אף פעם לא גרתי בתחומי הקו הירוק, ואין לי שם קרובים.
אני מכירה רק אחד מגוש קטיף.
הוא צעיר, אבל בעצם מבוגר.
קוראים לו בֵנִי.
אף פעם לא ראיתי אותו.
הוא נולד ב-1946. בקיבוץ שלי.
ב-4 ביוני 1967 הוא הגיע לגוש.
נדמה לי שהוא אהב את הגוש, ממבט ראשון.
כל כך אהב, עד מוות.
במהלך שלוש השנים האחרונות ביקשתי סליחה מכל-כך הרבה.
רק אחד שכחתי בסוף.
את בני.
אז עכשיו, אחרי שלוש שנים:
סליחה, בני.
סליחה, שנטשנו את המקום שעליו נהרגת.
( לזכרו של בנימין-בני קלי הי"ד)
תגובות
מלא תמימות וכנות.
מה שכן הייתי עושה זה מצמצמת רווחים בין שורות. אין צורך להששאיר שורה רווח בין משפט למשפט. אם לא יהיה רווח זה ייהיה אותו דבר רק ישמור על רצף.
"אף פעם לא גרתי בתחומי הקו הירוק, ואין לי שם קרובים.
אני מכירה רק אחד מגוש קטיף."
ועל זה הדרך..
בהצלחה רבה! ושלא נדע מצרות..!