן בו מעבר בין חברות סלולר הוא בקלות

לא רואה סיבה למה להשאר שם.

אדייק את דבריי.

אם בטוטאל (כולל דמי הו"ק) המחיר נמוך משאר חברות הסלולר. "בולעים את הצפרדע"

ואם לא. עוברים.

דוגמה. לאחרונה התקשרתי לחברת האינטרנט לברר על מבצע

התחילו לפרט לי. דמי חיבור. שכירת ראוטר. תשתית. ספק וכו'

אמרתי. "עזוב שטויות. תן לי מחיר טוטאל. כמה הכל כלול. לא אפכת לי איך תחלקו את זה לתתי נושאים"

לדעתי כך גם כאן.

של חשבון בנק אחר רק מול כרטיס אשראי.

וכאן יש מקרה של לקוח שכנראה לא יכול באשראי.

ויש לספק עלויות נוספות בהוראת קבע מול בנקים, כפי שגם צויין בכתבה שהבאתי מ ynet. 

האינסטינקט הראשון היה להגיד שלא לגיטימי

אבל אני לא באה לסכסך

מן הסתם שיש גם מקום לקחת את זה יותר בסלחנות

ובאיזה הקשר הוא אמר שהיא יפה?

בשביל שידוך?

אם מפריע שהוא חושב על מישהי שהיא יפה,

אז...

צר לי לאכזב, כל גבר חושב על נשים מסוימות שהן יפות. זה לא משהו נשלט, זאת פשוט עובדה.

אם מפריע שהוא אמר לך, אז את יכולה פשוט להגיד לו שאת מבינה שהוא חושב כך, אבל את לא מעוניינת לשמוע כי זה מפריע לך.

מה שכן, לדעתי כנות (כמעט) תמיד יותר טובה מאשר להסתיר...

אותך במה שהוא חושב.

אם היית מעדיפה שלא יאמר לך דברים כגון זה, קל לבקש.

אם את רוצה שהוא לא ישים לב ליופי, זו כבר מעלה הדורשת עבודה פנימית

אם הבחילה נובעת מכך שאת מרגישה מאוימת ממה שהוא אמר, או שזה מרגיש לך שמעבר למה שבעלך אמר הוא גם יוצא מאיזון אז חשוב לברר מה באמת מפריע לך כל כך

אם הוא היה אומר שהיא גבוהה זה היה מפריע לך?

שמנה?

רזה?

חכמה?

וכו'

תנסי להבין מה הנקודה שמפריעה לך בזה.

שזה גם הפוך?

או שאצל נשים מצפים ש"זה יהיה נשלט"?

שנשים לא יחשבו על גבר שהוא נראה טוב או משהו?

ואצלנו גם מדברים על זה... אמנם לא בדיוק מהסיבות הרגילות, אבל עדיין יש פתיחות בנושא.

תלוי איך זה נאמר.

אם שאלת "נכון זאתי יפה" והוא ענה "כן היא יפה".

או שהוא אמר "ראית את זאת איזה יפה"

זה קצת חסר טאקט, ולהרבה נשים זה יפריע.

לי אישית לא כזה מפריע, ביום שהתחתנו לא כולן הפכו למכוערות ולבעלי עדיין יש עיניים.

כן חשוב לי שבעיניו אני עולה על כולן והוא גורם לי להרגיש את זה, אולי זאת הסיבה.

את מרגישה יפה בעיניו? הוא נותן לך להרגיש את זה?

אני יודעת שהוא ממש חושב שאני יפה ואוהב את איך שאני נראית...

הוא ראה מישהו ואז אמר לי יש לו אחות יפה...האחות בערך בת 14/15. מבחינתו זאת ילדה...

בעיניי לא...בכל מקרה הסיטואציה עצבנה אותי ברמות

שהוא לא יחשוב שיש נשים יפות בעולם?

אני לא חושבת שזה מציאותי.

שלא יספר לך? את זה אפשר לתקשר.

שישמור על העיניים? אולי וגם בזה יש גבול כמה אפשר.

ובהקשר שלה היא באמת ילדה, כמו שאומרים על ילדה שהיא ילדה יפה.

הפוך לא היו מקבלים את זה כאן

אשה שתכתוב על התאהבות בעבודה, צפייה בתכנים מיניים וכיוצ''ב - תהיה כלפיה הרבה יותר אמפתיה מאשר לגבר באותו המצב.

למשל- אשה שכותבת כאן שהיא גילתה שבעלה צופה ב***

יגידו לה: תביני, זה לא אומר שאת לא יפה ומושכת בעיניו.

תביני,

זה בגלל הטבע הגברי

וכו' וכו'

אלא על מה שיגידו לו...

 וכתבתי למעלה שזה חוסר טאקט ואמירה שלא צריכה להיאמר.

אבל אם היא סוחבת את זה ככה וזה עשה לה רע וכעס כמו שהיא מתארת אולי זה יושב על היחס שלה עצמה עם יופי או ציפייה שבעלה יהיה עיוור ליופי אחר, שזה בעיני לא מציאותי, לא לנשים ולא לגברים, יופי זה נתון מבחינתי כמו גובה, משקל וגיבנת.

אם מפריעה לה רק הערה, מובן לגמרי, ולתקשר שישמור את המחשבות שלו לעצמו.

וכמובן שגם לצד ההפוך - ודווקא אישה במקרה כזה תקבל יותר הבנה

וגבר יעשה לרוב הרבה פחות עניין.

גבר יעשה הרבה פחות עניין.

שזה בפני עצמו מעניין למה.

טוב חלק מההבדל בין גברים לנשים

אשה רוצה להרגיש שהיא הכי יפה בשביל בעלה

סביר להניח שגבר ממוצע רואה לעיתים נשים יפות.

אין צורך לדווח על כך לאשתו, סתם מעורר רגשות שליליים.

עדיף לעבור הלאה, ולומר לו שאת לא מעוניינת לשמוע על נשים יפות שהן לא את

אבל בגדול לא לגיטמי בעיני האמירה

זה מה שהייתי מגיבה בהומור כמובן

אבל קשה לי להאמין שבעלי יגיד כזה משפט כי מלכת היופי כבר בבית🤪

הבנת מה עשיתי שם?

הכל לגיטימי (בגבולות הטעם הטוב כמובן)

אם האשה לא מי יודע מה עם בטחון עצמי, ולא מי יודע מה מרגישה 100% אהובה - היא תרגיש מן הסתם גרוע עם זה.

אבל עם להיפך - עם חוט שדרה יציב , מחוברת מאוד לעצמה, רגועה ובשלום עם עצמה, זה ישפיע מן הסתם הרבה פחות.

אם בכלל.

הוא חיווה דיעה. אולי יש לו חוש אסתטי מפותח.

לא להתרגש.  תעבירי את זה. יכולה אפילו לשתף פעולה - "מ..מ..מ.. מקסימה"

ולעבור הלאה. מניחה שהוא לא ממשיך לנעוץ עיניים.

לכן, כל כך חשובה שמירת העיניים. מכל הבחינות.

בס"ד

בדיוק הערב ראיתי את הרב פנגר מדבר על זה. הרב פנגר - אין כמוהו!

המסר בקיצור; לא להתרגש.  אבל ממליצה לשמוע אותו

הרב יצחק פנגר: עדיף להיות מאושר מצודק

מה שנעמי אמרה - מאה אחוז נכון. את רואה שיכולים לראות ולחוות את זה גם אחרת.

יש לו עיניים, ברוך השם, אז הוא שם לב. האם זה אומר שהוא רוצה אותה או לא אוהב אותך

או משהו כזה....לא! עובדה, הוא התחתן איתך! זה כלום בעינייך? הוא בעלך ולא בעלה,

יש המון נשים יפות, ולכל אחת יש את היופי שהקב"ה נתן לה. מן הסתם גם את  יפה,

בטח בעיני בעלך.

וסתם רעיון (קצת קטן ואולי מלחיץ אבל אני זורקת אותו בכל זאת) - יש בעלים

שאוהבים שנשותיהם מתאפרות ויש כאלה ש....לא.

יש את אלה שנעליי עקב גבוהות (20 ס"מ לפחות.....) עושה להם את היום, ויש

כאלה שסנדלי אילת...ואוו!

אז אולי לברר מה בעלך אוהב? אולי להתאפר יותר (גם בבית, מה לעשות)

אולי עקבים גבוהים (לא בבית, השם ישמור...), אולי תסרוקת כזו או אחרת..

אולי תצאו ביחד ואת תתנהגי, תתלבשי ותעטי עדיים, כמו בפגישות?

ואולי...לא!

כלומר, לא רוצה לרמוז שהוא רואה את יופיה של מישהי ברחוב כי

את פחות יפה בעיניו (אל תלחצי, אל תלחצי, להרגע, להרגע cool up בתי)

סתם, זורקת רעיון קטן נשי קטנוני.

חיים טובים לשניכם ביחד. תמיד!

אגב, מה עם להתפלל על קשר חזק, קרוב, אוהב  כמו שאת רוצה?

ועוד משהו: מה עם ללכת לחוג או לעשות דבר מה שאת אוהבת, בלי

קשר לבעלך? אחרי הכל: שנינו ביחד אבל ...כל אחד לחוד!"

ואז מתמלאים לבד ולא תלויים כל כך בבעל

שעם כל הכבוד, אחרי הכל, הוא רק בן אדם, ובן אדם -

יש לו את הפשלות שלו. מה לעשות.

עוד משהו (אלוקים, אני לא יכולה לסיים) - כששמחים

גם יפים/יפות יותר!

בהצלוחה!

לא בהכרח לגיטימי בעינייך.

וגם צריך להיות בסיטואציה כדי להרגיש, לפעמים זה עניין של ניואנסים.
 

בכל אופן, ממליצה לגברים לשמור דעה כזאת לעצמם גם כשמבחינתם מדובר בהתרשמות סטרילית.
 

העולם מלא באנשים ונשים יפות אובייקטיבית וסובייקטיבית.

באותה מידה שאת חושבת על מישהי שהיא יפה, גם הוא יכול לחשוב כך.

השאלה היא האם ומה היופי של אותה זרה מעורר אצלו.

ומה האמירה הזאת עצמה מעוררת אצלך.

אישה מייחסת לאמירה של הגבר שלה כלפיה "יפה", כמשהו ייחודי, ונשגב שקשור לאהבה המקודשת בינהם.

גם אישה לא יפה רוצה להרגיש יפה סובייקטיבית אצלו.
 

בעיניי פחות חכם ופחות מנומס שגבר יגיד מיוזמתו על אישה אחרת שהיא יפה.

עדיף בכלל לא להיכנס לזה.

תוכלי להבהיר לו את העניין אחרי שתרגעי.

