יצירות של סימן שאלה

המים המפכים בקרבי, ממקור מים חיים. מטהרים את ליבי, לעבדך, אלוקים. האור שנטעת בתוכי, אור זך ותמים. מרומם את רוחי, להאמין בך, אלוקים. טרם נשאתי קולי, לבקש את אשר יחסר. ומיד שלחת לי, קרן אור במיצר. "אֵין קַדוׁש כַּה' כִּי אֵין בּלְתֵךָ, וְאֵין צוּר כּאֵ-לוֹהֵינוּ"

הבט אל העולם ילד, הבט, הוא כולו שלך. צא אל העולם ילד, הושט לו את ידך. העולם הוא כמו ים, לעומקו אין סוף. ואתה- בתוך סירה, אוצרות יכול לחשוף. אך היזהר, ילדי מפני סכנות בדרך. מסערה קרבה, או מרעבים לטרף. בים של החיים, תשמור על עצמך. אל תשכח שאנשים, מצפים כבר לשובך...

לפעמים נראה , שהכל כה נורא. לעיתים מרגישים כי השמש כבר שקעה. המרה עוטפת הכל, ובלב שוכן לו השכול. דמעה בלאט מחרישה, ולרגע איבדנו תחושה. אך פתאום מאי שם, הזריחה מתחילה להפציע. וכבר נראה לעולם שיום חדש יגיע. יום בו כל החלונות פתוחים, יום בו השמיים צוחקים. יום של שמחה ושל צחוק, היום הזה, כבר לא רחוק..

השיר הזה ממש ספונטני, כתבתי אותו תוך מס' דקות ולא כ"כ התאמצתי לשפץ או משו.. הבית השני נראלי בהתחלה טיפה מיותר, אבל בסוף הכנסתי אותו...אשמח לתגובות! מלאך צחור כנפיים, מלאך טהור ותם. לחש לי לאוזניים, סוד רז ונעלם. [הוא עודד את רוחי, הוא החיה נשמתי. נטע בי תקווה, וזרע אהבה.] "הגאולה כבר קרובה, המשיח בדלת. צריך להרבות באהבה, ולנהוג קצת אחרת." לא לקנא, רק לאהוב. לא לבכות, לראות הטוב. לא רק לדבר, אלא גם לשמוע. לשמח אחרים, ולא לדמוע. להנהיג תרבות אחרת, מיוחדת במינה. להנהיג תרבות אחרת, של דור הגאולה.

לוקח רגב אדמה, נושם לתוכי את הניחוח. לוקח מעט לנשמה, סופג לקרבי את הכוח. מחזיק בעוז, ונאחז, לא מוותר על גרגר. והיום, כמו אז, מנסה רק להתגבר. לשכוח מהעבר, שחלף ואיננוּ. לחשוב על המחר, שעודו לפנינו. וגם אם לעיתים, יש רגעים קשים. יאוש שלא עובר, או עוד תקופה של משבר. לא להשבר ולא להיכנע, אלא רק להתחזק באמונה!!

הלילה רד, עלטה שורה על העיר. אדם יושב בדד, אין לו אור מאיר. ליבו נדכא ושבור, אבד כל ישע ותקווה. מוחו מלחשוב עצור, ונפשו לו רעבה. מהרהר הוא על חייו, לאור ירח אפל. מעביר בצר ימיו, הכל בעיניו טפל. עד אשר, קרן אור מבצבצת באפילה. הוא יודע ש, יש תקווה להתחלה. את תרמילו, על שכמו טוען. עם צעידת רגלו, ליבו מעצב מתרוקן. הוא יודע, כי לכל הוא יכול. באוזנו שומע, קול "לך-לך" גדול.

בו ברגע שאתה חש, כי בתוכך בפנים העצב מהול בשמחה, והעליזות בתוגה שוררת בה בעת שאת מרגישה כי לפתע אבדה לך התחושה ו"לא אדע בין טוב לרע" ולהבדיל כיצד אוכל? או אז, הרימי הרגל, פתחי צוהר לעולם, שאי עינייך אל כולם, הביטי בכוח ובעוצמה,המבט מהנשמה.