צעידה מחודשת..

הלילה רד,

עלטה שורה על העיר.

אדם יושב בדד,

אין לו אור מאיר.

ליבו נדכא ושבור,

אבד כל ישע ותקווה.

מוחו מלחשוב עצור,

ונפשו לו רעבה.

מהרהר הוא על חייו,

לאור ירח אפל.

מעביר בצר ימיו,

הכל בעיניו טפל.

עד אשר,

קרן אור מבצבצת באפילה.

הוא יודע ש,

יש תקווה להתחלה.

את תרמילו,

על שכמו טוען.

עם צעידת רגלו,

ליבו מעצב מתרוקן.

הוא יודע,

כי לכל הוא יכול.

באוזנו שומע,

קול "לך-לך" גדול.