שעבורך זו מילה בעלת משמעות זוגית והיא פחות נעימה לך גם במקרה שזה נאמר ממקום סטרילי...

אני מניחה שהוא יכבד.

נ.ב.

לא חושבת שנכון "לנקום בו", גם לא נראה לי שזה יעיל. גברים ונשים מגיבים בצורה שונה לקנאה מהסוג הזה.

במקרים כאלה יותר נכון לאשר. "נכון, היא יפיפיה".

בסה"כ יופי זו תכונה מסך הרבה תכונות. זה לא אמור לאיים עליך.

את כן יכולה לשתף אותו שלשמוע את הקול שלו אומר את זה על מישהי אחרת קצת צורם לך כי את מייחסת לזה משמעות עמוקה יותר.

אבל כל עוד לא נאמר משהו בוטה, חושבת שנכון להבליג.

לך שבעלך מסתכל על ילדות מאשר שהוא אמר על מישהי שהיא יפה. מצד אחד זה נשמע באמת רע. מצד שני, יצא לי כמה פעמים שאנשים ציינו את יופים של הילדים שלי וזה היה לי ממש מוזר. אבל כנראה יש חברות שזה מקובל.

נגיד פעם הגענו לחברים של המשפחה שלי מבוגרים, והאבא אמר לי על הבת שלי שהיה בת 13 בערך: " ילדה יפה בלי עין הרע, יהיה לה טוב בשידוכים", ואני כזה מה?! היא ילדה קטנה. הרגשתי ממש מוזר אבל כנראה זה היה נראה לו לגיטימי. זה מישהו שאני מכירה מילדות וזה היה לי ממש לא נעים. אבל זה לא הופך אותו לסוטה חלילה, יש בזה אולי רק חוסר צניעות.

או שכנה כמעט בגילי אומרת לי : " איזה חתיך הבן שלך" (בן 20) אני כנראה לא הייתי אומרת דבר כזה גם אם הייתי חושבת ככה, אבל יש אנשים שזה סבבה להם. (ושלא נדבר על אנשים שבטוחים שהם יכולים לעצור זרים ברחוב ולספר להם איזה שיער יפה יש לילד/ה או עיניים יפות וכדו', כי גם בזה נתקלתי. אנשים בטוחים שהם אומרים משהו טוב. )

בעניין ההשוואה בין אישה לאחרות, לא רק השוואה ביופי פוגעת. לפעמים בני זוג משווים גם מידות/ התנהגות/ יזמות או כל דבר וזה יכול ממש לפגוע וצריך להזהר בזה מ2 הצדדים. 

יש לזה סיבה.

בכל אופן לדעתי מרגע שאישה מגיעה לבגרות מינית, האמירה הזאת לא לגיטימית ואם היא נאמרת כלפיה היא אמירה מטרידה.

ילדה בת 13 ובת 15 היא לא באמת ילדה.

אומנם מבחינה חוקית היא קטינה, אבל מבחינה אבולוציונית היא כבר בוגרת מינית וברמה הטבעית גברים נמשכים אליה.
 

בעיניי זה שונה כשאישה אומרת את זה על בחור. גם כי בין היתר ברמה הטבעית הבסיסית נשים פחות בעניין של גברברים צעירים מהן בפער.  

בכללי זאת ההזדמנות לומר, יש שתי נשים שגבר יכול *לדבר* על היופי שלהן, אישתו והבת שלו. ולגבי האופציה השניה הדעות חלוקות.

אבל לדעתי גם לא צריך לעשות פיל מעכבר.

כנראה הכוונה של בעלה של פותחת השרשור היה עובדתי בלבד ולא בקטע מיני/העדפת יופי וכו'

דומה לאם היה אומר עליה שהיא ממש גבוהה או ממש שמנה (שגם זה לא לגמרי לגיטימי. אבל מניח שהיה עובר לאשתו יותר בגרון מאשר להגיד עליה שהיא יפה)

לכן. בסדר.

לדעתי אפשר להעביר הלאה.

לבחוש בקדרה סתם לא יועיל בכלום.

ולמשפט האחרון שלך אפשר גם להוסיף את אמא/סבתא

או שבגלל שזאת חמותה אסור להגיד לה שהוא חושב שאמא שלו יפה? (כמו שאסור להגיד שאמא שלו מבשלת טוב...)

כתבתי על כך לפני כן לפותחת.
 

דיברתי עכשיו להודעה של +5...

צרם לי ההוא שאמר על הבת שלה שילך לה טוב בשידוכים...

ההתעסקות והשיח הזה עצמו בעייתי שלעצמו בעיניי בלי קשר למה אישתו מרגישה לגבי זה.

כי מטבע הדברים יופי זו תכונה שנושאת משמעות נפיצה יותר. אם זו החפצה או משיכה לא לגיטימית וכו'...

לגבי הסוף, אישה בכללי אוהבת לשמוע את הקול של הגבר שלה אומר "יפה" רק כשזה עליה.

כן אפילו לא על אמא שלו ולא על אחותו... זה עלול לגרום לה להשוות את עצמה אליהן. הזוי אבל זה קורה.

כמובן שיש משתנים, ואם הוא לא חוסך ממנה במחמאה הזאת, והיא מאמינה לו לגמריי, והיחסים המיניים בינהם מעולים, מן הסתם שזה פחות ידגדג לה אם בכלל...

אבל כאמור, גם בלי קשר לאישתו, ההתעסקות הזאת לא ראויה בעיניי.

אף אחד כמעט לא התייחס לזה שזה לא ראוי

לא ראוי שהוא מגיב ככה.

בגדול פחות מתאים ..
אבל ממש תלוי איך נאמר ובאיזה הקשר

לעניין ''להגיד לאשתו'', אם הוא היה רואה באמירה הזו משהו מיני וכדו' - תסמכי עליו שלא היה אומר.... אפשר להאמין לו שזה נאמר בתמימות. 

לא עולים על בריקדות בגלל כל יציאה.

יותר משקיעי נדל"ן מוכרים את הדירה בהפסד: איזו עיר הכי איכזבה?

אין כמעט חיה כזאת

לשם החישוב הפשוט,

על 300 אלף הון אפשר לקחת כ900 אלף הלוואת משכנתא

נחשב הכי ממוצע. 5% ריבית קבועה.

ל25 שנה.

החזר סביב 5250

אני אישית לא מכיר מקום שיש דירה שעולה 1.2 מיליון והשכירות שלה היא 5250

אולי אולי עם איזה קומבינה של חלוקת דירה והשכרה של 2 היחידות אולי תגיעו ל4000-4500 וגם זה בספק.

קח שככל הנראה תצטרכו להכניס את היד לכיס בכל חודש להשלים את תשלומי המשכנתא.

זה לפני בלאי של הדירה וכו' שיש

הדבר היחידי שאפשר לבנות עליו זה עליית ערך הדירה.

אבל מה שהיה לאו דווקא יהיה.

ולכן לדעתי לא חכם סתם להתבסס על עליה כללית אלא לחפש משהו ספציפי שישביח את ערך הנכס (פיתוח השכונה/הקמת מכללה ליד/פינוי בינוי וכו')

בהצלחה 

שאפשר להסתכל על זה גם כעל הזדמנות -

עיר שכרגע נמצאת במשבר כזה שמוכרים אפילו בהפסד.

וייתכן שבעוד עשור המחירים 'יתקנו' את עצמם ולכן זו דווקא ה-עיר לקנות בה (וכמובן- ייתכן גם שלא).

אם הסיבה למכירות ההפסדיות היא משהו זמני - אז באמת יש כאן הזדמנות לקנות.

אם הסיבה היא משהו שלא עומד להשתנות, אז עדיף להתרחק...

בגדול, הסיבות לירידה במחיר בבאר שבע הן בגלל המון המון משקיעים שקנו בסביבות האוניברסיטה דירות מאוד ישנות, אף אחד לא רוצה לקנות את הדירות האלה למגורים אלא רק להשקעה.

נוצרו שכונות שלמות של דירות ישנות להשכרה (ג', ד') לסטודנטים, יותר דירות ממה שהסטודנטים צריכים (יש להם גם מעונות של האוניברסיטה וגם מבחר עצום של דירות להשכרה).

אם בגבעת שמואל דירה בסביבות אוניברסיטת בר אילן תושכר תוך דקה ואנשים יעמדו בתור בשביל לגור בה,

בבאר שבע המצב הפוך - יש דירות שפשוט עומדות ריקות, או שבעלי הדירה היו צריכים להשקיע המון כסף בשביל להפוך אותה ליותר אטרקטיבית לעומת דירות אחרות.

כלומר בעלי הדירות רבים על השוכרים, במקום שזה יהיה להפך.

אני לא רואה סיבה שהמצב הזה ישתנה בקרוב, ולכן אין סיבה לחשוב שהמגמה תתהפך.

מה שכן, אם מדובר על רכישת דירה רגילה בבניין יחסית חדש שמיועדת להשכרה למשפחות ולא לסטודנטים - אז לדעתי במגזר הזה המחירים דווקא עלו ולא היו מכירות בהפסד. 

אבל דירה כזאת אי אפשר לקנות עם הון עצמי של 300 אלף...

נ.ב.

גם במניות זה ככה. אם מניה נופלת, צריך לבדוק טוב טוב לפני שמשקיעים בה. אולי הנפילה באמת בגלל סיבה שעוד חודש תתהפך ולכן החכם יקנה דווקא עכשיו, ואולי הנפילה היא בגלל שפתאום קמה מתחרה הרבה יותר חדשנית ויעילה ואז כבר לא כדאי להשקיע בסוס מת.

רוצים דוגמה טובה לזה?

טוב נו, כי ביקשתם יפה

הנה גרף של חברה שנסחרת בארצות הברית (צריך לקרוא משמאל לימין)

רואים את הירידה שסימנתי עם החץ האדום?

זה היה כשהתחילה מגפת הקורונה, והמוני אנשים משכו את הכספים שלהם משוק ההון.

אבל היו גם אנשים חכמים, שהבינו שלא תמיד מגפה היא דבר רע.

אם למשל יש חברה שמרוויחה כסף דווקא מזה שאנחנו בבידוד,

מרוויחה כסף מזה שאסור לנו ללכת לעבודה,

מרוויחה כסף מזה שיש לנו פתאום המון זמן פנוי...

דווקא חברה כזאת תגדיל את ההכנסות שלה בתקופת מגפה.

ולכן כמו שאפשר לראות בגרף, המניה של חברת נטפליקס התאוששה הרבה הרבה יותר מהר משאר החברות. ההמון מכר מניות בפאניקה, החכמים השקיעו בחברה שיודעת לעשות ממגפה בוננזה.

שהקטע הקטן מהכתבה בדה-מרקר שהבאת לא מעיד כלום.

