יצירות של אורטל לאה

יונתן מנסה לדמיין את מוישי ז"ל והנה רואה בחלומו מלאך קטן, זוהר ונוצץ וסביבו אור אלוקי, יודעים שזה צדיק גדול, כן זה מוישי ובחלום הוא מחייך אליו ומושיט לו את היד לשלום וכאילו רוצה למסור לו משהו כמו "אל תדאג, אני בסדר, כיף לי בעולם שאני נימצא בו כעת" "אבל למה עזבת אותי בגיל צעיר כל כך?" שאל יונתן, "בגילגול הקודם היתי צדיק גדול והיתי צריך לעשות תיקון קטן ולכן נשלחתי בעולם הזה לכמצה שנים ושהגיע היום שסימתי "אל תהיה עצוב יונתן, אני שומר עלייך, וטוב לי בעולם שאני נימצא בו כעת יבוא יום ואפשגוש אותך שם גם" וכך נרדם. * * * "בוקר טוב" אמר אבא ליונתן יונתן התעורר בחיוך על פניו ואומר את ברכת בוקר "בוקר טוב אבא" "אני אוראה שאתה שמח היום" "אבא, חלמתי על מלאך, חלמתי על מוישי ז"ל" "אני שמח מאוד, הנה אתה רואה אתה כל כך רצית ומשמיים נענו לבקשתך רק שלא תהיהי עצוב ושהכל לטובה" "עכשיו תתארגן ותאכל ארוחת בוקר שלא תאחר לבית הספר" לבנתיים שיונתן מתארגן נשמעה נקישה בדלת והדלת נפתחת על ידי אמאמ של יונתן "שלום אברהם מה שלומך?" "ב"ה " ענה אברהם בחיוך "אני יכול ללכת עם יונתן לבית הספר, רציתי בדרך לקפוץ אליו" "כן, בטח זה בסדר גמור בוא כנס, אני בטוחה שיונתן ישמח" והנה יונתן ואביו באים לגששת לדלת ורואים את אברהם "שלום אברהם מה שלומך" שאל מנחם "ב"ה מנחם" "קבעתם להיפגש?" "לא, רציתי ללכת עם יונתן לבית ספר" "בסדר, אני שמח שבאת אברהם" אמר יונתן ואביו שמח שהנה יש לו חברה * * * אברהם ויונתן בדרכם לבית הספר "אני שמח שבאת אליי" אמר יונתן "מתי שתרצה " השיב אברהם "זוכר את מושי ז"ל?" "כן...אני זוכר" אמר בעצב "היתם הרבה ביחד, היתם כמו אחים, כל כך אהבתם אחד את השני, אהבה כזאת בין חברים לא ראיתי" "הוא היה חברי הטוב" השיב יונתן "כן , אני יודע בכל הפסקות היתם ביח ולפעמיים היתי מצטרף אליכם, הוא היה ילד מיוחד, ילד כזה טוב" "נכון" נאנח יונתן, הוא לא רוצה להיזכר כדי לא לבכות "אתה יודע יונתן איך אפשר לשפר את ההרגשה?" "איך?" שאל יונתן "תזכר בדברים המצחיקים שהוא היה עושה" אברהם חושב ומנסה להיזכר "יש לי, אתה זוכר שבטעות הוא שם למורה מלח בתה במקום סוכר והמורה פלט את הקיא?" "חחחחחח צחוק נשמע מקולותיהים של אברהם ויונתן "כן" צחוק עליז עלה בפניו של יונתן " זוכר שהוא התנגש בדלת , והיא היתה זכוכית ואיך הוא רץ.." "כן, אני זוכר, רצינו שלושתינו והוא לא שם לב שזה דלת וצעקנו "עצור מוישי!" " "ושניהים בנתיים נזכרים בדברים הנפלאים על מוישי ומעלים זיכרונות על ילד כה נפלא שלא נימצא איתם כעת. ובנתיים הם ממשיכים את דרכם לבית הספר ונתקלים באיש זקן שלא ראו מימיו, הם אינם מכירים אותו ואת הדרך הזאת הם מכירים היטב ולא זכור להם שניתקלו באיש זה , זקן לבן ארוך וכיפה שחורה ענקית וחליפה שחורה ופניו מקומטות מזיקנה ומשקפיים גדולות , ניראה שהוא מבקש עזרה, השניים ניגשו לזקן ושאלות עם הוא צריך עזרה והוא נענה בכן הם לקחות את השקיות כל אחד שקית אחת והראה להם את המקום שהוא רוצה שילווה אותם. והנה הם מגיעים לרחוב "שפירא", רחוב מאוד שקט, לא סואן, בקושי אנשים מסתובבים ברחוב זה, אך ליד הרחוב יש בית כנסת מפואר וענקי וביום שישי ושבת אנשים רבים באים לבית הכנסת הזה. "תודה רבה לכם ילדים, אני שמח שעזרתם לי, תזכו למצוות וה' ישלם לכם " "בבקשה" ענו השנים בחיוך לאחר כמה צעדים הם רואים על הריצפה קלף כמו תמונה כזאת, ובטח היא נפלה לאיש הזקן , הם הסתובבו ולא האמינו, הוא נעלם! פשוט