א) שירשור חפירות, מגיע בד"כ מהר מאוד למעל 40 תגובות, ואז הוא כבר פחות מעיק בעיניים.

שירשורי "לו הייתי רוטשילד, היית מתחתן איתי?" (התשובה דר"א היא כן), וכדומיהם, שנתקעים באזור ה15-20 תגובות במשך יותר משעתיים ללא תגובה "רצינית", נראה לי שאפשר לנעול.

ב)  1 - לא, אפשר לפתוח פורום ד"ת למי שמעוניין, באמת שלפעמים זה מעצבן אותי שהכותרת מושכת, ואז זה ד"ת, ולא רק בפורום הזה. זה די גובל בהונאת הציבור! (המנהלת ביקשה נימוק מקורי). 

2 - לדעתי, מאותה סיבה, אפשר לשרשר אותן בהודעה אחת, תחת כותרת דבר תורה לפרשת "***".

ג) אין לי מושג מה התאריך העברי. אמצע ספטמבר, ויותר מדי עבודות ומבחנים. דר"א, אם מישו/מישי רוצה להצטרף ל4-5 ימים באמסטרדם באזור אוגוסט, שיעדכן באישי, לבוא בראש פתוח, לא כולל שבת, אוכל כשר, לינה כנראה בדירה של משפחה דתייה על מנת לחסוך בעלויות, וכמובן שהחדרים נפרדים, אם לא, מתארגנים דרך בית חב"ד.

ד) לא נראה לי שאגיע למפגש פורום, אבל אם מישו/מישי יצטרפו לאמסטרדם, בהחלט יהייו חוויות שאין בארץ. ומכיוון שגם כאלו מנוג"ה קוראים כאן, נא לא להרחיב, ולא לפתוח שירשורי "הוא מעשן אבל לא סיגריות, הייתם מתחתנים איתו?".

אם תבוא איתי קודם לאומן!

סגרנו?

חבר שלי הביא לי משם אחלה וודקה. רק בשבילה שווה לנסוע.

א. אני חושב שזה יכול להשתנות משרשור לשרשור ואני אסביר.

יש שרשורים(וזה רוב) שהם מתחילים לעניין ואז סוטים מהנושא (אפילו יותר מוזר מגמרא)

ואז כל השרשור הלך ואז אפשר להגיד שאם יש איזה 15 הודעות רציניות והשאר לא קשור אז אפשר לנעול.

ויש שרשורים שהם בסדר מהתחלה ועד סוף ואז אפשר לנעול נגיד אחרי 50 ויש שרשורים שלא מועילים בכלל ואז זה נתון עד מתי את יכולה לסבול אותם! 

ב. אפשר בהחלט להוסיף עוד דבר תורה שנאמר: "כל המרבה בדבר תורה הרי זה משובח" ואפשר גם לצרפם לשרשור אחד.

ג. אני חושב משהו באיזו בין המיצרים כבר כולם משתחררים

א. אחרי מה שאהוד כתב, אני פשוט אצטרף למה שהוא אמר.

אני רק אוסיף שאני בכללי בעד חפירות, אז אני די משוחד...

ב. שוב, אני פשוט אצטרף למה שאהוד כתב.

[אהוד, אפשר פשוט כבר להעתיק את ההודעה שלך? ]

ג. פה אני כבר אפרוש מדעת אהוד.

זה לא משנה מתי בדיוק אני גומר את מה שאני עושה, זה לא יקל עלי להגיע לשום דבר שיאורגן.

ד. אני מתלבט.

אני מניח שזה פשוט יהיה תלוי במ"ר שלי באותו היום / השבוע / החודש.

אבל אם אני אבוא- אני מסתפק בסתם לשבת, לאכול, ולדבר, בהנחה שלא שמים אותי בקצה של השולחן כשמסביבי יש רק עוד זוגות שמדברים בינם לבין עצמם...

ה. כן בהתלהבות. [ביקשת, לא?]

אבל אני לא אצטרף.

א. אני מתנגד לנעילות לחלוטין למעט במקרים קיצוניים שאין שום ברירה אחרת, כדוגמת: פרסומות, דיבור בוטה במיוחד, ודברים מהסוג הזה.  להיפך ממש( והרי צדיקה את מכירה את דעתי) זה דבר מעולה ותורם. השילוב בין הרצינות לחברתיות תביא את הפורום למקום טוב יותר ותורם יותר. 

ב. אני מתנגד להופעת דברי תורה בפורום בכלל, לדעתי אין זה מקומם, ומי שמעוניין בדברי תורה - לא חסרים עשרות אלפי מקומות ברחבי הרשת (שלא לדבר על בחיים הרגילים). במידה ותהיה דרישה כדאי יהיה להקים פורום מיוחד, ואז מי שרוצה יוכל לקבל כמה שרק ירצה. ובצורה הכי פחות רצויה ניתן לאחד את כולם לשרשור אחד (רע במיעוטו).

ג. עסוק לגמרי.

ד.  כמו תמיד, בהמשך. 

ה. לא

אלא אם כן יש בעיות של לה"ר או ביזוי רבנים או צניעות וכו".

אין סיבה שפורום באינטרנט יהיה מפוקח, מעוצב או מסודר באיזושהי צורה מלאכותית. 

