מחפשת אטרקציות שוות באילת
לזוג ללא ילדים,באים בלי רכב
וכן בית מלון נחמד על הטיילת,במרכז של הכל..
מחפשת אטרקציות שוות באילת
לזוג ללא ילדים,באים בלי רכב
וכן בית מלון נחמד על הטיילת,במרכז של הכל..
האטרקציות העיקריות באילת הן שופניג ופעילויות ים
גם שנורקלינג בשמורת האלמוגים היא חוויה שווה (לא יודעת על החוויה עכשיו בחורף. תמיד היינו בעונות חמות יותר).
מלון שווה על הטיילת - דן, רויאל ביץ
קצת יותר זול - המלך שלמה. עבר שיפוץ לפני כמה חודשים בחלק מהקומות. שמעתי מחברים שמאוד ממליצים.
לא להתקרב למלכת שבא. נעשה מלון גרוע עם חווות דעת לא טובות.
אנחנו נשואים כמעט שנתיים פלוס תינוקת. מחפשת מטפל/מטפלת זוגית שתעזור במצב לא פשוט ודחוף גירושים כבר מדוברים על הפרק.
מאיזור רחובות.
מציינת שהיינו כמה טיפולים אצל מטפל לא ככ מרוצים ועוד פגישה אצל מטפלת שגם לא מתאימה.
היא מקצועית, מאירה, קשובה וכל כך מדייקת!
קיצור ממליצה בחום😅
היי יש לי שאלה דחופה
מתלבטים אם ליסוע מחר לחרמון
הבנו שיש פקקים רציניים בסופי שבוע
מישהו היה לאחרונה ביום שישי ויודע להגיד עד כמה זה נורא ואם נגיע ממש מוקדם נצליח להימנע מהפקקים?
ובעיקר לגבי החזור האם גם פקוק?
אם נצא חזור בסביבות השעה 11 נקדים את העומס שבחזור?
אשמח מאד למענה
תודה רבה
כלומר, אם כולם רוצים ליסוע ברכב לאותו יעד הם פשוט לא יגיעו. אין מספיק כביש ואין מספיק חניה. זה נכון בתל אביב עם נתיבי איילון (5 נתיבים פקוקים) וזה נכון גם במג'דל ובחרמון (נתיב אחד לכל צד).
מכיוון שאף אחד לא רוצה ליסוע באוטובוס לחרמון וגם אין העדפה לאוטובוס (נת"צים צהובים), הייתי פשוט לא מנסה.
אבל בדיוק היום חבר שיתף אותי שהם שכרו צימר בנווה אטיב
מרחק 20 דקות נסיעה מהחרמון
ולמחרת בבוקר, שבת בבוקר, הדרך לקחה להם 5 שעות להגיע לאתר החרמון (מהצימר לאתר החרמון)
זה היה בשבת לפני כשבועיים
לא יודע מה המצב שם בימי שישי
אבל לדעתי, אם אתם מתכננים לעשות את זה בשישי
תכוונו את עצמכם להגיע לאתר לפחות שעה לפני שעת הפתיחה
מקסימום אם באמת תגיעו מוקדם, תעשו שוקו חם וארוחת בוקר
מחפש מכנסיים עם ריפוד
לילד גדול שמרטיב בלילה
מישהו מכיר??
לק"י
לא פגשתי בהם בעצמי במציאות.
מאמינה שגוגל יודע מה זה
ולא מצאתי ...
לא תחתון אלא מכנס
ככה הילד לא קם בלילה . כי נספג, לא מפריע לו ולא מרטיב את הסדינים וכו
תודה יעל אולי בכל זאת מישהו מכיר ..?
חפש בגוגל תחתוני גמילה לילדים גדולים או מכנסי גמילה (לא נראה לי שיש ממש מכנס).
יש גם לפמפרס ולהאגיס אם הגדול יעלה עליו.
לפעמים ילדים שוכחים להתפנות ביום כי הם עסוקים ואז הגוף מתרגל להתרוקן בלילה.
כדאי לשלוח אותו להתפנות כפעם בשעה וחצי, בעיקר בשעות הבוקר והצהרים המוקדמות. אצלנו זה עזר מאוד.
(אפילו ביקשתי מהמורה, להזכיר לו כשיוצאים להפסקה).
יש מכנסונים של פמפרס, שזה בעצם חיתול בצורה של תחתונים, כלומר לא צריך לחתל אלא לובשים את זה ממש כמו תחתונים רגילים. לדעתי המידה הכי גדולה שלהם, 6, יכולה להתאים עד אמצע היסודי.
זה עונה על מה שכתבת: הכל נספג, הילד לא מתעורר, לא צריך להחליף סדינים.
אבל יש תחתון טיטול.
טיטול שהוא בצורת תחתון.
הכל נשמר בפנים. אין בדרך כלל נזילות
עד גיל 10 בערך אפשר עדיין להשיג בחנויות הפארמים.
לאחר מכן אפשר ללכת לחנויות שמתמחות בפתרונות הרטבה למבוגרים.
אשמח לעזרתכם🙏🏻
ב"ה נשואים הרבה שנים+הרבה ילדים+מטיילים מלא+אוהבת מאוד מאוד לצלם= מיליון תמונות!!
כל שנה מסודרת בתיקייה נפרדת, בכל תיקייה ממש סידרתי את כל התמונות בתיקיות ממוספרות לפני סדר כרונולוגי.
לכל שנה ערכתי והדפסתי אלבום בנפרד.
השאלה איך נכון לשמור את כל התמונות שיקרות ממש ללבי❤️
כרגע הן כולן שמורות על המחשב ועל אר-דיסק עם הרבה מקום.
