יונתן מנסה עדיין להבין מדוע אנשים מתים? מדוע אנשים הולכים לעולמם סתם כך בלי שום סיבה? הוא רוצה לדעת, הוא רוצה להבין למרות שדיבר עם אביו על זה קצת בקשר לחברו הטוב מוישי ז"ל.
תמיד הוא שואל למה מושי נפטר בגיל צעיר כל כך? מדוע אנשים מתים בעוד שזה יכאיב לשני? מדוע יש בכלל כאב?
כל השאלות האלו התירו חותם בליבו של יונתן .
הרגשתו יותר טובה אך הוא לא מצליח להבין ומנסה לענות לעצמו תשובות כי מחשבותיו מפריעות לו.
משהו צובט לו בלב, הוא רוצה לשפוך את יגונו לפני מישהו אך איננו יודע למי,
והנה כמה צעדים מחדרו למטבח רואה את אביו שותה תה חם וקורא עיתון ורוצה לדבר איתו וניגש אליו
"אבא, למה מושי הלך?"
שאלה זו הפתיעה את אביו, יונתן ילד קטן שלא מבין בדברים האלו ואביו כאדם בוגר שמבין ביזה הניח את ה עיתון על השולחן והסכים לשוחח עם יונתן על הדברים האלו , הגיעה השעה שיונתן יוציא מליבו את כל יגונו.
"יונתן, אנשים באים לעולם לעשות תיקון , לשרת את ה' יתברך ולעבוד אותו, שאדם נפטר מן העולם הזה זה בגלל שכך נקבע משמיים, אנו לא יודעים את חשבונות קב"ה , מושי ז"ל היה ילד טוב וחכם מאוד , ואנ בטוח שהוא נימצא במקום טוב עכשיו",
"אבל אבא, למה אני עצוב למרות שהוא נימצא במקום טוב עכשיו ? הרי אני אמור להיות שמח שהוא נימצא במקום טוב וכיף לו שם"
"כי אתה עדיין לא מעכל את המקרה, אתה לא מעכל את האובדן של חברך הטוב ביותר, אינך מסוגל להיתמודד עם הטראומה שעברה עלייך באותו יום שקרה האסון הנורא לכן אינךך יכול להשלים עם זה. מצד אחד, אתה שמח שהוא במקום טוב אך מצד שני, אתה עצוב כי הוא לא לידך כעת, כי הוא נפטור מן העולם הזה"
דבריו של אביו הציפו את עיניו של יונתן בדמעות של כאב ושואל: "למה אנשים חייבים למות אבא? למה ה' אנשים לוקח אנשים בעוד שזה יכאיב לאחרים ולקרובים?
"כי כך ה' קבע והכל לטובה,אנשים נפטרים כי סימו את מה שצריכו לעשות בעולם הזה, וה' לא מתכון להכאיב לאחר ביזה מכיון שכולנו יודעים שבסופו של דבר בתחיית המתים אנו נפגוש את קרובינו או את היקר שנפטר לנו ולא להיות עצובים, מצד אחד זה כואב אבל מצד שני בהלויה אנו עוזרים לאותה נשמה לעבור לעולם הבא ושאדם עצוב הוא מצער את הנשמה , ה' לא רוצה שנהיהי עצובים אנו בוחרים להיות עצובים, כי שמהו יקר שהיה לנו קרוב ללב נלקח מאיתנו"
"אני מתגעגע אליו אבא, אני חולם עליו, אני רוצה אותו בקרבי, הוא כל הזמן בלבי נשאר, גם במחשבותיי ובראשי, אנני מסוגל להרפות מהמחשבות האלו אפילו תמונה שלו אני לוקח איתי לכל מקום"
"אבא למרות שאני יודע חלק מדברייך למה בכל זאת אני מסוגל להיות שמח? למה זה מטריד אותי?"
"אתה עוד צעיר יונתן ובגלל זה אינך מקבל את זה, זה בא לך בפתאומיות ואתה כל כך טוד במחשבות על מושי שאינך נותן לעצמך מנוח, נכנסת לבועה משלך והחלטת להפריד אותך מן כולם, מן החברה, מן המשפחה רק על מנת לא לשכוח את מוישי, אבל זה לא נכון לעשות כך, כי אחרי זה אדם יכול לשקוע בעצבות חזקה מאוד ולהיכנס לדיכאונות, ואנני חפץ בכך , אתה עוד ילד, וילד צריך לחשוב על דברים אחרים בגילך, זה טוב שאתה שואל שאלות כאלו אך אנני רוצה שתכנס לזה כי זה יעציב אותך"
"אנני יכול"
לאחר כמה דק' של חשיבה עלה במוחו שלא ביו רעיון :" יש לי רעיון, על מנת להוריד אתיגונך כל יום תקדיש שעה למשחקים, פעילויות, שמחה ותעזור לעצמך, ותעלה את הבטיחון העצמי ווכל יום תעלה חצי שעה וכו' וכך תהיה ילד אחר לגמרי ולא תשקע בעצבות"
"אבל אני מפחד לשכוח אותו"
"אתה לא תשכח אותו יונתן, אני מבטיח, אפילו שתהיהי שמח תמיד הוא ישאר בליבך, ותמיד תזכור אותו, אפילו יש לך תמונה שלו"
"טוב אני אנסה את מה שאמרת"
* * *
הגעיה שעת סיום הלימודים, המורה יהושע מבקש מיונתן להישאר כי רוצה לשוחח איתו על נושא חשוב.