כי לפי מה שסיפרת ההגדרה 'באר שבע' היא כללית מדי ולא באמת משקפת את המצב של כלל העיר.

בסוף בנדל''ן כל דירה היא ייחודית.

אני הייתי ממליצה לזוג הנ''ל לפנות לאדם שמכיר את השטח לעומק ולעבוד דרכו (ואם ירצו, יש לי שני מספרים לתת להם- אחד לגבי באר שבע, אחת שעובדת בפריפריה- שדרות-נתיבות- אופקים ומהצד השני בקריות).

את שואלת מה יקרה בעוד כמה שנים, ואת זה אף אחד לא באמת יודע.

נ.ב. 

מי אמר שאתם חייבים לקנות דירה? אפשר להמשיך לחסוך עד שתוכלו לקנות דירה שתגורו בה.

הרוב דירות פח ישנות, יש גם פרויקטים חדשים באזור אבל מעט מאוד, לא להתקרב להשקעה בשכונה ד, אפילו לא בצחוק, אחת השכונות הקשות בארץ.

בכללי דירות לסטודנטים זה מומחיות בפני עצמה מצד אחד זה בטוח מצד שני הסטודנטים באים ל10 חודשים בשנה ולפעמים צריך לרדוף אחרי הצ'קים שלהם, וגם הם מתחלקים בצ'קים בקיצור זה אופי השקעה מסוג מאוד מסוים.

רוב המשכירים ירצו דווקא להשקיע בבדירות למשפחות עם ילדים שיש להם מוסדות באיזור גנים, בתי ספר, גם לא ירצו לעזוב כל כך מהר מה שמקנה שקט (יחסי) לטווח ארוך בלי קפיצות של חודשים בהן הדירה לא מושכרת ואתה אולי יכול לעשות שיפוץ בינתיים כדי להשביח את הנכס ותו לא, אבל השכרה לסטודנטים זה דבר כשלעצמו מצריך מומחיות מסויימת בנדלן שאפשר גם להרוויח יפה ממנה.

בסביבת האוניברסיטה יש גם את העיר העתיקה (מהתקופה העות'מנית) זה אני קורא לה "נחלאות של באר שבע" מלא ברים של סטודנטים ואוירה של מאפרות אל תוך הלילה ומוזיקה, בתים ישנים ומתפוררים עם תשתיות מעפנות, צינורות אזבסט לא עלינו, לוחות חשמל עם רכיבים מלפני קום המדינה (לא צוחק) והדיור יחסית זול, קרוב לכל מקום שווה במרכז באר שבע במרחק רכיבה על אופנייפ, בעיקר קורץ לסטודנטים ושוב השכרה לסטודנטים זה מומחיות בפני עצמה.

אני לא יודע אם קשה למכור בבאר שבע, אני רק קניתי דירה אחת בשכונה ה ואני לא חושב בכלל שבשכונה זו קשה למכור מכיר מלא חברים שמכרו פה דירות, לא נראה לי שהיה להם קשה, אבל קשה זה עניין יחסי, ברור שדירה סבירה במרכז יהיה יותר קל למכור מאשר בפריפריה.

את הקריה החרדית אני לא מספיק מכיר.

אם אתם רוצים להשקיע בנדלן מעבר להון העצמי אתם צריכים גם קרן חירום עמוקה יחסית לתקופות שהדירה לא תהיה מושכרת ולבלת"מים שיפלו עליכם כמו דוד שיתפוצץ, במיוחד אם בא לכם לא להיות משכירים רשעים שתדרשו לא לבטל חוזה גם במקרה של סרטן או גירושין או מילואים וכיוצ"ב כי אתם חייבים חייבים חייבים את התזרים כי אין מי שישלם את המשכנתא ותהיו יכולים לזרוק לרחוב ניצול שואה או אם חד הורית כי צקים חזרו, הקיצור תכינו קרן חירום עמוקה לשקט הנפשי שלכם.

אני לא יודע אם זה חכם להשקיע בנדלן אם יש לכם הכנסות נמוכות, מצד שני יש לכם 300k, שיקול שלכם, אם תרצו אני אתן לכם באישי טלפון של המלווה הפיננסי שלי.

כל עוד זאת דירה ראשונה אין מיסוי אז אפשר בהחלט להצמיד את ההון לנדלן.

ממה שאני מבינה הרבה *משקיעים* הפסידו שמה. אבל אם זאת דירה ראשונה זה לא נחשב השקעה ויכול להשתלם.

1. זה לא אמור להיות ככה
2. זה לא באמת עובד
3. אם עובד לתקופה קצרה, כשאתה 'מדליק' חזרה זה עם ריביות

לפעמים אצל אשה יש חסמים אמיתיים- הורמונאליים\ רגשיים\נפשיים.
האם באמת מיצית את כל האפשרויות?



 

הבעיה שלא ברור איפה הכפתור של הכיבוי והאם אפשר לכבות בלי לכבות עוד חלקים.

הייתי גם במצב הזה. הייתי פשוט צמא לאהבה, למגע. התחלתי לשוטט ברשת כדי למלא את הצימאון אבל הוא רק גדל. נסיתי כמה טיפולים עד שמצאתי מטפלת אחת (דרך סרטון בפייסבוק) שהצליחה לדקור את הנקודה, אחרי תהליך קצר שתפתי את אשתי בשיחות ובמכתבים במה שעובר עלי ושאני בתהליך טיפולי. לא היה לה קל אבל היא הצטרפה גם לטיפול. זאת לא דרך קלה ורומנטית. יש הרבה גלים בדרך, לפעמים ריח ביוב להם.

דברנו הרבה על המרחק שנוצר, על הצורך שלה לקרבה רגשית במילים בהקשבה.

היו כמה נקודות מעשיות שעבדתי עליהם, ועד היום הן נקודות חשבובות ורגישות.

הרעב למגע מייצר הרבה מתח במערכת עד שהופך להיות מניע העיקרי בכל הקשר. גם אם עזרתי וחייכתי והקשבתי, כל עוד המניע הנסתר של "על מנת לקבל" קיים שם, זה דוחה את האשה. היא אמרה באחד הטיפולים ששנאה את זה שהייתי טוב כי זה כביכול חייב אותה לשכב אתי.

דבר שני שמאוד עזר, הייתי אומר שעשה מהפכה יחסית להשקעה, זאת פתיחת קבוצת ווצאפ של שנינו. אני שולח לה שם הודעה יומית בבוקר. כל הנסיעה לעבודה אני חושב מה לכתוב לה. זה מרחב נקי לרומנטיקה  אני כותב לה שירים, לפעמים שולח תמונה יפה שאני מצרף לה משפט כמו "זה הזכיר לי אותך" וכדומה. יוצא שאני מסתכל לעולם ומחפש במה אני יכול לשתף אותה.

הדיבורים העדינים האלה מדליקים אותה גם מינית ברמה שאי אפשר לדמיין. זה קורה לא ביום אחד אבל זה קורה ובגדול.

דבר שלישי ואחרון (כי זה ממש ארוך כבר) אנחנו בשאיפה לעזוב את הניידים בערב כשאנחנו ביחד. אם אי אפשר כל יום אז לפחות 3 פעמים בשבוע (גם זה קשה מאוד). לפעמים רואים סרט ביחד, לפעמים אני מקריא לה ספר (עדיפות לדברים רומנטיים), לפעמים עושים הליכה, מכינים אוכל או ווטאבר. זה לא דייט אלא כמו להתחיל לחיות ביחד. אז יש שיחות תוך כדי, חיוכים, מחוות, נגיעות קלות. זה ממש משנה המציאות.

אני ממליץ לך בחום לקחת את עצמך לטיפול אישי (הגישה שעבדה אצלי קורים לה גישת המובחנות), מצד אחד לשחרר את התלותיות בה ומצד שני להתקרב אליה ולקבל אותה אליך.

אחר הדברים האלה, לא הכל וורוד עדיין ויש נפילות ויש ריבים ויש פגיעות, אבל גם יש תקווה גדולה שנזדקן ביחד בשמחה ובתשוקה

סליחה על האורך, שנים לא הגבתי כאן אבל ההודעה שלך נגעה בי

את הדרך שעברת ועברתם.

זה ממש יפה לראות איך לומדים ומתפתחים ומוצאים את השבילים הנכונים.

אשריך

חושבת שמובחנות תעזור לך ממש ממש.

בעז"ה.

עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך י"ד בחשוון תשפ"ו 15:09

נרשמנו לזה עוד בתקופה שהייתי נשוי.

אז מי שנשוי (: ב"ה

ורוצה להיעזר בקורסים האלה.

אולי יהיה לו לתועלת.

לעיתים יש פערים מובנים מהיום הראשון בין בני הזוג ברמת העניין במיניות ואפילו במגע. זה מושפע מהורמונים וכו' אבל גם שכההורמונים בשיא - עדיין יש פער בנקודת הפתיחה.

צריך להגיע עם מוכנות לכך שאולי יהיו תקופות של יובש וצריך להכיל את זה ולהתעסק בדברים מועילים אחרים. במקביל, כדאי לחשוב האם אפשר לשנות משהו במישור המעשי של איך וכיצד וכמה וכו'. אני מציע גם לדעת שהמנעד שההלכה מאפשרת בהיבט הזה הוא הרבה הרבה יותר רחב ממה שמקובל ללמד. המנעד הזה מאפשר מימוש יחסים אינטימיים באופן יותר מאפשר ויותר נעים (ויותר סביל) למי שאינו/אינה ממש בקטע. מציע לברר עם מורי הוראה מובהקים בעניין (שלא נמנים על אסכולה ספציפית ואכמ''ל). אצלי זה ממש פתר הרבה מהעניין הזה והעלים את התסכולים (שבהחלט היו).

כל אחד ברמת חומרה אחרת וטיפול תרופתי מתמשך אחר - אך שניהם כבר שנים במעקב וטיפול, ביקורות תקופתיות שגרתיות,  במסגרת מרפאת גסטרו של בית חולים גדול.  לא של רופא בקהילה.  

הרופא בקהילה היה רק בשלב המאוד ראשוני וההתחלתי. ברגע שהחלו, כל אחד בנפרד ובזמן אחר, לקבל את הטיפול הביולוגי, עברו להתנהל מול מרפאת גסטרו בבית החולים.  

ואיך זה מתנהל מבחינת קופת חולים ? יש החזר?

באיזה בית חולים מטופלים אם אפשר לשאול?

הוא דיי הזניח את הטיפול בקרוהן , ואני מנסה לעזור לו שיהיה רופא מומחה וטוב לעשות מעקב,  ויטפל בו . 

