דבר תורה עמוד 3

בס"ד לק"י הבה ונביט אל תוכנן של שבע-הברכות ואל סדרן, ומתוך כך ננסה להבין מעט דברים על משמעות החתונה והסובב אותה. בדברי אנסה להראות, בע"ה, כי יש מבנה מסויים לברכות וכל אחת מכוונת למקומה בסדר מופתי, על תוכנה וצורתה. רוב הדברים שאומר הם מתוך האבודרהם, חלק ב', שער תשיעי, "ברכת ארוסין". ברכה ראשונה-"בא"ה אמ"ה שהכל ברא לכבודו". ברכה זו מפנה אותנו בעצם להסתכל על מהות החתונה- לכבודו של ה' יתברך, כי לשבת ברא את העולם, ולא תוהו. כי ה' "עושה שלום ובורא את הכל", כדברי האבודרהם. בברכה זו מברכים אנו את ה' על יצירת כלל העולם, וכלל הבריאה. ברכה שניה בסדר הברכות חותמת במילים "יוצר האדם", כלומר, את העולם ברא לכבודו ובתוכו הוא גם יצר יצור יחיד הנקרא אדם, וביצור זה אנו עוסקים כעת, בשבחנו את ה'. יוצא מכך, שבתחילה ברכנו על בריאת כל העולם כולו, ועתה העברנו את הזרקור והתמקדנו ביצירה אחת קטנה ויחידנית, האדם, ועליו אנו מברכים את ה' בברכה השניה. לאחר מכן, באה הברכה: "ברוך... אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי-עד בא"ה יוצר האדם". בברכה זו אנו מברכים את ה' על צלמו שנתן בתוכנו, הוא הנפש, ועל תבניתנו, היא הגוף, ועל שהוציא מהם את הבנין- האישה ("ויבן... א-לוקים את הצלע), ובכך השלים הבריאה, לעדי-עד, ובמודל זה הוא ממשיך ליצור את האדם גם היום. עפ"י חתימתן הדומה של ברכה זו וקודמתה ניתן לראות כי הן עוסקות באותו נושא, ומהו? הברכה האמצעית, הרביעית במספר, נראית כרומטית מעט, כלומר, היא אינה בסולם הברכות מחד, אך אינה מזייפת מאידך. את עיקרה, מקומה ושייכותה של ברכה זו, אסביר, בע"ה, בסוף, כעת אגע רק במספר קטן של נקודות. הברכה-"שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה בא"ה משמח ציון בבניה". תוכנה של הברכה מדבר על כך שכרגע ציון עקרה, כי ילדיה רחוקים ממנה, אך היא תשמח בשובם אליה, והננו מברכים את ה' שמאחדנו עם אמנו. ובכן, ברכה הברכה החמישית- "שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן-עדן מקדם בא"ה משמח חתן וכלה", שונה משאר הברכות, זאת משום שהיא טומנת בחובה גם תפילה קטנה בנוסף על שבח ה'. הסבר יפה לברכה זו ראיתי בסיפרו של הרב שלום ארוש שליט"א, "בגן עדן מקדם", שם הוא מסביר את המילים "כשמחך יצירך בגן-עדן מקדם", שכמו שבגן-עדן אדם וחווה היו היחידים בעולם ולא היו יכולים להשוות האחד את השני לעומת זוגות אחרים, כך אנו מברכים את החתן והכלה הברכה השישית עוסקת כבר בעצם עניין החתונה, "אשר ברא...קול מצהלות חתנים מחֻפתם..." , המקור ללשון של ברכה זו טמון בפס' בירמיהו (ל"ג, י"א). וחתימתה דומה גם היא לקודמתה, אך אינה שווה לה במאה אחוז, ומדוע? בברכה החמישית, עסקנו בחתן ובכלה ביחד ובשמחתם המשותפת, ולכן חתמנו "משמח חתן וכלה", כלומר שניהם כאחד. אך בברכה זו, השישית בסדר הברכות, אנו עוסקים בשמחת החתונה שהיא שייכת יותר, לא רק, אך יותר, בחתן, זאת משום ומתוך ברכה זו אנו מגיעים לברכה השביעית, "בורא פרי הגפן", שלכאורה, אינה קשורה כ"כ לשבע ברכות, אלא היא באה מכורך הסעודה. אך אין זה כך. אז מה הקשר שלה? בגמ' (סנהדרין ע., ברכות מ.) ר' מאיר אומר שעץ הדעת ממנו אכלו אדם וחווה היה גפן. אז הנה באים אנו כאן ושותים את היין, תוך בקשת רשות מה', ע"י הברכה, ובכך מתקנים אנו את חטאם הקדום של אדם וחווה. יוצא מכך, שלאחר שברכנו על החתונה של הזוג אנו עושים תיקון לחטא אדם ואחרי שחיטטנו בפינצטה קטנה בתוכן הברכות הבה ונביט על צורתן ממעוף הציפור. לענ"ד הברכות יוצרות מבנה של מנורה. ואסביר את דברי: ‏ מודל הברכות: 1. בריאת העולם 2. יצירת האדם 3. השלמת יצירת האדם 4. שמחת ירושלים וגאולתה 5. שמחת הזוג (תפילה בנוסף לשבח) 6. שמחת החתונה וקולותיה 7. תיקון חטא אדם הראשון הבה ונראה. בחלקה הימני של המנורה (ברכות-1,2,3) אנו משבחים על התהוות הבריאה, על ההקדמה לעולם בו אנו נמצאים. ברכות אלו עוסקות בעיקרן בכלל הבריאה. זמנן של הברכות הוא בא מן העבר הרחוק עד אל ההווה של ימינו. ואכן, הנרות הללו במנורה פונים מן העבר אל ההווה, מימין לשמאל, לעבר המרכז. ואילו הצד השמאלי של המנורה (ברכות-5,6,7) עוסק באיחוד בני הזוג. הווי אומר עיקר העיסוק של הברכות הללו הוא בפרט, במקרה הפרטי שלנו, בחתונה הזו אותה אנו חוגגים כעת. והזמן אליו מתייחסות הברכות הללו הוא העתיד, אך זה נובע מן ההסתכלות לעבר. ואכן, הנרות הללו נמצאות בעתיד, אחרי המרכז, אך פונות הן ו"מביטות" אל העבר. יש עוד מספר הקבלות ולימודים אך לא כאן המקום להרחיב (סיומת דומה לברכות 2-3, 5-6. מתוך החתונה אל תיקון חטא, ע"י החתונה מתקנים את החטא. הקבלות של הברכות: 1-7, 2-6, 3-5. ועוד). לאור כל האמור לעיל, ניתן להסביר ביתר קלות את מקומה ושייכותה של עיקרה של המנורה, היא הברכה הרביעית. ברכה זו מחברת ומקשרת בין הכלל אל הפרט, בין ירושלים בשמחתה וגאולתה, הכללית, לדבר אליו היא משולה- שמחת החתן והכלה. במקום שמיחד את עם ישראל ומיחדו מחד, ויחד עם זאת גם מביא אליו עמים רבים מאידך ("כי ביתי בית תפילה...לכל העמים"). שם נמצאת מרכזיות החתונה ומרכזיות השבח. לשם כל "נרות", כלומר ברכות, החתונה מופנות. כל זאת יכול להיות יפה, אך מה אנו עושים עם זה? הרי לא סתם סידר מנסח הברכות את הסדר המסויים הזה. לדעתי הוא בא ללמדנו, ע"י המנורה, מספר כללים לגבי בנייתו ודרכו של הבית היהודי. מה הדלקת המנורה היא עבודה ימיומית תמידית, אף בנין הבית וחיזוקו הוא דבר תמידי וימיומי, המתמשך ואינו נגמר לעולם. מה המנורה מקשה אחת, אף בני הזוג צריכים להיות כמקשה אחת, האחד כלפי השני. מה המנורה כולה זהב, תוכה כברה, אף בני הזוג צריכים להיות תוכם כברם (וכולם זהב...). מה המנורה מכוונת נרותיה אל המרכז, אל השמש, אף בני הזוג צריכים לכוון עצמם אל מרכז החיים, שהוא עבודת ה', לימוד תורתו ועשיית רצונו תמיד. ומה

קדושת ארץ ישראל רש"י מבאר שהטענה הקשה על המרגלים היתה שלא לקחו מוסר ממה שאירע למרים. ולכאורה קשה, מדוע צריכים המרגלים ללמוד ממעשה של מרים הנביאה, והרי היא דיברה במשה רבנו רעיא מהימנא, גדול הנביאים, שהתורה נקראת של שמו תורת משה, אבל המרגלים דברו על ארץ ישראל, ומנין להם ההיקש? אלא התורה מראה עד כמה גדולה ועצומה מעלתה וקדושתה של ארץ ישראל, ושהוצאת דיבה עליה כהוצאת דיבה על משה רבנו ששקול כנגד כל ישראל.

אנו נמצאים כבר לאחר עשרת המכות, עמ"י יוצאים ביד רמה, עם כסף וזהב והרבה מצות, ובכ"ז המילים הראשונות בפרשה פותחות ב-"ויהי בשלח..." וישר אחרי זה היינו מצפים שיהיה כתוב "ה'" ובמקום זאת כתוב פרעה! בתודעה של עמ"י(שהיה באותה תקופה רק עם של עבדים) היתה צרובה במוחם תודעתו של המשחרר והמשלח, ומיהו זה? פרעה לפיכך גם "לא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים" מכייווון שעם שיש לו חסר כ"כ באמונה ישר שיתמודד עם קצת קשיים הוא יברח ויחזור אל המשלח פרעה ואכן חבל מאוד שאחרי עשר מכות וכל הניסים הגדולים עמ"י עדיין חושב שמי שהוא המנהיג אותם הוא פרעה, וכיצד עמ"י השתחרר מהתפיסה הזאת? ע"י קבלת ולימוד התורה מסר לימינו: אם אנחנו רוצים להשתחרר מכבלי השלטון הכופר המושל בארץ קדשינו עלינו להין שה' לבד הוא המלך ולפיכך עלינו להתחזק בלימוד התורה ובשמירתה

דרשו חז"ל בגמרא: עוד זו דרש תודוס איש רומי: מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לכבשן האש - נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו (שמות ז') 'ובאו ועלו בביתך וגו' ובתנוריך ובמשארותיך'. אימתי משארות מצויות אצל תנור - הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם - על אחת כמה וכמה. שאלת הגמרא תמוהה, הרי ישנו חיוב למסור את הנפש על קידוש ה', ומה פירוש השאלה "מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן"? הסבירו התוספות במקום, שהשאלה היא מדוע לא ברחו חנניה מישאל ועזריה, אלא נשארו במקומם ומסרו נפשם ולא השתחוו לצלם. תשובת הגמרא היא שהם למדו מן הצפרדעים, שאע"פ שהתנורים היו חמים, נכנסו לתנור ולא ברחו ממנו, אף על פי שכל צפרדע וצפרדע יכולה היתה לבחור במקום אחר ולא להיות בתנור החם, בכל זאת לא נרתעו הצפרדעים ונכנסו לתוך התנורים כדי לקיים את מצות הבורא ולקדש את השם.

בפרשה קראנו: "ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח..." אך תמוה הדבר שאין פעם לא בפרשה ולא בכל התנ"ך לא מופיע יוסף כצפנת פענח.. ועוד, פסוק אחרי קריאת שם יוסף כתוב: "ויצא יוסף מלפני פרעה" ופרעה בעצמו אומר בהמשך הפרשה: "ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף וגו'" מה קרה לצפנת פענח?! עדי כך שאפילו פרעה שוכח שהוא בעצמו קרא ליוסף כך? התשובה היא: יוסף היה איתן בדיעותיו! יוסף לא ויתר ולו על פסיק דפסיק מהעקרונות שעליהם הוא התחנך ואם השם שלו זה יוסף אז קוראים לו יוסף!!! אך ורק יוסף. יוסף לא מוכן להתפשר ולחפף על שום דבר מתורת אביו וזה גם מקרין לפרעה עובדה שפרעה בעצמו קורא ליוסף בשמו ולא באיזה שם מצרי מוזר. יוסף-כדי להרים בקדושה את המצרים לא היה צריך לרדת לרמה שלהם כדי לתקן אותם יוסף לא השפיע מבפנים, יוסף עמד על האידיאלים שלו והמצרים ראו שאפשר לשאוף ליותר קדושה מיוסף אז הם תיקנו את עצמם לבד

כהן אסתר הודיה / נוח איש צדיק בדורו / כל הזכויות שמורות ------------------------------- נוח איש צדיק בדורו / את ה"התהלך נוח דבק בדרכו / לא הביט לאחור הציל אותו מהיקום/ הלך בדרך האלוקים ה"כעס על הבריות/ דרכן היו חשוכות לא הלכו בצווי אלוקים/ ונוח איש צדיק בדורו ראה ה"רבה רעת האדם/ ומחשבות לרע כל היום ציווה את נוח עשה תיבה/ הכנס לתוכה וכל המשפחה מכל רמש ועד בהמה/ זוגות זוגות יכנסו לתיבה כי אני מביא מבול/ אחריב את היקום ונוח איש צדיק בדורותיו/ את ה"התהלך נוח המבול ארבעים יום וארבעים לילה והכל נמחה / מעל פני האדמה יצא נוח מהתיבה/ כאב החרבת הבריאה אמר לו אלוקים/ הייתה מחזיר בתשובה היית מחזיר בתשובה / לא היתי מחריב תבריאה עושה אני אתך ברית/יותר תעולם לא אחריב יצר האדם רע מנעוריו/ נוח איש צדיק בדוותיו

בחסדי אבא'לה שלי!! כָּתוּב בַּתּוֹרָה "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם", וְאָז כָּתוּב שֶׁה' בָּרָא רַק אֶת הָאָדָם. אֵיפֹה הָאִשָּׁה בְּכָל הָעִנְיָן הַזֶּה? אָז הִיא נִכְנֶסֶת אַחַ"כּ. כָּתוּב שֶׁה' לָקַח אֶת צֵלַע הָאָדָם, וּמִתּוֹךְ זֶה עָשָׂה אֶת הָאִשָּׁה. מִתּוֹךְ זֶה מִשְׁתַּמֵּעַ, שֶׁהָאִשָּׁה הִיא חֵלֶק מֵהָאִישׁ. מַה קָּרָה בְּעֶצֶם פֹּה? אוֹמְרִים חַזַ"ל שֶׁהָיָה אֶת מַה שֶּׁנִּקְרָא "סוֹד הַנְּסִירָה". וְהַכַּוָּנָה, מִתּוֹךְ עִנְיַן "סוֹד הַנְּסִירָה" מְבִינִים כָּאן שֶׁיֵּשׁ כָּאן שְׁנֵי חֲצָאִים, שֶׁבְּעֶצֶם מַשְׁלִימִים זֶה אֶת זֶה כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר אוֹתוֹ זַמָּר [זַמָּר לֹא כָּשֵׁר לְצַעֲרֵנוּ] "בִּלְעָדַיִךְ אֲנִי חֲצִי בֶּן אָדָם".. וְזֹאת אֱמֶת. בְּלִי חֶצְיֵנוּ הַשֵּׁנִי אֲנַחְנוּ בְּאֱמֶת חֵצִי. אָז שְׁאֵלַת הַבֵּרוּר שֶׁלָּנוּ כָּרֶגַע-זֶה מַה זֶּה בְּעֶצֶם חֵצִי?. וְיוֹתֵר-מַה זֶּה בְּעֶצֶם לֹא סְתַם חֵצִי רָגִיל זֶה כָּךְ- קְחוּ עִגּוּל. תֶּחֱצוּ אוֹתוֹ לְחֵצִי. וַהֲרֵי לָכֶם שְׁנֵי חֲצָאִים! מֻשְׁלָמִים בְּגָדְלָם,דִּיּוּקָם, וּבְצוּרָתָם.. נִרְאִים בְּדִיּוּק אוֹתוֹ דָּבָר!! מִבְּלִי שֶׁצּוּרָה אַחַת תִּהְיֶה שׁוֹנָה אֲפִלּוּ בִּקְצַת מֵחֲבֶרְתָּהּ. זֶה "לִכְאוֹרָה" חֵצִי בְּאֱמֶת. אֲבָל הַאִם זֶה "חֵצִי מַשְׁלִים"??. לֹא! בִּכְלָל לֹא. זֶהוּ חֵצִי אֲשֶׁר אֵיתָן בְּדֵעוֹתָיו, מוּצָק, וְלֹא מוּכָן "חֵצִי מַשְׁלִים" נִרְאֶה כָּךְ- קְחוּ חֲתִיכָה שֶׁל תַּצְרֵף [פּאזל בלע"ז] וּקְחוּ עוֹד חֲתִיכָה שֶׁמִּתְחַבֶּרֶת אֵלֶיה. הֲרֵי לָכֶם שְׁתֵּי "חֲצָאִים מַשְׁלִימִים"! כָּל חֵצִי הוּא חֵצִי שֶׁל מַשֶּׁהוּ אַחֵר, אֲבָל בְּכָל זֹאת הֵם לֹא נִרְאִים אוֹתוֹ דָּבָר. לָכֵן כְּשֶׁתִּרְאֶה אוֹתָם כְּשֶׁהֵם לֹא בְּיַחַד-לֹא תָּבִין בִּכְלָל מַה הַקֶּשֶׁר בֵּינֵיהֶם. הֵם כ"כ שׁוֹנִים! אֲבָל בְּכָל זֹאת כְּשֶׁהֵם אָז מַה הוֹלֵךְ בְּעֶצֶם? מַה זֶּה אוֹמֵר לִהְיוֹת "חֵצִי מַשְׁלִים"? זֶה אוֹמֵר שֶׁלְּכָל צַד יֵשׁ תַּפְקִיד שׁוֹנֶה וְכַאֲשֶׁר כָּל צַד מֵקִים אֶת תַּפְקִידוֹ-יֵשׁ הַשְׁלָמָה. כַּמּוּבָן שֶׁחַיָּב שֶׁלְּכָל צַד יִהְיֶה תַּפְקִיד שׁוֹנֶה, כִּי מַה לְדֻג' הָיָה קוֹרֶה אִם כֻּלָּם הָיוּ מוֹכְרִים? וְלֹא הָיוּ רוֹפְאֵי שִׁנַּיִם? אָז לְכֻלָּם הָיָה כְּאֵב שִׁנַּיִם אֶחָד גָּדוֹל. הַשִּׁנַּיִם הָיוּ נִרְקָבוֹת, זֶה כְּמוֹ בְּהַצָּגָה. יֵשׁ אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁעוֹבְדִים קָשֶׁה מֵאֲחוֹרֵי הַקְלָעִים, וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁעוֹבְדִים קָשֶׁה עַל הַבָּמָה עַצְמָהּ בְּתוֹר שַׂחְקָנִים. וְאִם אֵין שַׂחְקָנִים וְיֵשׁ רַק אֶת הָעוֹבְדִים מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים-אֵין הַצָּגָה. וְאִם יֵשׁ רַק שַׂחְקָנִים וְאֵין אֲנָשִׁים מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים-אָז גַּם אֵין הַצָּגָה. צָּרִיךְ אֶת שְׁנֵיהֶם. וְהַאִם בָּא מִישֶׁהוּ מֵאֲחוֹרֵי

בס"ד שבת המלכה - מילים: אסתר הודיה כהן אל מול, אופק אפלולי השמש דועכת , לה איטית הקדושה , אט אט חודרת באופק אדמדם , שוזרת ואנו קמהים , כולנו למלכה , שהגיעה אלינו רגועה , שלווה , שמחה שבת , שבת המלכה הדורים , בבגדי מלכות פנים , ענים נוצצות יום שכולו , אור יום , מנוחה ומזור והחלות , במפה מכוסת ודולקים , שני נרות הקדוש , נשמע בסילסולים הנה מה טוב , ומה נעים

חדשה בפרשה -לך לך התשס"ז נכתב בידי היוצרת המוכשרת שני- כלי מעלי. עריכה וקריינות : צחקן. שלום רב מהאולפן בפ"ת וחדר החדשות שבעלי. הנה החדשות, ותחילה עיקרן: * אברם עוזב את חרן אל הלא נודע, ומובל בידי ה' לארץ כנען. אברם יורד למצרים, שם, שרי נחטפת בידי סוכני מכס. אברהם ולוט נפרדים עקב ריב רועים. מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים ושביית לוט. ברית בין הבתרים. הגר וישמעאל. אברהם ובני ביתו נימולים. אברם עוזב את חרן אל הלא נודע, ומובל בידי ה' לארץ כנען.בעקבות ציוויו של הקב"ה עוזב אברם את בית אביו בחרן והולך עם שָׂרַי אשתו ועם לוט אחיינו אל יעד לא-ידוע. לבסוף, הוא מגיע לארץ כנען [שלימים תקרא ישראל] ומתיישב בנגב. אברם יורד למצרים, שם, שרי נחטפת בידי סוכני מכס. עקב רעב כבד בארץ, אברם יורד למצרים. הוא מבקש משרי, שהייתה יפת-מראה, שתספר שהיא אחותו. מקורת שונים מוסרים, כי ציווה עליה שתהיה בתוך קופסא, כדי שלא יהרגו אותו בשביל לקחת אותה לאישה למלך פרעה. סוכני המכס מגלים את התרמית, ומעבירים את אחות אברהם לפרעה. פרעה לוקח את שרי ולוקה ב"נגעים גדולים". אברהם ולוט נפרדים עקב ריב רועים. עקב מלחמות בין רועי אברהם לרועי לוט, החליטו אברהם ולוט להיפרד. לוט מתיישב בסדום, עיר החוטאים. אברם בוחר לשבת באלוני-ממרא שבחברון, ומקים שם מזבח לה'. לאחר שלוט נפרד מאברם, הקב"ה מבטיח לו שינחיל ולזרעו את הארץ, וכלשון ה' : שא עינך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה קדמה וימה, כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה, ולזרעך עד עולם... קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, כי לך אתננה. מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים ושביית לוט. ארבעה מלכים, [של שנער, אלסר, עילם וגוים] נלחמים בחמשה מלכים אחרים [של סדום, עמורה, אדמה, צביים ובלע]. לוט ורכושו נלקחים בשבי. אברם וכל תלמידיו נלחמים בארבעת המלכים, מנצחים ומשחררים את לוט ורכושו. מלך סדום מציע לאברם תמורה אך אברם מסרב, כי אינו רוצה שמלך סדום יטען שממנו בא עושרו של אברם, ולא מהקב"ה, "משרוך ועד חוט נעל", כלשנו. ברית בין הבתרים אברם מצטער שאין לו בן, אך ה' מבטיח לו שזרעו יהיה ככוכבים בשמיים ואומר גם שזרעו יירש את הארץ. הקב"ה מצווה את אברם לקחת עֶגְלה משולשת, עז משולשת, איל משולש, תור וגוזל. אברם לוקח אותם,מבתר את כולם, מלבד הציפור, ומניח את החלקים אחד מול השני. העיט יורד על הפגרים. אברם הולך לישון. הקב"ה מספר לו שזרעו יהיה גֵר ועבד בארץ זרה ויעונה 400 שנה אבל אח"כ הקב"ה יעניש את העם שיעביד אותם וזרעו של אברהם יצא ברכוש גדול. תנור עשן ולפיד אש עוברים בין הבתרים וזוהי הברית בין אברם לקב"ה. כמו"כ ה' מבטיח לאברם שוב שזרעו יירש את הארץ. הגר וישמעאל שרי לא יולדת ולכן אברם לוקח לאישה את שפחתו המצרית- הגר. הגר הרה ושרה מקנאה, היא פונה לאברם והוא מתיר לה לעשות בהגר כרצונה. שרי מענה אותה והגר בורחת. מלאך ה' מוצא אותה על עין המים ומבטיח לה כי ה' ירבה את זרעה ועליה לחזור אל אברם ושרי ולסבול את ה"עינויים". הוא אומר לה גם שבנה שייוולד יקרא ישמעאל והוא יהיה פרא אדם- "ידו בכל ויד כל בו". הגר חוזרת ויולדת את ישמעאל. אברם היה בן 86 כישמעאל נולד. ברית מילה לאברהם וישמעל ה' מבטיח לאברם שהוא יהיה אב להמון גויים ומשנה את שמו לאברהם. הקב"ה מצווה את אברהם על המילה בתור ברית בין הנימולים לקב"ה. שמה של שרי משונה לשרה. אברהם מל את כל אנשיו. אברהם בן 99 וישמעאל בן 13 בזמן מילתם. עם סיום המהדורה : אברהם מתבשר על לידת יצחק ה' אומר לאברהם כי ייוולד לו בן ואברהם צוחק, כי שרה כבר בת 90. הקב"ה אומר לו כי היא תלד בכ"ז ובנה, יצחק, יהיה לגוי גדול. וזה סוף החדשות מבית ללא תולעים, ערוץ 7.

ב"ה להורדת המהדורה לשמיעה הבסיס נכתב בידי היוצרת המוכשרת שירה חדשה. שיפוץ וקרינות : צחקן והרי החדשות, ועיקרם תחילה : בני האדם והחיות משחיתים דרכיהם הקב"ה מתכנן להביא מבול. פרטי התיבה. פרטי המבול. כריתת הברית. חטא דור הפלגה. בני האדם והחיות, רק 10 דורות אחרי בריאתם משחיתים את דרכיהם הקב"ה מתכנן להביא מבול. בני-האדם והחיות השחיתו את דרכיהם ומילאו את הארץ חמס. ה' ראה את מעשי בני-האדם והחליט להשמידם מן הארץ. ממקורתינו נמסר, כי הקב"ה החליט להשמיד את דור המבול בגלל חטאים שבין אדם לחברו. סוכנות הידיעות "חז"ל" מוסרת, כי "לא נחתם דינם אלא על הגזל", שהיו גוזלים פחות משווה פרוטה. התיבה: בעקבות החטאים, ה' מדבר עם נח, היחיד שלא השחית דרכו, ונחשב לצדיק יחסית לדורו, ומספר לו על המבול הקרב עוד 120 שנה. לנח היו שלושה בנים- שם,חם ויפת, והוא חי 950 שנה. (600 שנה לפני המבול ועוד 350 שנה אחריו). לעומת אביו -למך- שחי 777 שנים. ייחוסו של נח: נח בן למך בן מתושלח בן חנוך בן ירד בן מהללאל בן קינן בן אנוש בן שת בן אדם הראשון). ה' מצווה עליו להכין תיבה,כדי להציל את משפחתו וחלק מהחיות מהמבול המתוכנן. נמסר כי מהחיות הטמאות- שניים ומהטהורות- שבע. נח עסק בבניית התיבה 120 שנה, בה היה לבני האדם זמן לחזור בתשובה התיבה הייתה עשויה מעצי גופר, ונח בנה אותה תאים-תאים. נח ציפה את התיבה מבפנים ומבחוץ בזפת. מידות התיבה- אורך התיבה: 300 אמה (בין 150-180 מטרים.) רוחב התיבה: 50 אמה. (בין 25-30 מטרים.) גובה התיבה: 30 אמה. (בין 15-18 מטרים.) ה' ציווה את נח גם לעשות צוהר לתיבה. מקורותינו נחלקו האם מדובר בחלון או שמדובר באבן טובה שתאיר את התיבה. התיבה הייתה מחולקת לשלוש קומות, העליונה- לבני-האדם. האמצעית- לחיות. התחתונה- לזבל. פרטי המבול כעבור 120 שנה, נח השלים את התיבה, והמבול בא לעולם להשמיד את בני האדם והחיות אשר השחיתו דרכם. המבול התחיל בי"ז לחודש השני ונמשך ארבעים יום וארבעים לילה. מי המבול גברו וגברו עד שהגיעו ל15 אמה (7 מטרים) מעל גובה ההרים. למרות שהמבול נמשך רק ארבעים יום, נח והחיות נשארו בתיבה 150 ימים בתיבה, כי המים עדיין כיסו את העולם. בי"ז לחודש השביעי נחה התיבה על הרי אררט. כריתת ברית הקשת: הקב"ה כורת ברית עם נח ומבטיח לו שלא יוריד שוב מבול לעולם. אות הברית בין הקב"ה לנח הוא הקשת. מאז כשאנחנו רואים קשת בענן אנו מברכים "זוכר הברית".הברכה מופיעה בסידורים. חטא דור הפלגה: מספר דורות אחרי המבול זממו בני-האדם לבנות מגדל שיסמל את אחדותם ולהגיע באמצעותו לשמיים ולהילחם נגד הקב"ה. והם אכן התחילו לבנות מגדל עצום ובאמצע שלבי בנייתו ה' בלבל את שפתם ובכך בעצם פרק את אחדותם. ה' הרס את המגדל והפיץ אותם לכל עבר. ה' לא השמיד את דור הפלגה למרות חטאם הנורא מכיוון שהחטא שלהם היה בין אדם למקום ולא בין אדם לחברו, כמו דור המבול. בזה הקב"ה רצה להדגיש לנו את חשיבותה של האחדות למרות שמקורה היה בחטא. אברהם אבינו נולד בסימן טוב ובמזל טוב, נולד לתרח בן בשם אברם. אברם, עתיד לשנות את פני העולם ולהביאו להכרה בא-ל אחד. לא הושגו פרטים נוספים עד לסגירת המהדורה.

ב"ה שלום, השבוע פרשת דברים. משה נאם בערבות מואב, מקורות יודעי דבר: זהו הנאום האחרון בטרם הכניסה לארץ. בנאום : * תוכחה סמויה כלפי העם וציווי כיבוש הארץ. משה רבינו, מזכיר ומצווה את בנ"י למנות שופטים טובים, שישפטו משפט צדק. הביקורת ליחסם של הדור הבוגר לילדים שכן ייכנסו לארץ. ציווי לא להתגרות ביושבי הר עשיו, צאציו של עשיו בנ"י מצווים על המלחמה בסיחון. עוג ועמו יוצאים למלחמה ובנ"י מנצחים גם אותם. חלוקת הנחלות בעבר הירדן המזרחי. משה מחזק את יהושע ולנאום בהרחבה תוכחה סמויה כלפי העם וציווי כיבוש הארץ, מתי הוא לראשונה : משה רבינו מבקר את בנ"י, ומזכיר להם, שצוו על כיבוש הארץ בהר סיני(חורב), ועל ההבטחה לאבות, בהמשך החדשות - פרוט מלא על יעדי בנ"י. משה רבינו, מזכיר ומצוו את בנ"י למנות שופטים טובים, שישפטו משפטי צדק. משה מזכיר, שהתלונן לקב"ה 'לא אוכל לבדי שאת אתכם' כי'ה' אלוקיכם הרבה אתכם והנכם ככוכבי השמים לרוב', משה גם מברך את בני ישראל שירבו פי אלפי אלפים ממה שהם במדבר. על כן, אומר משה, הוא מינה את ראשי השבטים, שרי עשרות שרי חמישים, ושרי מאות ושרי אלפים, ואותם צויתי לשפוט משפטי צדק, אשר יתיחסו לגדול ולקטן בשווה, ולא יקחו שוחד וישאו פנים. הביקורת ליחסם של הדור הבוגר לילדים שכן ייכנסו לארץ. משה מוכיח את בנ"י על חטא המרגלים, ומתאר את המסלול אשר היו אמורים לעשות לולא החטא, המסלול, שמתחיל בחורב- מקום הציווי, עובר דרך המדבר הגדול והנורא, האמורי-קדש ברנע - ותחנה סופית הר האמורי, שינתן לבנ"י. משה מציין כי הדבר היה טוב בעיניו - והוא בחר איש מכל שבט שלא יהיו תלונות מיותרות. הוא מציין כי למרות שהמרגלים אמרו שהארץ טובה- בנ"י לא עלו. משה אמר ש 'יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם' ובדבר הזה בנ"י חטאו כי אינם מאמינים בקב"ה, שלא אין מצור מלהושיע וכמו שראיתם במדבר "נְשָׂאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת הקב"ה שמע אתכם - וקצף על אבותיכם - ועל כן לא נכנסו לארץ. (הערה לא להקראה: גם אז, הדור הצעיר היה יותר מחובר לארץ). כלב בן יפונה ויהושע בן נון שלא חטאו- יכנסו אתכם - הדור הצעיר - לארץ. חלק מאבותיכם- לאחר שנאמר להם העונש, מרדו בה', ועל כן עלו להר בלא רשות, ומתו. אבל אתם - ה' עמכם, ועל כן אתם מוגנים, ולא יקרה לכם, אלה דברי משה. ציווי לא להתגרות ביושבי הר עשיו, צאציו של עשיו. משה אומר לבני ישראל, בשם ה', שלא יתגרו בבני עשיו - כי הר עשיו הוא ירושה לבני עשיו. כמו"כ - מים ואוכל לקנות מהם, ולא לבקש נדבות. כמו"כ מצווה שלא להתגרות בבני עמון ומואב- בני לוט- כי זה ירושה להם. בנ"י מצווים על המלחמה בסיחון. עוג ועמו יוצאים למלחמה ובנ"י מנצחים גם אותם. ה' מצווה את בנ"י להלחם בסיחון ועוג- והם ינצחו. בנ"י, מבקשים מסיחון ועוג לעבור דרכם,. ולשלם על אוכל ומים - ולא להלחם, והם לא מסכימים. בתגובה, בנ"י נלחמים בהם - והם נגפים בפניהם, עפ"י ציווי ה'. עוג, לא לומד מסיחון ויוצא אף הוא עם עמו למלחמה בישראל, וישראל מנצחים גם אותו. בנ"י שולטים לאחר המלחמה מנחל ארנון עד הר חרמון. חלוקת הנחלות בעבר הירדן המזרחי. יאיר בן מנשה, לקח את חבל ארגוב עד גבול הגשורי, והמקום נקרא על שמו - חוות יאיר. ומכיר בן מנשה- קיבל את הגלעד. שבטי ראובן וגד - קיבלו מגלעדף נחל ארנון, ועד בני עמון. הערבה, הירדן והכינרת. כל זאת - בתנאי שרק בני משפחותיהם ישהו בערים, והם ישהו בכל רחבי הארץ -איפה שיצטרכו לכבוש. משה מחזק את יהושע משה רבינו, מחזק את יהושע-בן-נון, ואומר לו שבכל מקום יהיה כמו שהיה עכשיו. וזה סוף החדשות מערוץ 7 - ללא תולעים - תת אתר לעידוד יצירה יהודית לאומית.

ב"ה להורדת המהדורה לשמיעה שלום רב והנה החדשות ותחילה עיקרן . ה' ציווה את משה לומר לאהרון שבעת הדלקת הנרות ה' ציוה את משה להקדיש את הלוי'ים לעבודה במשכן . ה' אמר למשה לחגוג את הפסח בארבעה - עשר לחודש הראשון. המשכן הוקם. עם ישראל נוסע מעתה, רק על פי הענן. ביום שלאחרי שבעת ימי המילואים - משה הקים את המשכן לאחר שפירקו כל יום משבעת ימי המילואים וענן כיסה את אהל מועד. האספסוף והערב-רב מתלוננים על הבשר, ולבסוך כל מי שאכל מת. מרים מדברת לשון הרע על משה. ולחדשות בהרחבה: ה' ציווה את משה לומר לאהרון שבעת הדלקת הנרות כיוון שנחלשה דעת אהרון שהקריבו כל הנשיאים קורבנות הוא לא, הזכיר לו הקב"ה את המצווה שלו - שהיא חשובה מכולם, ואינה חד פעמית כמו קורבנות הנשיאים. מסוכנויות הידעות נמסר, כי משה התנבא נבואה זו בלילה. ה' ציוה את משה להקדיש את הלוי'ים לעבודה במשכן . הלווים, נכנסים במקום הבכורים - שהיו אמורים לשרת במקדש, אך כיוון שחטאו בעגל, זכו הלווים שהרגו בעושי העגל ולא עשו אותו. במעמד מרגש, שיצר עומס במכבסות ובמקוואות. כמו"כ משה הזה עליהם מי חטאת. במעמד, שהתקיים בנוכחות כל זקני ישראל וכל בני ישראל, הוקרב פר - בן בקר ואיתו מנחת סולת בלולה בשמן, ופר שני לחטאת. במעמד, בנ"י סמכו על הלווים את ידיהם, ואח"כ הלווים סמכו את ידהם על הפרים. כמו"כ מעתה הלווים יובדלו מהעם, וימונו על לימוד התורה לעם. כמו"כ, הקב"ה ציוה שהלווים ישרתו במקדש, מגיל 25 יתחילו הלווים ללמוד את נהעבודה, ומגיל 30 יעבדו עד 50. ה' אמר למשה לחגוג את הפסח בארבעה - עשר לחודש הראשון. ה' מצווה את מצוות פסח לדורות, שהוא זכר ליציאת מצרים ועל הנס הגדול. מספר אנשים, גרים וכאלה שנטמאו למת, שאלו את משה מה לעשות. משה פנה להקב"ה, והקב"ה ציווה שיחגגו חודש לאחר מכן - בארבע עשר לחודש השני. המשכן הוקם. המשכן הוקם, לאחר שבעה ימים שבהם נעשו אימונים להפעלתו, ומשה רבינו פרק והקים את המשכן בכל יום מחדש. כזכור, כל העם נדב למשכן. עמוד הענן, שירד על המשכן - יקבע מעתה מתי נוסעים. כמו"כ ציווה הקבה לעשות חצוצרות כסף, להודיע העם מתי יוצאים. עוד נמסר, כי לא משנה כמה זמן יהיה עמוד הענן על המשכן - נשארים באותו מקום. תבערה אש אוכלת בקצה המחנה, זאת - כעונש על תלנות שמשמיעים בנ"י, בעיקר הערב רב. העם צועק על משה, משה מתפלל, והאש שוקעת מאלי'ה. משה רבינו כמעט נסכל ע"י הערב-רב שרצו בשר.לבסוף - הסוכלים מתו מהבשר שאכלו זאת, לאחר שערב רב התאוו לבשר, ועברו משכונה לשכונה. בבתים, הכלו בכיות 'מי יאכילנו בשר'. במשפחת בן דתן, אמר אחד האנשים "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים:" כך אמר בן דותן מ'בשר עכשיו'. מתנועת 'נשים עם טוף' נמסר, כי בן דותן משקר, ומנסה לעורר מדנים לחינם. בתוך כך, משה שומע את בכיות. כשיוצא מפתח אוהלו יוצאים חמושים באבנים קבוצת 'ערב רב- בשר עכשיו'. משה אומר לקב"ה, וחושב שבעיה היא בו ואומר מָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי: הקב"ה מצווה אותו לקחת 70 איש מזקני ישראל ולמנות אותם על העם, ולומר להם להתקדש ולמחר הקב"ה יתן בשר, אבל לא ליום יומיים - אלא לחודש, עד שיצא מאפם של 'בשר עכשיו'. ובאמת - כל הלילה וכל היום המחנה מלא בשלוים. בנתיים, הנבאיים ומשה מתנבאים, והקב"ה הורג בחברי 'בשר עכשיו' ובכל המתלונים. לאחר קבורת המתאווים, נקרא המקום קברות התאווה, בני ישראל נוסעים לחצרות מרים מדברת לשון הרע על משה. מרים, אחות משה, התלוננה על כך שלקח אישה כושית, ואמרה שכל העם נביאים. מרים חולה בצרעת, ומשה מתפלל 'אל נא רפא נא לה'. עד גמר הימים של הצרעת של מרים, העם מחליט להשאר בחצרות. בגמר הימים, בנ"י חנו במדבר פארן התחזית : ביום קר בגלל עמוד הענן, בליליה חם בגלל עמוד האש. וזה סוף החדשות. ללא תולעים. אתר לעידוד יצירה יהודית - לאומית.

