יונתן מנסה לדמיין את מוישי ז"ל והנה רואה בחלומו מלאך קטן, זוהר ונוצץ וסביבו אור אלוקי, יודעים שזה צדיק גדול, כן זה מוישי ובחלום הוא מחייך אליו ומושיט לו את היד לשלום וכאילו רוצה למסור לו משהו כמו "אל תדאג, אני בסדר, כיף לי בעולם שאני נימצא בו כעת" "אבל למה עזבת אותי בגיל צעיר כל כך?" שאל יונתן, "בגילגול הקודם היתי צדיק גדול והיתי צריך לעשות תיקון קטן ולכן נשלחתי בעולם הזה לכמצה שנים ושהגיע היום שסימתי את השליחות שלי נפטרתי מהעולם הזה".
"אל תהיה עצוב יונתן, אני שומר עלייך, וטוב לי בעולם שאני נימצא בו כעת יבוא יום ואפשגוש אותך שם גם" וכך נרדם.
* * *
"בוקר טוב" אמר אבא ליונתן
יונתן התעורר בחיוך על פניו ואומר את ברכת בוקר
"בוקר טוב אבא"
"אני אוראה שאתה שמח היום"
"אבא, חלמתי על מלאך, חלמתי על מוישי ז"ל"
"אני שמח מאוד, הנה אתה רואה אתה כל כך רצית ומשמיים נענו לבקשתך רק שלא תהיהי עצוב ושהכל לטובה"
"עכשיו תתארגן ותאכל ארוחת בוקר שלא תאחר לבית הספר"
לבנתיים שיונתן מתארגן נשמעה נקישה בדלת והדלת נפתחת על ידי אמאמ של יונתן "שלום אברהם מה שלומך?"
"ב"ה " ענה אברהם בחיוך "אני יכול ללכת עם יונתן לבית הספר, רציתי בדרך לקפוץ אליו"
"כן, בטח זה בסדר גמור בוא כנס, אני בטוחה שיונתן ישמח"
והנה יונתן ואביו באים לגששת לדלת ורואים את אברהם
"שלום אברהם מה שלומך" שאל מנחם "ב"ה מנחם"
"קבעתם להיפגש?"
"לא, רציתי ללכת עם יונתן לבית ספר"
"בסדר, אני שמח שבאת אברהם" אמר יונתן
ואביו שמח שהנה יש לו חברה
* * *
אברהם ויונתן בדרכם לבית הספר "אני שמח שבאת אליי" אמר יונתן
"מתי שתרצה " השיב אברהם
"זוכר את מושי ז"ל?"
"כן...אני זוכר" אמר בעצב
"היתם הרבה ביחד, היתם כמו אחים, כל כך אהבתם אחד את השני, אהבה כזאת בין חברים לא ראיתי"
"הוא היה חברי הטוב" השיב יונתן
"כן , אני יודע בכל הפסקות היתם ביח ולפעמיים היתי מצטרף אליכם, הוא היה ילד מיוחד, ילד כזה טוב"
"נכון" נאנח יונתן, הוא לא רוצה להיזכר כדי לא לבכות
"אתה יודע יונתן איך אפשר לשפר את ההרגשה?"
"איך?" שאל יונתן
"תזכר בדברים המצחיקים שהוא היה עושה" אברהם חושב ומנסה להיזכר "יש לי, אתה זוכר שבטעות הוא שם למורה מלח בתה במקום סוכר והמורה פלט את הקיא?"
"חחחחחח צחוק נשמע מקולותיהים של אברהם ויונתן
"כן" צחוק עליז עלה בפניו של יונתן " זוכר שהוא התנגש בדלת , והיא היתה זכוכית ואיך הוא רץ.."
"כן, אני זוכר, רצינו שלושתינו והוא לא שם לב שזה דלת וצעקנו "עצור מוישי!" "
"ושניהים בנתיים נזכרים בדברים הנפלאים על מוישי ומעלים זיכרונות על ילד כה נפלא שלא נימצא איתם כעת.
ובנתיים הם ממשיכים את דרכם לבית הספר ונתקלים באיש זקן שלא ראו מימיו, הם אינם מכירים אותו ואת הדרך הזאת הם מכירים היטב ולא זכור להם שניתקלו באיש זה , זקן לבן ארוך וכיפה שחורה ענקית וחליפה שחורה ופניו מקומטות מזיקנה ומשקפיים גדולות , ניראה שהוא מבקש עזרה, השניים ניגשו לזקן ושאלות עם הוא צריך עזרה והוא נענה בכן הם לקחות את השקיות כל אחד שקית אחת והראה להם את המקום שהוא רוצה שילווה אותם.
והנה הם מגיעים לרחוב "שפירא", רחוב מאוד שקט, לא סואן, בקושי אנשים מסתובבים ברחוב זה, אך ליד הרחוב יש בית כנסת מפואר וענקי וביום שישי ושבת אנשים רבים באים לבית הכנסת הזה.
"תודה רבה לכם ילדים, אני שמח שעזרתם לי, תזכו למצוות וה' ישלם לכם "
"בבקשה" ענו השנים בחיוך
לאחר כמה צעדים הם רואים על הריצפה קלף כמו תמונה כזאת, ובטח היא נפלה לאיש הזקן , הם הסתובבו ולא האמינו, הוא נעלם! פשוט נעלם! "זה הרי בנינים צרים והולך לאט ואיך יכול הוא להיעלםל? רק עכשיו הסתובבנו והוא הלך במדירכה הזאת" אמר אברהם ששניהים בהלם מהמעשה שקרה פה.
"רגע, בוא ניראה מה יש בקלף הזה" אמר יונתן
הם סובבו את הקלף לצד הפנים שלו ולא האמינו למראה !
הם ראו בתמונה הזאת את מוישי ז"ל והאיש הזקן שהם התלוו אליו מחייכים ובתמונה רשום "ליונתן, אני במקם טוב"
"אולי... זה אליהו הנביא! " אמר אברהם"
"מעניין מאוד, מדוע איש זה בא אלינו?" אמר בפליאה
"אחרי הלימודים נספר את הסיפור להורים וניראה כבר מה הם יטענו , עכשיו נלך לבית הספר עוד 15 דק' 8, אנו נאחר" אמר אברהם
תגובות