נעלם! "זה הרי בנינים צרים והולך לאט ואיך יכול הוא להיעלםל? רק עכשיו הסתובבנו והוא הלך במדירכה הזאת" אמר אברהם ששניהים בהלם מהמעשה שקרה פה. "רגע, בוא ניראה מה יש בקלף הזה" אמר יונתן הם סובבו את הקלף לצד הפנים שלו ולא האמינו למראה ! הם ראו בתמונה הזאת את מוישי ז"ל והאיש הזקן שהם התלוו אליו מחייכים ובתמונה רשום "ליונתן, אני במקם טוב" "אולי... זה אליהו הנביא! " אמר אברהם" "מעניין מאוד, מדוע איש זה בא אלינו?" אמר בפליאה "אחרי הלימודים נספר את הסיפור להורים וניראה כבר מה הם יטענו , עכשיו נלך לבית הספר עוד 15 דק' 8, אנו נאחר" אמר אברהם

"מודה אני לפנייך מלך חי וקיים.." אמר בקול עליז ושמח בנימין אחיו של יונתן וכך הצטרף אליו יהודה אחיו וכך שאר האחים עקיא ונפתלי והנה יונתן עוד רדום ולא התעורר. "יונתן תקום" אמרה אמו פקח את עניו ואמר בלחישה "מודה אני לפנייך.." ונטל את ידיו כולם סיימו את האכול ונוטלים את המטריה והמעיל בדרכם לבית הספר. יונתן קם עצוב, היום הוא אמר את הברכה "מודה אני" בלחש, פעם הוא היה קם וצועק "מודה אני לפנניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך!" ואיזה אושר שאמר את זה בריקודים ושירה , אך מה גרם ליונתן לאבד את שמחת החיים שלו. הוא יצא אחרון מבין כל אחיו ולפני שיצא נטל מעיל ומטריה ותמונה ששם בתוך הכיס. * * * "בוקר טוב תלמידים יקרים, מה שלומכם?" "ב"ה " נשמע קולם של הילדים "לפני כשבוע הינו באמצע יציאת מצרים, הנס הגדול שה' עשה לעם ישראל, הוציא את בנ"י ממצרים וחתך את ים סוף לשניים, נס גדול קרה לבנ" ולמרות כהל הם אמרו למשה רבנו עדיף שהיינו נשארים במצרים, תראו עד כמה ניסים ה' עשה לע"י אך בנ"י היו כפוית טובה, לא העריכו את מה שה' נותן להם, ושמשה רבנו עלה להר סיני מה בנ"י עשו? חטאו בחטא הכי חמור! עברו על חטא מעשרת הגבירות בנו עגל! איום ונורא, כמה ניסים וגדולות ה' עשה ובנ" עדיין "שאלה חכמה שואל מורנו היקר" אמר יוסף " אך אני חושב שמה שמושך אותנו לה' זה בגלל שאנו העם המובחר ולא רק בגלל זה אלא גם בגלל שאנו הסכמנו לקלבל את התורה ושאר העמים אמרו "נשמע ונעשה" ואנו אמרנו "נעשה ונשמע" קודם נעשה אחרי זה נישמע לכן זה מה שמחבר אותנו" "תשובה יפה אמרת יוסף, כל הכבוד, אני רוצה עוד תשובות" "המורה, שלבנ"י היה טוב הם לא היו צריכים את קב"ה ולכן עשו כחפץ ליבם, הרגישו הנאה ולא הרגישו מחסור ושכחו את בורא עולם וברגע שהיה להם רע ונתקלו בצרה אז נזכרו בו, נזכרו שיש בורא עולם ופנו אליו הם ידעו לפנות אליו רק בשעת צרה ושהיה להם טוב הם לא הודו לו אפילו" אמר אליהו " אבל, אניחושב שה' אף פעם לא מתייאש מאיתנו , אנו הילדים שלו, והבנים שלו, זה שבנ"י חטאו זה מראה עד כמה ה' רחום ורחמן עד כמה הוא ויתר להם, "תשובתך נכונה אליהו, אל מדוע בנ"י כל הזמן חטאו ואחרי זה בשעת צרה הם פנו לא ולא רק בשעת שמחה, מדוע? מה רצו להראות?" "המטרה היא להראות את ניסי הבורא וגדולתו, בני ישראל המשיכו מכיוון שלא היו צריכים את עזרתו של הבורא , לא הרגישו צורך בכך אבל רק בשעת צרה הם ידעו לבקש ממנו" אמר אברהם "עם בני ישראל לא היו חוטאים לא היתה ניתנת לנו האפשרות לראות את ניסי הבורא ואת הניסיונות והיצרים" אמר יקותיאל " לפי דעתי, ה' מנסה להראות לנו שלמרות החטא הגדול ולמרות הכפוית הטובה הוא סולח לנו וראוה בנו רק את הטוב כי אנו העם הנחר שלנו ואנו אמרונו "נעשה ונשמע" ולא אף עם אחר וזה המיוחד של העם היהודי שלמרות כל החטאים וכל הניסיונות והיצרים והתאוות ה' רואה בנו