בינתיים יש עוד מקום, אבל הוא הולך ונגמר. וגם מלחיץ אותי לשמור על חפץ פיזי שיכול להרס (אם חלילה יש שריפה בבית, אני מוציאה קודם את הילדים וחוזרת לאש להציל את התמונות🫣)
לא מבינה בכלל בשמירה ברשת / ענן וכו'…
מישהו מבין בזה ויכול לעשות לי סדר איך שומרים קבצים?
או המלצה לדרך אחרת לשמור קבצים?
תודה!
ושימוש ביישום Google Photos לגיבוי רציף ושוטף / או לחילופין רק מה שחשוב ומועדף, של התמונות מהמחשב, לענן של גוגל - ענן google one.
קישור לתעריפים של חבילות שירות לפי הנפח שרוכשים.
https://one.google.com/about/plans?hl=he&g1_landing_page=0
זה מה שאני עושה.
מגבה כמותך, מחשב, כונן חיצוני וגם ענן גוגל.
שיעודי לשמירת תמונות וסרטונים?
גוגל דרייב הוא אומנם כמו תיקייה במחשב לשמירת קבצים - אבל ל Google photos יש ערך מוסף ספציפי לניהול תמונות וסרטונים.
של התמונות.
זו השאלה בפוסט הפותח.
אם מעתיקים תמונות מהמחשב לגוגל דרייב, לא נהנים מכל היתרונות של ניהול תמונות.
יכולות שכן נמצאות ב Google photos
למשל - חיפוש תמונות לפי מפתחות חיפוש מגוונים: לפי מיקום, לפי נושא, לפי עונה, לפי שמות של פנים מזוהות:
"ירושלים"
"תל אביב בחורף"
"טיולים ב 2025"
"אברהם ושרה"
לא דייקתי במונח ואני מתנצלת מעומק הלב.
יש יישומים שונים וכולם תחת גוגל.
היום גוגל תמונות תופס מקום בדרייב ולכן אם רוצים מספיק מקום צריך לקנות תוספת מקום. התכוונתי באופן כללי לגבות בגוגל בענן (הלא הוא גוגל דרייב).
אולי זה באמת היה מבלבל למי שלא מכיר ולכן עדיף לדייק ולכתוב גוגל תמונות.
עד כאן נראה לי שליבנו את הנושא כראוי.
חולק את אותו נפח האחסון המשותף של החשבון.
הנפח הבסיסי הכולל הוא 15GB, וחינמי,
וכל נפח אחסון גדול יותר הוא כבר בתשלום.
וזו היתה הצעתי המקורית לעיל בתחילת השרשור- קניית נפח אחסון גדול ב Google one.
Google one הוא המאגד של כלל היישומים של גוגל - מייל, תמונות , דרייב, ועוד..
במקום לשלם?
היה זכור לי שזה חצי מחיר.
לי יש את הרגיל ב-8 ש"ח לחודש. בעלי עשה וצירף אותי בלי קשר למנוי שיש לי וחשבתי משום מה שזה זול יותר. כנראה לא שמתי לב שזה אותו נפח שמתחלק בין כמה אנשים.
הוספת בני משפחה ל-Google One היא דרך מעולה לחלוק את נפח האחסון (ואת ההטבות) בלי לשלם על כל מנוי בנפרד.
חשוב לדעת: כשאתם משתפים מנוי, אף אחד לא יכול לראות את הקבצים האישיים שלכם (ב-Drive, Photos או Gmail), אלא אם בחרתם לשתף אותם ספציפית. כל אחד רואה רק את מה ששייך לו.
להלן השלבים לביצוע הפעולה:
1. יצירת קבוצה משפחתית (אם עדיין אין כזו)
כדי לשתף את Google One, אתם צריכים להיות ה"מנהלים" של קבוצה משפחתית ב-Google.
* היכנסו לאתר families.google או לאפליקציית Google One.
* לחצו על "התחלה" (Get Started) ופעלו לפי ההוראות ליצירת הקבוצה.
2. הזמנת בני המשפחה
אתם יכולים להוסיף עד 5 בני משפחה נוספים (סה"כ 6 משתמשים):
* פתחו את אפליקציית Google One בטלפון (או היכנסו לאתר במחשב).
* הקישו על התפריט (שלושה קווים) ובחרו ב-הגדרות (Settings).
* בחרו ב-ניהול הגדרות משפחה (Manage family settings).
* לחצו על ניהול קבוצה משפחתית והזמינו את בני המשפחה באמצעות כתובת ה-Gmail שלהם.
* בני המשפחה יקבלו אימייל – הם חייבים לאשר את ההזמנה כדי להצטרף.
3. הפעלת שיתוף האחסון
לאחר שהם הצטרפו, עליכם לוודא שהשיתוף פעיל:
* תחת "הגדרות משפחה" בתוך Google One, ודאו שהמתג "שיתוף Google One עם המשפחה" מופעל.
דברים שחשוב לזכור:
* ניצול נפח האחסון: קודם כל, כל משתמש מנצל את ה-15GB החינמיים שלו. רק כשהם נגמרים, הוא מתחיל "למשוך" מהנפח המשותף של המנוי.
* חשבונות עבודה: אי אפשר לצרף לקבוצה משפחתית חשבונות Google Workspace (חשבונות של עבודה או לימודים). רק חשבונות Gmail פרטיים.
* מיקום: כל בני המשפחה חייבים להיות רשומים באותה מדינה ב-Google Play.
בעבר עשיתי את זה. פתחתי 10 חשבונות רצופים
nane1@gmail.co
….
nane10@gmail.co
אבל מהר מאוד איבדתי את השליטה. לא ידעתי איפה נמצא מה, מבין החשבונות.