מחלה כרונית מסוג קרוהן כרוכה במעקב וטיפולים והנחיות רפואיות של רופאים מומחים למחלות מעי דלקתיות.  יודע מהאחים שלי שזה כולל - קולונוסקופיה בתדירות מידי תקופה (מניח שהתדירות תלויה בחומרה של המחלה. אצלם זה מידי שנה), אולטראסאונד למערכת העיכול מידי תקופה, ליווי ופגישות מידי תקופה של דיאטנית קלינית מומחית למחלות מעי דלקתיות שנמצאת במסגרת המרפאה שם. מעקב על בדיקות דם ובדיקות נוספות למעקב אחרי הטיפול הביולוגי (יש מקרים שהגוף מתחיל לפתח נוגדנים לטיפול הביולוגי ואז צריך להחליף תרופות).

אנחנו בקופ"ח מכבי. גרים בשרון / מרכז הארץ 

האחים בטיפול מרפאת גסטרו בבילינסון.  הביקורים והמעקבים מידי כמה חודשים במרפאה, בדיקות אולטרסאונד, קולונוסקופיה,  הדיאטנית,  עם טופס 17 בכל פעם - בהתאם להמלצות הרפואיות של הרופאים בבילינסון.

הטיפול התרופתי במסגרת קופ"ח מכבי.  הטיפול הביולוגי מאוד יקר - יודע שמגיעים לתקרה הרבעונית של הקופה כבר בחודש הראשון לכל רבעון.  

לך לך לעצמך, לפנימיותך

לכי לך לעצמך, לפנימיותך

לך לך אל אשתך, אשת בריתך

לכי לך אל אישך, מושא אהבתך

וגם אם הדרך לשם קשה ותלולה

וגם אם לפעמים נראה שאין אוויר ואין אמון ואין תקווה

וגם אם כל העולם נראה קורס -

אנחנו נהיה אברהם

ושרה

ונמשיך ללכת

להתקדם

רק עוד צעד אחד עכשיו

ומחר עוד אחד

כל פעם קצת

באמונה גם בעצמינו

גם בחצי השני שלנו

בבורא עולם שמשרה שכינתו בינינו

באותה ה' שנוספת לאברם

ובאותה ה' שנוספה לשרי

שם ה' נקרא עלינו!

אנחנו נשמה אחת

וכמו אברהם אבינו

נצעד לעבר האמונה

בא-ל אחד

בה' אחד ושמו אחד

נגד כל העולם

הוא, לבד, יחיד ומיוחד

מלמד אותנו גם היום לצעוד

להמשיך ללכת

להמשיך להאמין

גם באחד שאנחנו - אשתי/אישי ואני.

אנחנו אחד.

ושם ה' אחד נקרא עלינו ❤️

בזמן כזה, 

שמרגישים כ"כ קשה

ובעיקר כזה מפחיד

והכוחות אזלו כולם -

זה הזמן להפעיל בתוך עצמך מצב חיסכון בסוללה 

כן, כמו בטלפון, כך גם אצלנו

להוריד להוריד ולהפחית כל מה שלא דחוף ולא חייב

תוריד/י מעצמך

תקח/י יום חופש / מחלה, או אפילו חצי יום

תזמין/י רגע אוכל מוכן ואל תבשל/י היום,

תבקש/י רגע עזרה עם הבית או הילדים ורק תנוח/י

מה עם שבת קלילה של מנוחה אמיתית ועבודה ממש קטנה של חלה עם שניצלים וזהו? וגם החלה קנויה והסלטים קנויים או האוכל כולו קנוי רק השבת הזו?

תאגור/י טיפה שעות שינה

תוריד/י עוד את כל מה שלא דחוף

הדבר הזה שרצית לעשות? - לא היום!

המחשבה ההיא שהייתה לך שחשובה? - לא עכשיו!

הדבר הזה שכן סובל דיחוי - לא כעת!

תהיה/תהיי בחיסכון בסוללה

כי כשאין סוללה

לפחות עד שנמצא מטען

צריך לחסוך אנרגיה

ומותר לך להיות עכשיו מרוקן/ת לגמרי

לחפש מטען, בהחלט,

לחפש טעינה, בהחלט,

אבל בינתיים - הפעל/י מצב חיסכון בסוללה.

ומחר חשוב/י איך להטעין ולהיטען

בינך לבין עצמך

ובינך לבינו/ה

❤

את/ה עוד תהיי, אתם עוד תהיו - 100% בסוללה!

100% בלב! ❤

אמא רחל

את לימדת אותנו מה זה להיות בדרך

מה זה לצפות כ"כ ולייחל למשהו

מה זה להמתין

מה זה להתפלל

מה זה לקוות

ומה זה לזכות לגאולה שלמה ב"ה

נתת לכולנו כוח לזכור את זה, את הדרך

זוכרת איך הרגשת כאשר בנך יוסף יצא לאוויר העולם?

כמה היו שווים כל התפילות, הדמעות, כל ההמתנה, כל צירי הלידה, כל הדרך המפרכת?

וכמה אור עצום הביא יוסף הצדיק לעולם כולו

ובנימין

ולימדת אותנו מתוך זה לזכור גם אנחנו

כמה היו שווים כל צירי הלידה, כל הדרך המפרכת כאשר החזקנו בפעם הראשונה את הבן/הבת שלנו

כמה אנו זוכרים את הטעם המתוק כאשר הצלחנו להשיג הישג שעמלנו עליו רבות,

איזה אושר זה להרגיש תחושה כזו של מסוגלות ויכולת מתוכנו פנימה - עשיתי זאת בעשר אצבעותיי!

ואת ממשיכה ללמד אותנו גם כאן,

גם בריחוק הגדול הזה, או בריב המכאיב הזה,

גם בפחד הגדול הזה,

גם כאן את לוחשת לכל אחד ואחת מאיתנו -

תחזיקו את זה -

אתם תצמחו!

תהיה לכם גם ממנו קבלה!

קבלה של הצלחה!

ועוד אחת!

תזכרו!

תזכרו מה כתוב לכם על הקבלה של ההצלחה הקודמת הזוגית שלכם

מתי ומה הצלחתם בעבר?

ומה תרצו שיהיה כתוב על הקבלה שלכם היום?

יש שכר לפעולתכם!

אתם בדרך

וצועדים בה יחד

יש לכם ויהיו לכם עוד הרבה קבלות!

אתם רושמים אותן

כל אחת ואחת

יש שכר לפעולתך אמא רחל ❤

ושבו בנים לגבולם

ושב לב איש אל אשתו, ושב לב אישה אל בעלה ❤

איזה תאריך וואו! 

בשעה טובה ומבורכת

שתזכו לרוב נחת ושמחה ולגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים 🎊

נשמע שאת כותבת ממצב של סטרס וקריסה.

במצב כזה אי אפשר לפתור שום דבר.

דבר ראשון קחי לך זמן להירגע.

קחי יום/ כמה ימים חופש מהעבודה או מהמשפחה.

תנוחי, תשלמי שעות שינה או כל דבר שנותן לך אוויר ואחר כך תחשבי או תתייעצי על מה שאפשר לעשות.

חיבוק גדול גדול

ודאי שצריך להעמיק ולשמוע עד הסוף והכל וכך לבחון דרכי התקדמות ודרכי ריפוי, תיקון ואוויר צלול ב"ה,

אך בינתיים רוצה לשאול אותך -

מה יכול לעזור לך עכשיו, היום?

אם תראי שכן יש לך אפשרות להפחית מעצמך כמה שיותר, גם אם לא לכבות, ואפילו רק היום - כדאי מאוד לחתור לכך.

כל עזרה בכל צורה שהיא, גם אם זה אוכל מוכן לשבת / שבת מינימלית / עזרה עם הילדים מנערה או משפחה וכו' / שאר הדברים שניתן להוריד ממך כעת לפחות לזמן הקרוב.

והלוואי שתמצאי טעינה בקרוב מאוד ב"ה 🙏

אומרת עכשיו פרק תהילים ומאחלת לך ישועה שלמה בקרוב ובמתיקות ב"ה 🙏❤️

את מוצפת ממש, ואפשר להבין מהתיאור.

לנשום

לאט לאט

לשתף דמות קרובה שאת יכולה להיעזר בה. אל תהיי לבד.

להקל מעלייך כרגע כל דבר שאפשר, אפילו אוכל לשבת לקנות.

תעשי קודם דברים טובים עבורך שיחזירו לך את הרוגע הנפשי, אפילו במשהו. ואת יודעת מה יעזור.

גם אם למשל שהילדים יהיו אצל סבא וסבתא/דודים בשבת.

רק אח''כ תנסו לדבר ששניכם רגועים, פחות טעונים. 

בגירסה הכי טובה שלך

אז דבר ראשון אסור לך לקרוס!

וזה אומר שאת ובעלך מחליטים לוותר על משהו. לא יודע האם מדובר על היקף משרה, רכב או מחויבות אחרת. אם תמשיכו לנהוג כרגיל גם כאשר הרכב משתנק זה ברור שהוא יקרוס במעלה הדרך. אז אולי אי אפשר לגמרי לעצור בצד הדרך, אבל לנשום אוויר קצת ירגיע את תחושת ההצפה.

זה יעזור כי אם את לא מאושרת גם הוא לא שמח. רוצים להמשיך יחד? צריך למצוא את המקום הנפשי המאפשר התפעלות ממה שיש, צריך פנאי להיזכר ולהנביט שוב את האהבה שהייתה. זה תנאי בסיסי להתקדמות משותפת ולכן את חייבת לשקף באהבה ובעדינות את הצורך הדחוף בשמחה בחיים שלכם. שמחה זה בעיקר קשור באהבה, בתחושה שיש לך מקום בלב של מישהו אחר  אולי הוא עוד לא מספיק מבין את הקושי ואולי לא ישתתף מיד בשינוי ולכן תצטרכי לקצת אומץ הלב, אך לוותר אסור.

לגבי הנושא של הטיפול רק אגיד בקצרה שלפעמים המטופל לא מתאים למטפל, לא להזדרז להרים ידיים . אל תכבי את עצמך, את יודעת שיש בך הרבה לתת ואנחנו זקוקים לך בעולם הזה, ה' בחר בך ולא לחינם.

תבשרי טוב!

נשמע מאוד כואב ומבלבל לחוות שבת שלמה כך,

בלי להבין איפה האיש המתוק שלך נעלם לו?

מה קרה לו?

ומי זה היצור הזה שמתנהג בצורה לא מוסברת ושובר שיאים של חוסר הבנה וחוסר טאקט וחוסר הגיון פעם אחר פעם?!

זו ממש תחושה של חוסר אונים ובילבול עצום!

אני חושבת שהשאלה העיקרית שכדאי לשאול כאן למן ההתחלה היא:

למה (ל' בקמץ) הוא לא רצה ללכת למלון?

כלומר לשמוע ולהבין רגע ממנו ולעומק

מה יש שם במלון שקשה לו?