כניצוץ, כי אנו הילדים שלו" " תשובתך מאוד נכונה , אתה צודק מאוד" "זה פשוט מוד המורה, עם ישראל לא ראה כלכ ך את גודל החטא ולא ייחס לזה כל כך משמעות לכן ה' כל פעם עשה נס כדי להבהיר להם מי הוא, כדי להראות להם את כוו של בורא עולם" אמר נתנאל "נכון נתאנל, אתה צודק" יונתן בנתיים שוקע במחשבות רבות, מנסה להקשיב לשיעור אך מחשובתיו לא נותנות לו מנוח" * * * הנה נשמע קול צלצול הפעמון ב- 10:30 לארוחות בוקר, ובנתים אביו של יונתן הגיע לבית הספר ונכנס לחדרו של המורה "שלום , שלום.." קידם יהושע בברכות את מנחם " וברכה" "מה שלומך? ב"ה. ושלומך? "ב"ה גם" "התרצה לשתות משהו?" "לא, תודה רבה על ההצעה" אמר בחביבות מנחם "כפי שהנך יודע רציתי לתאם פגישה בקשר ליונתן, האם קרה משהו בזמן האחרון ליונתן? קרה לו משהו שגורם לו להיות עצוב?" "אנני חושב שיש בעיה לבני, לא שמתי לב לשינוי שהיתחולל לבני, אני מכיר את יונתן כילד שמח ושופע חיים" "אני חושב שכן קרה משהו לך, הוא עצוב, עצוב מאוד, מענין אותו המוות והחיים, הוא שואל על זה ומסתקרן, אולי קרה משהו במשפחה ? קרה משהוא למישהו קרוב או רחוק במשפחה? שמתי לב שהחזיק באמצע השיעור תמונה והתבוננתן בה עמוקות... אוללי תיזכר בבקשה מה יכול להטריד את יונתן" כן, מנחם ניזכר במושי ז"ל חברו הטוב של יונתן, מילדות עוד היו חברים, החברים הכי טובים, כל הזמן היו ביחד, אין רגע לבד שלא היו ביחד, היו בגן ביחד, בבית הספר ביחד, כל הזמן היו ביחד, אבל הגיע היום הנורא ביותר והמחריד ביותר , הבשורה הרעה שקרעה את ליבו של יונתן לחתיכות, מויש לפני כשנה נפטר מתאונת דרכים, אותו כביש שחצו מוישי וינתן ופתאום גנחה מכונית במהירות אדירה והתנגשה במושי ונפטר על המקום. "ליונתן, היה חבר , חבר טוב ויקר שנפטר לפני כשנה מתאונת דרכים, היה בשבילו כמו אח, היה בא אלינו לעיתים וישן אצלנו ואף הוא היה מזמין אותו לשבת אצלנו ום הוא היה הולך אליו, אני מכיר את אביו המון שני מאז שמושי ויונתן נולדו הם ביחד, כשיונתן שמע על הבשורה הזאת, הוא לא האמין לי בהתחלה, הוא אמר שזה לא נכון וזה שקר, אך ניסתי הכל ככל שביכולתי והוא פרץ בבכי אדיר " מנחם נאח וגם נזכר בכאב ועד כמה ילד טוב מוישי היה והאב נזכר בסיפור והיתה לו תחושה גם רעה, תחושה של עצבות. "אני מצטער, אני משתתף בצערכם של המשפחה, ואני רוצה מאוד שתדבר על זה עם יונתן, כואב לי לראות אותו עצוב, ואנסה גם לדבר איתו ונתאם פגישה שלושתנו" "בסדר גמור" הסכים מנחם "היה לי נעים לשוחח איתך וטוב שנפגשנו וסיפרץת לי את הסיפור" "אין בעד מה, כל טוב" נפרדו השניים לשלום * * * "יונתן, בוא איתי לתפילת ערבית" אמר אביו " בסדר ,אבא" השניים התכוננת ויצאו לתפילת ערבית תפילת ערבית הסתיימה והם ברכם לביתם ובדרכם מדברים השניים " היום היתי אצל המורה שלך בבית הספר" "כן, נכון אמרת לי שיש לי פגישה, על מה דיברתם אבא?" חשש אביו לדבר איתו על זה, על מנת לא להזכיר לו את הכאב המר, אך מנחם הרגיש צורך עז לדבר עם בנו על זה "יונתן, המורה שלך התעניין מדוע הנך עצוב בזמן האחרון , והוא הזכיר את התמונה שהיתה אצלך ביד באמצע השיעור" יונתן כיצד נבהל והוא ידע לאן אביו חותר אביו ויונתן התישבו על הספסל ודיברו " יונתן, אני רוצה לדבר איתך על נושא מאוד חשוב, נושא שלא מדברים עליו בגיל שלך , אך אני רוצה להסביר לך כמה דברים" והתחיל לדבר אליו " הרי אתה יודע ותמיד אמרתי לך שכל מה שקב"ה עושה זה רק לטובה ושהאם מת הוא בעצם סיים את תיקונו וכי כך ה' קבע שימות בתאריך הזה, ושי