חוצמזה אין סיבה באמת כי מ- 40 הודעות הוא נהיה קטן ולא מפריע. אם זה מפריע למישהו שלא יסתכל, ולא יקלקל לאחרים. כל זמן שהשרשור למעלה - סימן שרוצים אותו מספיק.

יד אחת .

לכן די מופרכת המחשבה להתחיל לנעול כאן שרשורים.

כי כניראה שהם הם (המכונים: חופרים טריוויאלים נדושים וכו') דווקה השרשורים שמחיים את הפורום הזה.

 - בלעדיהם גם שרשורים רציניים לא יהיו כאן!! 

א) לא לנעול אף פעם - אם מישהו מגיב סימן שהוא לא חושב שהוא
מיצה את הנושא הזה וגם אם אני חושב שכן - מאי חזית דמיצה דידך סומק טפי..

(אלא אם התגובות היחידות הן : מקפיץ/ה)

ב)  לא. זה לא פורום דברי תורה. דברי תורה זה כמובן דבר מבורך אבל יש פורומים אחרים לעשות את זה (אלא אם זה קשור לנושא של זוגיות ואז הרווחנו פעמיים (:  )

ג) בעוד חודש

ד) רעיון מצויין . אשתדל להגיע.

אני מעדיף איזה סיור נחמד.

אוכל - בשביל הספורט (תרתי משמע)

ה) רעיון מצויין אבל אני לא אשתתף.

א. אני מסכים עם (ר)ציני ו-אהוד.

אין לי שום דבר נגד חפירות.

אני אפילו אוהב אותן!

ב. בעד!

זה מציף את הפורום בכותרות מעניינות...

ג. אין לי דבר כזה באופק הקרוב.

ד. תעשו, תהנו!

זה בסדר, אני אשב בחושך...

ה. נגד.

שאני כותב פה משו, ואנשים מודים בכל פה שהם מסכימים איתי..

הידד!

א. לא לנעול! אם השרשור מיצה את עצמו הוא יידחק מעצמו למטה...

ב. דברי תורה - לי זה ממש טוב שהם פה. ככה יש יותר סיכוי שאני אקרא. אם יהיה פורום מיוחד לזה לדעתי זה פחות ילך...

א. ברור שלא לנעול! או למחוק! או כל מיני דברים כאלה.

    דברים חריגים מאוד אפשר לערוך, וגם עם זה לא להגזים.

ב. אף אחד לא נכנס לפורום בשביל דברי תורה, זה די ברור, אז מי שרוצה

    יכול ללכת לקרוא איזה ספר תורני או אתר כזה.

    אבל מה שהרבה יותר מפריע לי זה שרשורי חינוך למיניהם:

אשששששששששששששששששששששש,
אנחנו ק--י--צ--ו--נ--י--י--ם--!
כן, אני יודע שעד -*- יום העצמאות -*- יש...
אינטרנט בלי חסימה טובה?! לא בבית שלנו.
'חופשי', זו המילה שהכי "משחקת" אצלנו בפסח... (על לימוד תורה)
ב-ר-ו-ר שזה בסדר. ב-ר-ו-ר

18 פלוס בלבד...?!

מבוגר חרדי נגש לבחורה לא צנועה בתחנה,

   שאף פעם לא הבנתי למי הם בדיוק מיועדים....

   ולמה המקום שלהם כאן...

ג. ג' תמוז, יום הבהיר

ד. אין לי רעיונות מיוחדים, העיקר שתהיה איזשהיא תכנית!

ה. אני אשמח מאוד!

א. נושאים שכול שני וחמישי משהו פותח כאן (כמו למשל באיזה גיל מומלץ להתחתן וכו וכו...)

ב. לדעתי 2 דבר תורה זה מספיק ויותר!!!! לא צריך שהפורום יהפוך מ לנ"ו לדברי תורה....

ג. אין לי מוסג אני לא לומדת עדיין..... אבל בתור אחת שמכירה סטודנטים נראה לי שזה לא נגמר אף פעם!!!

ד. האמת זה היה נחמד סתם מפגש פורום איזה ערב(לסטודנטים צאו קצת מהספרים!!!)

הבעיה שכולם כ"כ עסוקים שאף אחד לא בא... אז אפילו סתם ערב נחמד עם גיטרות וקצת ממתקים מזיק...

ה. בכיף רק שאני לא מצליחה כ"כ לעמוד בזה....

אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.

אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.

לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה

זה אחלה בנאדם להיות איתו...

ובסוף בסוף בסוף

אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....

תודה רבה !

אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..

לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות

מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?

תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)

תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה

אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..

יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .

נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות

יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..

לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..

בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך

תקרא קצת. זה הרבה מעבר ל'איך היא תגיב'. יותר חשוב שאתה תחיה בטוב עם עצמך.

ופשוט צריך איזון, כמו כל דבר בחיים.

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..

ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.

זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.

ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..

ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

את צודקת.

מותר לחשוב עליו מדי

פעם, לא קרה שום דבר

השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.

חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך

יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.

להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.

ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.

קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך

אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.

אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.

זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.

לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.

מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית

ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.

את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.

אל תצטערי על בחור שהולך שילך

מדוייק ממש.

באמת חשבתי על הנקודה של הרגישות.. זה ממש ככה.

חיזקת אותי

סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.

ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.

יש דרך גם להגיד שלא רוצים להמשיך..

וייתכן שיטעו בדרך

חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

050-631-6853

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף