פרק מ"ח
''אוף! האבא הזה!' חשב לעצמו שחר, כששוב ראה את אביו ואת אימו מדברים בלחש. ועליו-ככל הניראה, 'מזל שאני לא מדבר איתו יותר מידי על הדברים האישיים שלי! במיקרה לגבי נעמי הוא היה חמוד. וגם הוא היה אז אבא כמו שצריך...!' חשב והוסיף שחר לעצמו. 'למה? למה דווקא בחלקי נפלה משפחה שכזו?! לא מספיק שאני סובל ת'קטע הזה גם בישיבה?! בדיוק היום ניגש אלי מוטי, המורה למתמטיקה, כדי להעיר לי שהתחלתי לרדת בציונים, וכאילו שזה לא מספיק לי-אז עכשיו אמא ואבא האלה מרכלים עלי! אוף!', שחר ישב מיואש על מיטתו, מיואש מכולם. מהעולם הזה.
* * *
"אורי?"
"כן?"
"תגיד, ניראה לך שאני כבר לא טוב במתמטיקה?"
"לא יודע. למה אתה שואל?"
"כי מוטי, המורה, דיבר איתי על זה...!"
"ו... מה הוא אמר לך?"
"שירדתי. אני לא יודע מה קורה איתי! באמת שלא! אני רוצה לגמור ת'בגרות בחמש יחידות!"
"אהה, אני מבין אותך. אבל..."
"אבל?!" שאלו שחר בנימה טובענית,
"אבל אם המורה אומר-אז מין הסתם שהוא יודע-וחוץ מיזה-שאתה יודע מה יש לך עכשיו. אתה בתקופה קצת לחוצה!"
"לחוצה? מאיזו בחינה?" תלה שחר עיניים תוהות בחברו,
"מבחינת החוסר דיבור שלך...!"
"אהה! אתה צודק" שחר שוב תלה עיניים, והפעם מסכימות, בחברו, באורי.
"אין לי כח אליהם. הם דיי מורידים לי את החשק להיות בישיבה, אבל בבית זה לא הרבה יותר טוב!"
"אהה, ניראה לי שכבר הספקתי לשמוע את זה כמה פעמים כבר..."
"הגיוני! אבל למה אתה חוזר פעמיים על אותה המילה?!"
"???"
"כבר!?" חייך שחר.
"אהה.." חייך אורי, "אני לא הכי טוב בתחביר, כניראה...!"
"כמו שאני לא טוב במתמטיקה?" שאל שחר, כשהוא נאנח עמוקות, "אין לי כבר כח לכלום!"
"שחר?"
"כן?"
"מזה כלום?"
"אין לי כבר כח, וכבר נמאס לי מהכל בעולם הזה!"
"אתה לא קצת נסחף?"
"לא. אני לא. ניסית איי פעם לסבול אותם?"
"לא... האמת היא שאף פעם לא ניסיתי לסבול אותם!"
"אז תודה לאלוקים. ותשתוק לגבי. בנושא הזה, בכל אופן!"
"אבל שחר! אתה היית זה שהעלה את הנושא הזה! ולא אני!"
"אהה.. נכון.. אבל בסך הכל התכוונתי שלא תטיף לי מוסר. כי אין לי שום כח לזה...!"
"אוקיי. אז אני לא אטיף לך. וסתם שתדע לך שאני גם בכלל לא תכננתי להטיף לך מוסר...!"
"אהה, לא?" הביט בו שחר, מופתע, "זה היה ניראה שאתה מת להטיף לי..."
"אהה, אז זה מה זה לא כמו שזה היה ניראה לך! אני מה זה מבין אותך! כולה רציתי להשתתף בצערך!"
"טוב, נו, בוא ולא ניסחף... 'בצערך'..." גיחך שחר קלות, ואחר צחק צחוק עצוב,
"אבל..."
"מה האבל הזה עכשיו?"
"אבל אתה אמרת שנמאס לך מהעולם הזה!"
"אהה, כן. וזה היה דיי בכללי על כל מה שקורה לי כאן!"
"אהה, שיהיה."
* * *"אז גם התשובה שלי היא רק בכללי..."
"אם אתה אומר..."
* * *
שחר נכנס לביתו. ישר אל תוך מיטתו, מעוצבן על כל העולם.
"שחר?"
"כן?"
"מה שמעתי?"
"מה..?!"
"התחילו לרדת לך כל הציונים? ובמיוחד במתמטיקה?"
"קרצייה שכמותך! ומי אומר לך את זה?"
"קרצייה בעצמך! אהה-והמורה שלך צילצל היום לאבא."
"אוף! המוטי הזה!" התפרץ שחר, וקטע אותה, כשהוא לוחש זאת לעצמו,
"מה?" שאלה נעמי, אחותו, ואחר-כך המשיכה מייד-"והוא גם טען שאתה ניראה כזה, לא יודעת! כאילו שאתה אחד שכזה לא מצליח, כי כל העולם רובץ על גבו..."
"ואולי זה באמת ככה?" סינן שחר לעברה, ואחר-נבלע בתוך חדרו, ונעל את הדלת על עצמו, כשהוא בפנים, כמובן.
------------
נכתב באולפנא. מהפלאפון שלי...!
תגובות
בס"ד
אבל לפי דעתי (העניה) זה נראה שכאילו כבר אין עלילה, כל פרק אותו דבר (מתווכח,מתעצבן,חברים,הורים).
אבל בכללי זה יפה. =)
*סליחה אם פגעתי, ויישר כח על הכתיבה דרך הפלאפון! (בטח זה שיא המתסכל...)
ואני כבר מתה להגיע לפרק הסיום. רק שאני לא יודעת איך לקפוץ אליו.
וזה לא כזה מתסכל בפלא'.. רק שבפעם הקודמת זה נמחק לי בפלא'..
בס"ד.
לפי דעתי תתלילי לאט לאט (אבל ממש לאט.) ששחר ישלים עם ההורים שלו, יהיה פחות מעוצבן, ידבר יותר,
ככה עד שתגיעי לסוף שהוא מבוין מה קרה לו.
ומבחינת העלילה- את יכולה לשלב כל מיני דברים שיקראו בסיפור חוץ ממונולוג בין שחר לעוד מישהו.
מקווה שעזרתי... =)