(כל מלון, לאו דווקא זה),

מדוע הוא לא רוצה ללכת למלונות יותר בחייו?

נשמע ששם לב העניין.

רגע להבין אותו.

אולי הוא בכלל עוד לא מבין את עצמו עד הסוף שם

ולכן הכל יוצא כך

ממש נראה שפעם אחר פעם מי שפגשת בפועל בשבת הזו היה מנגנון הגנה של בעלך ולא הוא עצמו.

ומנגנון ההגנה לא הופעל סתם, הוא הופעל כי משהו שם היה לו מאוד מאוד קשה, כי משהו שם כאב לו מאוד, כי משהו שם לא מימש צורך מאוד מהותי שלו.

השאלה היא מה זה הדבר הזה?

מה יש שם עבורו במלון שלא טוב? שמאיים אפילו?

ורגע לשמוע את זה במבט סקרן, מתעניין, והכי לא ביקורתי או מאשים שיש (וזה קשה אבל רק מבט כזה שבאמת רוצה להבין יכול לפתוח את השני להתחבר רגע לעצמו ולחשוב מה היה שם באמת בעומק).

יכול מאוד להיות שגם הוא מאוד מבואס על עצמו

אפילו כועס על עצמו

מתוסכל מעצמו

ואבוד שם

אבוד כי הוא אולי בכלל לא מבין עם עצמו "על מה כל המהומה" ולמה הוא התנהג ככה

אבוד כי אולי אין לו מילים והכרה וניראות בינו לבין עצמו לכל מה שהתחולל בתוכו

ואבוד כי הוא גם לא שיקף את זה החוצה לך.

והדרך כאן להגיע להבנה אמיתית זה קודם כל שיבין בינו לבין עצמו מה יש שם בעומק, במלון, עבורו,

ממש לא יפחד ויפרט לעצמו

ואז יתווך זאת לך

ואחרי שתבינו שניכם את הלמה שלו, את הלב שלו,

את מה זה עבורו מלון,

מה המשמעות של זה עבורו שהוא הולך למלון,

מה עוד יש שם בעיניים שלו,

מה אולי סותר ערכים שהוא מאמין בהם או כל דבר עמוק אחר שיכול להיות שם,

ואז הנפש מגיבה, כדי לא לעשות שקר בעצמה, אז היא מפעילה מנגנוני הגנה

כי היא באמת באמת לא רוצה להיות כרגע במקום הזה, במלון

אז היא פועלת הכי אנושי שיש ועושה הכל כדי לא באמת להרגיש שהיא שם,

או לא באמת להסכים להרגיש שהיא שם *מבחירה*

אלא שהיא לא רוצה להיות שם!

ומשהו בהנכחה הזו שהיא לא רוצה להיות שם!

כנראה מרגיע בה משהו

כי כנראה באמת באמת קשה או לא נכון או לא מתאים או לא אחר לה להיות במלון.

וחשוב להבין למה.

ואז לתת למקום הזה של הלמה לא מלון הבנה

עד הסוף

וניראות

והכרה

ולגיטימציה

ואז חיבוק

וחמלה

והתנועה הזו של השיחרור והניראות והמקום למה שמתחולל בו יכולה לעשות ב"ה הרבה מאוד טוב גם לו, גם לך, וגם לביחד שלכם ❤️

ב"הצלחה רבה יקרה!

אם לצורך הדוגמא (כי ודאי שיכולות להיות אלף ואחת אפשרויות אחרות) הסיבה שבעלך לא רצה להיות במלון מקורה מתוך טראומה בילדות / זיכרון רע ממלון / התנגשות עם ערך שהוא מאמין בו שלדעתו לא בא לידי ביטוי ע"י הליכה למלון / פחד מדברים מסוימים שקיימים בהימצאות במלון והוא לא רוצה לפגוש בהם / כל דבר אחר -

אזי כל זמן אשר הסיבה עצמה, המקור עצמו, הלמה עצמו לא מדובר -

מה שנראה ש"מדבר" או אפילו צועק! יהיה מנגנון ההגנה מפני זה.

זה יהיה המופע החיצוני בו נפגוש.

או מנגנוני התקפה - צעקות / בכי / רצון לפתור ולדבר על הדברים כאן ועכשיו

או מנגנוני בריחה - כל דבר שמנתק אותו מהאיום עבורו ומהסיטואציה שהיא איום עבורו, הימנעות, בריחה לשינה, לחלל אחר, וכל ניתוק אחר

או מנגנוני קיפאון/הסוואה - של ריצוי או קיפאון ממש.

ונשמע שבעלך פשוט ניסה כל הזמן לברוח מהאיום, בעיקר.

וכאשר הסיבה והמקור עצמו יהיו להם מילים, וניראות והכרה כאמור - המנגנון כבר לא יצטרך לצעוק כ"כ חזק

כי הוא צועק כ"כ חזק רק כאשר אין בכלל מילים ואין בכלל הבנה ואין בכלל ניראות לעומק ולסיבה ולמקור עצמו - אז כשהם לא מדוברים רק אז המנגנון ידבר במקומם, ואפילו יצרח במקומם.

נסי לחשוב רגע על מקום שבו לך היה קושי מסוים בחיים והקושי הזה לצורך הדוגמא לא דובר -

איזה מנגנון הגנה הופעל בך? איך היה המופע החיצוני של זה נראה?

איך המנגנון עצמו צעק?

והאם כאשר כן נתת מילים, הבנה, ניראות והכרה למה שמתחולל בך גם משהו במנגנון נרגע יותר והונמך?

עצם הרתימה הזו של ההבנה מתוך עצמינו ודברים דומים שעברנו יכולה לעזור לנו להבין יותר את השני ולהזדהות איתו,

ממש לשאול את עצמינו בסיטואציה: איך היית רוצה שבעלי יגיב אם המצב היה הפוך? אם לי היה קושי עמוק בהליכה למלון?

או איך אני עצמי יכולה להבין אותו יותר ולהזדהות איתו יותר מהמקום שלי במקומות בהם אני הייתי בתוך מנגנון הגנה? במקומות בהם אני לא יכולתי כי אפילו לא ידעתי וזה נשאר רק בתת מודע מה עובר עליי בעצם, וזה לא קיבל מילים ולא דובר ולכן יצא בצורת מנגנון הגנה?

באהבה גדולה והמון המון ברכה והצלחה ב"ה ❤

שזה לאו דווקא קשור למלון.

אולי כן קשור ישירות - שהייתה לו חוויה רעה פעם במלון, או משהו כזה.

אולי זה מדגיש לו איזשהו חוסר, למשל שהוא לא כמו כולם באמצעים כלכליים/מצב משפחתי/מצב רפואי (למשל שהוא לא הולך למילואים). קנאה יכולה להיות מאוד קשה, וגם אדם מתבייש ברגש הזה אז הוא עלול גם לא להודות בזה בינו ובין עצמו ועדיין להרגיש כך...

והוא מוציא את זה על המלון ועל המשפחה, ולא בטוח בכלל שהוא מודע לזה.

אולי הוא רצה משהו אחר לאותה שבת, למשל אולי אתם שנייה אחרי ליל טבילה והוא רצה את השקט והפינה שלכם?

אולי מישהו מהמשפחה אמר לו משהו פוגע לפני השבת והוציא לו את כל החשק להיות חלק?

כל האופציות האלה הן בהנחה שחוץ מהסיפור הזה הכול בסדר, ואם הייתם נשארים בבית הכול היה רגוע (ולא בהמשך של מריבה אחרת או דאון כללי שהוא נמצא בו בלי קשר).

כלומר זה נשמע לי כמו איזשהו מוקש רגשי שדרכו עליו בלי כוונה והתפוצץ עלייך, אז קודם כל כל הכבוד לך שניסית להכיל ולהנעים לו עד כמה שאפשר.

ואני חושבת שדרך ההתמודדות צריכה להיות להבין שזה לא קשור אלייך.

קרוב לוודאי שהיה פה משהו הרבה מעבר לשליטתך.

אז לנשום עמוק ולא לקחת אישית.

לשאול אותו אחרי שהוא נרגע מה קרה, מה הפריע לו כל כך (מה גרם לו להגיב ככה באופן כללי, שאת מבינה שיש כאן משהו מעבר לרגיל)

ואחרי שאת מצליחה לייצר שיחה משמעותית איתו מה היה וכו' גם לספר לו איך את הרגשת, כי גם אם זה קרה בגלל עניין רגשי פרטי שלו, את עדיין נפגעת והוא צריך גם לראות אותך.

נשמע שבעיקר הצורך שלך הוא לא להרגיש שבעלך הוא עוד ילד קטן שאת צריכה לתפעל, לשדל ולתווך לו דברים, וזה ממש ממש מובן❤️

אני לא יודעת אם זו התנהלות חד פעמית או יוצאת דופן, בדרך כלל נדיר שזה ככה גם אל המקרה כאח קיצוני,

אבל אם את מוצאת את עצמך באופן כללי במקום שמנסה לרצות אותו ולדאוג לו, כשהוא מתלונן כמו ילד קטן, חוץ מזה שזה ממש מבאס, עיקר מה שאת יכולה לעשות, זה ללמוד איך לעבוד על החלק שלך בדינמיקה ביניכם, שבו את לוקחת אחריות עליו, על המצברוח שלו וכן הלאה, ומאפשרת לדינמיקה הזוגית ביניכם לא להיות כזאת שבה את בתפקיד המבוגר האחראי והוא הילד, אלא שיש כאן גבר ואישה, ואת יכולה להרשות לעצמך להרפית לצידו ולסמוך עליו❤️

שלפעמים יש לנו קטעים כאלה, עצבניים על משהו ועושים כזה פאסיב-אגרסיב. אולי הוא עצבני על משהו ספציפי, שהוא יודע ולא נעחם לו להגעד או שהוא בעצמו בכלל לא יודע.

יש מצב שהוא לא ככ מבסוט מאחד מקרובי המדפחה ואין לו דרך להתחמק מהמפגש איתו במלון; אולי הוא נעלב כי להוריו אין מפגשים כאלה (ואת המילים "מפגשים כאלה" אפשר לפרש איך שרוצים כמובן...).

אני חושב שגם מבחינת חלוקה מגדרית, האישה יותר אקטיבית ביוזמות והחלטות כאלה. לכן, לדוגמה, כשאשתי אין לה כוח ללכת להורים שלי, היא פשוט מגיע נורא נורא מאוחר ומהר מדי מתחיל לכאוב לה הראש ועייפה ועצבנית על מישהו וחייבים לצאת הביתה. גבר זה אחרת, אני לא אגיד "הולכים השבת לסבתא א ולא לדודה ב", והמקסימום שאעשה זה אתעצבן ואתן תחושות פחות נעימית ואז יבינו את הרמז (כמובן נתתי סתם דוגמות,לא מחיי האישיים).