ז"ל היה ילד נפלא ומקסים אני בטוח שהוא במקום טוב,ואני בטוח שהוא לא רוצה שתהיהי עצוב ותכנס לדכאונות וליגון חזק בגל המוות שלו, זה יגרום לו יותר עצבות יונתן הקשיב לאביו אבל בכל זאת כואב לו "אבא, איך אני יכול לדעת שטוב לו?" "תדמיין אותו, עצום את עיניין ופשוט תן למחשבות להוביל אותך " "אבא, מדוע אנשים מתים?" "כדי לעשות תיקון ונתן" "אבל , אבא, זה מכאיב שאדם נפטר זה מכאיב לשני, מדוע זה כך?" " ה' לא רוצה להכאיב, ולא רוצה לעשות שום רעה ליהודי, פשוט זה היום שנקבע לו למות, ואנו צריכים לשמוח כי עכשיו הוא עובר לעלום הבא לעולם האמת, נכון זה כואב אבל חייבים להמשיך הלאה יונתן" " אני לא יכול להמשיך הלאה" "למה?" "כי זה קשה לי... אני רוצה לדעת מה איתו? מה שלומו? " " טוב לו שם למעלה, הוא נימצא איפה שכול הצדיקים" " איך"? "ילד מתחת לעול מצוות שנפטר זאת נשמה של צדיק וברגע פטירתה היא עולה לגו עדן" "טוב אבא אני אשתדל" ובנתיים הם מתלהכים לבתם והנה הגיעו ומתארגנים לשעת הערב והנה הגיעה שעת השינה שכולם הולכים לישון ורק יונתן נשאר ער ואביו נכנס לחדרו ומתחיל לדבר אליו " יונתן, שאדם נפטר זה כואב אך ה' לא מצפה מאיתנו להישאר בכאב הזה לא הוא רוצה שנמשיך הלאה הרי הנשמה היא נצחית ובעצם שאדם נפטר זה הנשמה שנפרדת מהגוף" "אני יודעת את זה , אבא אתה חושה שאראה אותו בעולם הבא ונהיה ביחד כמו פעם?" "אמממ... תבקש מקב"ה, אני בטוח שתענה לבקשותייך, בעולם הבא כולם יכריו אחד את השני" "לילה טוב בנתיים יונתן" "לילה טוב אבא" יונתן נירדם ומנסה לדמיין את מושי ז"ל והנה רואה את מוישי מופיע לו כמלאך עם כיפה שחורה ופאות מסולסלות וציצית ולומד וסידור בידו ויונתן מבין מיזה שטוב לו למעלה, ושכיף לו שם וכך נירדם בהרגשה טובה

שעת הערב הגיעה וכולם מתארגנים לקראת השינה. 7 בערב והנה נשמע טלפון אצל משפחת רוזנפלד "הלו?" ענתה רותי אמו של יונתן "שלום" נשמע מעבר לקו השני "מר רוזנפלד נמצא?" "כן, חכה כמה שניות על הקו, אקרא לו" "כן?" נשמע קולו של מנחם "מי זה?" "שלום לך אדון רוזנפלד, מדבר יהושע לוי המלמד של הבן שלך יונתן" "שלום לך מר לוי" מנחם תמהה בפליאה מדוע התקשר "מה שלומך? קרה משוהא בכיתה ליונתן? הבן שלי עשה משוהא?" "לא! לא! חלילה!" נשמע מעבר לקו השני "יש לך בן נפלא, לא אונה רע לאף אחד, לא מריגישים אותו מרוב שהוא ביישן ושקט" "חחחח" צחוק עליז עלה בפניו של מנחם , צחק בעליזות ששמע שיש לו בן כזה טוב. אך מדוע מר לוי התקשר התפלא, לא שאל זה לא יפה לשאול שאלות כאלו " קרה משהוא שרצית לשוחח עליו?" "כן" השיב מר לוי "האם אוכל לתאם איתך פגישה למחר, ברצוני לשוחח איתך על בנך, יונתן" לאחר כמה שניות של מחשבה "ממממ.... כן אוכל להיפגש איתך מחר... אמממ... באיזה שעה?" "ב-10 וחצי בבוקר, מתאים?" "כן, מתאים, מחר אהיה ב- 10 וחצי בבית הספר" "בכניסה לבית הספר ליד חדר המורים חדר מספר 21 שם אני אהיה אני מחכה לך שם" "אני רושם" הוא רשם על פנקס את השעה ומספר החדר על מנת שלא ישכח "מחר אהיה אצלך" "תודה לך מר רוזנפלד, תודה שהסכמת, יש לי שיחה רצינית ודחופה לדבר איתך עליה" חשק בכל ליבו מה הדבר הדחוף שהמורה מעוניין לדבר איתו "בבקשה מר לוי, אני בטוח שאשמע רק טוב על בני, ובטוח שחפץ אתה לעזור אך אם יש בעיה אנוכי יכול גם לעזור" "להיתראות , כל טוב ולילה טוב מר לוי" "תודה רבה, לילה טוב מר רוזנפלד" * * * השיחה הסתיימה בין השניים , שניהים ניתקו את הטלפון וכל אחד הלך לדרכו, רותי בנתיים טיפלה בקטנים וניסתה להרדים