צריך לנהל בנפרד פנקסנות של תיעוד מה מאוחסן באיזה חשבון.
לרוב אוניברסיטאות נותנות אחסון בענן כלשהו של טרה. שזה מלא מלא.
ונראה לי בשביל תמונות משפחתיות שווה לשלם על גיבוי טוב.
מה גם שבגוגל יש עוד שימושים (מייל, דרייב לקבצים וכו) אז זה יעיל גם לדברים אחרים על הדרך.
כי אחסון כזה, גם אם חינמי לעת עתה, הוא לא לתמיד. מסיימים לימודים באקדמיה, או עובדים מקומות עבודה, ואז מה? איך מעבירים עשרות GB לאחסון אחר?
(אפשר עם דיסק נייד, אבל טרחה גדולה).
לקחת אחסון בS3 (עולה בערך 5 יורו לחודש לטרה ב-BackBlaze, עשירית מגוגל) ולזרוק עליו מה שאת רוצה. צריך קליינט סטייל winscp או דומה לו ופשוט לזרוק את כל הקבצים לשרת.
אפשרות שניה - יש כלים שיודעים לגבות את כל המחשב. KopiaUI נחמד למטרה הזו. אפשר להתקין אותו על המחשב ושיגבה גם את שאר המסמכים ולא רק את התמונות.
גילוי נאות: אנח משתמש בשני סוגי הפתרונות. לא רק בשביל הבית (והמשרד בבית...) אלא גם לצרכי העסק. ערוץ 7 משתמש בS3 ויש לנו גיבוי של כמה טרות שעולה סכום זניח כל כך שרק עכשיו נזכרתי להגיש אותו להוצאות של 2025.
אני בד"כ רק צופה מהצד, קורא ושואב הרבה כוחות מהטיפים והעצות של כולם..
מנסה עכשיו גם לשתף. אז ככה, תקופה ארוכה שאשתי לא מעוניינת במגע. עצבנית. כועסת.
חסרה לי האינטימיות הזאת האמת, אני אדם חם, רגיש, וצריך לומר שלא עשיתי לה כלום. זה בעיקר נובע מלחץ בעבודה, ילדים וכו'..
לאחרונה יש משהי בעבודה שממש מתקרבת אלי. אני אדם נאה, עם כישורים חברתיים מאוד טובים. היא גם מוצאת חן בעיני ומטבע הדברים בגלל המצב שלי אני לא שמתי מעצורים יותר מידי..לפני כמה ימים היא ביקשה שניפגש, נהפוך את זה לרשמי ו"נצא מהארון".
נקרעתי מבפנים, לא ידעתי מה להחליט, הריק הזה שסוף סוף מתמלא, השמחה, האהבה שכל כך חסרה לי.
קבענו להיפגש. אבל בדרך לשם התאפסתי על עצמי, חשבתי על אישתי, על הילדים, עשיתי פרסה ונסעתי לקנות לאשתי מתנה. משהו ממש יקר ומושקע שהיא רצתה הרבה זמן.
הודעתי לחברה מהעבודה שזה לא מתאים ואשמח לחתוך. שמחתי שעשיתי את הדבר הנכון. ואז אשתי חזרה הביתה, וקיבלתי ממנה את התגובה הכי יבשה בעולם... בקושי אמרה תודה. היא התעצבנה עלי שלא עשיתי משהו שדיברנו שאעשה בבית (עבדתי מהבית). ואז כשעניתי לה בחזרה היא אמרה "אתה יכול לקחת את המתנה בעצמך, לא צריכה את זה"..
אמרתי לה שאין בעיה והלכתי.
יצאתי מהבית. עם דמעות בעיניים. ועכשיו החברה מהעבודה נראת כל כך נכונה, יותר מתמיד...
לא נשואים טריים. היינו בטיפול בעבר שלא הניב כלום. מה עושים עכשיו? לחיות את החיים ככה? להתגרש לא בא בחשבון בגלל הילדים..
שוקולד פרה.וגם להכין אחד לשני קפה עד הקטטר
בכלל, נישואים זה סוף סוף למצוא את מי להאשים. כמה מרווח נשימה זה נותן
למקום לחתונה
אזור המרכז
מגניב
לא יקר
אולי דומה למה שיש בקרית ענבים. איך קוראים לזה?
יחסית קרוב לירושלים יש את חוות צאן קידר
יש גם באיזור גוש עציון את חוות העטים (משהו כזה)
ויש גם בדרום הר חברון דברים
בשלושתם לא הייתי
אבל לחלוטין טבע ומדבר וכאלה
אבל הבנתי שבאמת עושים שם חתונות.
מקום מהמם. (אבל לא בשביל החורף...)
שהזוג לא רוצה ירושלים בגלל הקטע עם התזמורת.
אם כך, קריית ענבים בהחלט יהיה טוב עבורו
הם רוצים מקום דומה לקריית ענבים, במרכז
שלג דאשתקדיש גם את אחוזת זר.
עונה להגדרת מגניב ולא יקר, במרכז בערך כמו קרית ענבים (20 דקות מזרחה מכפר סבא) אבל זה מעבר לקו הירוק.
באיזה גיל הייתן שולחות לגן (אם בכלל) במידה ויש לכן יכולת?
רוצה לשלוח את הקטן לגן בגיל חצי שנה ומתלבטת
עד גיל 3. עם כולם.
בפועל
את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים
אמצעי בגיל 4 חודשים
קטן בגיל חצי שנה.
גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.
אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.
זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות
בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה
זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..
כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.
כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית)
בלי להכניס את הילדים למסגרת.
הלוואי עלי עד גיל 3.