תכלס, אם זה נראה לך עניין ספציפי וזניח, הייתי פשוט נותן לו להירגע ומקסימים קצת מקשיב ומפרק את המילים שהוא אומר בחוסר שימת לב (לא להתייחס לאמירות חכמות על ארוחות במלון, אבל אולי פתאום הוא נזכר בכל מיני השוואות ממש חיוניות בין הורייך להוריו, או שפתאום יש לו המון מה להגיד על איזה אחיין מתבגר שלך, וכדו'), ולנסות להרכיב מזה פאזל. אבל הייתי מעדיף פשוט לשכוח ולקוות שזה יישכח וזהו. עד היומולדת העגול הבא הוא יירגע כבר או יתעצבן מדברים אחרים...

יהיה טוב יקרה, העיקר שאכפת לך ואת דואגת לו ולך ולכם ❤

גם אם מעולם הוא לא אהב מלונות, עדיין בעבר הוא הצליח להתגבר על הסלידה שלו מהם.

אז עכשיו צריך לחקור מה קרה עכשיו...

איך הוא באופן כללי לאחרונה? סבלן? שמח? מרוצה מחייו?

כי נשמע לי שהשבת הזו הייתה איזשהו טריגר שגרם למשהו שמבעבע בתוכו כבר תקופה להתפרץ.

הייתי בודקת את הכיוון של דיכאון...

וחיבוק! עברת שבת לא פשוטה...

מדהימה. כתר לראשך אשת חיל!

שהוא מתוסכל על דברים שהוא צובר מדחיק ולא מדבר עליהם.

הוא צריך מקום בטוח לשחרר מה שיושב עליו,

אולי את, אם הדינמיקה שלכם מאפשרת שיחה פתוחה ועמוקה

ואולי מישהו אחר.

ומאוד מתחשבת.

אני הייתי מפסיקה להתחשב ברגע שהייתי מרגישה זלזול.

אומרת לו עד כאן, ושיתאפס על עצמו. הוא לא לבד פה, וגם אם הוא ממש ממש ממש מוצף,

הוא בוחר להגיע למרחב הציבורי, נכון? אז לפחות ששם ישתדל להיות ככל האדם, ולא להתלונן ובקושי להגיד שלום.

זה לא ראוי בכלל.

אני יודעת שאני בדעת מיעוט, אבל מהניסיון שלי, ככל שאת משמשת ה"פסיכולוגית" של המצב, ככה הוא חושב שזה תקין.

אז אני במקומך לא הייתי מקבלת את ההתנהגות הזאת. גם אם אפשר לחפור ולמצוא למה כן אפשר להבין אותו.

כי ככה גם אפשר לתרץ סתירה או כל התנהגות לא נורמלית אחרת.

כשאני הרגשתי שבעלי מתנהג באופן שבעיניי לא מכבד אותו ואותנו כזוג- אמרתי לו את זה.

וגם לא ישבתי אתו שעות בניסיון להבין אותו, אלא אמרתי לו שאני מצפה שהוא ישים את הקווצ' בצד, וישתדל ויתאמץ כדי להיות שם בשביל האחר (דהיינו המשפחה).

זה כן עבד, לא כי בעלי עושה מה שאני אומרת, אלא כי אני מאמינה שפניתי לחלק הגבוה יותר באישיות. זה שפונה אל הבחירה ואל הידיעה שאתה חלק ממשהו. אתה לא לבד פה. לא הכל מסתכם בך.

וזו גם האמת של העולם, בעיניי. להיות מסוגל לשים את עצמי בצד לטובת משהו גדול יותר.

אני מאוד מאמינה ברגש ובדיבור אישי, חשוף וקרוב, אבל לא כשזה בא על חשבונך. לא כשאת נדרשת להכיל התנהגויות לא נאותות (נזהרת להגיד לא נורמליות, אבל יש בזה הרבה יציאה מהנורמות החברתיות המקובלות).

בקיצור,תגידי מה מקובל בעינייך ומה לא. אפילו תגלי לו שזה הוריד לך ממנו. שאת רגילה לראות אותו בעין אחרת, כאדם איכותי יותר.

הוא יתאושש מזה, והוא ירצה להתאים את עצמו לסטנדרט שלך. גם אם בהתחלה הוא ימשיך להתלונן ולהתאונן.

בסוף כשהוא יראה שאת חזרה עם האמת שלך, זה יחדיו לו מודעות חדשה. הוא כבר לא יתחשב רק במה שהמקומות הנמוכים שלו אומרים לו לעשות ואיך להתנהג,

אלא הוא יחשוב פעמיים, כי הוא יודע שאת ממפה ממנו ליותר, ואת מאמינה שהוא יכול להגיע ליותר.

בהצלחה!!

למה לא להגיד לו שאת מצפה לאמירת תודה, הערכה ויותר חמימות ממנו כלפי המשפחה?

הרי הוא *יודע* שאת השבת הזאת לא עשו כדי להרגיז אותו. זאת סתם מניפולציה כדי להפעיל אותך רגשית.

גם אם קשה לו, מצופה ממנו להכיר תודה. גם אם הוא לא נהנה. כי השאלה היא לא מה הייתה החוויה שלו, השאלה היא האם הייתה פה נתינה.

והייתה פה נתינה. גם אם לא לרוחו.

ועל נתינה מודים.

ועל זה כן שווה להתעכב. על זה שגם אם באסה חנו מאוד בפנים, והכל חשוך בפנים, אנחנו עדיין יודעים להגיד תודה על נתינה כלפינו. ושאת מצפה ממנו לתודה.

אולי זה מנותק מהמצב שלו, אבל זה לא משנה.

משנה האמירה שהיא מכוונת למקום טוב יותר, גם עבורו.

כגבר שבחבורה, אני מרגיש בנוח "לסנגר" (למרות שאין לי כוונה לסנגר, אלא יותר להציע איך לגשת אליו, דווקא כי מניסיון החיים הקצר שלי זה יכול להיות הרסני).

אם הולכים לבן זוג, גבר אבל אולי גם אישה, וניגשים אליו בצורה פטרונית וקובעת גבולות, ונותנים לו הורטה פשוטה "עד כאן אדומי, ההתנהגות שלך לא מקובלת, אתה מפסיק עם *זה* (בלי להגדיר מה זה "זה") עכשיו" - את יוצרת תחושה של עליונות וחוסר התחשבות. סביר מאוד להניח שהטווח הקרוב את תשיגי את מבוקשך, הוא/היא במידי יתנהג אחרת. אבל בתחושה הפנימית שלו (ואולי גם שלך), מיצבת את עצמך כאימא/מדריכה שקובעת לו איך להתנהג. את המחיר כמובן תראי בהמשך, והלוואי שתצליחי לתקן את זה.

בעיניי עדיף למזער את הזנק (שיילך לישון קצת או לקרוא עיתון) ולא לקחת ללב, ובהמשך לראות איך חיים עם זה שיש לבחור תסכולים, או לנסות ללמוד ולפרש את זה עם הזמן ולפתור את זה בקצב כלשהו. אולי הוא לא יהיה שחקן מספיק טוב לאורך השבת, אבל הוא תמיד ירגיש בן זוג נאמן ואהוב ולא סתם שחקן שנועד לפתור בעיות סושיאל שלך עם משפחתך...

זה להגיד- אני לא מוכן לקבל את זה.

וזה נכון בכל התנהגויות לא נורמליות בזוגיות או לא בזוגיות.

לשיטתך, אם הבעל מקלל או שובר דברים, גם אז היא לא יכולה להגיד "עד כאן, אתה מפסיק עם זה". כי זה פטרוני.

אם בן אדם לא מפסיק להשפרי מרירות, וממרר תוך כדי כך את השהות של הקרובים לו,

נכון בעיניי להגיד לו- סטופ. אתה תתמודד עם השדים שלך, כי יש בתוכך את הכוח להתמודד איתם, ולא תיתן להם להרוס את  כולנו.

אגב, גם אם האדם בדיכאון, אבל זה כבר סיפור אחר (יותר מורכב).

אני מאוד מאמינה באחריות אישית ובהחלטה של האדם לשים את עצמו בצד הנכון של המשוואה.

ובמקרה הזה הבעל הוא זה שלא פועל באחריות אישית, כי הוא מרשה לעמו להתנהג בצורה לא יפה כלפי הסביבה.

וצריך להציב לו מראה בעניין הזה. להחזיר אותו להתמודדות עם השדים הפנימיים שלו- כי זו אחריותו לדעת לנהל את עולמו הפנימי.

לכולנו יש כאבים, שדים פנימיים, כעסים, טינות. והאחריות שלנו היא לנהל אותם ככה שלא נפגע בזולת

אני לגמרי בעד הצבת גבולות. גבולות הכוונה "את זה אני לא מקבל/ת". השאלה היא איך עושים את זה.

אם מוצאים זמן לדבר, ומבהירים שיש התנהגויות שאני לא מקבל/ת, זה מצוין. לרוב עדיף לעשות את זה אחר כך, אבל במקרה הזה צריך לראות איך פותרים את הבעיה כי זה לא נעים וגם לא מגיע לך ולילדייך ולמשפחה המורחבת לסבול את הנאחס הזה.

אז יש דרך להגיד: "אני מבינה שקשה לך, דיברנו על זה גם בבית ואני מבין שקשה לך. אולי באמת תלך לחדר ותקרא עיתון, אולי תלך לבית הכנסת תלמד קצת או תמצא חברים לפטפט איתם, או שתעשה טיול בעיר הזו וכדו'". זה מרגיע ומבהיר את הגבול (ואפשר גם לדבר על הגבול בצורה ברורה יותר), ובגדול תקבלי את מה שאת חושבת שצריך לקרות.

לעומת זאת, כשבן זוג פונה לעמית שלו וקובע לו "אתה נוהג ככה, הרגע אתה תנהג אחרת". זה קל ובדרך כלל זה יפעל טת פעולתו  אבל המסר הוא שאני אבא/אמא שלך, ולרוב זה לא מה שאני יענה לך "אני רוצה להשתגע ואת לא תחליטי לי אם להשתגע". הוא יעצור מיד אבל יתחיל לחוות אותך כמורה שלו שאומרת לו מה לעשות.

נ"ב, היה לי קרוב משפחה כזה שהיה לו מאוד קשה לאחר החתונה שלהם, והמשפחה שלי הייתה מאוד מעורבת וכאילו "לצד הבת/אחות שלהם". באופן טבעי זה הפך את המפחה לצד בדיון והפכה את האווירה לשדה קרב וכמובן הוא נהיה האנדרדוג שחייב להתיישר (לא הייתה לו כ"כ משפחה תומכת, אז הוא נהיה מאוד תלוי במשפחה שלי). טוב לא יצא מזה.