אותם, מנחם עבר במסדרון ליד החדרים לראות שכולם ישנים והנה רואה שיונתן ער ונכנס לחדרו. הוא ניגש אליו וליטף אותו ובחיוך קל שאל אותו : "קרה משהו בבית הספר" "לא,לא קרה שום דבר אבא" לבו חפץ לדעת מדוע אביו שואל " מדוע אתה שואל אבא?" "המורה שלך, יהושע, התקשר לפני דקה" פניו של יונתן החוירו "קרה משוהא?" מה הוא אמר" שאל בפחד " אני לא יודע עם קרה משהו, לכן אני שואל אותך, הוא רוצה שאפגוש אותו מחר ב-10 וחצי" יונתן הסתקרן לדעת מדוע המורה הזמין את אביו לפגישה,על מה הם ידברו? "בטוח שלא קרה שום דבר יונתן?" "כן אבא, אני בטוח, לא עשיתי שום דבר רע" "אני מאמין לך יונתן, אתה ילד טוב, יש לך לב זהב" וליטף אותו "עכשיו 7 וחצי זה קצת מאוחר, קרא קריאת שמע ולך לישון" "טוב אבא" ונפרד ממנו בנשיקת לילה טוב. * * * כעת סיים לקרוא את קריאת שמע,עכשיו הוא רוצה לדבר אל אביו שבשמיים רק הוא ואלוקים! רק יונתן לבדו, רוצה לדבר אליו, לנסות לשפוך את יגונו לפניו. " אלוקים זה אני, יונתן, הבן שלך, זוכר אותי?, ה' למה אנני יכול להיות שמח ככל שאר הילדים? תעזור לי, אני הבן שלך, ואתה אבא שלי , אתה לא אוהב לראות את בנייך עצובים נכון? עצוב לך שלמישוה עצוב,אז מה עושים? אני לא רוצה להעציב אותך, כן, גם לי כואב, אנני סומך על אף אחד רק עלייך, רבים פגעו בי והפכו אותי לילד עצוב וממוסגר, שברו את ליבי , הוא לא יוכל לחזור להיות שלם יותר, כי פגעו בו, המון דברים מוסתרים בו" הוא "רבונו של עולם, פתח את ליבי , התייאשתי, הרמתי ידיים, אבא יקר אני אוהב אותך, לילה טוב" יונתן מנסה להירדם אך אינו מצליח, אולי בשל הרעמיים החזקים והגשמים? והרוחות החזקות שנוקשות בחלון? או בגלל הזכרונות הכואבים שמזכירים לו את יגונו וכאבו המר. בלב כואב וכבד מתבודד וחושב לעצמו אילו יכול לספר את יגונו שמישהו יגלה הישתתפות בצערו. מחשבות רבות התרוצצו במוחו של יונתן, לא נתנו לא מנוחה, הוא עייף עכשיו, עייף ממשך היום שעבר עליו? או עייף מהחיים? אך חרש של שתיקה קטנה, חחרש של בכי ותפילה קטנה לאביו שבשמיים. ותוך כדי נרדם.

יונתן מנסה עדיין להבין מדוע אנשים מתים? מדוע אנשים הולכים לעולמם סתם כך בלי שום סיבה? הוא רוצה לדעת, הוא רוצה להבין למרות שדיבר עם אביו על זה קצת בקשר לחברו הטוב מוישי ז"ל. תמיד הוא שואל למה מושי נפטר בגיל צעיר כל כך? מדוע אנשים מתים בעוד שזה יכאיב לשני? מדוע יש בכלל כאב? כל השאלות האלו התירו חותם בליבו של יונתן . הרגשתו יותר טובה אך הוא לא מצליח להבין ומנסה לענות לעצמו תשובות כי מחשבותיו מפריעות לו. משהו צובט לו בלב, הוא רוצה לשפוך את יגונו לפני מישהו אך איננו יודע למי, והנה כמה צעדים מחדרו למטבח רואה את אביו שותה תה חם וקורא עיתון ורוצה לדבר איתו וניגש אליו "אבא, למה מושי הלך?" שאלה זו הפתיעה את אביו, יונתן ילד קטן שלא מבין בדברים האלו ואביו כאדם בוגר שמבין ביזה הניח את ה עיתון על השולחן והסכים לשוחח עם יונתן על הדברים האלו , הגיעה השעה שיונתן יוציא מליבו את כל יגונו. "יונתן, אנשים באים לעולם לעשות תיקון , לשרת את ה' יתברך ולעבוד אותו, שאדם נפטר מן העולם הזה זה בגלל שכך נקבע משמיים, אנו לא יודעים את חשבונות קב"ה , מושי ז"ל היה ילד טוב וחכם מאוד , ואנ בטוח שהוא נימצא במקום טוב עכשיו", "אבל אבא, למה אני עצוב למרות שהוא נימצא במקום טוב עכשיו ? הרי אני אמור להיות שמח שהוא נימצא במקום טוב וכיף לו שם" "כי אתה עדיין לא מעכל את המקרה, אתה לא מעכל את האובדן של חברך הטוב ביותר, אינך מסוגל