אמאגיבורהגם לילד שגודל בבית יש אינטרקציות חברתיות, עם אחים/ שכנים/ משפחה מורחבת. יש לילד את כל החיים לפתח עוד את הכישורים החברתיים האלה. בשלב כלכך ראשוני בחיים, הורים הרבה יותר חשובים לילד מחברה. יותר מזה לדעתי, ילדים שגודלים בבית, לומדים להעסיק את עצמם, לפתח יותר דימיון ולהיות יותר רגועים בהתפתחות שלהם. פחות תחרות, פחות הסחות דעת ויותר היכרות עם היכולות שלהם. (אני מדברת על ילדים ממוצעים שלא צריכים טיפולים מיוחדים)
בסוף מגיע הרגע שהם נכנסים לגן, אולי בהתחלה יקח להם זמן הסתגלות (ד"א, דוקא הילד שלי שכן היה במעון, לקח לו הכי הרבה זמן להסתגל לגן.) אבל בסוף הם ישתלבו וילמדו גם להסתדר בחברה. בזמן שהם כבר יותר בשלים וצריכים את זה.
מהתומכות בלהכניס מההתחלה ועד להיות בבית עד גיל חמש או שש.
אני הכנתי בגיל תשעה חודשים את כולם... אם יש אפשרות להישאר בבית בכיף, אין שום יתרון לשלוח מוקדם. אבל שוב, אם זה מתאים לך ולתינוק ואין עוד שיקולים מסביב.
אני שלחתי רק מגיל 3 לגן עיריה
אבל זה ממש כל משפחה ומה שמתאים לה.
לא כולם יכולים, לא כולן מסוגלות נפשית וכולי.
היי
אני הכנסתי למסגרות בגיל שנה וחתי, זה מאוד תלוי בך ובצרכים של הבית, צרכים כלכלים, רגשיים וכו.
אני חושבת שגיל חצי שנה זה קטן מדי אבל לפעמים זה נחוץ ואין ברירה אחרת.
ממליצה לחפש מסגרת קטנה,ולקחת בחשבון שמכניסים למעון הם חולים הרבה
קמתי ביום ראשון עם שעורה בעיין ימין בעפעץ העליון. הכל אדום וכואב מאוד. התנפח לי גם באיזור של השעורה. היום קמתי בבוקר לנפיחות גם בעפעף התחתון. (לא אדום רק נפיחות).
הייתי אצל הרופא ביום ראשון נתן לי משחה ואמר לי לנקות עם מגבונים יעודיים ולעשות קומפרסים.
וכלום לא עוזר
הפוך
זה יותר כואב יותר אדום ויותר נפוח
ניסיתי לקבוע שוב התור והרופא התקשר אלי ואמר לי שאני צריכה להמשיך באותו טיפול וזהו.
מה לעשות?
כמה זמן זה לוקח?
יכול להיות 4 ימים והמצב רק מחמיר ברמה שקשה לי לפתוח את העיין?
סיוט
שלום
אני בחורה דתיה תורנית בת 22, נפגשתי עם בחור מקסים דתי בן 24 והתפתחה בינינו אהבה וחברות מדהימה . כולל מחשבות כעל חתונה .
אחרי כחודש הבנתי שהבחור מעשן גראס אחת לשבוע .
מה דעתכם ? כדאי להמשיך את הקשר הזה ?
אני לא בונה על כך שהוא מסוגל להפסיק עם העישון .
תודה לעונים .
היא מדברת על דברים שעושים לבד.
לא שמבין בזה אבל ככה התרשמתי חח
אנחנו נשואים 8 שנים, עם ארבעה ילדים (הקטנה בת שבועיים אם זה רלוונטי)
תוהה לעצמי מתי הופכים מזוג עם ילדים למשפחה7כרגע אנחנו זוג.
כובן יש לנו ילדים אוהבים אותם מגדלים אותם מתחזקים בית אבל הבסיס שלנו זה שאנחנו זוג
כאילו עוד לא התרגלנו עד הסוף למציאות של הילדים ...(לא שהם באו לנו בהפתעה, כן? )
עדיין שאני שולחת את הילדים לשאול משהו את אבא זה מצחיק אותי..
כשמסתכלת מהצד על הילדים זה מוזר לי שהם כולם הילדים שלי... ב"ה!
ומענין אותי לשמוע מכם
מתי הופכים למשפחה.
קשה לי לדייק את השאלה יותר אבל במבט מהצד זוגות בשלב שלנו המיקוד שלהם זה הרבה יותר בגידול הילדים ובבניית הקן המשפחתי מאיתנו.
טיולים ונופשים משפחתיים
תחפושות משפחתיות
דיונים משפחתיים
קביעת אווירה מסוימת בשולחן שבת
בדיחות משפחתיות
וכן הלאה...
הילדים שלכם עוד די קטנים, אז זה הגיוני שעדיין אין לכם את ההרגשה הזו, אבל אולי זה הזמן להתחיל בהנחלת מסורות משפחתיות ולצאת לגיבושים משפחתיים שיתנו לכם את האווירה המשפחתית הזו... (עד שתגיעו לשלב שבו תשאלו את עצמכם לאן נעלמה הזוגיות בתוך המשפחה🤭)
בעיקרון אני חושבת שהסדר הזה, של בניית הזוגיות לפני בניית המשפחה - הוא האידאלי. כי כשיש זוגיות חזקה, גם המשפחה יכולה להיבנות טוב. וגם כשהמשפחה בנויה - הזוגיות עדיין במקום הראשון ככל האפשר.
אז סך הכול נראה לי שאתם במצב בסדר...
