בעזהי"ת
עומדת במגרש.
בתוך סוג של משחק.
משחקת
במשחק של החיים.
לומדת,
מהתנהגויות
של אחרים.
יש אנשים, שבמגרש-
יצעקו לכולם
שימסרו להם.
שמחפשים מישהו
שישים לב
שהם שם.
בד"כ, אליהם
זורקים הכי פחות.
יש אנשים, שבאמצע משחק-
יחלקו פקודות לאחרים.
אולי זה מבטא
גאווה,
להורות לאחרים.
ויש אנשים, שירוצו מצד לצד,
ינסו לחטוף
בעצמם.
ויש אנשים, שאמנם יחטפו-
אבל ישחקו
עם עצמם.
בלי למסור, רק לכדרר.
ויש אנשים שינסו לזרוק לסל,
יפספסו
ויתייאשו.
ואולי יפרשו.
יש אנשים, שימשיכו לנסות.
ובסוף גם יצליחו,
או שלא.
ויש אנשים,
שיסתערו במלוא העוצמה,
ולא יהססו ליפול, או
לקבל מכה.
ויש אנשים, שיעמדו בעורף, או
בחזית,
ויחכו בשקט שלהם,
להזדמנות הנכונה.
מוכנים להיות
איפוא שצריך.
מתי שצריך.
גם אם זה פחות כיף,
גם אם זה פחות אתגר.
ובסוף המשחק, לרוב-
הם הסוג הכי מאושר.
-----------------
נערך.
תגובות
את הכי בעולם..
והלוואי שהכי מאושרת.
הכי כיף זה לשבת בצד ולצלם את הפאדיחות של כולם.. ;)
אהבתי. שבוע טוב!