עוד צעד, החושך דוחק,
השקט עוטף, מיילל וצוחק.
השקט, החושך, אחים הם, אחים.
לאן, הו, לאן, אותי הם לוקחים?
השקט, כה רב רגשות וקולות,
החושך, כולו מסתורין ותפילות.
אותי בחיי תמיד מלווים,
לו רק פעם, רק פעם אחת, היו הם עוזבים.
החול לרגליי ושקט של ים.
הלילה חשוך, הסהר נעלם.
מדוע אינם מניחים לי, מדוע?
מה עוד יבוא, אין זה ידוע.
השקט, קולו הענוג מרתק,
החושך, אפוף בהילה של חלום ושותק.
יחדיו אחריי תמיד הם כרוכים,
למקום אשר אלך אף הם הולכים.
מחכה לקרן האור שתזרח,
לקולו של חבר שמזמן נשכח,
אך לעד אזכור, לא אעזוב,
למדתי את החושך והשקט לאהוב.
---------------------------
יש צורך שאסביר או שכולם הבינו למה אני ממשילה את החושך והשקט?
תגובהתגובות