ב"ה
בדירה ממול
וַלֶרִי ניגרר עם תיק הכביסה הענק עד לדלת הדירה.
הוא הניח את התיק הכבד לידו ופתח את הדלת.
הריח בדירה היה טחוב, כמו של וילון אמבטיה ישן, אבל לולרי לא היה אכפת.
למען האמת- המדים שלו הדיפו ריח די דומה.
הוא כמעט נרדם על הספה, עד שנזכר:
אסור לו להירדם, יש עוד הרבה דברים לעשות.
***
הבנים השתוללו בסלון בלי מנוחה.
הם הפריעו לדבורה בהכנות עד ששלחה אותם למטה, לשחק.
למרות שכבר הייתה מותשת, היא המשיכה לבשל ולנקות.
אין מה לעשות-היא חשבה לעצמה- יש עוד הרבה דברים לעשות.
***
הוא דפק בדלת.
"שלום." אישה צעירה עמדה בפתח.
"שלום." ענה ולרי.
"יש לכם אולי גפרורים?"
"בטח." היא ענתה ונעלמה בתוך החדר הסמוך.
"הנה" היא הושיטה לו את הקופסה כשחזרה.
"תודה" הוא השיב והלך לכיוון הדירה ממול.
"סליחה?" שאלה האישה פתאום.
"מה?"
"אתה גר בדירה הזאת?"
היא חשבה שאף אחד לא גר שם.
"כן." הוא השיב.
"אממ... כמה זמן אתה כבר גר שם?"
"חצי שנה."
***
"כל כך התביישתי בעצמי ,ברוך!"
"אני לא מבין למה את עושה מזה סיפור כזה גדול.."
"ברוך!" כבר חצי שנה שמישהו גר 5 צעדים ממני ואני לא ידעתי על זה, לא דיברתי איתו אף פעם, לא ידעתי שהוא קיים!"
"דבורה, תירגעי.
את בעצמך אמרת שאף פעם לא שמעת שום רעשים מהדירה הזאת, איך יכולת לדעת שמישהו גר שם?"
***
ולרי עבר על המשימות בראשו-
להכין משהו לאכול, לכבס את המדים ולהתקלח.
***
דבורה יצאה מדירתה, והסתכלה על דלת הדירה שממול.
שום רעש לא נשמע משם.
הוא בטח גר שם לבד.
***
ולרי הוריד את הביצה מהמחבת והתחיל לאכול. פתאום נאנח.
ממש לא מתאים לו להיות רגשני כזה.
***
דבורה וברוך התיישבו לאכול.
הילדים כבר נרדמו, ככה זה בשבתות הקיץ.
הם שתקו כמה דקות.
פתאום דבורה קמה מהשולחן וצעדה לעבר דלת הכניסה.
***
ולרי היה בחתיכה השנייה שלו, כשנשמעה הדפיקה בדלת.
"סליחה" היא שאלה, "אולי אתה רוצה לבוא לאכול איתנו?"
או-קי, זה סיפור הראשון שאני מפרסמת פה אחרי הרבה זמן, תהיו עדינים.. :-)
תגובות
אני מסמיקה.. :-)
בקשר להערות- מאוד רציתי שזה יהיה ככה... (ככה= מינמליסטי..)
זה לא שאני רוצה שזה יהיה בסגנון של דיווח, אבל כל הערה שמחקתי מסהטיוטה הראשונה (והטיוטה הראשונה הייתה מלאת תאורים) באמת נראתה לי מיותרת, והפכה את הסיפור לקיצ'י בעליל...
מקווה שהבנתם...
זה סיפור, ובסיפור צריכים תארים.
(עכשיו, כשאני מסתכלת לעומק.. אין פה מבנה של סיפור קצר, נכון? אולי כדאי להכניס את היצירה תחת הקטגוריה 'קטע'?
נקודה למחשבה.)
מה זה תיאורים? האם זה מילים שמסבירות איך נראת הדמות? או מה היא מרגישה?
ואולי יש תיאורים המוסתרים בתוך משפט שנראה לאו דוקא 'תאורי'...
בקשר להערה על מיקום הסיפור-
מה זאת אומרת מבנה של סיפור קצר?
מה אין פה שהופך את זה לקטע?
אשמח אם תסבירי שוב...
עם כל המוטיבים של סיפור. לכל אחד יש את הסגנון שלו וזה סוג של סגנון. אי אפשר להיות מקובעים לכללים כשמדובר ביצירתיות.
המשך הצלחה.
אין פה סיפור. אפילו לא קטעים. רק משפטים.
כדאי להוסיף תיאורים ורגשות, כי זה אפילו לא מינימליסטי. זה פחות מזה.
גם אם את חושבת שזה קיצ'י- תני לקורא להחליט.
בהצלחה!!!
דווקא העבודה שאני כותבת משפטים ספורים והערות במקום תיאורים מורכבים, מראה (לפי דעתי...) שאני סומכת על הקורא ונותנת לו את החופש לדמיין מעבר לסיפור.
אני לא אוהבת לתאר סיפור חיים שלם ולא להוסיף תיאורים יותר ממה שצריך לז'אנר הזה...
(בעיני- התיאורים שיש בהחלט מספיקים בסגנון הזה, וכמו שאלכסנדר כתב- אין תבנית קבועה של סיפור שצריך לעבוד לפיה, וזה היופי..)
אני לא ממש רוצה לתת לקורא להחליט, כי (וזה ישמע לא טוב..) אני כותבת את הסיפור הזה קודם כל בשבילי, הוא משמש בשבילי הבעת רגשות ויש בו דברים שאני רוצה להגיד, לכן- ואולי זה ישמע חריף- אני לא רוצה להתאים את הסיפור לפי טעם הקורא...
מקווה שהובנתי.
חוץ מלהזמין אותם יש עוד הרבה דרכים לעזור.... הציבור מוזמן
אני לא אומרת שתתני לקורא להחליט מה לעשות.
אני אומרת שתתני לקורא להחליט האם זה קיצ'י או לא.
ואם את כותבת בשביל עצמך- למה לפרסם? אם את מפרסמת, סימן שאת רוצה שאנשים יקראו, יהנו. ולכן- צריך להתחשב בדעתם... :)
הסיפור באמת נכתב מתוך הכרות עם חיילים בודדים, והוא באמת מנסה לעודד לעזרה....
זה מאוד מחזק אותי שגם אנשים אחרים ראו את הנקודה הזאת בסיפור...
להיות קרוי סיפור, ובטח שלא סיפור קצר.
יש לך פה חומר טוב, מצוין, אבל הלאה, פתחי ת'רעיון....
זה לא כזה קל לכתוב סיפור...זה נכון..
אבל אולי כדאי להכניס את זה בקטגוריה של קטע, ולא בסיפור קצר.
נראה לי שבסופו של דבר, שמתי את הקטע בקטגוריה הנכונה..