הוא רואה רק חושך,
ובו- נקודה קטנה של אור,
אור ארגמן, אור כתום,
ליבו בדם מתבוסס,
זוכר ובוכה,
ולשון של זהורית לו על מצחו.
דמו זועק לחולות בגעגועים,
וכתום לו בעיניים,
ונימי לבבו,
על חטאם בוהקים כשָני,
ושוב כתום,
דמו הכתום,
בוכה לחולות ולים.
על חטא אהבתו,
אהבה ללא מעצורים,
אהבת אחים שונאים.
עיניו נעצמות,
והשָני זוהר עוד בכתום,
ודמו עוד בוכה אל שקיעה שם בים,
ובין אדום לכתום,
לבסוף נגלה הלבן.
חוט לבן כשלג,
כי נסלח לו,
על ידי שאהב אחיו,
על כך שאהב אחיו,
ובטח במצפונו.
חשבתי על זה קצת והגעתי למסקנה שיש טוב ויש רע בדרך של "אהבה ללא מעצורים, אהבת אחים שונאים", כדברי השיר... הכנסתי את הדילמה החדשה בחלק הבעייתי של השיר. יותר ברור עכשיו?
תגובות
אני חשבתי שנסלח בזכות זה שאהב את אחיו ובטח במצפונו....
אהבתי תשיר
קראתי שוב ואני רואה שזה לא כזה מסתדר אבל עדיין פשר לחשוב ככה...
פשוט לא ממש מסתדר עם המציאות הידועה, וכאן הבעיתיות בהבנה שלנו.
אצלינו (אצלי לפחות) אין מקום לשום סליחה, אז לא הבנתי איך השתלבו פה הסליחה והמצפון.
אבל עזבי, אולי זה בעיה שלי בלבד.. די מתאים לי..
כדי שהכוונה שלי תהיה יותר ברורה.
אבל יש לציין שמוזכר קודם שהחטא הוא "אהבת אחים שונאים".
אהבה עד בלי די,
זה מאפיין שחוזר בשירייך.
רציתי לשאול, איך את אכן רואה את הטוב והרע (כאן הדגש על הרע לצערי),
באהבה ללא מעצורים.
כלומר, לא שאני אוחז שאין רע בזה, רק מענין אותי נקודת מבטך, היא לא מספיק ברורה בשיר.
כתוב בתורה ש"אהבה מקלקלת את השורה", כלומר, לפעמים אהבה מוגזמת מסיחה דעתה מן היושר והצדק ע ד שאפשר להרגיש שהוא לא קיים, כמו שכתוב "על כל פשעים - תכסה אהבה".
וזו שאלה שלי לא יותר מידי אישית, איך ניתן, לדעתך, לאהוב בלי גבולות מצד אחד ומצד שני שזה לא יסתור את גבול היושר ויכסה פניו?
זו שאלה שבאמת מציקה לי מסיבה אישית והיות וראיתי את צורת שירייך כמו שהקדמתי וראיתי שבינתך ותבונתך בה גדולה,
החלטתי להוועץ בך. מה את חושבת?
אהבה היא פגיעות. אתה מפקיר את עצמך למישהו אחר. קצת כמו נשים מוכות, שנשארות למרות שחוטפות כל הזמן.
השיר נכתב, נראה לי, בתקופה של עמונה. אני לא כ"כ התאמתי להלך הרוחות באתר, בגישה פחות מיליטריסטית ועוינת. מאד ברוח של אהבת ישראל. טוב, זה מה שהרגשתי. לא הרגשתי שאני שונאת מישהו. הכל היה נראה כאילו זה הולך לכיוון של מלמת אחים, של התנתקות, ולא אהבתי את זה.
נ.ב. היום אני מתרחקת מלהביע את הדעות הפוליטיות שלי כי דיונים כאלה הם בדרך כלל סתם מתלהמים ואין הקשבה באמת. וגם באופן כללי אני הרבה יותר אדישה ושלווה לגבי החיים, פחות דרמטית וסוערת. זה מתבטא בחממה שלי [בעיקר בזה שהיא בקושי מתעדכנת].
תודה על התשובה הנפלאה, על הזמן והראש והלב שהושקעו בו. היא אכן מתייחסת לדברים מכיוון אחד.
אך, לא בכוונתך, מטעותי אולי לא ניסחתי את השאלה מספיק טוב, (לא התכוונתי לשאול מכיוון פוליטי או ביחס לשירך) מעט יותר אפרט:
רציתי לדעת איך לאהוב מישהו אישית שהוא קרוב משפחה והוא רחוק מהיהדות ממני, אם רצוני באמת להביע לו אהבה אך עדיין להתייחס לחלק שבעבודת ה' שכל הזמן צריכה התעלות ואי הישארות במקום (מבחינה מרגשית),
כלומר, איך היית מציעה לי להביע אהבה למישהו ובאותה אהבה עצמה לכאורה להכיר לו את הדרך מבלי לפגוע בו (אני מקווה שהובנתי), על הצד שאת חושבת שאכן כך היא הדרך, או שבכלל את חושבת שאהבה ללא מעצורים צריכה להיות כלפיו מבלי להראות שום התייחסות לדרך, כי אהבה זו ודאי תתקיים .
הסקתי מהכתוב לפני ובכלל בשירייך שעצם האהבה ללא תנאי גם לחוטא זו עצמה הדרך להיות בקשר עימו ולדרבן אותו, רק שכאן הנידון שלי זה לא על חוטא כי אם אחד שממש לא מכיר בדרך ה' (ומתחיל להכירו)?
מצפה לתשובה בהקדם האפשרי.
שבוע טוב וכל טוב!
קטונתי מלתת עצות פסיכולוגיות. אולי לכתוב אני יודעת, אבל טאקט אין לי המון ובאופן כללי אנשים הם לא ממש המומחיות שלי.
אבל נראה לי שהבסיס הוא זה שתהיה אמיתי. אם אתה באמת מאמין בצדקת הדרך שלך, ובאמת אוהב את קרוב המשפחה שלך, הוא יראה את שני הדברים וזה חשוב.
אולי כדאי לך להתייעץ עם גדולים ממני, כי זו שאלה חשובה.
בכל מקרה שיהיה לכם בהצלחה.