לי נפל האסימון הזה בילד ה3 ומשם ממש הרגשתי שינוי של התמקדות בילדים ואנחנו כתא משפחתי ובהתאם גם עשינו יותר חופשןת יחד ולא לחוד כזוג יצאנו ליותר מקומות בחגים עשינו פעילויות כמשפחה בחגים לא הרגשנו צורך להתארח
אז נראה באיזה ילד יפול לך האסימון אם את כבר ברביעי🤣
הילדים שלכם עדיין קטנים יחסית, אבל תחשבי למשל שכבר שולחן שבת שלכם מורכב מזוג הורים ו 4 ילדים, זה משמעותי אבל ככל שהם יגדלו ויתחילו שיחות איתם זה יהיה עוד יותר משמעותי.
ככל שיש עיסוקים משפחתיים כמו טיולים, הרגלים שלכם, משחקים משותפים הם יגבירו את התחושה המשפחתית ובהחלט יש וכדאי ליצור את זה.
ואשריכם ממש שאתם מרגישים זוג. זה ברכה
חשוב לי להגיד שאנחנו הורים במלא מובן המילה
יוצאים עם הילדים
עשינו ליל הסדר בבית וגם שאר החגים בדר"כ בבית
אבל באמת הילדים עוד קטנים ופחות שותפים
אפילו שמאד התרגשתי שהבן שלי אמר היום שרוצה השנה בליל הסדר בבית כי שנה שעברה היה כיף
כנראה סיפק להם המעט שהשתתפו והי מותאם להם.
והנחתם את דעתי... אז תודה
אני יכול לכתוב ספר על זה.
ואני חושב שאין כמעט משפחה שזה לא קורה אצלה
בעלך מתחיל לקרוא לך אמא ואת קוראת לו אבא...
"מי זה ומה הוא עושה פה"
וכבר יש לנו ילדים ב"ה...
אולי פשוט לא מתרגלים חחחח
פשוט לא מעכלת. אז אם לא מעכלת את זה קל וחומר שאת האמהות והילדים...
ומה אני עונה לעצמי? למי יש זמן לענות חחחחח
לא לזה התכוונתי
רק מאוד הגיוני שיש מחשבות ותהיות.
ובהחלט לוקח זמן לעכל שינויי חיים שכאלה
ואם אין לך זמן לענות אז רק מקווה שעסוקה בדברים טובים .... כנראה שאת אמא במשרה מלאה. לא? 😉
לפעמים אני מסתכלת עליהם ונקרעת מצחוק שאשכרה ילדים אותם..
אני גם עובדת. בקיצור עסוקה
ילדה ילדה ילדה(ים)
שתמיד תצחקי ותהיי עסוקה רק בדברים טובים
בקיצור
את אמא במשרה מלאה פלוס הרבה שעות נוספות.
תכלס 2 משרות
מהיום תקראי לעצמך מנכלית תפעול
אבל מניחה כשהילדים גדלים ומתחילים לעשות דברים כמשפחה
חוכמת נשים:
מזכירה לבעלי שיש לי בחינה מסכמת ב־2/2
ושמה ביקשתי ממנו להיות בבית עם הילד
זה לא שאני מבקשת ממנו כל יום וכדורגל יש כל הזמן ואני צריכה ללמוד וקשה לי ורע לי ואפילו קצת דמעות, ולכן: היום זו שעת רצון! התפילות נענות! 🤣🤣 מה לבקש מהבעל??
תתמקדי בחזרות ולימודים, השאר יהיה בסדר בדקה ה90.
גם ככה הוא ישכח עוד כמה פעמים ותכלס הפעם האחרונה שתצטרכי להזכיר לו תהיה רבע שעה אחרי שיצאת לבחינה. אז למה לטרוח לעשות את זה 1000 פעם עד אז?! 😉
הוא בן אדם מקסים. באמת. ואנחנו בתקופה כלכך מוצפת..
אתמול בערב הוא היה לחוץ ממשהו וזרק משהו לעבר הבן שלי וזה פגע בו בפנים. שניהם כלכך נבהלו וזאת פשוט הייתה סיטואציה כלכך עצובה. אני רק בוכה מאז...
אני מרגישה ששנינו לא מצליחים להשתלט על הסיטואציה כמו שצריך ולא משנה כמה אני מנסה לבוא לכיוונו בסוף הוא פשוט מתפרץ וזה יוצא לו. הוא מרגיש מאוד רע עם עצמו ולא מאשים או מצדיק שום דבר... אני דואגת לו. אני חוששת שהוא בדיכאון או משהו כזה. הוא מתבייש ללכת לטיפול ואני כלכך מתביישת שמישהו ידע מה קורה בבית שגם אני לא מצליחה להוציא את זה...
אמאגיבורהעד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.
זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.
שירגיש שהוא לא לבד.
נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.
גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.
הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?
דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.
בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.
כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.
בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:
אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"
או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"
או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"
חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.
וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.
אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.
לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.
הסיטואציה לא ברורה לגמרי.
קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.
מה זה אומר זרק?
זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?
את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..
את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.
לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.
אתן דוגמא:
אני אוהב מאוד ללמוד תורה.
אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.
בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.
לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.
למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?
הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...
ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.
הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.
יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.
ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.
אגב, תני לו קצת מרחב..
רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)
טיפול. דחוף לדעתי. אגב, מי שיודע, שיתן את המספר של ער"ן.
אולי הוא הלום קרב?
לא להמשיך כרגיל, להבין וכו'. חייבת לדבר עם מישהו אמין ומקצועי.
קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...
בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.
דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות
.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!
שוב מודה לכולם על התגובות...
במרוצת השנים שלנו יחד
עזר לא מעט
עדיין יש נפילות
למרות שהכי עזר לי המילואים
פסיכופט בקרב
ילד טוב בבית
בהצלחה
שהסכמת והלכת. בדרך כלל האגו הגברי מתקומם נגד טיפול.
