היה היה בארץ ישראל יהודי דתי אחד, ושמו יחיאל. היו לו אישה אחת, שלושה בנים ושתי בנות, והוא התגורר עם משפחתו בעיר רמת-גן (אבל הוא לא היה קשור לישיבה). היה יחיאל משכים מדי בוקר לתפילה במניין, ומשם ממשיך לעמל יומו (בחברת הייטק ידועה). כל ימיו היה יחיאל משתדל לקיים את כל המצוות, ובמיוחד הייתה חביבה עליו מצוות השבת, שאותה עינג ככל שידו השיגה בברבורים, שלו ודגים. ושכיית חמדה אחת היתה לו ליחיאל- טויוטה קורולה לבנה מיד שניה עם קילומטרז' נמוך שקנה במחיר מציאה, שאותה היה מטפח ממש כמו הייתה היא ילדתו. מדי ערב, לאחר תפילת ערבית, ואחרי שהשכיב את ילדיו לישון וסעד עם אשתו את ארוחת הערב, היה יחיאל יורד אל החנייה, פותח את מכסה המנוע של טויוטתו ומפשפש מעט בקרביה, משל היה רופא מומחה והיא- החולה. לעיתים אף היה מייפה ומקשט אותה בסטיקרים וסרטים. אחר-כך היה מנגב בעדינות את חלונותיה בסמרטוט לח (יען כי היה יחיאלנו מודאג ממצב המים בכנרת, ועוד יותר מכך- ממיסי המים שהיה עליו לשלם), ולוקח אותה לסיבוב קצר בעיר. בתום הסיבוב היה יחיאל מחנה את הטויוטה בעדינות מתחת לבניין, מכסה אותה היטב בכיסוי מיוחד למען ייחם לה בלילה, ועולה בעצמו על יצועו. כך היו יחיאל, אשתו, ילדיו והטויוטה חיים להם בשלווה ובשלום.
אך הגיע היום, והיה מיתון במשק. חברות ההייטק נאלצו לבצע קיצוצים, ופיטרו עובדים רבים. יחיאל היה עובד מסור ונאמן, אך לא היה מבריק במיוחד. אבל וחפוי ראש קיבל יחיאל את משכורתו האחרונה, החזיר את הרכב שקיבל מהחברה (קאיה קרניבל כסופה עם שבעה מקומות), ושב לביתו.
ימים קשים עברו על יחיאל ומשפחתו. לא עלה בידו של יחיאל למצוא עבודה. דמי האבטלה לא הספיקו לכיסוי כל ההוצאות, אך יחיאל השתדל לקבל את ייסוריו באהבה. שעה אחת של קורת רוח הייתה לו, ליחיאל, ביומו, והיא- זמן האיכות שלו עם הטויוטה. יחיאל ואשתו החלו לצמצם בהוצאות הבית, זרקו את הטלוויזיה (ונפטרו מהאגרה), מכרו את המחשב והשביתו כליל את פעילות המזגן. רק בדבר אחד המשיכו להתנהל ברווח כמו בימיהם הטובים: במצוות השבת.
חלפו החודשים, ויחיאל עדיין לא מצא עבודה. כשהגיעו החשבונות מהבנק וראה יחיאל את גודל המינוס- הבין כי באו מים עד נפש ויש לעשות מעשה. במר לבבו תלה יחיאל על הטויוטה קורולה שלט גדול שבו נכתב: "למכירה, יד שנייה, מצב מצויין, לא בשבת. 03-6792214".
שכן היה לו, ליחיאל, ושמו יוני. היו לו אישה אחת, גרושה אחת, ילד אחד מאשתו הראשונה, ילדה אחת מאשתו השנייה וכלב אחד עם כתם מעל העין שהבן שלו (מהאישה הראשונה) הביא הביתה מהרחוב. יום יום היה יוני משכים לעבודתו (במשרד עורכי-דין מצליח) וחוזר בערב תשוש וסחוט. חרף עייפותו הרבה היה סוחט מעצמו נשיקת לילה טוב לכל אחד מילדיו ופונה לסעוד יחד עם אשתו את ארוחת הערב. לאחר הארוחה נהג יוני להוציא את כלבו לטיול, יען כי בנו שכח לעשות זאת יותר פעמים משזכר, אף-על-פי שהתחייב להיות אחראי על הטיפול בכלב. יום אחד היה חביב על יוני במיוחד, והוא- יום השבת. בשבתות היו יוני ובני ביתו מאיישים את מכוניתם (מזדה 3 בצבע ירוק- כסוף) ונוסעים להם לבלות. בקיץ- בים, ובחורף- בבריכה המחוממת של חברים מהרצלייה. אך ביום שני אחד שבקה המזדה חיים, ואפילו ביקור (ממושך) במוסך לא הועיל.
בליל שישי יצא יוני כהרגלו לסיבוב עם הכלב, כשלפתע צד את עינו פתק לבן מודבק על חלון המכונית של שכנו. התקרב יוני אל המכונית, וקרא: "למכירה, יד שנייה, מצב מצויין, לא בשבת. 03-6792214". וואלה? שמח יוני בליבו. בדיוק התקלקלה לי המזדה. יחיאל שכני- איש טוב הוא, ואדם הגון, ומטפל יפה במכוניתו. אגש אליו מחר בערב ואראה כמה ההוא דורש בעבורה.