שבת הגדול מוזכרת בתורה, בהפטרה בספר מלאכי "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא.." מה כ"כ גדול וחשוב בשבת זו, שהיא זכתה להקרא "שבת הגדול"? חודש ניסן ע"פ התורה הוא החודש הראשון, וע"כ מר"ח יש מעין "ראש השנה" הנקרא "ראש השנה למלכים". אז אם באמת נשווה את פסח לימים הנוראים, אז כל הימים לפני פסח הם כמעין "ימי אלול" של חזרה בתשובה. בימים אלה חשוב לעשות חשבון נפש עם עצמך, לחזורבתשובה, וגם להתכונן נפשית לקראת ליל הסדר, שזה ה"אירוע" הגדול שע"ש נקראת השבת שלפניו "שבת הגדול". גדול שבת זו מאוד, כי יש בה הרבה פתיחת שערי השמיים לתפילותינו. מה עוד מוזכר בפסוק הנ"ל? את אליהו הנביא. היכן מופיע לנו אליהו הנביא לאחר שעלה בסערה השמיימה? בבריתות, ליל הסדר, מוצאי שבת, ועוד.. ומה המשותף בכל האירועים האלה? התחדשות. בברית-הולד חדש, חיים חדשים,וכו'.. מוצאי שבת- שבוע חדש. וליל הסדר- כפי שהזכרנו למעלה זו תחילת "שנה חדשה", התחלה חדשה, דף חדש בהכל, וכו'.. מה עוד מייחד את כל האירועים שבהן אליהו הנביא מופיע? שעת רחמים. למה? כי אליהו הנביא בימי חייו פעם הרבה ע"פ מידת הדין, שזו מידה טובה אולי, אבל העם באותה תק' לא הי'ה ברמה מספיק גבוהה כדי שינהגו בהם במידה זו. ולכן אליהו הוחלף באלישע, אשר יותר "התאים את עצמו" לרמת העם. ברית מילה- הוא שעת רחמים פני הקב"ה, וכך גם מוצאי שבתות. וליל הסדר כמובן.... אז צריך לנצל את זה!! אז שנזכה.......... ושי'הי'ה לכולנו פסח כשר ושמח, ושנזכה לביעור החמץ והיצר הרע מתוככינו. אוהבת כ"כ את ככווווללללכככםםם! ותמשיכו להיות כ"כ מקסימים! מיכל שרה.

פירוש על היונה: בספר בראשית, פרק ח', מתאר התנ"ך מבול שהרס את רוב בני האדם, החיות והצמחיה בעולם. פסוקים ו – ט בפרק זה קובעים: וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רש"י, אשר פירושו – בניגוד לפירושים אחרים – חובה על יהודים יראי שמים (ראה משנה ברורה לסעיף רפה:ב), מספר לנו ששבעה ימים לאחר שנשלח העורב, שלח נח את היונה שלא מצאה מנוח לכף רגלה ונאלצה לשוב. כיון שהעורב נשלח ביום העשירי לחודש אלול, עולה מכאן, ש היונה נשלחה בי"ז באלול – תוך הסתמכות על פירוש רש"י לבראשית ח:ה וכן ח:ו, וכן הרמב"ן (לבראשית ח:ד), הציג את עמדת רש"י. (ראה גם את חישובו של התאריך של רש"י בפירוש הartscroll- לבראשית ח:ו.) מעניין לציין, שחוקי נירנברג האנטישמיים הוכרזו ביום י"ז באלול בשנת ה'תרצ"ה (בשנה האזרחית 1935). נוסף על כך, מלחמת העולם השניה, שפרצה ב1- לספטמבר 1939, התחילה – לפי הלוח העברי – ביום י"ז באלול ה'תרצ"ט. אירועים רבים התרחשבו בי"ז באלול. כיצד קשורה פתיחתה של מלחמת העולם השניה עם שילוח היונה על-ידי נח, היונה שלא מצאה מנוח לכף רגלה, יותר ממיליארד מאורעות אחרים שהתרחשו אף הם בי"ז באלול? יש פירושים מדרשיים עתיקים וחישובים רבים בדיוק לפסוק: "ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה", המתחבר במישרין עם מלחמת העולם השניה. וכאן אצטט מדברי הר' יששכר טייכטל הי"ד אשר נספה בשואה: "ועתה בא ברוך ה', וראה כי דברינו מפורשים במדרש חז"ל בפסוק "וישלח את היונה" – "יונה היא סימן לישראל. כשם שלא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, כך ישראל לא יהיה להם מנוחה בגלות, שנאמר , 'ולא יהיה מנוח לכף רגלך' (דברים כ"ח, ס"ה). וכשם שהיונה שבה אל התיבה, כך ישראל עתידים לשוב לארצם מן הגלות מפני עול הגוים שנמשלו למים, שנאמר ,'הוי המון עמים רבים כהמות מים יהמיון [וסוף הפסוק, ושאון לאמים כשאון מים כבירים ישאון'] יהי רצון שנזכה לגאולה שלמה, וגילוי ה' בעולם. יהי רצון שהיונה תשוב למקומה, ותמצא מנוח לכף רגלה-בארץ ישראל..

פרשת בשלח בני ישראל יוצאים ממצריים. ה' מוביל להם את הדרך עד לים סוף... את ה''סיפור'' הזה אנחנו מכירים. בני ישראל עדיין המומים מקריעת ים סוף, אך הם יוצאים מהים ולא מתמהמהים. לאחר מכן המצרים מגיעים ונראה שזה הסוף, אך ברגע האחרון הם טובעים בים. בני ישראל עדיין נשארים בהלם. אך אז מרים קמה ומתחילה לשיר ומיד אחר כך אנו רואים שגם העם מצטרף לשירה. מדוע העם שר? הרי נראה היה כאילו הם היו צריכים להתפלל. אז מכאן אנו לומדים ששירה זו גם דרך של תפילה. וזוהי מעלה גדולה שבת שלום! (רבי נחמן מברסלב)

בס"ד קנאת האחים בראשית פרק ל"ז פס' ד' "וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם." בראשית פרק מ"ה פס' ג' "וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ... " בראשית פרק מ"ה פס' ט"ו "וְאַחֲרֵי כֵן, דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ." השאלה הגדולה היא מה השתנה לאחר שמונה פרקים שפתאום האחים יכלו לדבר עם יוסף?. קודם אקדים ואזכיר את הסיבה שלא יכלו לדבר עימו- קנאה טהורה. מסביר השפת אמת שבעצם קנאה היא לראות אדם במקום מסויים ולהאמין בכל לבב שאני שייך לשם בדיוק ויותר ממנו, לאמר: ראובן רואה את שמעון במקצוע מסויים עם מעמד מסויים ועם רכוש מסויים. ראובן חושב לעצמו בהיגיון: הרי אני שייך למקום הזה בדיוק כמוהו, גם אני יכול לעבוד בעבודה שהוא עובד בה. להחזיק במעמד שלו, ברכוש שלו, ולנהל הכל בצורה יותר טוב, אז למה אני לא שם? כי ראובן לא חושב להסתכל פנימה להבין ששניהם אנשים עם כישרונות שונים וכוחות נפש לא קשורים, זה ממש לא נחשב אצלו לשיקול. וכאן מתחילה ונגמרת הקנאה וכך קרה בין אחי יוסף ליוסף עד שהבינו, ואחרי כן דברו איתו... היו אלה ימי חנוכה והרבי מרוז'ין פעם אחת נכנס לביהמ"ד, החסידים שיחקו דמקה להנאתם. מייד כאשר קלטו במבטם את הרבי הצניעו את המשחק בבושה והתחמקו מהרבי בשואלו מה שיחקו. הרבי לא היה טיפש ודרש מהם להוציא את ששיחקו בו, הם הוציאו ולמדו לקחים חשובים. א. אתה צועד קדימה, ב. אתה צועד צעד אחד בכל פעם, ג. הלבנים יהיו במשבצותיהם וכנ"ל השחורים, ד. כאשר תגיע למעלה תוכל לצעוד לכל כיוון... אם כן מה התרופה לקנאה ?- שאדם יכיר עצמו... כשאדם ידע מהם כשרונותיו וכוחות נפש, מהי מטרתו ושלחיתו המיוחדת לו עצמו. יבין שאין סיבה לקנא בפלוני אלמוני, השוני בולט מידי ואין על מה לריב. שמעתי משפט חכם, כדי לעשות שלום צריך להילחם קודם~. אחרי שהכל יתברר וכל אחד ידע מיהו, לא יהיה על מה להילחם :-). כשתרצה לרשת מקום אדם אחר תצטרך לרשת את חבילת צרותיו [ליודעי אידיש בלבד:-)] תמההּ הלבנה לעצמה, למה שלא תוכל להיות שמש? מי שנועד להיות שמש יהיה שמש ומי שנועד להיות ירח יהיה ירח... ידיעת מקומו מרבי זושא מנאפולי אמר תמיד הרבי: "כשאעלה לשמיים לא ישאלו אותי למה לא הייתי מֶיְאלֶךְ אלא למה לא הייתי זושא" אחיו כונה בשם מיאלך{הרב אלימלך מליז'נסק בעל נועם אלימלך]. זושא= זיסע= זיס = מותק היכן יוכל להשווות? מי שיועד להיות מותק יהיה מותק ומי שנועד להיות מיאלך[מלך] יהיה מילאך[מלך]. ארוכה היריעה במה שיש בה, אקווה שתמצאו בה נֹפֶת דְּבַשׁ וְחָלָב... [שה"ש שם שם ], השיחה נמסרה מהרב אריה הנדלר סגן רה"י דשעלבים הסדר

בס"ד בשני חגים אנחנו אומרים על הניסים- בפורים ובחנוכה. ההבדל בין שניהם, שבפורים הגזירה היתה על הגוף שלנו- להרוג אותנו. לעומת זאת, בחנוכה, הגזירה היתה על הנשמה שלנו- להחטיא אותנו, להרחיק אותנו מהקב"ה. המלחמה בחנוכה היתה בין שתי תרבויות- התרבות היהודית ששמה את הנשמה במרכז, והתרבות היוונית ששמה את הגוף במרכז. לאחר שניצחנו (וזה היה הניצחון הראשון ברוח...), קבעו לזכר הניצחון שנדליק נרות. למה דווקא נרות? הנר מורכב משני חלקים- השעווה/ שמן, והשלהבת. השעווה/ השמן זה דבר גשמי- אפשר להרגיש אותו. לעומת זאת, השלהבת היא דבר רוחני- אפשר לראות אותה, אך אי אפשר להרגיש, למשש אותה. בכך אנחנו מראים, שכמו שבנר הגשמיות נועדה רק ככלי בסיס לרוחניות, כך אצל האדם- הגוף נועד רק ככלי בסיס לנשמה שהיא העיקר. שנזכה...