וגם, תכלס כולם מבינים מי עצבני ומי לא מרוצה וכו', אין שום טעם להתבייש מהאחיות והגיסות... מחכים קצת וזה יכול להתאזן.

ושהוא המשיך והמשיך להיות מריר ולא נעים.

וגם כמובן שכדאי לעשות את זה בצורה נעימה ולא תקיפה. אבל העניין הוא שהוא לוקח את האחריות להיות שולט בעצמו.

מבינה אותך ממש. זה ממש סיטואציה קשה ולא נעימה. ומבאס כל כך שזה הורס ככה מפגש משפחתי, שגם משקיעים בו כל כך הרבה כסף...

מפגשים משפחתיים הם הרבה מאוד פעמים טריגר למתחים זוגיים. זה לא רק אצלכם. הרבה פעמים הסגנון המשפחתי הוא שונה, והציפיות שונות, וכשצריך להיפגש עם המשפחה של אחד הצדדים, לפעמים זה לא קל למי שלא גדל במשפחה, מכל מיני סיבות.

אני יכולה להגיד שאצלנו גם קרה לפעמים בדברים משפחתיים מהצד שלי, שלבעלי לא היה נוח מסיבות שונות. היו פעמים שזה גרם לנו גם לריב ולכעוס, אבל עם השנים למדתי שהרבה פעמים מה שהכי עוזר לנו במצבים כאלו (לא רק סביב משפחה, בכלל כשיש משהו שחשוב לי ובעלי מצטרף למרות שהוא לא באמת רוצה בזה), זה שאני מזכירה לעצמי שאם קשה לו - אז באמת קשה לו, גם אם לי הקושי לגמרי לא ברור. ומתוך כך אני לא מנסה לשכנע אותו שאין פה על מה להתעצבן, אלא מקבלת את עצם זה שקשה לו, ומעריכה את זה שהוא מוכן לעשות מאמץ ולבוא בשבילי. ואז גם אם הוא עצבני ומתלונן, אני לא מתווכחת, לא מנסה לשכנע, רק אומרת תודה שהוא מוכן לבוא למרות שזה קשה לו. (הרבה פעמים בסוף גם הוא מצליח להשתחרר ממה שמפריע לו ובעיקר ליהנות. אבל זה הרבה בזכות זה שהכרתי בקושי שלו).

ועוד משהו עם מתאפשר, זה לשאול אותו מה יעזור לו לעבור את זה הכי בטוב שאפשר, ולהשתדל ממש להתחשב ולקיים את זה, אם מתאפשר (הרבה פעמים זה גם מה שעוזר להבין את הקושי. נגיד אם קשה לו העומס של המפגש עם כולם, אז אולי הוא יבקש זמן שקט, לנוח בצהריים בלי שמפריעים לו, אם מפריע לו שמכתיבים את הזמנים שצריך להיות רעב, אז אולי להביא אוכל מהבית, לפחות לנשנושים בין הארוחות, יכול לעזור, וכו'). אבל לא לצפות שזה יהפוך לו את החוויה לטובה. יכול להיות שעדיין יהיה לו קשה, ואני רק עושה מה שאני יכולה כדי להפוך את זה לפחות קשה. ואני עדיין אעריך ואגיד לו שאני מעריכה את המאמץ שהוא עושה בשבילי.

ועוד הערת אגב - גם אנחנו כמשפחה כבר לא יכולים להיות בשבת כולנו ביחד.

הפתרון שעבד אצלנו (בשני הצדדים) זה לשכור לשבת מתחם צימרים או וילה גדולה, ולהזמין קייטרינג. אצלנו המקומות ששכרנו היו עם בריכה (אולי לא גדולה כמו של בית מלון, אבל פרטית למשפחה). לא יודעת אם זה יוצא יקר יותר או זול יותר מבית מלון, אבל רק פותחת את הראש לעוד אופציות שאולי לא חשבתם עליהן...

(זה כן מצריך יותר התארגנות מאשר בית מלון - למצוא קייטרינג מתאים, לדאוג להזמנה שתגיע, לארגן הכל תוך כדי שבת - לערוך, להגיש, לפנות, וכו', לדאוג למפות וכלים חד"פ וכו'. אצל ההורים של בעלי הזמינו בתוספת תשלום מישהו שיהיה אחראי על כל התפעול של האוכל במהלך השבת ושילמו עבורו גם על צימר, אבל זה כבר תוספת תשלום רצינית... אם יש מספיק מבוגרים שיעזרו, בעיני זה לא הכרחי בכלל).

פשוט בגלל שהיא כתבה שאון שום אפשרות אחרת לעשות שבת משפחתית מלבד בבית מלון, אז כתבתי לה על מה שאנחנו עושים, אולי זה יפתח להם כיוונים שלא חשבו עליהם.

וכמו שכתבתי - אצל ההורים של בעלי לקחו בתשלום מישהו שינהל את כל הטיפול באוכל במהלך השבת (מחמם, יערוך, יגיש, יפנה, וכו'. בסוף גם עזרנו לו כשהתאפשר, אבל זה היה התפקיד שלו), וזה אמנם תוספת תשלום משמעותית, אבל מוריד הרבה עומס.

בכל מקרה - בסוף זו החלטה של כל משפחה לפי הנתונים והיכולות שלה.

גם אצלינו עושים שבתות משפחתיות.ובמקומות הרבה יותר פשוטים, בגלל העלויות.כל משפט שקראתי- התכווצה לי הבטן יותר ויותר.כל תלונה שתארת, הרגשתי ממש כעס עליו.וקיוותי שאולי אתם ממנים את כל הסיפור ואולי על זה הכעס.לשלם עבור משהו שאתה לא אוהב- מבאס ומוציא קיטור לא טוב.ואז ראיתי שלא שילמתם שקל.בעלך היקר לא ילד קטן.וכמו שאנחנו מחנכים את הילדים שלנו לווסת את הכעסים והאכזבות, ככה מצופה גם במערכת זוגית.בזוגיות עושים דברים למען השני ולמען המשפחה גם אם פחות נהנים.והכי הפריע לי שניסה להוריד גם לילדים על ידי הערות מעצבנות.

ולא כל דבר צריך להכיל וללכת ולחפור בפסיכולוגיה מה היה הטריגר.מותר גם לכאוס ולנגיד את זה.הייתי אומרת לו ככה: בעלי היקר, הבנתי שלך לא טוב להיות כאן.אני מוכנה לשמוע ממך עכשיו את כל הקיטורים שלך והתלונות במרוכז.אבל אחר כך- לא רוצה לשמוע מילה כל השבת.אני והילדים נהנים מאוד.אל תקלקל בבקשה גם לנו.וזהו.אפילו הייתי אומרת את זה בחצי הומור.בנחת.ולא מנסה לצאת מגדרי כל השבת למענו.ההתיחסות שלו- בחירה שלו.אדם מבוגר.ואם ימשיך להתלונן- להתעלם.להיות מתוקה ונחמדה וחייכנית.אם תרצי תוכלי לאחר אפילו שבויחחם לצאת לאיזה קפה ולפתוח ממרחק את העניין.

זאת הפעם הראשונה שהוא מתנהג ככה או דפוס?

נכנסתם לתפקיד ילד ואמא מטפלת.

לא חושבת שתמיד נכון להכיל ולהכיל.

לפעמים אובר הכלה רק נותנת מקום להמשיך עם ההתנהגות.

אפשר להכיל ולהציב גבול בו זמנית.

אבל. כדי לקבל נגיד פסיכיאטריה. צריך להוסיף התייעצות עם רופא מומחה. זה הרחבה נפרדת

וגם שם יש הגבלה של מספר מימושים בשנה (או לכל אורך הפוליסה)

וגם ברגע האמת. יוציאו לך את המיץ ולא ירצו לשלם עד שרוב האנשים יתייאשו. (לצערי מדבר מניסיון אישי עם כמה חברות ביטוח)

כותב את זה כדי שאנשים יבינו שזה שהם עושים ביטוח פרטי לא אומר שלא יהיה כאבי ראש ברגע האמת. 

מסכים - צריך לבדוק מה הביטוח כולל. אצלי זה דרך הסתדרות המורים כך שהוא מאוד מאוד רחב.

לא מסכים - לפחות אצלנו הם מעולם לא עשו בעיות על שום דבר. שלחנו קבלות וסיכומים ותוך חודש קיבלנו את הכסף בביט. אולי זה תלוי בחברה... אנחנו בהראל בכל אופן.

במשך שנה רציתי להתנתק מהם.

להפסיק את הביטוח.

והם פשוט לא הסכימו להפסיק לחייב אותי.

מיילים.

וואטצאפ.

טלפונים.

כלום.

אומרים לך שיעבירו למחלקת ניתוק.

בפועל לא ניתקו.

רק המפקח על הביטוח עזר

נלחמים על הלקוחות שלהם,

לא מוכנים לוותר על אף לקוח!

והכסף ממשיך לרדת

הם שלחו לי רשמית מסמך שבוטל הביטוח

אבל את הוראת הקבע שכחו להפסיק.

אם חלילה בתקופה הזאת (שאתה משלם למרות שהביטוח מבוטל) קורה אירוע ביטוחי,

האם בית משפט יחייב אותם לשלם לך בגלל שהם עדיין חייבו אותך על הביטוח...

לא יודעת איך זה בחברות אחרות.

(למשל דרך העבודה)

לי יש ביטוח בריאות פרטי דרך עבודה.

השבח לאל לא השתמשתי בו לניתוחים/טיפולים מאוד יקרים

כן השתמשתי לרופאים מומחים וטיפולים אחרים (כולל פסיכולוגיה)

ביררתי ואפילו יש החזרים על פיזיותרפיה פרטית, דיקור וכו

הואיל והדברים שנזקקתי אליהם לא היו דחופים ברמת הלהגיע לטיפול באותו היום, תמיד יצרתי קשר עם החברה שמטפלת לי מול הביטוח כדי לשאול מה כלול בפוליסה, והם ענו במדויק. (למשל - עד x פגישות עם רופא מומחה בשנה, כאשר ההחזר הוא עד %a או סכום של b, הנמוך מבין השניים. יש צורך שהרופא יהיה רשום עם ההתמחות הזו ולהביא הפניה מרופא מטפל). כמובן לא דייקתי, סתם הבאתי לצורך הרעיון

ואז אני יודעת מה מגיע לי ולאילו פרטים אני צריכה לשים לב לפני. מעלה טופס וזה מגיע לבנק…

פרצופים לא קיבלתי.

