יצירות של מחכה לגאולה | יצירות ש-מחכה לגאולה אהב

ילוד אישה שאף לגדולות,
כי לך יכולת עלות במדרגות!
שאף לאלוקיות, לאינסופיות,
כי רק לך האפשרות.


ואני רימה ותולעה, היאך אתערה בקדושה?
היאך אתעלה מהגשמיות, מהחומריות?

ואולי איני צריך להתעלות מהגשמיות,
אלא להעלותה?
לקדש את החומר ולערותו בקדושה.
זאת המשימה.

אני חנוק
,אני חנוק כי נפשי מחפשת דרור
,אני חנוק כי נפשי צריכה מזור
.אני חנוק כי נפשי כמהה למקור האור

,בתפילה אליו אתחבר
,כי רק הוא פותר
.ולכל עוונתי הוא מוחל

,אולי החנק ממקור גופני
.אולי ממקור יצרי
.ואולי ממקור נפשי

,אולי נשימה היא אחת
,אולי היא יחידה
.אולי היא אישה

,ורק האל שיודע אמת מה
,בתפילה הוא עונה לי
,כי רק

כמה פעמים רצתי,
כמה שנים רציתי,
וכמה לילות לא ישנתי ובכיתי.
כמה לילות חלמתי,
כמה נפילות נפלתי.
ואני רץ אליך.
רץ אבוד חושים,
למרות שנראה שדחית אותי בשתי ידייך.
אני רץ בלי לדעת לאן,
ואתה כביכול שולח לי נסיונות,
קשיים, נפילות.

ואני רוצה להיות שם איתך
ואני רוצה להרגיש אותך.

כמה עליות עליתי,
כמה ירידות ירדתי.
רוחי נשברה וכוחי כשל.

עוד פעם עצרתי להביט,
בתוך נבכי נשמתי.
בלי משים לב ,נפתחו כמה פצעים,
שגרמו לי להתגעגע לקרבת אלוקים.

מחפש את הדרך המובילה אליו,
כי כה כמהתי לרוות בנעימיו.

היכן השביל המוביל אליו,
שבו אהיה מתחת לכנפיו.
רוצה להרגיש את אהבתו,
"עד שיהיה כאהבת חשוקתו"

ושוב מעיין הדמעות נפתח,
ואניי מרגיש כעלה נדף.
עזוב אני,אומלל ונרדף,
ובלעדיו,אני כקש נדף.
שוב

לק"י


אותו ערב אומלל חזרתי מהמשחק עייף ומיוזע.
התיישבתי על הספסל השבור.
פתאום, משהו בוער בי, מפעפע וגועש.
או שמא זה סתם שליבי גואה.
הרגשתי שאני ריק מתוכן.סתם עוד נער חסר מעש.

אבל באמת אני רוצה לחזור למקורות.
מחפש מקום להתחבר לקדושה, לשכוח מהבושה.

לפתע ניגש אלי גבר מזוקן:צדיק! חסר מניין. אתה בא?
עניתי לו:כן! ולרגע הרגשתי שנשמתי זועקת:אבא! משכני.
די!

תגובה לעקרת בית, או סתם עקרה.
רֹני עקרה.
לא ילדה, אישה.
אשה חסרה, שכוספת וכמהה להיותה אישה.
לא ילדה, אישה יהא מזור לה.
כי בהביטה אל חסרונה מר לה, כי לא ילדה.
אישה לא ילדה דמעתה רבה, כי גם תנים הניקו גוריהן.
בעיתות שברה תחלום על המשבר, והנה בן.
ואישה יאמר לה.
"בראותם יחד תכלת מרדכי".
תכלת דומה לים,
ים דומה לרקיע,
ורקיע דומה לכיסא הכבוד.
כי חלק מהים

כמה אשאל, כמה אשכח. כמה אשכב, כמה אכאב. כמה אנסה, כמה אצפה.
והשאלה נוקבת, והדרישה כואבת.
הנשמה דואבת, דואגת, כוספת. ואני מנסה בעצמי, לבדי, לבדי. ואני מטלטל בין רצון ללצון, ומצפה שהאור יגיע ממקור הישימון.
בין אהבה לנפילה, בין קרבה לתפילה, בין התרומממות הרוח לדלות הכח. בין ציפייה למציאות, ובין ציפייה לאכזבה. והשאלה נוקבת והדרישה כואבת. מתי תדאג לנשמתך המדממת.
הנשמה דואבת, דואגת, כוספת.

לק"י




לפניך מלכי אגולל שירי, ולכבודך יוצרי אפתח פי.
רחמיך העצומים לא אוכל לכתוב, גם בעת צר ומכאוב.
ה' שפתי ופי יגיד תהילתך, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.
הוי אלי למה הסתרת פניך, בעת אזעק לעזרתך.
בעת צר לי ומר, מפני היית נסתר.
ורק אקווה שמעת צרה וצוקה, תביא לעמך את הגאולה השלמה.

נשמה שלי! טהורה וקדושה.
בת מלך,שאינה חושקת בדברים שאינם בקדושה.
כמוך כמוני.
גם אני כוסף ומצפה לו, שיבוא ויגאלנו.
שיאזין לשועתנו,ישמע תפילתנו.ינחמנו.
כמהתי אליו,להתאחד עמו בקדושה עליונה.
להיות בבחינת"עזות דקדושה".לעלות מדרגה לדרגה.



נכון שטעיתי ופגעתי,אבל זה לא מי שאני.
נכון שנפלתי כמעט בלי אוכל קום,אבל קמתי.
איני רוצה בחטא.

הגיע הזמן.
תצאי

לק"י
לך אלי! נכספה נפשי, כמהה לך עיני.
חי מלא עולם! ענה עתירת דל נכלם.
עיני לך צופיות, לראות ממך ישועות.
בך אדבק לך אזעק, מה אדבר ומה אצטדק.
ליבי אליך יוצא ואליך אצפה, ורק לך אקוה.
לפניך אני כתולעת קטנה, וסופי לעפר ורימה.
בקשתי לפניך אשטח, שאזכה להקטיר ולזבח.
השב נא את בית הבחירה, ושם נראה בשירה ובזמרה.
טהרני מחטאי ומשלג אלבין, ואת זדונותיי מפניך תסתיר.
טהר גופי