ידוע מה שהגננת חדוה\נאוה\טובה\דליה סיפרו לנו בגן על מכירת יוסף ע"י האחים, אך! האם זה באמת היה כך? אקדים ואומר שהרמב"ם כותב שמי שמבין את אגדות הש"ס כפשוטן אינו אלא טיפש, ואת ההקשר תבינו בהמשך, אנו יודעים שהיתה קנאה בין האחים לבין יוסף שנאמר: "ויקנאו בו אחיו" בפרשתינו מסופר שיעקב שלח את יוסף לבדוק מה שלום אחיו הרועים בשכם, יוסף הגיע לשכם אחיו לא שם הוא רואה איש שמשוטט באיזור והאיש אומר לו שאחיו הלכו לדותן, יוסף הולך לדותן מגיע לאחיו ואחיו זורקים אותו לבור, עד פה זה מוסכם על כולם שזה מה שקרה והאחים זרקו את יוסף לבור, פה מתחילה המחלוקת בין רש"י לנכדו-הרשב"ם, וכך כתוב בתורה:"וישבו לאכול לחם רש"י נוקט בשיטת הדרש שהאחים מכרו את יוסף, וכאן מתעוררת שאלה איך דעת רש"י מסתדרת עם הפס', והתירוץ הוא: לרש"י הפס' של המכירה הוא המשך לפס' הקודם שעברו אנשים מדינים וככה צריך להיות לפי רש"י : "(ויעברו אנשים מדינים סוחרים) וישמכו ויעלו וכו' וימכרו (הכוונה לאחים)" ופה באמת מסתדר מה שכתב הרמב"ם לעיל, שכן לפי הפשט האחים לא מכרו את יוסף זאת ועוד הם אפילו לא ידעו שיוסף נמכר אז יכולה להשאל כאן שאלה מאוד חזקה על הפשט: אם האחים לא מכרו את יוסף אז למה הם נענשו? והתשובה היא: האחים לא נענשו על המכירה האחים נענשו על ההתאכזרות ועל השנאה והקנאה שהיתה להם כנגד יוסף, שכן מיד אחרי שהם זרקו את יוסף לבור "וישבו לאכול לחם..." כאילו כלום לא קרה

דבר תורה לפרשת ויצא למרות שמדובר כבר בפרשה שקראנו רציתי להקדיש שיר זה לכמה מידדנו. בתקוה שאכן זה יעלה מעל גלי האתר והמנהלים לא יראו שיר זה כמיותר... כתוב: "ויצא יעקב מבאר שבע"- ולאן לצאת? כמובן, ילמד תורה ואח"כ אישה לשאת. הוא עשה מאמצים ועבר דרך של ייסורים. אך בסוף עם ישראל קם והיה. משניים עשר שבטיא. כך כל הבתים החדשים שנבנים יזכו לראות בנים ובני בנים ושרשרת עם ישראל תמשיך לעד בזכות זוג זה שיִבְנֶה בנין עדי עד.... אמן!!! מוקדש באהבה לכל הזוגות שנישאים השבוע

ב"החדשה בפרשה חיי -שרה התשס"ז נכתב בידי היוצר המוכשר צבי ישראלי עריכה וקריינות : צחקן.הנה החדשות, ותחילה עיקרן: * שרה מתה אברהם מבקש מבני חת מקום קבורה לשרה. אברהם משביע את אליעזר שיחפש אישה ליצחק. אברהם מתחתן עם קטורה(הגר) שרה מתה אברהם מבקש מבני חת מקום קבורה לשרה. שרה אימנו נפטרה בחברון, והיא בת מאה עשרים ושבע שנים. אברהם אבינו, יוצא לחברון שם נקבר אדם הראשון וחוה אישתו, והוא פתח גן עדן - לקבור את שרה אישתו. שם הו פונה לבני חת "תנו לי אחוזת קבר, ואקברה מתי מלפני" (כ"ג/ד), כדבריו. בני חת ובינהם עפרון, עונים לו שיקבור היכן שירצה, אבל כאשר הוא מגיע למשא ומתן עם עפרון על מערת המכפלה ,אברהם מציע כסף ועפרון לא עומד בדבריו, ומציע למכור תמורת ארבע - מאות שקל כסף ללא אשראי, אברהם מסכים, קונה את המערה וקובר את שרה שם. אברהם משביע את אליעזר שיחפש אישה ליצחק. אברהם קורא לאליעזר ומשביע אותו שיחפש ליצחק אישה מבית אביו, אליעזר נשבע ולוקח איתו לארם נהריים עיר נחור אחיו הרבה רכוש ועשרה גמלים. כשהוא מגיע לעיר הוא הולך להשקות את הגמלים מהבאר לקראת הערב, הוא אומר לעצמו שיבקש מהנערות שבאות לשאוב מים שישאבו לו מים לשתות ואם יראה נערה שתסכים הוא ידע שהיא המתאימה, הוא פוגש את רבקה בת בתואל ומבקש שתשאוב לו מים לשתות והיא אומרת שתשאב לו מים וגם לגמליו תשאוב, אליעזר מבין אברהם מתחתן עם קטורה(הגר)

דור מגדל בבל חטאו בחטא קשה. חטאם של דור מגדל בבל לא היה רק כלפי ה', כי אם גם כלפי אחד לשני. לפי מדרשי דרבי אליעזר הם היו בוכים על כל לבנה שבכתה, אך אם היה נופל אדם לא היה להם אכפת.

ב"ה מתחילים ברגל ימין... להורדה לחץ כאן כתב: יעקב הקריא וערך : אנוכי מלל : ערב טוב לכם מיערות לוריין, הערב נעשה סקירה מהירה על הפרשה. אלו הכותרות בשבועון היום שהי'ה:. * בריאת העולם . בריאת האדם . חטאו של אדה"ר. ולימוד לדורות: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, לא ימנע מהרחמים. בריאת העולם. בכ"ה באלול בתהו ובהו, נברא עולם יש מאין. במשך שישה "ימים" נבנה העולם, בכל אחד מהם משהו אחר. ביום הראשון -, ברא ה' את האור והחושך. ביום השני - , את המלאכים, הפילוג בין מים עליונים לתחתונים, חלק ניכר מהמים - נשארו למטה בימים ובאגמים ביום השלישי -, הרבה מהמים הלכו לימים ואגמים, והשאר - למי התהום. כמו"כ, נבראו הדשא, הצמחים והעצים עם פרותיהם. נמסר כי האדמה חטאה, ועשתה את העץ בצורה שאינו אפשרי למאכל. ביום הרביעי-, נבראו המאורות, שיקבעו את המועדים, החודשים והשנים. ביום החמישי-, נבראו כל חיות המים והדגים, ונבראו גם תנינים גדולים, שיש סוברים כי מדובר בדינזאורים. ביום השישי -, הארץ הוציאה את הבהמות השקצים והרמשים, ההולכים על הארץ. בריאת האדם לקראת פנות ערב ביום השישי א' תשרי נברא בן אנוש ראשון, במדריגה הכי נשגבת עד שמלאכים חשבוהו לאלוקים. הוא ידע לקלוע למהותו של כל יצור בעולם, ועליו נאמר "וָתְּחָסְרֶהוּ מעט מאלקים". חטאו של אדם הראשון. כעבור שעתיים האנושות כבר הספיקה לרדת מדריגה יחד עם כל הבריאה, בחטא הידוע של האכילה מעץ הדעת. הנחש היה חזק בשלו להחטיא בני אדם. ובעקבות שקרהּ של חווה לָנחש, שאסור לגעת בעץ הדעת - דחפה הנחש ונגעה בו. מייד אמר לה שתאכל, והיא חטאה והחטיאה את אדם, והקב"ה הענישו בְזֵעַת אַפּיךָ תּׁאכַל לֶחֶם ואותה בקשיי הריון. כתבינו המדרשסטים מוסרים שעונשים אלו היו טבעיים עקב ירידת המדריגה של כל העולם. דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות כמו כן נבראו כמה דברים בין השמשות. פי הארץ פי הבאר פי האתון הקשת המן המטה השמיר הכתב והמכתב התשובה ולוחות. ויש אומרים אף המזיקים (שדים) קבורתו של משה, אַיְלוֹ של אברהם, וי"א אף צבת בצבת עשויה. גולתה האש. במוצאי שבת קודש, בה חזר האדם בתשובה - גילה האדם את האש בשפשוף בין שתי אבני צור. לכן, כל מוצאי שבת מברכים 'בורא מאורי האש'. חשיבות סיפור הבריאה למהלך הדורות. "'כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" הרמב"ן (ופרשנים נוספים) מדגישים את העובדה שפסוק זה הוא יסוד האמונה בא-ל ובלעדיו אין כל תוקף למצוותיו. רק האמונה שה' ברא את העולם ומחדשו בכל רגע מאין ליש, נותנת תוקף מחייב למצוות שהבורא יתברך ציווה אותנו לעשות. העובדה שיהודים חיים ויוצרים בארץ ישראל אינה מקרית היא מכוונת ע"י בורא העולם ומנהיגו. האמונה בבורא העולם מחייבת לסמוך עליו ורק להודיע לתובעים את האמת: זה שלנו כי כך קבע ה' יתברך בתורה הקדושה. [מאמר על הרש"י הראשון בתורה {המדרש על בעלות ארץ ישראל}] ולעיתים במקום לספר דברים בנוסחים מליציים, עדיף להטיח עובדות בשפה פשוטה ולא להיתלות בגויים איטנרסנטים... [גם זה להקראה] תם ולא נשלם לעולם, החדשות נמסרו באדיבות חדר החדשות T.H.F שימו לב! עבודה על מהדורה היא כ 4 שעות. אנא התחשבו. תודה לאלה שלא שלא כתבו. מערכת החדשות. הסתדרנו בלעדכם, נקווה שתתחילו כבר עכשיו עם נח בטרם תטבעו במבול... (אגב,היער ישאר יבש. דאגתי לזה, ונח הבטיח שלא יקח ממנו עצים).

בס"ד אלול תשסה מעשה שהיה בארץ שנער "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים........"(בראשית ,יא,ד) "...אמרו אחת לאלף ותרנ'ו שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול,בואו ונעשה לו סמוכות" (רש"י בראשית ,יא,א) בארץ שנער קול הלמות פטישים בארץ שנער יש חיים חדשים ושרים הבונים-לא יהיה עוד מבול בן אנוש מול שמיים יציב את הגבול הן הדור הקודם היה כה טיפש הוא היה פרימיטיבי,הוא לא התייחס לחזאים וחוקרים ושאר מדענים שיודעים מה נושאים בחובם עננים ובגלל טפשותם של אותם מסכנים כשפרץ המבול לא היו מוכנים וטבעו הם כולם ונשאר רק אחד אשר התכונן ולכן לא נכחד. לעומתם אנחנו אנשים נבונים נבנה כאן מגדל ונרים בנינים וכאשר המגדל אל שמיים יגיע אז גם על האקלים נוכל להשפיע וככה נמנע אסון מתקרב וזו גדולתו של האדם החושב. וסובב לו הילד אברם בשנער ורואה את הכל וליבו בו נסער כי אתמול הוא ראה איך מראש הפיגום צנח השכן אל מותו כמו כלום כשמרוב צערו הוא הוא בכה וצרח אמרו לו : עזוב,זה לא נורא כל כך. העיקר הוא האבן שאותה הוא בנה היא ניצבת עכשיו במקומה איתנה והאבן הרי היא כה מקודשת בעזרתה לשמיים נוכל עוד לגשת ולכן אל תשכח,כשתשוב אל ביתך, לסגוד,להשתחוות ולהעלות לה מנחה. וחשב אז אברם-'לא יכול להיות שהאבן עצמה היא חזקה שכזאת כי על האבן עצמה כל היום רק דורכים ומי שחזק הוא שולט ממרומים' נשא אז אברם לשמיים עיניו וראה את השמש מחייכת אליו אמר הוא לשמש: 'את המלכה! ניצבת למעלה וכה חזקה- אותך אעבוד ולך כאן אסגוד כי את מאירה ומחממת מאד' סגד כל היום אל השמש אברם אך השמש ירדה לאיטה אל הים ולפתע גילה הילד אברם כי השמש איננה והירח כבר קם. התעצב אז אברם אך את עצמו הוא חיזק: הן הסהר הוא זה שאת השמש סילק ואותו מלווים ריבואות כוכבים- הסהר הוא זה ששולט בשחקים! כל הלילה סגד לירח אברם עד שנרדם ובבוקר הוא קם והנה במרומים מחייכת לו שוב השמש שבלעדיה היה כה עצוב הבין אז אברם הילדון הנבון שמשהו כאן בוודאי לא נכון אם ירח ושמש ביניהם מתחלפים זה סימן שהם רק ממלאים תפקידים וגבוה מעל,נסתר מהעין נמצא הבורא שברא יש מאין ואותו העולם כולו משרת ורק בידיו יש חיים כדי לתת... ומאותו יום והלאה הילד אברם יצא להפיץ את האמת בעולם ועשה חוגי בית וניסה להסביר לכל מי שראה וכל מי שהכיר וגדל שם הנער וכוחו גם גדל ותורתו אף כבשה סקרי דעת קהל עד אשר מלך שנער (שמו נמרוד) דאג וחשש לכסאו עד מאד. הוא הכריז שאברם הוא מורד במלכות והכין לו מבחן שהיה די פשוט: הוא השליך את אברם לכבשן אש בוערת וכל הקהל נמתח כמו בסרט "האם אלוקים שאותו אין לראות יעזור לאברם בתוך אש שכזאת ?" ואברם בכבשן התפלל לאלוקיו ואלוקים לו ענה והושיעו מצריו. ואל מול המוני הקהל ההמום הלהבות לא הזיקו לאברם במאום, בשמחה ובנחת כהולך בתוך גן הוא פסע על רגליו אל מחוץ לכבשן. אמר אז נמרוד: 'זהו פלא נדיר, אך ודאי גם אותו הן אפשר להסביר' ומינה ועדת פרופסורים מומחים לבדיקת המקרה והפקת לקחים, כגון:איך נוכל בעתיד להכנס אל תוך אש (אשר מפניה כל יצור כה חושש) ובעוד עולם המחקר מתפתח מתקדם המגדל ועולה וצומח וצופים בו כולם בגאווה לא קטנה כי על פי התוכנית הוא יושלם תוך שנה! ואז,אז יבואו ימים אחרים! תקופה נהדרת,ימים נפלאים! האנושות תשתלט ותדע לנצל את האש, השמיים,האור והצל, כל כוחות היקום כמו סוסים אבירים יירתמו למרכבת אותם גיבורים שידעו לפצח את סוד הבריאה ושולטים בה היטב כמו בעבד נרצע... קול תרועת ההמון עלתה ועלתה ואת שערי השמים פתחה אז הציץ עליהם ריבון העולם ואמר רק: "..נרדה ונבלה שם שפתם.. " וכל המגדל הענק ,הכביר כמו קלפים התמוטט, קיר אחר קיר. ומול ארץ בבל שכולה התהפכה שמע אברהם קול קורא: "לך לך!!"