"מה שלומך יונתן?"
"ב"ה"
חייך המורה
"יונתן, הנך יודע מדוע חפץ אני לשוחח עמך?"
"לא" השיב יונתן
"נפגשתי עם אביך אודותייך לברר מדוע הנך עצוב כל הזמן ומסתגר בתוך עצמך ואביך סיפר לי את הסיפור העצוב על חברך הטוב מוישי ז"ל , ורציתי לספר לך גם אני משהו, לי היה אח אחד, לא היו לי אחיות ואחים רק אח אחד לי היה , זכריה קראו לו, הוא היה קטן ממני בשנתייים, שהגעתי לעוול מצוות בגיל 13 ואחי שאז היה בן 11 רצה לקנות לי מתנה ליום הולדתי, נקשרנו מאוד אחד לשני, אהבנו אחד את השני מאוד, אהבתנו היתה חזק, הורינו הקפידו שנאהב אחד את השני ותמיד נכבד אחד את השני והם הצליחו, תמיד שהיתי הולך לכמה ימים וחוזר הינו מתחבקים חזק זמן שלא התראנו. באותו יום של חגיגית הבר מצווה זכריה ז"ל הלך לקנות לי מתנה, ובלי לשים לב הוא חצה את הכביש במהירות ובדיוק מכונית התנגשה באחי והעיפה אותו כמה קילומטורים והוא נפטר על המקום. שקיבלנו את הבשורה חרב עולמי, וגם חרב עולמם של הוריי, נשקענו בעצבות חזקה, בהלווויה שלו נשטחתי על הקבר ובכיתי שעה וחצי כפי שלא בכיתי מיימי, אח אחד לי היה, שלו סיפרתי הכל, דיברנו, שחקנו ולכ מקום שהינו הולכים היינו הולכים ביחד, לאחר השבעה הלכתי לישבה, אך היתי עצוב מאוד בליבי כי איבדתי אח, לא יהיה מי שידבר איתי, מי שישן איתי באותו חדר, הוא חסר לי מאוד, רק התמונות הותירו זחכרון של כאב.
שנתיים היתי עצוב ולא היתי שמח כלל, שקעתי בעצבות נוראה וגם הוריי ידעו זאת, הם ניסו לעזור לי ולסייע לי אך ללא הועיל אין הצלחה.
יום אחד ניגש אליי אבי ואמר לי : "יהושע, אתה חייב אבל חייב לצאת מהעצבות" אך אנני יכלתי , כל כך היתי עצוב, כל רגע של שקט בבית, הרגשה שמישהו חסר גרמה לי לשקוע בעצבות עוד יותר והיתי מתפרץ בבכי.
"תחשוב שטוב לו למעלה, והוא נימצא במקום טוב, וכיף לו שם" אמר אבי לנחם אותי "אני בטוח שהוא רוצה שתהיהי שמח ושתדע שהוא תמיד שומר עלייך ועוזר לך ומדבר אלייך"
"איך?" שאלתי
"בעולם האמת אין זה כמו העולם זה הגשמי, בעולם האמת זה אחרת, אין קנאה, אין שנאה, אין מריבות , הכל טוב ויפפה שם, יש אהב ואחווה, התקשורת היא שונה בעולם האמת, אין צורך לדבר בדיבור , יש להם שפה אחת שאותה כולם מבינים ופה בעולם הזה את זה אנננו מבינים לכן, אננו מצליחים להבין אותם, הם תמיד אתנו ומדברים אלינו אך אננו מבינים אותם, את שפתם, הם תמיד נותנים לנו רמזים"
דבריו של אבי גרמו לי להיתעורר מחדש ככל שחשבתי על זה התחזקתי יותר וכך הפכתי לשמח יותר כי ידעתי שבבוא היום אפגוש את אחי בתחיית המתים והוא שם למעלה במקום טוב וקב"ה שומר עליו
דבריו של המורה החגירו ביונתן מחשבות רבות
"ועשיו אני פונה אליך יונתן, אל תהיה עצוב, אני בטוח שחברך מושי ז"ל טוב לו למעלה ולא תמיד אתה מבין אותו כי שם בעולם האמתזה שונה מהעולם הגשמי ובבוא היום תפגוש אותו כפי שאפגוש את אחי זכריה ז"ל ונהיהי מאושרים מאוד"
יונתן חושב על זה וזה עושזה לו קצת טוב ואלי באמת המורה צודק, כי יבוא יום הוא יפגוש את מושי ז"ל חברו הטוב ביותר, ועכשיו הוא נימצא במקום טוב ושומר עליו
"זהוא יונתן, אני מקווה שהצלחתי לעודד אותך"
* * *
הגיעה שעת הערב , יונתן עכשיו נזכר בדבריו של המורה, וחיוך עולה על פניו של יונתן מכיון שהוא יודע שהוא יפגוש אותו, הוא רוצה לדבר עם מוישי ז"ל, אך הוא יודע שהוא מסתכל עליו מלמעלה וגם אותו לא ישכח ויבוא יום שהוא יפגוש אותו ושניהים יפגשו שוב ולא יפרדו לעולם"
תגובות
הסתלקותו של ילד היא אחד הדברים הקשים ביותר.