בֵּין הַטִּפּוֹת

בֵּין הַטִּפּוֹת
צְעָדֶיךָ נִשְׁמָעִים,
"הִכָּנֵס הַבַּיְתָה,
יִהְיֶה לָנוּ נָעִים".

בָּאָח הָאֵשׁ בּוֹעֶרֶת,
מְחַמֶמֶת אֶת לִבְּךָ,
בַּחוּץ סוּפָה סוֹעֶרֶת,
כַּמָה טוֹב שֶׁיֵּשׁ אוֹתְךָ.

הַיְלָדִים כְּבָר יְשֵׁנִים,
שְׁעַת חֲצוֹת שְׁתִיקָה רַכָּה,
אֶת גּוּפְךָ אָז אֲכַסֶּה
לִשְׁנָתְךָ הַמְּתוּקָה.

אוֹ אָז אֵצֵּא, אֶסְגֹּר הַדֶּלֶת,
לֹא יוֹדַעַת אִם אָשׁוּב,
אֶל הַלַּיְלָה נֶעֱלֶמֶת,
"לַיְלָה טוֹב לְךָ, אָהוּב"...