ומסכימה, אין לדעת במה יהיה צורך. ביטוח זה בערך השירות היחיד שאתה מקווה שאתה משלם סתם ולא תצטרך להשתמש בו…

ומבחינתי, החופש להתייעץ עם כל רופא שבא לי (ובלי המתנה של מיליארד שנה), כנ"ל פסיכולוג… והשקט הנפשי הזה שיש לי גם אופציה לרפואה פרטית בעת הצורך… זה באמת מרגיע. 

במידה ואני מעוניין שאיש מקצוע בלתי תלוי יעבור על התיק הביטוחי שלי ושל המשפחה

האם הביטוחים מתאימים לנו, האם אפשר לשפר עלויות וכו'

האם יש התנגשות עם הביטוח פלטינום של כללית וכו'

מה אני צריך לחפש? 

סוכן ביטוח?

איך אני מוודא שהוא נטו מגן על האינטרסים שלי

וכמה עולה בערך בדיקה כזאת

אז באמת צריך לחפש אדם אמין.

בגדול היום יחסית יותר קל להשוות ולהחליט.

יש רובד בסיס ("קטסטרופות") ורבדים נוספים שניתן להרחיב לפי בחירתך. אפשר שהכיסוי יהיה רק מעבר למה שנותנת קופת החולים, ואפשר "מהשקל הראשון" ששילמת. זה כמובן יותר יקר.

לדעתי האישית, רובד הקטסטרופות כדאי שיהיה. הוא לא יקר באופן יחסי, ואלו קטסטרופות שבמידה וחלילה, לרוב משפחה לא תוכל לעמוד בהוצאה (השתלות בחו"ל, תרופות יקרות שלא בסל וכו')

רבדים נוספים - תלוי בבחירה, ושנאת הסיכון.. תמיד טוב שיש כיסוי נוסף, אבל משלמים על זה בהווה לא מעט..

אבל מכיוון שלא כל הפוליסות זהות. (בזהות והיקף הדברים הנתמכים)

קשה לי להשוות בין תפוחים לתמרים.

במיוחד שכל פוליסה כתובה בצורה משפטית ומכילה עשרות עמודים

הייתי שמח פעם אחת (אחרי לא מעט שנים שאנחנו מבוטחים) לקחת מישהו מקצועי לכך.

כיום אני משלם על המשפחה מעל 1000 שח בחודש ביטוחים (לא כולל ביטוח רכב)

קשה להבין אם באמת הכל נצרך.

פשוט מהסיבה שיש כל כך הרבה התמחויות רפואיות, ואף פעם לא תוכל לדעת איזה צורך ספציפי תצטרך, חלילה, בעתיד, בו הפתרון והתנאים של כללית מושלם, במקרה שלך, יהיה פחות טוב מהביטוח הפרטי - למשל במקרה של צורך בניתוח פרטי, והמנתח הרצוי והמומלץ בתחום ההתמחות, לא נמצא ברשימות של כללית אבל כן בביטוח הפרטי.

לכן טבעי והגיוני שתהיה חפיפה בין שירותים של ביטוחים שונים. אלא אם אתה מוכן להתפשר על המומחים המאושרים בביטוח פלטניום ולא לשלם על כיסויים חופפים. 

שיכיר את כל הביטחים בצורה טובה

ויוכל לתפור לי חליפה שמתאימה לרצונות שלי.

בלי ביטוח יתר וחוסר ביטוחי

כמובן במידת האפשר

@אריק מהדרום יודע יותר פרטים.

ברוך ה’ הצלחתי להשיג עד היום דברים כמעט חינמיים לילדי

אני מבינה גם מחברות אימהות ל... שהעלות גבוהה מאד בפרטי

לצערי

בגלל בעיות שנעשו בדרך על ידי אחרים

הכל יהיה יקר יותר , כולל טיפולים ואבחונים.

לא רק מבחינה הלכתית אלא גם זוגית ומוסרית, גם כלפי הקודם וגם כלפי החדש,

עדיף לצאת ולמצוא את האחד רק אחרי שמסיימים את כל העניינים עם הקודם...

כמו שאת בעצמך כתבת, כדי שהוא יקבל בת זוג עם כח ורגועה

גט...

על רכוש ילדים וכו לבין גט

גט אפשר לקבל גם תוך חודש

התהליכים המשפטיים יכולים לקחת שנים

אין הגיון לחכות.

בפרט שזה לא תלוי בך.

לאט לאט מתנתקים מהתיק מבחינה רגשית.

ולמרות שהוא עדיין מתנהל.

לומדים לעשות מה שצריך.

ולא לחיות עם הראש בתוך העניינים האלה.

נכון יום לפני ואחרי תגובה / החלטה צריך להתנשם קצת.

והבן זוג החדש יאלץ לספוג את זה.

כי רק אחרי שנים של מאבק

מגיעים לכמות האדישות הנצרכת.

אם אפשר לחסוך את זה ממש כדאי.

ברור שהדבר הטוב ביותר ולטובת הילדים וכולם לסגור את ההליכים כמה שיותר מהר — זה חוסך שנים של עיכובים ומתח, ומאפשר לבנות קשרים חדשים בלי משקל העבר.

אבל גם אם זה לא מצליח מיד, אסור לתת לזה לעצור את החיים.

צריך להמשיך הלאה, לאט ובזהירות, לנסות להשתחרר רגשית מהתיק ולחיות.

הרי בית הדין תמיד עסוק — פגרות, עיכובים, החלטות — והזמן עובר.

אז עדיף להתקדם, גם אם הסוף עוד לא סגור לגמרי.

נכון שלפעמים יש ימים קשים סביב תגובה או החלטה,

אבל זה חלק מהתהליך — והבן או בת הזוג החדשים כבר ילמדו להכיל את זה.

לי אישית היו הרבה קשרים שלא יצאו לפועל שברקע יש מאבק משפטי שגוזל כוחות.

וגם שהתיק עדיין פתוח ומתנהל ואת לא יודע לספר לעצמך ולשידוך מה הלו"ז המדוייק הלאה.

וגם לילדים עם כל זה שלא משתפים אותם

המצב הכללי הזה של שנים שאבא ואמא מתכתשים

בבית דין (וכל אחד יגיד היא מאשימה ואני רק מתגונן)

ויום אחרי נפגשים ומתנהגים יפה לעיני הילדים

אבל בלב אתה יודע שאולי יש לך פה אוייב

שלא ברור מה הוא היה עושה לו היה יכול.

אין ספק שזה לא מועיל לילדים, ונזקים מההתנהלות הזו, סמכות ההורית, עייפות ההורים וכו' יגיעו אליהם בדרך כזו או אחרת.

הייתי חייב לכתוב את זה.

כי לא כל אחד חייב לעבור את מה שאני.

וישר כח שאני מצליח לחיות ולשמור על תקווה

עם האי ודאות והקונצים המשפטיים.

ופתאום צריך לכתוב מכתב ברגע על השמצות חדשות שהומצאו אתמול לבית הדין.

אבל אם אפשר להמנע,

ממש מומלץ ולחסוך ולהכוווין את הכוחות

להשקעה במה שבאמת יועיל לילדים ולך

ולא במריבה שתסחב כוחות כמה שנים

עדיף וכשר

אבל חשוב שהיא תשאל. מצד אחד אם מצאת אהבת אמת לא מוותרים על זה, בוודאי במקום שהמיועד מודע למצבכם המיוחד ועדיין בוחר בבית משותף. כמובן שהאהבה והידיעה כי אינך צועדת לעבר הבלתי נודע יכול גם לסייע בהכלת התהליך השובר והמצמית של הגירושין עצמם.

מצד שני חשוב להדגיש שאם לא קיבלת עדיין גט אזי בן הזוג החדש יכול להפוך למנוף לחץ עלייך. הקנאה של הגרוש, או המלצה של עו''ד מנוסה יכולים לעודד סחבת מכוונת בכדי להפחית מזונות זאת בידיעה שאת כבר ממתינה לפרק החדש בחייך. אם אלו פני הדברים אז כדאי מאד להצניע את הקשר (אפילו שוודאי תרצי אותו לצידך ברגעים הקשים) מכיוון שאני מכיר גם מקרים בהם בן או בת הזוג (בעיקר במקרים של גרושים מאתגרים) טענו שבן/בת הזוג החדשים היו ברקע והם למעשה הובילו לגירושין.

לסיכום אני שמח מכל 💓 על האהבה לה זכית וגדול יהיה הבית הזה האחרון מן הראשון ובכל זאת הייתי ממליץ להתייעץ עם מכר נאמן וגם עם עורך הדין כיצד נכון להתנהל. חשוב גם להיות רגיש כלפי בן הזוג שהוא לא ירגיש שזה גדול עליו, הוא צריך להיות שותף אבל קצת לייט (לרוב)

מועדים לשמחה!

זה פורום דתי.

התגרשנו לפני שנתיים.

קטע שהעובד הסוציאלי שלנו, היה השדכן בעל כרחו

הוא גרם שנכיר 😆😅

וסליחה ממש על החשד בכשרים. מהניסוח של ההודעה הפותחת היה נשמע שאת באמצע הליכים.

בהצלחה רבה וברכה רבה בביתכם החדש בעז"ה

כמו שכתבו זה לא סותר

ולכן ביקשתי עיצה

זה באמת קשוח.

רק הייתי ממליצה לעשות מצידך מה שאפשר כדי לסיים את ההליכים המשפטיים כמה שיותר מהר.

ברור שלא הכל תלוי בך, אבל מה שתלוי בך תנסי לזרז.

לוותר, לבוא לקראת, לנסות להתגמש ולהתפשר (כמה שאפשר, כמובן)

את והילדים רק תרוויחו מזה בסופו של דבר ויהיה לך שקט נפשי

השריטות והנזק שזה עושה לילדים בטווח המיידי והרחוק לא שוות שום מריבה.

גם כשגרושים הורים חייבים להיות ביחד בשביל בריאות הנפש של הילדים.

וגם הנפש שלך צריכה שלווה.

מאחלת לך שלווה בארמנותיך ומזל טוב @מתייעצת גירושין 

❤☘❤

אשמח לענות על זה בפרטי (רושמת לי להתייחס לזה מחר)

קודם כל אני מאחלת לך חיים מאושרים, בריאים וטובים. כאלה שלא תצטרכי "לשרוד" בהם, אלא לחיות בהם.

שנית, אופוריה זה דבר משכר...

אני לא יודעת כמה זמן את מכירה את האחד שאת בקשר איתו כרגע, אבל הייתי במקומך לוקחת את הזמן ומחכה לראות מה אני חושבת ומרגישה גם כשאין פרפרים.

הרבה פעמים אנחנו נוטים לחזור על אותן הטעויות. חשוב ללמוד מהעבר, להשתהות קצת לפני החלטה חשובה חדשה...

אני לא מדברת מתוך ידיעה, אלא נטו תחושה שחשוב שאומר את זה.

בהצלחה ושכל דבר ילך בצורה הטובה ביותר ❤️