ישבתי עם עצמי, וחשבתי לי על החג. מהו בעצם החג? איך מרגישים אותו? --------------- הרהורים לקראת חג הפסח אני לא כ"כ מבינה את כל הקטע הזה של "עבד ה'- הוא לבדו חופשי"- הרי אני משועבדת כל החיים ל-ה'! נכון שזו הדרך הטובה ללכת בה, אבל עדיין, אני משועבדת ל-ה', ואני אמה שלו.כך כתוב בתהילים: "אני עבדך בן אמתך"- נאמר מפי דוד המלך! המלך, החשיב עצמו כעבד, וביטל רצונו בפני בורא עולם! ובכלל, איך אני יכולה להרגיש בפסח כאילו יצאתי ממצרים, הרי גופי לא היה שם בפעל, ואני לא זוכרת את זה. אז אולי בשביל זה יש לנו נשמה. אולי הנשמה שלי 'זוכרת' את זה,אבל היא תגרום לי להרגיש את זה שוב? נראה לי שזו התשובה. יכול להיות שאני צריכה לאפשר לנשמה שלי להראות לי את הכיוון, ולהיכנס, כאילו, לראש של יוצאי מצרים. לחוש את התחושות. אני חושבת שאני מסוגלת לעשות את זה. אבל אני צריכה זמן לשבת עם עצמי, לחשוב מה העָם עבר שם, להקשיב לקולות הנשמה שלי. אוי יוי יוי... לפעמים אנחנו מתעלמים מקולות הנשמה והמצפון, ועושים מה בראש שלנו. צריך לדעת, ואפילו ללמוד, כן זו אומנות כמעט, להקשיב לקולות הנשמה, לקולות של עצמנו. לא לטבוע בים הדעות שמסביבנו, לא להיסחף עם הזרם. רק דגים חיים שוחים נגד הזרם. לפעמים צריך להיות כמו משה רבנו, אומנם בהנחיית ה', אבל הוא קם נגד הזרם! נגד הזרימה של החיים במצרים, קם ועשה מעשה! ומרים, אחות משה. "בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים"- יש לי צמרמורת. איזו זכות זו להיות אישה! "ובזכותן עתידין להיגאל"- בע"ה בקרוב ממש. מרים ויתרה על 'להיות בבית', והלכה להשקיף על אח שלה ביאור, כדי שלא יקרה לו ח"ו כלום. היא זו שאמרה לאבא שלה לחזור לאִמה, כדע שיולדו תינוקות לעמ"י. היא זו ששיפרה את התינקות שנולדו, לאחר היולדם. וכל המסירות נפש הזו של נשים- ללדת ילדים, לגדלם בתוך מצרים! וגם היום- ללדת ילדים, לגדלם ולחנכם, להחזיק בית, לעבוד. הכל ביחד! מסירות נפש! ובתוך כל זה עוד להכניס את עבודת ה'- להיות עבדי ה'. כן! זוהי החירות האמיתי. לתת את עצמנו, את כל כולנו ל-ה'. לקיים מצוותיו. גם את הקשות. להקפיד על קלה כבחמורה. כי רק ע"פ החוקים שרבש"ע נתן לנו, יתאפשרו החיים בעולם הזה. ה' ברא אותנו, וביודעו את חסרונותינו ויתרונותינו, נתן לנו חוקים ומצוות לחיות על-פיהן. וכשאדם חי ע"פ מצוות אלו, ומקיים אותן בכל נפשו, ומוסר עליהן את הנפש- הוא לא ירגיש שהן מעיקות עליו בכלל. להיפך! הן גורמות לו התרוממות הרוח! הלוואי ונזכה להמשיך את השושלת שאימהות האומה התוו לנו!

את השם 'אסתר' ניתן לקרוא, אם משנים במקצת את הניקוד, גם כ'אֶסָתֵר', כלומר, "הסתר אסתיר". ככלל, כל מגילת אסתר, כידוע, היא במצב של הסתר פנים, וזו גם הסיבה שאין בה ולו פעם אחת את שם ה'. ואולם, חייבים לשים לב שהעובדה שהקב"ה מסתתר מאתנו, אינה אומרת, חלילה, שהוא לא נמצא ולו במילימטר אחד, בשניית התרחשות אחת של העולם. הרב אליהו דסלר ב'מכתב מאליהו' על פורים, אומר שיש שני סוגי נסים: נסים שמעל הטבע, כגון קריעת ים סוף, ונסים שבתוך הטבע. גם הנסים שבתוך הטבע מתחלקים לשניים: נסים גלויים שבתוך הטבע, כגון המגילה, ונסים נסתרים שבתוך הטבע. משימתנו, כיהודים מאמינים, היא למצוא את הקב"ה בדברים הכי קטנים, בנסים הנסתרים שבטבע. אמנם, חייבים לזכור, שלא על הנסים מבוססת אמונתנו. הנסים הם 'תוספת', הם חיזוק לאמונה, אבל אמונה שמבוססת על נסים- בטלים נסים בטלה אמונה, ומפורסם הסיפור על אלישע בן אבויה, עיי' שם. שנזכה, אכן, לראות את הקב"ה בכל דבר ודבר. ממני, הגמד/ה.

בְּחַסְדֵי אַבָּא'לֶה שֶׁלִּי!! עַל מָה בְּעֶצֶם הָאֵבֶל בְּ-9 בְּאָב? גַּם עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אֲבָל לֹא רַק! זֶה הָרוּחַ שֶׁאָנוּ מְבַכִּים. כִּי 40 שָׁנָה לִפְנֵי חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעָמַד הַבִּנְיָן עַצְמוֹ-אֲבָל הָרוּח לֹא נִשְׁאֲרָה. הָיָה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה-אֲבָל לֹא יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה. וְרוֹאִים אֶת זֶה ע"פ כַּמָּה דְּבָרִים: עֲשָׂרָה הַנִּסִּים הַקְּבוּעִים שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ- הִפְסִיקוּ. הָיוּ בּוֹחֲרִים כֹּהֵן גָּדוֹל ע"פ לְמִי יֵשׁ הֲכִי הַרְבֵּה כֶּסֶף. וְאָז שָׁנָה אַחַר שָׁנָה הָיָה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְחוּט הַשָּׁנִי לֹא הָיָה מַלְבִּין, אֶלָּא נִשְׁאָר אָדֹם [מַה שֶּׁמְּסַמֵּל שֶׁה' לֹא סָלַח לְעמ"י..] וְיֵשׁ סִפּוּר מֵאוֹתָהּ תק' שֶׁמַּמְחִישׁ זֹאת לְהַרְאוֹת בְּאֵיזֶה מַצָּב עָגוּם הָיִינוּ אָז. אֵיךְ הָיוּ בּוֹחֲרִים מִי מִבֵּין הַכֹּהֲנִים יְנַקֶּה אֶת הַדֶּשֶׁן? בְּשָׁלָב מְאֻחָר יוֹתֵר הֶחֱלִיטוּ לַעֲשׂוֹת הַגְרָלָה. אֲבָל לִפְנֵי זֶה מַה שֶּׁהָיוּ עוֹשִׂים זֶה "מִי שֶׁתּוֹפֵס תּוֹפֵס". כְּלוֹמַר עוֹשִׂים "שָׁלֹשׁ אַרְבַּע וְ.." וְרָצִים לִתְפֹּס אֶת הַתַּפְקִיד. וּפַעַם אַחַת כְּשֶׁעָשׂוּ זֹאת, דָּחַף אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ- וְהוּא שָׁבַר אֶת הָרֶגֶל, וְכֻלָּם שָׁתְקוּ. פַּעַם שְׁנִיָּה נִסָּה חָבֵר לְהַקְדִּים אֶת חֲבֵרוֹ- אָז בָּא חֲבֵרוֹ, וְדָקַר אוֹתוֹ בּסַכִּין-וְהוּא מֵת!! [תִּזְכְּרוּ שֶׁכָּל זֶה מִתְרַחֵשׁ ע"י כֹּהֲנִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ!!!..] בָּא אַבָּא שֶׁל הַמֵּת, וּבְעוֹד בְּנוֹ מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ [גּוֹסֵס], בִּמְקוֹם לִהְיוֹת בְּהֶלֶם עַל הַשַּׁעֲרוּרִיָּה שֶׁקָּרְתָה, בָּא וְאָמַר "בֹּא נְמַהֵר לְהוֹצִיא אֶת הַסַּכִּין מִבְּנִי לִפְנֵי שֶׁהוּא מֵת, ע"מ שֶׁהַסַּכִּין לֹא תִּהְיֶה טְמֵאָה.. כִּי הִיא תִּהְיֶה טְמֵאָה זֶה יִהְיֶה סִבּוּכִים לְטַהֵר אֶת הַסַּכִּין. כָּזֹאת שַׁעֲרוּרִיָה!!! וְזֶה מַה שֶּׁהָאַבָּא אוֹמֵר. מַה שֶּׁמַרְאֶה שֶׁהָיָה אִכְפַּת לָהֶם מֵהַהֲלָכָה [הָיוּ מַמָּשׁ בְּקִיאִים בְּעִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה] לְעֻמַּת רוּח הַהֲלָכָה. וְכַאֲשֶׁר נֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְבַסּוֹף, בָּא רוֹמָאִי אֶל רַבָּן יוֹחָנָן וְאָמַר לוֹ בְּשִׂמְחָה "תִּסְתַּכֵּל מֶה עָשִׂינוּ!.." עָנָה לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן "בִּנְיָן שָׂרוּף שְׂרַפְתֶּם.."