להיתמודד עם הטראומה שעברה עלייך באותו יום שקרה האסון הנורא לכן אינךך יכול להשלים עם זה. מצד אחד, אתה שמח שהוא במקום טוב אך מצד שני, אתה עצוב כי הוא לא לידך כעת, כי הוא נפטור מן העולם הזה" דבריו של אביו הציפו את עיניו של יונתן בדמעות של כאב ושואל: "למה אנשים חייבים למות אבא? למה ה' אנשים לוקח אנשים בעוד שזה יכאיב לאחרים ולקרובים? "כי כך ה' קבע והכל לטובה,אנשים נפטרים כי סימו את מה שצריכו לעשות בעולם הזה, וה' לא מתכון להכאיב לאחר ביזה מכיון שכולנו יודעים שבסופו של דבר בתחיית המתים אנו נפגוש את קרובינו או את היקר שנפטר לנו ולא להיות עצובים, מצד אחד זה כואב אבל מצד שני בהלויה אנו עוזרים לאותה נשמה לעבור לעולם הבא ושאדם עצוב הוא מצער את הנשמה , ה' לא רוצה שנהיהי עצובים אנו בוחרים להיות עצובים, כי שמהו יקר שהיה לנו קרוב ללב נלקח "אני מתגעגע אליו אבא, אני חולם עליו, אני רוצה אותו בקרבי, הוא כל הזמן בלבי נשאר, גם במחשבותיי ובראשי, אנני מסוגל להרפות מהמחשבות האלו אפילו תמונה שלו אני לוקח איתי לכל מקום" "אבא למרות שאני יודע חלק מדברייך למה בכל זאת אני מסוגל להיות שמח? למה זה מטריד אותי?" "אתה עוד צעיר יונתן ובגלל זה אינך מקבל את זה, זה בא לך בפתאומיות ואתה כל כך טוד במחשבות על מושי שאינך נותן לעצמך מנוח, נכנסת לבועה משלך והחלטת להפריד אותך מן כולם, מן החברה, מן המשפחה רק על מנת לא לשכוח את מוישי, אבל זה לא נכון לעשות כך, כי אחרי זה אדם יכול לשקוע בעצבות חזקה מאוד ולהיכנס לדיכאונות, ואנני חפץ בכך , אתה עוד ילד, וילד צריך לחשוב על דברים אחרים בגילך, זה טוב שאתה שואל שאלות כאלו אך אנני "אנני יכול" לאחר כמה דק' של חשיבה עלה במוחו שלא ביו רעיון :" יש לי רעיון, על מנת להוריד אתיגונך כל יום תקדיש שעה למשחקים, פעילויות, שמחה ותעזור לעצמך, ותעלה את הבטיחון העצמי ווכל יום תעלה חצי שעה וכו' וכך תהיה ילד אחר לגמרי ולא תשקע בעצבות" "אבל אני מפחד לשכוח אותו" "אתה לא תשכח אותו יונתן, אני מבטיח, אפילו שתהיהי שמח תמיד הוא ישאר בליבך, ותמיד תזכור אותו, אפילו יש לך תמונה שלו" "טוב אני אנסה את מה שאמרת" * * * הגעיה שעת סיום הלימודים, המורה יהושע מבקש מיונתן להישאר כי רוצה לשוחח איתו על נושא חשוב. "מה שלומך יונתן?" "ב"ה" חייך המורה "יונתן, הנך יודע מדוע חפץ אני לשוחח עמך?" "לא" השיב יונתן "נפגשתי עם אביך אודותייך לברר מדוע הנך עצוב כל הזמן ומסתגר בתוך עצמך ואביך סיפר לי את הסיפור העצוב על חברך הטוב מוישי ז"ל , ורציתי לספר לך גם אני משהו, לי היה אח אחד, לא היו לי אחיות ואחים רק אח אחד לי היה , זכריה קראו לו, הוא היה קטן ממני בשנתייים, שהגעתי לעוול מצוות בגיל 13 ואחי שאז היה בן 11 רצה לקנות לי מתנה ליום הולדתי, נקשרנו מאוד אחד לשני, אהבנו אחד את השני מאוד, אהבתנו היתה חזק, הורינו הקפידו שנתיים היתי עצוב ולא היתי שמח כלל, שקעתי בעצבות נוראה וגם הוריי ידעו זאת, הם ניסו לעזור לי ולסייע לי אך ללא הועיל אין הצלחה. יום אחד ניגש אליי אבי ואמר לי : "יהושע, אתה חייב אבל חייב לצאת מהעצבות" אך אנני יכלתי , כל כך היתי עצוב, כל רגע של שקט בבית, הרגשה שמישהו חסר גרמה לי לשקוע בעצבות עוד יותר והיתי מתפרץ בבכי. "תחשוב שטוב לו למעלה, והוא נימצא במקום טוב, וכיף לו שם" אמר אבי לנחם אותי "אני בטוח שהוא רוצה שתהיהי שמח ושתדע שהוא תמיד שומר עלייך ועוזר לך ומדבר אלייך" "איך?" שאלתי "בעולם האמת אין זה כמו העולם זה הגשמי, בעולם האמת זה אחרת, אין קנאה, אין