בעזהי"ת
השמיים
מקדירים פניהם
לעם.
החמאס שולח
גשם
של נפץ,
ניגוד [סוער]
לגשמי הברכה
שתיזמנו
את התקופה.
תחושת אי וודאות,
של צורך להיות מחובר,
לעקוב אחרי מה שקורה
במלחמה.
קול עולה ויורד,
עולה ויורד,
בחלל חדרי מהדהד.
אזעקה.
זרם של אנשים
נסחפים
וכולם לאותו הכיוון,
למקלט.
פאניקה,
בהלה,
רעד לא נשלט.
ופתאום-
בום.
יש טילים על עירי.
-----------------
נערך.
תגובהתגובות