סערה

כתבתי את הקטע הזה בהשארת תמונה שחבל לי שאני לא יכולה להעלות לפה..

אני אתאר אותה בקצרה: התמונה צולמה מגובה האדמה (האדם שצילם נשכב על הרצפה כדי לצלמה)
בתמונה רואים אדמה די קשה ועליה קצת ניצנים ירוקים שמתרבים עד לסוף התמונה.
בצידי השביל הרחב הזה יש שדרות עצים.

  *      *     *

הוא עומד מתנשף, מזיע כולו, עייף ממרוצת החיים.
נמאס לו מהכל, נמאס לו להתמודד, רוצה רק להיעלם ולא להיות יותר.
מתלבט להיכן להמשיך, לאיזה כיוון. מבטו מודאג, מסתכל לכל הצדדים כדי לוודא שהוא באמת לבד.
חושב, מתלבט, עוד בחירה בחיים- לאיזה כיוון להמשיך.
נמאס לו לנווט את חייו, נמאס לו להחליט כל דבר, רוצה רק לזרום ולזרום..
מתיישב, נואש. לא מצליח להחליט, מרגיש את רגבי האדמה הקשה תחת רגליו הפסוקות.
טומן ראשו בין כפות ידיו, חושב. מחשבות רצות לפה ולשם, שומע קולות, מרגיש אנשים, מסוחרר.
מבולבל מהחיים, מרים ראשו לשמיים להכין שאמרו ששוכן אלוקים- פולט צעקה, זעקת עצב, יאוש וכישלון.
יושב לא נוח, עומד, מתיישב. לא יודע מה רוצה מעצמו ומה כולם רוצים ממנו.
מתיישב שוב על האדמה, שוב מרגיש אותה דוקרת ויבשה מתחתיו, טוען ראשו בין כפות ידיו ובוכה.
בוכה בכי חזק, בכי שלעולם לא יישמע עוד. בוכה ולא מפסיק לבכות.
וכשמרים ראשו, בין כפות ידיו הנוטפות דמעות
רואה הוא את האדמה מתחתיו מתרככת ונותנת לו סיכוי נוסף.