"אני צריך טיפול"? "את צריכה!"
שם הספר על ההלום קרב "רחוקי שלי". שם המשפחה של הכותבת: ברוש. אולי תמר ברוש.
ספר קשה. מאוד. חשוב כדי להיווכח מה קורה עם אדם המתכחש למצבו ומסרב לכל עזרה.
עצוב.
פשוט נזכרתי בגלל המצב ההפוך שלך: "פסיכופת בקרב ילד טוב בבית".
נחמד.
אני באמת מנסה להבין,
ללמד זכות,
לחשוב מה הייתי עושה אם מצבי הכלכלי היה אחר (ואני מזכיר שבעבר הוא בהחלט היה אחר)...
ובכל זאת, אני פשוט לא מצליח לתפוס את זה.
איך זה שהורים מחכים 9 חודשים ללידת האוצר שלהם, לפעמים קדמו לזה חודשים או שנים של ציפייה והמתנה, אחרי הלידה הם בכו מהתרגשות, ברכו שהחיינו / הטוב והמטיב, חזרו הביתה עם התינוק החדש ושימחו את כל האחים הגדולים, הסבים והסבתות...
ואז, בגיל 3 חודשים, שולחים את הפעוטות חסרי הישע האלה למקומות נוראיים שכאלה. דירה בבניין עם 55 תינוקות. מזרנים בכל פינה, ילדים הולכים לישון מתחת לאסלה ובתוך ארונות הבגדים.
לפעמים יש מטפלות שנראות מקסימות, ובסוף מתברר שהן מתעללות. ה' ישמור. לא תמיד אפשר לזהות מראש, לצערנו, לא תמיד אפשר לדעת היכן הסכנה.
אבל במקרה הזה - זה כ''כ זועק לשמיים! מטפלת אכזרית יכולה לחייך מול ההורים ולהסתיר את הכיעור הפנימי שלה, אך קירות לא יכולים לשקר! דירת 100 מטרים לא יכולה להתרחב לכדי אחוזה מפוארת, ולהכיל 55 ילדים בצורה נורמלית!
איך 110 הורים הרגישו בנוח לשלוח את ילדיהם למעון כ''כ צפוף, שבו ילדים הולכים לישון בזוגות בתוך ארונות בגדים?
אני לא יודע מה סיבת המוות והאם היא בכלל קשורה להזנחה הפושעת הזאת. אבל מה שלא יהיה, אני פשוט מקווה שמחר בבוקר כל אותם הורים ששלחו את ילדיהם למעונות מוזנחים ומזניחים שכאלה, יבינו את המסר המזעזע.
שאותם הורים ירשמו עוד היום את ילדיהם למקום אחר, גם אם יעלה כמה מאות שקלים יותר.
יהי זכר תינוקות של בית רבן, שנהרגו על קידוש הכסף, ברוך.
על יפה או לא יפה אפשר לדון
בחיינו הבוגרים אבא שלי מתנהג עם הנכדים של אישתו כאילו הוא סבא שלהם. לא מתבייש להגיד לי במילים אחרות שהוא מבקר את הילד שלי "על הדרך" כשצריך להוציא את הנכדים שלה מחוגים וכו . יש לי את כל הסיבות להיעלב ממנו. וכן מיותר לציין שבעלי ממש כועס עליו כשהוא רואה את ההתנהגות הפחדנית שלו וחוסר הנוכחות ואני מבינה אותו לחלוטין. אבא שלי רחוק מלהוות אב השנה . ואני מודעת טוב טוב לחסרונות שלו. בעלי כל הזמן "מאיר" את עיניי לדבר ואומר עליו דברים לא טובים. כשאני אומרת לו "אתה יודע שכל מה שאתה אומר לי משפיע על הקשר איתו ? כי אני סופר מעריכה את דעתך ויודעת שאתה אוהב אותי " והוא מצידו אומר לי "היית מעדיפה שלא אגיד לך"? ובכנות - אני לא יודעת איך לענות על השאלה הזו . אין לו שום דבר טוב להגיד עליו ובצדק (!!!) והוא גם לא כ"כ מכיר אותו ובעיקר שומע ממני דברים .
בימים אלו אבא שלי יצא לפנסיה ומנסה להתקרב אלי מאד.. ולהבדיל בעלי לא בכיוון של לשמוע עליו אפילו. התייעצתי עם רב והוא נתן לי עצה שבעיניי נשמעת מאוד הגיונית - אם תדברי על ההורים שלך עם הבעל כמה הם עשו לך וכמה הם לא בסדר ברור שיכאב לו עליך . ברור שלא יחבב אותם בלשון המעטה . אם תגידי לו היום אבא שלי עשה כך וכך לטובה , אז בוודאי ייתכן שדעתו תשתנה עליו .
ובאמת התחלתי להסתכל על אבא שלי בעין טובה (חומלת), מזכירה לעצמי ולבעלי שכשאני מבקשת ממנו דברים בקשר לילד, גם אם זה אף פעם לא ביוזמתו- הוא מתייצב. היום אני לא בטוחה ברצון שלי לקשר קרוב איתו, אבל הרווחתי הסתכלות אחרת על הדברים - אני ובעלי דנים לכף זכות , מתעלים על הפגיעות , מפחיתים לשון הרע (כמובן שיש עוד עבודה) משתדלים במצוות כיבוד הורים (גם כשיש את כל הסיבות "לכאורה" שלא…).
מרגש מאוד לקרוא
עשית דרך מיוחדת וזה מיוחד ומקסים וצריך ללמוד מזה.