ואכן, עם צאת השבת עלה יוני אל דירת יחיאל. יחיאל קיבלו בשמחה והפציר בו להסב עימו לסעודת מלווה מלכה. כטוב ליבם בשאריות של חלה ודג מלוח משבת, שטח יוני בפני יחיאל את כוונותיו. דנו יוני ויחיאל מעט על המחיר, ולבסוף סיכמו ביניהם שיגמרו את מעשה הקניין ביום המחרת. וכפי שסוכם, כבר למחרת עמדה הטויוטה האהובה של יחיאל בחנייתו של יוני, שהיה עמל לקלף ממנה סטיקרים שונים כדוגמת "חברון מאז ולתמיד" ו"יהודי לא מגרש יהודי". שבע רצון היה יוני ממכוניתו החדשה. נסע בה יום יום לעבודתו, הקפיץ את ילדיו לחוגים ותכנן את הנסיעה השבועית לים.
ביום השבת, בשעה 10:30 ישבו יוני, אשתו וילדיו (וכלבו) בטויוטה, חגורים ומוכנים לנסיעה. מנסה יוני להתניע- אך המכונית לא מגיבה. מנסה שוב- ואין. יוצא יוני מהמכונית ופותח את מכסה המנוע. מפשפש בקרבו שעה ארוכה, ולא מוצא תקלה. מנסה להתניע- והרכב דומם. לאחר חצי שעה של ניסיונות מתחילים ילדיו של יוני להפגין סימני חוסר סבלנות. והנה- רגע לפני שיוני מתקשר להזמין גרר למוסך- מופיע יחיאל בפינת הרחוב, לבוש בגדי חג, עטוף בטלית, ולידו צועדים שלושת בניו הקטנים. רואה יחיאל את יוני ומברכו במאור פנים בשבת שלום (אף-על-פי שליבו נצבט למראה הטויוטה האהובה נטולת הסטיקרים). רואה יוני את יחיאל וצועק לו: "הי! מה זה פה? איזו מין מכונית מכרת לי?" "מה קרה?" שואל יחיאל את יוני. "מה קרה?" עונה יוני, "המכונית לא מתניעה לי, זה מה שקרה!" מוזר, מהרהר יחיאל בליבו. אצלי היא תמיד פעלה יפה. בעודו מהרהר, הוא שומע את יוני אומר בכעס: "כל השבוע היא עבדה מצויין, ודווקא עכשיו, כשהילדים מחכים לנסוע לים- היא לא זזה!" חיוך של הבנה עולה על פניו של יחיאל, והוא פונה ליוני בתוכחה סמויה: "אני יודע מה קרה. אצלי הטויוטה הייתה רגילה לא לנסוע בשבת, ולכן עכשיו היא לא פועלת." "אז מה אני אעשה?" תוהה יוני, ויחיאל עונה: "אולי אל תיסע בשבת?" "מה פתאום?!" מזדעק יוני. "למה מה קרה? חזרתי בתשובה?" יחיאל מושך בכתפיו. "אתם הדוסים- כולכם רמאים ושקרנים." מסנן יוני בכעס. יחיאל מתלבט במשך כמה רגעים האם חילול ה' דוחה שבת, אבל עוד בטרם הוא מספיק להגיע להכרעה יוני ממשיך להתעצבן בקול: "חכה-חכה מה שאני אעשה לך..." טוב, זה כבר פיקוח נפש, נבהל יחיאל, ניגש אל הטויוטה האהובה, רוכן אל מראת הצד ולוחש משהו. "מה עשית?" שואל יוני בתמיהה. "אמרתי לה שהיא כבר לא אצלי יותר, ולכן היא צריכה לנסוע בשבת," עונה יחיאל בעצב. יוני מרים גבה על מוזרותו של השכן הדוס, ויחיאל משים עצמו כלא שם לב. יוני מתניע בחוסר תקווה (אחרי הכל, הוא חושב בליבו, מכוניות לא שומעות, ובטח שלא מבינות, נכון?) אך- הפלא ופלא- טרטור רם נשמע, והמנוע פועל! יוני נוסע לים עם משפחתו, ויחיאל ממהר לתפוס את המעלית שבת.
כשחוזר יוני מהים הוא מתהפך במיטתו מצד לצד ולא נרדם. מחשבות מוזרות מטרידות אותו. אני יהודי, הוא חושב. אבל המכונית הזאת, שמה היא, בסך-הכל? מכונה! שומרת מצוות יותר ממני! אני מחויב במצוות, והמכונית- לא. ושמא כן? אני צריך לשאול את יחיאל. ביום ראשון בערב מדפק יוני על דלתו של יחיאל.
חודשים ספורים לאחר מכן כבר שומר יוני שבת כהלכתה ונמנה על המתפללים הקבועים בבית הכנסת. בשבת האחרונה הוא קיבל עלייה. "יעמוד- יונתן בן טויוטה..." כך נקרא שמו עכשיו, על שום שבזכות הטויוטה- חזר בתשובה. מגלגלים זכות על-ידי זכאי.
תגובות
מסוגנן היטב. היה אפשר לפתח יותר את הנושא.
יישר כח!
במדיוק -רק גרסא מודרנית.
זה כה עשו חכמינו מפורש..! :-)
אהבתי ממש.. (במיוחד את השינוי, שהחילול שבת נעשה בלית ברירה..)
שכוייח!
יפה, מקצועי ואיכותי!!!
התרוממות הנפש....