פרק ב'
שחר התעורר לשמע קולות עמומים, ראשו כאב, הוא פקח את עיניו ועפעף קלות, 'מי נמצא
כאן, לעזאזל?' שאל את עצמו ללא קול, והביט אל עבר דלת חדרו, 'הרב ירון? מה ה-ו-א עושה
כאן? בשביל מה הוא בא? לדבר עם אבא? על מי? עלי?', הוא החליט לא לצאת מחדרו,
'כשהוא ילך, אצא', דפיקה על הדלת של החדר, "ש ח ר הרב שלך כאן, והוא רוצה שתבוא.."
"מ-ה-?", "כן, הוא רוצה לדבר איתך..", הוא נאנח, וקם. הלך למקלחת ליטול ידיים, והציץ
בשעון הגדול, השעה הייתה 4:30.
'עוד לא התפללתי מנחה!!' חשב לעצמו בבהלה.. יצא אל הסלון אגב שיפשוף העניים, ופיהוק
עצום, התיישב על הספה, ו.. שתק.
"שחר, אתה ילד שקט מאוד, ואתה גם לא כל-כך לומד, בבגרויות-אתה מקבל את המינימום
שאפשר, ובכל פעם שהמנהל של הישיבה לוקח אותך לשיחה, אתה שותק, ומביט בו, יש לך
סיבה לכל זה? כלומר אני-בטוח שיש סיבה, אבל, האם אתה יכול לספר לי מה מציק לך?
למה אתה לא יכול לענות? מה חוסם אותך כ"כ? בבקשה?" הרב ירון נעץ בו עניים מצפות,
והוא שתק, "היית רוצה להיות מישהו אחר? לדבר יותר?", שחר המשיך לשתוק. והרב ירון
הושיט לו חתיכת נייר, "תכתוב לי את מה שאתה מרגיש, בבקשה..", שחר לקח את הדף,
וקישקש עליו קצת, היה לו קשה לספר מה הוא מרגיש, 'מי שלא ביישן כמוני-בחיים לא יבין
את זה, את הכאב של לשבת בצד, ולשתוק, כשכולם סביבך-"נו, למה אתה לא מדבר כבר?
הא?" הם חושבים שזה תלוי בי..', "אני רואה שקשה לך, אתה רוצה אולי שאני אעזור לך?",
שחר נעץ בו מבט, והנהן קלות בראשו, "טוב, אז אני יכול להגיד לך מה אתה מרגיש..",
'בטחחח..' חשב שחר לעצמו. "אתה מרגיש חוסר אונים, כאילו שנהייתה אילם, הלב שלך
פועם בחוזקה, ואתה לא יכול לדבר, נכון?" שחר הנהן, והרגיש שמתחשק לו לרוץ אל
מתחת לשמיכות שלו, ולבכות. "אני יכול לספר לך שאני מכיר היטב את ההרגשה הזאת,
אתה לא מאמין לי, הא?", שחר אכן בהה בו בחוסר אמון, "אני, המורה הכ"כ קשקשן,
פטפטן, ומשעשע, היה ביישן פעם.. אבל תתפלא-כן, אני לא הייתי מדבר מילה. עם אף
אחד, ואפילו לא עם הכיתה שלי, ובעצם, גם אתה לא מדבר עם כל הכיתה שלך, מול
כולם בו-זמנית.. אז מה? מעניין אותך לשמוע את הסיפור שלי עכשיו, או שלא?" שחר
ניסה למלמל משהו "מנחה" המילים יצאו מפיו מגומגמות, "עוד לא התפללת? טוב,
לך לתפילה, האמת היא, שגם אני ממהר, אבל אולי כדאי שתבוא אלי מחר למישרד,
ונדבר?", שחר שתק, "טוב, אני הולך, להיתראות מחר." אמר לו הרב ירון, ויצא,
שחר הרשה לעצמו מעין הרפייה קצרה, והלך לבית-הכנסת
______
___
תגובהתגובות