שיעור גדול לכולם
כמה זה חשוב
ברור שנפגעת מההתנהלות שלו
אבל רואים שזה נוצר אצלו בכפיה מהאשה השניה והפחד שלו לפרק עוד בית ולהיות בודד
לא כל האבות שלנו גיבורים וחזקים עם עמוד שידרה כמו שחלמנו שיהיה
אבל לפחות לי ברור מבין השורות שהוא מאוד אוהב אותך ואת חשובה לו רק שהוא לא יודע לעמוד על שלו ולתת לך את מה שאת ראויה לו ולכן כניראה המכשפה שלו קינאה בך כי היא הרגישה את האהבה שלו אלייך!
מבטיח לך באתי לישון כבר במיטה והעלת לי את הסעיף עם הסיפור הזה! שמישהו יעז לקרוא לבת שלי זונה אם אני לא מוחק אותו! איך היא מעזה להגיד את זה!
בנוסף מציין ממה שנשמע זה שזכית לבעל מדהים ואשריכם על העין הטובה אולי יום אחד אזכה גם להיות כזה
בדיוק היום גיליתי ששתיים מתוך ארבעת הגיסות שלי מדברות עלי לא יפה בינן לבין עצמן (ואולי גם באופן כללי). מרגישה תמימה כזו ונשבר לי הלב כי כל מה שאני עושה זה להגיד כמה זכיתי שיש לי משפחה כזו . ובאמת שחשבתי שהן לא הגיסות מהסיוטים כמו שכולם הזהירו אותי לפני שהתחתנתי עם משפטים כמו: "ואי ארבע גיסות זה סיוט. תזהרי" ועוד ועוד. הן חושבות שהכל הולך לי ולבעלי טוב , בפרט לי . שבאתי ממשפחה עם כסף (זו הייתה ועות שלי כי בתחילת הקשר סיפרתי להם שיש לי עזרה כלכלית מהמשפחה והרחבתי), הן בטוחות שאני איזו עשירה שבפועל זה ממש ממש לא ככה. גיליתי שהעיניים שלהן צרות עלי מאוד . שהן ממש מקנאות . העדפתי להאמין באמת ובתמים שהן אוהבות אותי . לא סתם חז"ל אמרו לא לדבר רעות על אחרים אבל גם לא לדבר טובות . כי כך או כך העין רעה הכי גדולה מגיעה מהמשפחה ( בין אם בכוונה ובין אם לאו) משתפת שאני מרגישה ממש שברון לב .
הלכה שהחפץ חיים מביא , לא להאמין לרכילות. ולא לקבל. וגם לא לשמוע. וגם, ללמד זכות.
נורא קשה אבל אין ספק שגם נורא שווה. בהצלחה רבה.
לב שבור זה דבר קשה ומאתגר מאוד.
איך הקשר עם שתי הגיסות השניות?
בהנחה והוא טוב אז לשמור אותו ככזה, להיות איתן בקשר שיכירו אותך טוב, זה רק יעשה לך מקום חיובי אצלם ואצלך.
תחזקו את התא המשפחתי הקטן שלכם. לא צריך להיות בקשר שלילי בכח.
אני לא יודע איך זה הגיע אלייך אבל אולי באותה הדרך להעביר אליהן חזרה שכל מה שחושבות (בעיקר בתחום הכלכלי אם זה מה שמפריע) הוא לא נכון, אולי אפילו לנסות להיות איתן בקשר יותר קרוב אבל עם כל אחת בנפרד כדי שיכירו אותך טוב יותר.
בכל אופן אם לא הולך והן עושות לך רע פשוט תקחי מרחק במידה מסויימת
כדאי להחליף.
בהצלחה עם הגיסות ובכלל.
להיות פה אנונימיים
כדי לשתף בנוח דברים אישיים
הן חושבות שאת עשירה, למה זה דבר רע? בעיני דבר טוב. בקרוב אצלי 😆
קורה שבמשפחה מדברים אחד על השני. זה אולי לא טוב, אבל בסופו של דבר זה משפחה. אם אין איזה מריבות מוגזמות, לא הייתי לוקחת את זה ללב. אז אמרו ככה או אחרת, נו, לא קרה לך שדיברת על אדם אחר אפילו שאת אוהבת/ מחבבת אותו? תמיד יש ביקורת על אחרים. זה לא גורע מהמשפחתיות או מהחיבה אחד לשני. אפשר רק ללמוד מזה על עצמינו, מה לא לעשות לאחרים. מאמינה שאם תמשיכי לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה במקום שלך במשפחה, בלי לשפוט אחרים על התנהגויות או אמירות, זה יקרין החוצה.
כן יש בזה מן האמת
תודה הכנסת אותי לפרופורציות
ממש לקחתי את זה קשה אתמול
רק תדעי שזה שמדברים מאחורי הגב
לא בהכרח אומר שהן לא אוהבות אותך או לא מעריכות אותך
לפעמים אנשים מלכלכים גם על אנשים שהם אוהבים
בעיקר כי מקנאים
תמשיכי להיות טובה, נעימה ומאירת פנים.
זה יהיה לך הרבה יותר כיף ונעים מאשר לחשוב שהן רעות אלייך.
יכול להיות שמה ששמעת שזה לא מדויק, ולא באמת הן ככה.
בשביל מה להתבוסס בזה?
יש סך הכל 6 ימי הולדת כאלה בחיים: 19, 38, 57, 76, 95, 114.
מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי
תשובה חיובית מעבודה חדשה
עד היום אני שם
המשרה הכי טובה שהיתה לי
בהצלחה
והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.
בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.
אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).
וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).
נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...
יש כלל אחר?
לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)
וואלה, לא ידעתי.
ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.
של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?
צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.
ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.
