יצירות של המשורר הנודד | יצירות ש-המשורר הנודד אהב

שמישהו יבוא ויציל אותי,
שלא אטבע בתוך מוחי.
שהכל יהיה סוף סוף ברור וחד,
אנ'לא יכול לבד,
הגל הזה, בא מתוכי.
אני עומד בין החומות,
ישנות, מתפוררות.
שמישהו יבוא ויספר לי,
כי זה בוער לי,
הם שומרות, או שכולאות?
ולא אדע עד שאמות,
כן לא אדע בוודאות.
אז אולי תבוא אתה ותגלה לי,
כי זה קשה לי,
פה לבחור בעולמך.

כשהנפש משתפכת,
מתוך ליבי זורמת.
טהורה היא ויפה,
עדינה וחשופה.
והכל זוהר... ונוגה.
מתנגן, ואת הלב שובה.
ולפתע יותר קל,
פחות כואב ומבולבל.
אז מדוע שוב היא מסתתרת,
מאחורי מילים פשוטות,
מאחורי הרים של הבל,
וערמות של מסכות?
כמו לשלוח יד רכה,
לארנבון חמוד.
ולקוות שיישאר,
אך מראש, זה כבר אבוד...

"משוטט בסמטאות נפשי, אבוד בתוך עצמי,
מחפש את שיעיר אותי, את האמת שבלבבי.
מתיישב על שפת המדרכה, ותוהה בשקט,
איך זה שלבי זועק, על זה שהוא לא זע?
והאם הוא זועק? זה באמת אותי חונק?
כי לו רק היה מחסיר, אפילו פעימה,
הכל היה יותר קל, הייתה לי התחלה..."

וכולם רצים,
את הכביש חוצים.
וברמזור אדום,
משאירים אותי לדום.
עולים כולם על הרכבת,
יוצאת, לא מתעכבת.
ורק אני עצלן,
בוהה ושאנן.
הצופר נשמע, גלגליה נעים.
כולם נוסעים להם, קדימה לחיים.
עלה מהר על הרכבת.
עלה, היא לא מתעכבת.
לא תחזור היא בשבילך,
זה גם לא תלוי במזלך.
זה רק בך, בכוחך.
ורק אני עצלן,
בוהה ושאנן.

עלה על הרכבת.

אל