הכאב כבר נמוג,
הפחד התפוגג.
יד לי מושטת
-בואי הלום.
ואני, אט אט,
מסירה קורי אבק,
מתנערת מן העטיפות,
מהכעסים והדאגות.
מרימה ראשי בציפייה,
לא במהרה אותו אשוב וארכין.
"לא עוד"בוכה בי קול.
היאוש בורח, התקווה בפתח.
"לא עוד" יודעת אני.
"לא עוד".
תגובות