שנאה, אין מריבות , הכל טוב ויפפה שם, יש אהב ואחווה, התקשורת היא שונה בעולם האמת, אין צורך לדבר בדיבור , יש להם שפה אחת שאותה כולם מבינים ופה בעולם הזה את זה אנננו מבינים לכן, אננו מצליחים להבין אותם, הם תמיד אתנו ומדברים אלינו אך אננו מבינים אותם, את שפתם, הם תמיד נותנים לנו רמזים" דבריו של אבי גרמו לי להיתעורר מחדש ככל שחשבתי על זה התחזקתי יותר וכך הפכתי לשמח יותר כי ידעתי שבבוא היום אפגוש את אחי בתחיית המתים והוא שם למעלה במקום טוב וקב"ה שומר עליו דבריו של המורה החגירו ביונתן מחשבות רבות "ועשיו אני פונה אליך יונתן, אל תהיה עצוב, אני בטוח שחברך מושי ז"ל טוב לו למעלה ולא תמיד אתה מבין אותו כי שם בעולם האמתזה שונה מהעולם הגשמי ובבוא היום תפגוש אותו כפי שאפגוש את אחי זכריה ז"ל ונהיהי מאושרים מאוד" יונתן חושב על זה וזה עושזה לו קצת טוב ואלי באמת המורה צודק, כי יבוא יום הוא יפגוש את מושי ז"ל חברו הטוב ביותר, ועכשיו הוא נימצא במקום טוב ושומר עליו "זהוא יונתן, אני מקווה שהצלחתי לעודד אותך" * * * הגיעה שעת הערב , יונתן עכשיו נזכר בדבריו של המורה, וחיוך עולה על פניו של יונתן מכיון שהוא יודע שהוא יפגוש אותו, הוא רוצה לדבר עם מוישי ז"ל, אך הוא יודע שהוא מסתכל עליו מלמעלה וגם אותו לא ישכח ויבוא יום שהוא יפגוש אותו ושניהים יפגשו שוב ולא יפרדו לעולם"

הוא מתכנס בתוכו, ילד עדין ורגיש, מופנם וסגור בתוכו, ומבודד לא אין חברים ולא מתחבר בחברה ולא בולט. ילד שקט, שלא מרעיש ולא שומעים ממנו ציוצץ. ילד מסתורי , שאלות רבות מטרידות את מחשובותיו, בן 11 ומתנהג כמו אדם בן 20. * * * והנה נשמע הצילצול להיכנס לתחילת השיעור, המורה יהושע נכנס והתחיל את השיעור. "שלום תלמידים, היום אני רוצה להעלות נושא חשוב בפנכים והנושא שהיום בו נדון " גמילות חסדים" מה זה גמילות חסדים בענכים?" הרבה אצבעות הורמו בכיתה על מנת לענות לשאלתו של המורה. "גמילות חסדים זה לעשות טובה למישוהא" אמר יהודה עוד ילד הרים את אצבעו וחיכה שהמורה יאפשר לו לומר את תשובתו "גמילות חסדים זה לעשות מצוות" אמר דוד גמילות חסדים זה לא לתת צדקה ולעשות מצוות זה לעשות חסד לעשות טובה למישוהא בלי שהמקבל יחזיר לנותן" אמר ראובן "טוב, כל אחד אמר תשובה יפה, אך אני רוצה לשמוע ממכם מה זה? איך אפשר לשנות את העולם ע"י גמילות חסדים" והאם זה ייתכן דבר כזה?" "לא המורה" אמר אברהם "אי אפשר לשנות את העולם" בפליאה המורה שואל : "מדוע אי אפשר לשנות את העולם אברהם?" "מכייון שיש גנבים, פושעים ואי אפשר לצפות מהם להיות צדיקים וזה קשה לשנות אותם לכן העולם לא יכול להיות טוב יותר" השיב אברהם" "טוב, אבל ביזה נדון אחרי זה, אך תשובה יפה אברהם" לאחר כמה שניות של שתיקה המורה שם לב ליונתן שיושב בפינה, לבדו ומסתתר בתוך עצומו, המבט שלו, המבט שזועק "עזרו לי" רוצה שיעזרו לו אך אין מי שיעזור לו. המורה הפנה את שאלתו ליונתן ורצה לשמוע את תגובתו אך בלי ביסוס יונתן הפנה את מבטו אל המורה , מבט קודר, מבט של כאב ושאל אותו שאלה שעליה לא היה מענה " איך אפשר לשנות את העולם שיש מתים? הרי בסופו של דבר כולנו נמות" אמר יונתן ושוב הפנה את מבטו הצידה והתכנס בעצמו. עכשיו נשמע צילצול לסיום הלימודים , וכלום יצאו בצהלה ובשמחה לסיום הלימודים ורק המורה נשאר וסימן ליונתן להישאר. שקט השחרר בכיתה, רק המנהל ויונתן. "יונתן, קרה לך משוהא" "לא" "מדוע הינך עצוב " שאל המורה "מדוע אתה סובר שאני עצוב המורה?" "ספר לי, ספר לי את יגונך, את מה שכואב