בעז"ה.
הדמעות הגיעו
כמו אונייה בזמן סערה,
אך לא תמיד היה זה
בזמן הנכון.
הצעקות נשמעו-
פותחות שערי רקיע,
אבל לא ממש
במקום המתאים.
המילים נקראו
צורבות אף את ליבו של האבן,
אך ללא כל צורך אמיתי,
הן התגלו לעולם.
ומתחת להכל,
את לא ידענו להרגיש,
הרעדות
התאימו עצמן
למקום
לזמן ולארץ.
תגובות
השירה והרעיון מצאו חן בעיני.
כל הכבוד!
(מאחורי העור והנימים.)
יותר טוב עכשיו?
אני הייתי עושה-
הרעדות
התאימו עצמן
למקום
לארץ ולזמן.
-ככה "עצמן" ו"זמן" די מתחרזות. זה יכול אולי להוסיף..