ויש בזה מחלוקת ראשונים (רמב"ם וראב"ד) למה עשו את זה
רק שמחה ואושר
שנית
זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר
אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים העברי ועד חצות הלילה הלועזי..
לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה
אנחנו משפחה צעירה שגרה בעיר במרכז, אבל לא מרוצים ממצבנו הנוכחי.
היינו מאוד רוצים לעבור לבית קרקע (במקום דירה בבניין), וכמו כן לגור במקום יותר קהילתי ושקט.
המגבלות:
1. לא רוצים להתרחק מהמשפחה שגרה באזור השרון. באזור ה-30-40 דקות נסיעה מהשרון זה עוד סביר.
2. מפחדים לגור מעבר לקו הירוק ככה שהתנחלויות הן לא באמת אופציה.
3. צריך להיות מקום דתי, שיש בו גם משפחות צעירות (לא כולם חייבים להיות צעירים, אבל גם שלא נהיה היחידים..)
4. יש כמובן גם מגבלה כלכלית, אבל כרגע מתעלם ממנה כדי להבין מה בכלל האופציות שיש, אפילו באופן תיאורטי.
נשמח להצעות!
אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.
האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?
לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה
לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה
זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.
אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)
ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים
תודה על ההצעה
אני לא זוכרת את כולם
יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...
אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים
אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?
האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..
הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)
לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים
בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..
אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע
בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.
נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום
את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).
אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.
כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?
אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.
ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.
(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).
וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.
או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.
(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).
אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-
ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.
הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).
יש כמה ישנים שעברו הרחבות
השאר קטנים מאוד
כדי להצליח להגיע מחריש לתל אביב ב40 דקות צריך לנסוע על בערך 150 דרך כביש 6
וגם זה, רק אם הכבישים פנויים לגמרי
סתם לשם השוואה, עכשיו ב11 לילה גוגל מפות כותב שזה יקח 54 דקות
בפועל, בשעות היום, ב40 דקות מחריש תגיע לחדרה
אולי קצת אחרי אם נפלת על כביש פתוח לגמרי (גג צפון נתניה )
ובשעות הבוקר,
להגיע לחדרה ב40 דקות נחשב הישג טוב
אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני
יופה מרק
ליאור אדלר
אבי וייצמן
ואם לא הם - אז המלצה וטלפון לפסיכיאטר (גבר) אחר שמאבחן אוטיזם, שמקבל ברדיוס סביר מירושלים.
תודה!
גם מספר של פסיכיאטר שמאבחן אוטיזם
וגם את של אבי ויצמן
הבנות של הו"ל יזהו
אז לפני תקופה איבדתי את בעלי ורציתי להשאיר קצת מהאור שלו כאן..
אז עלה לי במוצאש כמה דברים שהוא היה עושה ששמר על הזוגיות שלנו טובה לאורך השנים משתפת כאן ואם זה יועיל / יישפר למישהו את הזוגיות שיהיה לע"נ
1. שהיו ימים שהיו מועדים לדאון או מצבי רוח הייתי קמה בבוקר ועל הכרית היה מחכה לי הפתעה קטנה עם פתק (בדכ אלפחורס גדול עם פתק של כמה מילים) זה היה עושה לי את היום טוב יותר ומזכיר לי שיש לי מישהו שאיתי תמיד
2. פעם בשבוע הוא היה שולח לי הודעה שהוא מזמין אותי לדייט ואם אני יכולה לצאת איתו - זה שומר על תחושת דייטים כזו שבדכ נאבדת עם השנים
3. תמיד שהוא היה הולך בשישי לקנות חלות הוא היה חוזר עם מתנה בשבילי (פעם אשת חיל מעוצב/ נרות מעוצבים/ורד קטן העיקר משהו)
4. בימים של מקווה הוא תמיד היה מחביא לי ברכה בתיק
5. באשת חיל הוא תמיד היה מצביע עלי ואומר לילדים להצביע על אמא
6. אם יש לידך בן/בת זוג תאמץ את אחד הטיפים ותהנו במקסימום אחד מהשני כי דברים שמובנים לנו מאליו ככ ככ חשובים ❤️
תודה על השיתוף,
משתתפת בצערך, כואב
איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום
איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה
ממש תודה שכתבת
אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב
הרבה כוחות יקרה אחת
שתרגישי את השם איתך
נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔
תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲
הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק
איזה אדם מופלא!
איזה איש ובעל מופלא!
וואו וואו
באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.
בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤
ריגשת אותי כ"כ
איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם
תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.
זה פשוט מעורר השראה
ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏
ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם
שלא תוסיפי לדאבה עוד
והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏
מתפללת עלייך
את בלבי ממש ❤
ומלמד מאוד!
תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו
זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר
שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷
מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו
והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה
באמת שאין מילים
הלב נשבר 😢
זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא
אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢
שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק 
אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏
כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום
אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?
יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏
שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה
אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️
האמת חוסר לא נתפס
שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️
ליבי ❤️❤️❤️❤️
שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷
חסר מילים
(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)
נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!
איזה אובדן😢
זכית בבן זוג נדיר
לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...
שבת שלום
את צריכה להדפיס את זה
ולתלות בשער בת רבים
איזה בעל מיוחד היה לך
באיזו זוגיות מופלאה זכיתם.
איזו זכות ללמוד מכם ולגדול
תודה על מה שכתבת
תודה שזיכית אותי להכיר טיפה מן הים

שהקב"ה יתן לך המון כח ושיהיה לך רק טוב.
בבקשה תכתבי את זה גם בפורום שלנו (הו"ל)
כל כך הרבה זוגות ירוויחו מזה
