בדרך הביתה.
צועדת שוב לאורכו של הכביש
נזכרת בדרכי בו בפעם הראשונה.
חשה כנפל עלי פטיש.
זה הייה בשבעה, ולא עברה שנה.
מהכניסה לרחוב, מורגש החושך הכל-כך עמוק.
סיבוב וחצי עם המפתח והשער פורש אלי ידיים.
שקט דממה שורר ושום קול לא נשמע מרחוק.
הרגליים ממשיכות ללכת, אך הראש מרחף בשמיים.
גשם של בגדים ניתח לעבר התיק.
סריקה אחרונה, להבטיח שלא נשכח דבר.
שבוע ראשון בשרות, עמוס ומהנה נגמר לו בצ'יק.
הארון והדלת נעולים, גם השער נסגר.
עכשיו ממתינה בתחנה לאוטובוס האחרון.
בדרך הביתה, משתוקקת רק לשים ת'ראש ולישון.
תגובות
זה הדבר שקורה ברוב פרות ידיי.
אני יוסיף בעז"ה עוד בית שיותר יסדר ויסתדר לקריאה וההבנה של כולם! אבל ממש כולם!!!
ותודה על העידוד
אני כ"כ מעריכה זאת!
מחשבה וקריאה שניה, שלישית.... של הקטע אן בכונתי להוסיף עוד בית כי זהו לא שייך....
אך אם תרצו הסבר על/של יומני החביב אתן לכם. נורא קשה (במיוחד הפעם) להבין את הנכתב מפני שחווי בו המון דברים...
אך אם תרצו! אן זו אגדה, פשוט תגידו.