לך" "הלוואי ויכולתי" השיב יונתן שפניו עצובות "טוב," אמר המנהל" "אם תצטרך עזרה ממני, או כל דבר כל שהוא אל תהסס אני תמיד אעזור לך" השיב המורה ולאחר דמה דקות אמר לו המורה שהוא יכול ללכת . "להיתראות" אמר המנהל והנה כמה צעדים הוא הולך לכיון הדלת ונעצר, יש משהוא שהוא רוצה לספר למורה, אך משוהא עוצר בעדו , יהושע שם לב לזה "יונתן אתה צריך משוהא?" שאל אותו. "אנשים רבים אמרו שיעזרו לי ולא עזרו, הבטיחו ושיקרו!" לאחר שתיקה של דקה שאל "אם בני אדם נולדים בשביל לחיות מדוע הם מתים? ואם בני אדם נולדים בשביל למות מדוע הם חיים?" שאל יונתן. לשאלה הזאת לא היתה מענה ואף למורה יהושע לא היה מענה, ניסה להסביר ליונתן שיש תשובה אך יונתן לא רצה להקשיב ונפרדו לשלום. * * * יונתן בדרכו לביתו, ורוח עזה נושבת וטיפות של גשם מטפטפות עליו, קשה לו להיתרכז עכשיו , ונה הוא בוכה ולא יודע למה הוא בוכה, רוצה לעצור את הדמעות אך לא מצליח. רק קולה של הרוח נשמעת ורעשי הטיפות נשמעים באוזניו של יונתן. בצעדים קטנים צועד לביתו, והנה הגיע ונכנס הביתה. * * * "יונתן, תראה איזה גשם בחוץ וכך אתה מסתובב בלי מטריה!" כעסה עליו אמו "דאגתי יונתן, פעם הבאה תיקח מטריה ושים אותה בילקוט שלך" "סליחה אמא" "זה בסדר יונתן, אך תזכור להבא לקחת, תוריד את המעיל ותחלוץ נעליים ובוא תאכל עם האחים שלך ארוחת צהריים". * * * יונתן, נכנס לחדרו, הוריד את המעיל, חילץ נעליים והחליף את הגדים ולבש בגדים חמימים ונעימים" הוא גווע מרעב , אך מחשבות רבות עטפו אותו ששכח מהאוכל "יונתן!" נשמעה קולה של אמו ""בוא לאכול" * * * הוא מריח את האוכל מהמטבח, ריח טוב, מרק עם עוף ותפוחי אדמה וירקות, המאכל הכי אהוב על יונתן בעונת החורף "תנטול ידיים יונתן" וכפי שאמו הורתה לו כך עשתה ואחרי זה בירך "המוציא לחם מן הארץ". לאחר כמה דק' כל הילדים שימו את האוכל נטלו ידיים למים אחרונים ואמרו את ברכת המזון. אצל יונתן זה היה שונה, הוא אמר את ברכת המזון בעצב ובכאב כל מילה ומילה הוא הדגיש עצם את עיניו והחל לומר את ברכת המזון עומד לבכות אך לא בוכה, לא! יונתן גדול! הוא לא צריך לבכות! עכשיו הוא מברך ברכת מזון! - קול פנימי לחש לו.

"יש לי מן חבר"/ אורטל לאה פרנקל יש לי חבר, חבר מיוחד , חבר יקר, חבר כזה לא תמצאו, לו אני מספר הכל כל המתרחש בלבי וכל מה שעובר עליי. גם ברגעים העצובים והמשמחים, והכואבים והמאכזבים הוא נמצא איתי ותמיד הוא יהיה לצידי יתמוך בי וְיֶסַיֶעַ לי. חבר כזה לא ראיתם, חבר כזה לא תמצאו, זה חבר מיוחד בגדולתו, בחכמתו וביראתו. אין אדם הדומה לחבר שלי. לחבר זה, אני מספר את כל היום שעובר עליי, כל דקה וכל רגע מספר לו את אשר בלבי. חבר נאמן לי יש, חבר שיודע להקשיב ויודע נסתרות האדם, חבר שרוצה שידברו אליו, אך אף אחד לא רואה זאת ואני שמח שראיתי זאת מכיוון שאם אני נמצא בעת צרה או בעת שמחה אני יודע למי לפנות, אני יודע למי לדבר והוא מקשיב לי. אני מאוד אוהב את החבר שלי, הוא יקר לי מאוד, אני פוחד לאבד אותו, אני לא רוצה להתרחק ממנו, אני רוצה להיות בקרבתו, כי רק בו אני בוטח ורק לו אקדיש את חיי. אני אוהב את חברי מאוד, הוא יקר לי, הוא המבין את לבי והוא היודע את שמחתי וכאבי, רק לו אני מספר את הכל, יש לי חבר אחד ומיוחד שאיתו אני משוחח . איזה כיף שיש חבר כזה, חבר שאפשר לדבר איתו על הכל, אך את שמו לא אומר, ולכן אני מעדיף לשמור עליו בסוד. כתבתי את השיר לבד כל הזכיות שמורות למי שכתב חיחחיחיחיח שיר שכתבתי על ה' אשמח אם תגיבו