בס"ד, אסתר הודיה כהן/הולכת לישון /הזכויות שמורות. שירה לילה גשום, וקר הולכת לישון ,נגמר לישון, רק לישון,רוצה עיני לא מוצאות, מנוחה הקור אומר ,לוחש לכי לישון, יערב לוחץ אז מה אומר ,חברים לישון מרענן ,את החיים גשם זלעפות ,שינה ערבה לישון ,יכבה החשמל אומר, שמע ישראל לבוקר של תודה ,לאל לבוקר, יותר נעים נודה לה" , גשמים מבורכים חלומות פז ,למתכרבלים חולמים ,איך לגוש קטיף חוזרים,ואת החושך מגרשים

הנה החדשות >> תזכורת: קודם יוסף פותר החלומות המשנה למלך, יוסף, פתר בהצלחה את חלומות שר המשקים והאופים. הוא מבקש משר המשקים לזכור אותו, והוא שוכח... >> פרעה חולם חלום. מסוכנות הידיעות 'מלכות שבתפארת גשמית' נמסר, כי המלך פרעה חלם חלום ובו הוא רואה שבע פרות שמנות ושבע פרות רזות. 7 הפרות הרזות אכולת את 7 הפרות השמנות. פרעה מתעורר, וחולם חלום אחר. 7 שיבולים עבות עולות מן היאור, ו7 שיבולים רזות. הרזות אוכלות את השמנות ולא משמינות. בבוקר, פרעה מזמן את כל חרטומי מצרים לפרש, כולל את ילד הפלא מפרש החלומות חושי- זבל, בסוף המהדורה ישודר ראיון איתו. >> יוסף מפרש את חלום פרעה. לאחר אי הצלחת הפתרון בעיני פרעה, שר המשקים, מתוודה למלך ומספר את סיפורו על יוסף: "את חטאי אני מזכיר היום, פרעה קצף על עבדיו ויתן אותי במשמר בית שר הטבחים, אותי ואת שר האופים. ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא, איש כפתרון חלומו חלמנו. ושם איתנו נער עברי, עבד לשר הטבחים ונספר לו, ויפתור לנו את החלמותינו איש כחלומו פתר. ויהי כאשר פתר לנו, כן היה" אלו היו דבריו. יוסף פותר את חלום פרעה, באומרו שהפרות השמנות והשיבולים השמנות, הן שנות שובע, והרזות - אלו שנות רעב. האכילה היא, שהשנים בהן תהיה בצורת, יהיו חזקות מהשנים בהם יהיה שובע. 'ועדת יוסף' הוקמה לצורך פתרון בעיית הרעב, ומציעה לציבור לאגור אוכל. כמו כן מונה יוסף למשנה למלך, עקב חכמת האלוקים שבו. >> בני יוסף. ליוסף נולדים שני בנים, מנשה ואפרים. מנשה - כי 'נשני אלוקים את כל עמלי וכל בית אבי', ואילו אפרים - כי הפרני אלוקים בארץ עניי. הבנים נולדו ליוסף ואשתו אסנת בת פוטי פרע כהן און. >> נס באוכל יוסף, יוסף מתעשר ממכירת אוכל. לאחר שנגמרו שנות השובע, במצרים נגמר הלחם - או שהיה מתולע. אבל, אוכל יוסף החזיק מעמד, ועל כן במצרים היה לחם, ואילו בשאר הארצות היה רעב. מכל העולם מגיעים אנשים לקנות מיוסף אוכל, והוא מתעשר. >> יעקב אבינו שולח את בניו לקנות אוכל מיוסף במצרים יעקב אבינו, עקב הרעב, שולח את עשרת בניו להביא אוכל ממצרים. שם, הם משתחווים ליוסף, ומבקשים ממנו אוכל. הוא אמר להם שהם באו מכנען לבקש אוכל, בעוד במצרים חסר. בעוד יוסף הכיר את אחיו - הם לא זיהו אותו. כיוון שנכנסו משערים שונים במצרים, חשד בהם כמרגלים, ושאל אותם כמה הם במשפחה. הוא אמר להם שאם יביאו את אחיהם הקטן, בנימין, יאמין להם כי הם לא מרגלים. הוא מציע להם שיקחו אוכל, אבל שאחד ישאר בכלא אצלו כערבון. הם אמרו זה לזה, כך נמסר מסוכנות הידיעות 'מלכות שבתפארת' כי הם אשמים במכירת אחיהם. הוא אוסר את שמעון, ומחזיר להם את כספם יחד עם אוכל בעבורם. כשהם פותחים לתת לחומרים, הם נדהמים ואומרים כי זה צרה מאת ה', על שמכרו את אחיהם. האחים מספרים לאביהם, והוא עומד בסירבו לקחת את בנימין. יהודה נשבע על בנימין, ויעקב מרשה להם לקחתו למצרים, להביא אוכל. >> יוסף בוכה בחדרו. בעקבות הבאת בנימין - אחיו הקטן של יוסף, יוסף בוכה והולך לחדרו. לאחר מכן, יוסף מורה להחזיר להם את הכסף ולמלא את תיקהם תבואה. בתיק בנימין, הוא הורה לשים גביע. לאחר מכן, הורה לכוחות הבטחון של מצרים לבדוק בתיקהם, ולאמר להם מדוע החזירו רעה תחת טובה, וגנבו את גביעו. יוסף מציע לאסור את בנימין, בתמורה לשחוררם. המשך בשבוע הבא :-)

אסתר הודיה כהן /אבי אייך הלכת / לחן: דויד מאיר / שיר עוד קולך ,מטרים צלילי שבת ענוגים המוסר והכללים הטבעת בנו, ערכים אייך נסעד בלעדייך, בחיים פזמון /אבי! אבי! אבי! אבי! איך הלכת לבבי ! ! ! אתה נמצא, שם במרומים בין כל ,המלאכים הלכת,ופרחו הנשמות ילדייך כמהים,אותך, לראות געגועים,לתפילותייך הנשמעות ! ! ! פזמון /אבי ! אבי! אבי! אבי ! אייך הלכת לבבי ! ! !

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כ"ה, יז). הפסוקים שנקראים במפטיר פרשת זכור מצווים על מחיית עמלק. אותו עמלק אשר מלחמה בו לה' מדור דור אינו עוד מושג גזעי ואינו סימון אתני, שהרי מאז בא סנחריב ובלבל את האומות, נותר רק הזכרון - "זכור את אשר עשה לך עמלק". פעמיים מופיע סיפור מלחמת ישראל בעמלק בתורה - בספר שמות ובספר דברים. הפסוקים שבספר דברים שהפכו למפטיר בשבת זכור מציירים את ישראל כעם חסר ישע: "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע". זהו זכרון של עם הנרדף על לא עוול בכפו. אך העיון בפסוקים המתארים בפרשת בשלח את מלחמת ישראל בעמלק, מציירים תמונה שונה. העם לא מתואר כעם עייף, כיגע - "ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם" מתואר בפסוקים עם שעומד על נפשו ובשילוב מופלא של מלחמה פיזית, ומלחמה רוחנית - משה וידיו המונפות - מושגת ההכרעה "ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב". לדורות נקבע הזכרון הראשון - של העם היהודי כעם נרדף ויגע, מימות המדבר דרך מזימת המן ועד נוראות השואה - דור דור ועמלקו. אך כפי שהמלחמה הפכה ממלחמת שמד מעשית לזכרון - למלחמה רוחנית. אנו יכולים להתייחס למלחמתנו הנצחית בעמלק לא רק כאל מלחמת עם חסרי-ישע, אלא גם כפי שמתואר בספר שמות - מלחמה של עם על ערכיו, על אמונתו כמלחמה ברוע, כמלחמה אקטיבית, כהסתערות ולא כמלחמת מאסף. ידיו של משה מונפות - והקרב נמשך עד עצם היום הזה

מה היה קורה אילו אברם לא היה עוזב את חרן? אולי הוא היה נשאר רק אברם. אולי היינו בנים למישהו אחר. אולי ה' היה מחליט שטוב שאברהם נמצא איפה שהוא נמצא. אני חושב שרק מי שעומד בניסיונות הוא זה שעליו אנחנו שומעים בסוף, מי יודע כמה אברמים היו שלא נענו לאתגר ולא שמענו עליהם שום דבר. ושאלה לסיום: מה היה קורה אילו אברהם היה מחליט לא לעקוד את יצחק בעקידת יצחק?

הגיע הזמן לשמן את התאים השחורים במוח שלי ולחשוב על משהו. אוקי. 7 חדשה בפרשה-פרשת נח8 עִם חָיים וּמשה צהרים טובים ברוכים הבאים לתוכניתנו, חדשה בפרשה. -]חיים.., עכשיו ערב....[ אהה סליחה, ערב טוב וברוכים הבאים לתוכניתנו, חדשה בפרשה. אני משה, אמ סליחה, חיים, ואני היה איתכם בערב תורני זה. וכל זה אם תעזבו באמצע, סליחה, אם לא תעזבו באמצע כמובן. המפיק שלנו הוא, אממ, רק רגע,]עשר שניות שקט[ אה כן-משה, והטכנאי שלנו הוא אמממ, אין טכנאי. אהה יש טכנאי אבל הוא לא פה היום. -]חיים.., תפסיק לעשות טעויות טיפשיות, בסוף לא תקבל את הג'וב....[ אז נמשיך בתוכניתנו בלי הפרעות מיותרות של המפיק. -]חיים.., תזהר ממני....[ נתחיל במבזק קצר, ונמשיך בחדשות בהרחבה. 7 השמים נפלו על המים והתרטבו היום הגיע אדם משוגע בשם נח לארמון המלך "בוזגולו העשירי" וטען שהעולם הולך להחרב ע"י גשם בוזגולו שהיה שיכור התפוצץ מצחוק, בוזגולו נשלח לבית החולים "אל-אבן" ליד נהר חידקל והרופאים נלחמו על חיו, לאחר מכן בוזגולו עבר לניתוח מסובך שתפר לו את הקרעים בבטן. ונח נשלח מהארמון והתחיל לבנות סירה. מערכת התוכנית מקווה שבחודש הקרוב לא ירד גשם, חיים יוצא לחופשה בעוד שבוע והוא לא רוצה שהיא תהרס. -]מה? לאיזה חופשה אתה יוצא, תחלום על זה, אתה יודע איזה עבודה יש? החופשה שלך מבוטלת[ מערכת התוכנית חוזרת בה ומתנצלת מעומק הלב, כי חיים כבר לא יוצא לחופשה ]שמח?[. 7 היין המשכר נח איש האדמה נוטע כרם. לאחר כמה שנים הכרם מתחיל לנבול, -]לא מדויק, לפרוח[ כן, סליחה, לפרוח ונח קוצר לעצמו כמות מכובדת של ענבים הוא לא יודע שענבים זה משכר, ואת זה לדאבונו הוא מגלה רק אחרי שהוא שותה. אז בקיצור נח משתכר באוהל ואז מגיע חם ורואה אותו. פרוט מדויק יגיע בשבוע הבא. פרסומות: לללללל ללללל ללללל ללללל ללללל תקנו ציפס כי זה טעים ללללל לללל לללל ללללל לללל ללל -]מאיפה הגיעה הפרסומת הזאת???? תבטלו אותה!!!!!!![ 7 מגדל בלבול (או, בבל)כולנו תמיד רצינו לדעת מדוע אנחנו לא מדברים את אותה שפה ]באמת? אני לא רציתי לדעת. חיים תפסיק להמציא דברים לא כתובים, אני העורך ואני מחליט, (לקשיי הבנה: אתה לא מחליט)[. את זה נדע בסיפור המרתק מגדל בבל שיסופר לנו ע"י ראש הממשלה ]?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?![ אופס, ע"י לא ע"י ראש הממשלה. וכעת ניגש לחדשות במלואן. 1 השמים נפלו על המים והתרטבו-הכתבה המלאה לאחר המקרה שסופר בהקדמה מר נח בנה תיבה. בתיבה אמורים היו להיכנס כל החיות זכר-ונקבה+נח ומשפחתו. התיבה היתה בנויה משלוש קומות כל קומה אורכה היה 300 אמה ורוחבה 50 אמה. בקומה הראשונה נכנסו נח ומשפחתו, בקומה השניה נכנסו החיות, ובקומה השלישית [התחתונה] נכנס כל הציוד והאספקה. ואכן לאחר שנח גמר לבנות את התיבה ולהכניס את החיות ואת משפחתו התחיל לרדת גשם נוראי שנמשך 40 יום ו40 לילה, לאחר שהפסיק לרדת הגשם התיבה נחה בשלוה על הרי הררת. ומשפחתו של נח והחיות נכנסו לעולם חדש ויפה. בלי אנשים בכלל (כולם טבעו) -]כל הכבוד, מושלם, סוף סוף העברת את זה כמו בן אדם.[ 1 מגדל בלבול-הכתבה המלאה לצורך ההסבר הזמנו לאולפן את מר דרדסי הפסיכולוג של אתר ללא תולעים. -שלום מר דרדסי איך אתה מסביר את התופעה שבני האדם החליטו לבנות מגדל גבוהה ולהגיע עד השמים -ההסבר הוא פשוט מאוד, בני האדם ידעו שיקים הקדוש ברוך הוא והם רצו לשלוט בעולם. והמחשבה הפשוטה ביותר שעלתה להם לראש זה לבנות מגדל ולהביס את מלך העולם. -תודה לך מר דרדסי עזרת לנו מאוד. וכאן אנחנו מסימים את השידור ואת התוכנית המרתקת. נמשיך בפעם הבאה. עם פרשת לךלך. שבוע טוב, מחדר המגיש. -]חיים, אתה לא מפוטר בסוף, אתה מקבל עד הזדמנות[.

