לילה מחוץ לחלון האבן.
ואת עוד מביטה, שותקת.
הוילון לא חושף את צמרת העץ
הנוקשת על החלון, מבקשת להיכנס,
ומחר עוד רחוק.
ואיש לא רואה.
את מסתובבת חסרת מנוחה,
מחפשת את הסוף.
ועוד לא בא הבוקר.
ורוח חודרת לך לעצמות,
בשעות האלו של לילה,
כמו מעולם לא הרגשת אותה.
ובכלל,
כל השעות האלו,
כשבחוץ עוד חושך,
וצרצרים גורמים לך תסכול.
וכלבים נובחים רעבים.
והטלוויזיה
