רעות נכנסה הביתה וזרקה את התיק שלה על הרצפה.
"מה זה הפרצוף הזה?" מיהרה רעיה לשאול.
"אין לי שום פרצוף" אמרה והתכוונה להיכנס לחדרה.
"שבי" ציווה רעיה והצביע על הספה.
רעות נשמעה וסיפרה שדיברה עם מתן.
"מה הוא אמר לך?"
"שהוא יוצא עם מישהי כבר חודשיים" ענתה, והיה נראה בבירור שזו לא התשובה שלה ציפתה רעיה.
"אבל לא אכפת לי" המשיכה "הוא רק חבר טוב ושום דבר חוץ מזה, רוצה קפה?"
"סיפרת
שפיות
כשאני חושבת על יציאה לחופשי, אני נזכרת בדברים שנאור לימד אותי פעם בשם הרב אייזיק מהומיל. לעתיד לבוא תשתכלל המציאות, אמר, וכל נמצא ונמצא יעלה אל הדרגה שמעל לדרגה שהיה בה. הדומם יהפוך לצומח, הצומח יעלה לדרגת חי, החי יעלה לדרגת מדבר והמדבר לדרגת אלוהים, ואז יעלה גם אלוהים אל מעל למקומו במציאות ויצא, סוף כל סוף, לחופשי.
במחשבותי דומה יציאתו של אלוהים לחופשי לסצנת בסיום של הסרט לשחרר את ווילי, שאני ונאור ראינו בקולנוע גת בילדותנו, ובה מבתק הלוויתן הענק ווילי את שערי כלאו, ומתפרץ אל מרחבי האוקיינוס בשפריץ ענק של קצף.
אבל איזה חופש מחכה לו, לווילי הלווייתן, לבדו במים הרבים שגם להם יש סוף, ובמה שונה אלוהים ממנו, או מריש לקיש, המשחרר את עצמו משביו אך לא מבדידותו.
אמונה אלון, במופלא ממני
תגובות:
מסר ליוצר | שיחה עם היוצר