בס"ד נכתב בעקבות דברים שארעו לי הסוס החצוי מלך גדול רצה להראות את עושרו, גבורתו ועוצמתו לכל עמו והעמים מסביב. ולשם כך הוא הוציא כרוז במדינה שלכל מי שיש רעיון כיצד ניתן יהיה לפאר את המלך הוא מוזמן לארמון לשטוח את תכניתו בפני המלך. באו לארמון הרבה אומנים שונים: ציירים, נגרים ופסלים והציגו תכניות מתכניות שונות בפני המלך. אולם אף תכנית לא ישרה בעיניו. יום אחד הופיעה בשער הארמון עגלה גדולה ביותר וממנה קפצו שישה אנשים שרצו לפרוק את תכולת העגלה, תכולה שהיתה מכוסה בבד שחור למען לא יתגלה תוכנה לעיני זרים. שומרי הארמון מייד דרכו את נשקם ושאלו מה פשר החבילה, נאמר להם שזוהי יצירה אומנותית שבאה לפאר את שמו של המלך. מייד נפתחו השערים וששת הסבלים נשאו בעדינות את היצירה העלומה אל תוך הארמון. מאחוריהם השתרך אדם זקן, שכאשר נשאל מיהו ענה שהוא האומן בכבודו ובעצמו. החבילה הונחה לרגלי המלך, והאומן נתכבד להסיר את הלוט מעל מעשה ידיו, ולעיני הנוכחים נתגלה סוס אצילי עשוי מעץ. הסוס היה מושלם ביופיו, בדיוק הרב ובמראהו. היה נראה כאילו בחדר עומד סוס אמיתי שעוד רגע יפתח בדהרה ובצהלה יברח מהארמון. הנגר האומן הסביר שבעיניו סוס מבטא אצילות, אבירות וחוזק וזה מה שהוא חושב על המלך הרם בצילו הוא חוסה. המלך התפעל מאוד מיופיו של הסוס, כל פרט ופרט נלקח בחשבון, הסוס לא היה בקנה מידה הוא היה בגודלו הטבעי של סוס. זה היה פסל מושלם. המלך חשב היכן להניח יצירה מופלאה זו, ואז פנה אליו אחד ממשרתיו ובקש לומר את עמדתו. הוא טען שמאחר והפסל אמור לפאר את המלך בעיני העם יניחו את הסוס בכיכר המרכזית וכולם יתפעלו מיופי הסוס וממילא יתגדל שמו של המלך. המלך שמע לעצתו, וששת הסבלים נשאו את סוס העץ לכיכר העיר. והנה פלא, אף אחד מבני העיר לא נעצר ליד הפסל, אף אחד לא התבונן בו, והוא לא משך כל תשומת לב. המלך התעניין בכל יום לשמוע מה שלום ה"סוס שלו" ותמיד אותה תשובה: "הסוס לא מעניין את אף אחד מלבד את המלך". המלך תמה גם כעס, והחליט לרדת אל הכיכר במסווה של אזרח פשוט. חשב ועשה. הוא הלך ליד הכיכר, ושם התיישב על ספסל ליד איש זקן, והתחיל להתפעל מהסוס. "ראה כמה יפה הסוס, ראה כמה רענן הוא, ראה את גובהו ואת צבעיו". האיש הזקן התחיל לצחוק ולצחוק. שאלו המלך: "מדוע אתה כל כך צוחק? ענה לו הזקן: "וכי לא ראית מימך סוס? זהו סוס ככל הסוסים! מה ההתלהבות הגדולה?". בשומעו את תשובת הזקן גילה המלך את סודו, וספר לאיש שזהו סוס מעץ שבעצם נועד לפאר את שמו. שמע הזקן והתפעל מהיצירה המופלאה שנעשתה בצורה כל כך מושלמת. ואז הציע למלך רעיון כיצד כולם יראו שהסוס המושלם עשוי מעץ ואז יתפעלו מהפסל הגדול. הוא אמר למלך שאין ברירה, וכדי להראות את יופיו של הסוס צריך ... לחתוך אותו לשני חלקים, ולהעמיד חלק מול חלק במרחק של חצי סנטימטר זה מזה, ואז אנשים יראו סוס "אמיתי" חצוי לחצי שבאופן מופלא לא ניגר ממנו דם ולא נשפכים ממנו בני מעיו, ואז הם יתפעלו מהיצירה וישבחו את המלך. שמע המלך לעצת האיש הזקן וכך עשה. ואז מאותו רגע שהונח הסוס החצוי בכיכר פתאום זרמו אליו אנשים רבים מכל קצוות העיר והמדינה לראות את הפלא של סוס חצוי לא פצוע ועל ידי זה נתגדל שמו של המלך מאוד. עד כאן המשל. והרי הנמשל: האדם יורד לעולם על מנת לפאר את שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה ולקדש את שמו בעולם על מנת שכולם יתפעלו ויאמינו שיש בורא לעולם. המטרה היא: "יכירו וידעו כל יושבי תבל... ויקבלו כולם את עול מלכותך". לשם ביצוע המטרה בשלמות על היהודי לעמול במשך מאה ועשרים שנותיו בזה העולם. אולם לא תמיד רואים ביופיו של הסוס כי רגילים לראות עוד הרבה סוסים בעולם, הקב"ה מנהיג את העולם על ידי הטבע ואנשים חושבים שיורד גשם כי עכשיו חורף, והשמש זורחת כי יום, ויש כסף, מזון ובגדים כי למה לא? ואנחנו בריאים היום כי היינו בריאים מאז שנולדנו... ואז המטרה האמיתית לשמה ירדנו לעולם עלולה להתפספס. והרי המלך רוצה שיכירו בו, ולא סתם ירדנו לעולם, לא לחינם הועמד הסוס בכיכר, לא לחינם נשמתינו ירדה לעולם הזה יש לה תפקיד. ואז כאשר מחטיאים את המטרה אין ברירה אלא לחתוך את הסוס, ואין ברירה ופתאום כואב לנו, ולפתע הכסף נגמר, והיום לא הולך... ויש ניסיונות. אולם הניסיונות מעמידים את האדם על נס, ודווקא החתכים והכאבים הם אלו שמרוממים את שם ה' כאשר רואים אדם שגורלו חתוך והוא ממשיך להודות וממשיך להיות דבק למרות היותו חתוך אז שם ה' מתגדל בעולם. כי לפעמים אין ברירה אלא לחצות את הסוס לשניים. ונסתרות דרכי ההשגחה ונשגבות מבינתינו. עלינו רק לדעת שאנחנו סוס יפה שעומד בכיכר העיר וגם כאשר הוא שלם וגם כאשר הוא חצוי עליו לפאר, לגדל, לרומם, לקדש ולפרסם את שם המלך.

ב"ה שלם רב למאזינים, הנה החדשות, ותחילה עיקרן. : קרח ועדתו - עוררו מהומה במחנה. 250 איש נשרפו, ועוד עשרות נבלעו באדמה. מיחזור אינו פטנט רשום : המחתות של אנשי קורח ישמשו לציפוי המזבח. מגפה השתוללה במחנה: מעל 10,000 איש נהרגו, אהרון הציל את המצב ע"י הקרבת הקטורת. פרשת המוטות המופלאים : מטה אהרון הפריח ציץ ושקד. רפורמה בהסדרי השמירה על אוהל מועד פינת מצוות הפרשה: בכור פטר רחם - פדיון הבן מעשר לוי - תרומת מעשר. בסוף החדשות בעז"ה - הפתעה. ולחדשות במלואן : קרח ועדתו עוררו מהומה במחנה, 250 איש נשרפו, ועוד עשרות נבלעו באדמה. קורח טען כי 'כל העדה כולם קדושים'. ו'למה תתנשאו על קהל ה''. משה ואהרון בתגובה, נפלו על פניהם. משה קרא אל קורח, ושְאַלוֹ הרי עדתו קיבלו לווי'ה, תלונתו על הקב"ה לא שייכת כיוון שחלקו אמור להספיק לו. דתן ואבירם ממפלגת 'קדימה לכהוּנה' אמרו, 'מדוע העלת אותנו ממצרים, ארץ מחמדים לנו - למות במדבר, ומי בכלל שמך שר ושופט עלינו' משה התרגז, ופנה אל הקב"ה שלא יפנה למנחתם, כי לא עשה רע לאף אחד מהם. משה אז הציע דין צדק - קרח דתן ואבירם ו250 האנשים שאיתו יקחו מחתה ועליה קטורת, ואם הם ימותו בבריאה חדשה - סימן שהוא צודק וכל דבריו בשליחות ה'. ה' מצווה על משה ואהרון, להתרחק מעדת קורח. משה ואהרון נופלים על פניהם, ואומרים בתמיהה "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף ?". מייד לאחר הצהרת משה, קרח, דתן ואבירם כולל האנשים אשר איתו - נבלעו באדמה. אש אכלה את מאתיים וחמישים אנשי עדת קורח. מִחזור זה לא המצאה שלנו: המחתות ישמשו לציפוי המזבח. אלעזר בן אהרון הכהן, צווה ע"י משה בשם ה', לקחת את את המחתות ולרקעם על המזבח, זאת, לזכרון כי לא יקריב איש זר לפני ה'. נמסר, כי לאחר מכן העם התגודדו בקבוצות סביב משה והתלוננו : 'אין לנו גברים מיותרים כדי שתהרוג אותם'. מגפה השתוללה במחנה : מעל 10,000 איש קיפחו את חייהם, אהרון הציל את המצב ע"י הקרבת קטורת. מייד לאחר מכן, פרצה מגפה נוראה במחנה. על פי הדיווחים בשטח, לפחות 14,000 איש נהרגו. נשיא שבט לוי אהרון הכהן, לקח מחתה בשילחות משה ורץ לתוך הקהל. הוא פשוט נעמד בין החיים ובין המתים.בשלב זה באורך פלא, נפסקה המגפה. יצוין כי עפ"י טענת השושאיסטים* המידע על הדרך לעצירת המגפה, הגיע ע"י השטן בכבודו ובעצמו בעת שהותו של משה במרומים - לפני מתן תורה. פרשת המטות המופלאים : מטה אהרון פרח. בעקבות ההתרחשויות האחרונות, ה' ציווה את משה לערוך בפני העם ניסיון פומבי כדי לדכא תקריות דומות בעתיד. עפ"י הניסיון כל ראשי המטות הביאו את מטותם אל משה, והוא אכסנם באוהל מועד לפני ארון העדות. הנס התרחש. מטהו של אהרון אשר היה עץ יבש, הצמיח עלים ושקדים. משה, המחיש את הנס כאשר ערך את כל המטות. אז לקחו ראשי השבטים, לקחו איש מטהו לעיני כל העם. רפורמה בהסדרי השמירה על אוהל מועד עפ"י התוכנית החדשה, המשמר יתפרס בכניסה הראשית לאוהל מועד, וימנע מטיפוסים ואורחים בלתי קרואים להכנס למשכן. וכעת נעבור לגאולוגיה מקראית: מומחים גיאולגים חוששים כי בעקבות פעירת פי האדמה עלולים להתרחש תוצאות טבע נדירות. יוסף בן ברוך, גיאולוג 'ללא תולעים' מתארח איתנו באולפן, בעקבות 'תופעת הטבע' : "ייתכן כי בעקבות אסון הטבע שהתרחש בדמות פעירת פי האדמה, יתכנו שינויים קיצוניים בטמפרטורות מזג האויר כיוון שהאוויר נחשף לחום גבוה ברבדים העמוקים של כדור הארץ ועולה ומתחבר עם האוויר הקר, והדבר גורם לטמפ' קיצוניות" ש. האם יש תנודות קרקע במקום הפעירה? ת. : יש תנודות קרקע קלות, וקולות שאומרים 'משה אמת ותורתו אמת'. ש. : האם יש השפעה על ההרכב הביו-כימי של האוויר ? ת.: לא נראה לי שיש דברים מורגשים, אבל תנודות קלות - בהחלט, אולי'. ש.: האם יתכנו גירווים קלים בדרכי הנשימה ובעיניים? ת.: לא נראה לי שיהיו שינויים מרחיקי לכת. ש.: השנויים בטמפ' יגיעו גם אלינו ? ת.: כפי שהקדמתי, יתכנו שינויים קיצוניים בטמפ' מזג האוויר, מהסיבות שהזכרתי קודם. תודה רבה לך, יוסף בן ברוך גיאולוג 'ללא תולעים' לסיום, התנצלות בפני כל מי שלומד במגמה ביולגית... ולתחזית מזג האוויר : האוויר יהיה צחיח ויבש. בשבוע הקרוב שינויים בטמפ' במידות מרחיקות לכת. במדבר פארן ישתוללו סופות חול במהירות 350 קמ"ש במדבר צין - יבש במיוחד, כ 10 מעלות בלילה, ו 38 מעלות ביום במדבר סיני - לא ניתן היה לחזות את מזג האוויר, עקב סופות החול העזות. וזה סוף החדשות לפרשת קורח תשס"ו מבית אתר 'ללא ליצנים' תיקון : ללא תולעים. כתיבה עריכה וקריינות : יצחק למפרט. דקדוק לשוני : יעקב רובין. __________________________________________________________________________________ * המושג מבטא אנשים נסתרים שעבודתם נסתרת כמו מדרשים שלא מובאים בתנ"ך וגם לא נרמזים בפשט אלא רובדים נסתרים של התורה שבע"פ