פורסם בתאריך כ"ד בטבת תשס"ט, 20.1.2009
בעזרתו וחסדיו!
אור מעמעם
חשוך באפלה.
מרגלית אבודה.
אבן יקרה.
השקע בכתפי
מיועדת בשבילך,
להניח ראש
להכיל דמעתך.
עד אליך
אגיע ממרחקים,
אקבלך בחיבה
אחבקך באהבה
אנשק ללחייך
ואלחש באוזנך.
עינייך הנוצצות,
לא מרפות
מקרינות תקווה.
שפתייך ממלמלות:
טובה את
מאלף מנחמים
כי את, אני
כל השנים.
*תודה לאלעד
תגובות
בס"ד
ריגשת אותי..
אני מרגישה שבאיזה שהוא מקום, גם אם זה לא היה מכוון,
נגעת גם בי...
שני הבתים האחרונים פשוט מעולים.
כמו שיר בפני עצמו ;)
ששני הבתים האחרונים יכולים לעמוד כשיר בעד עצמם. ואני תוהה, מה היה קורה אם היית לוקחת את העצה הזו. ואם עוד תרצי להוסיף את הרעיונות של הבתים הראשונים, תצמצמי אותם לידי בית שיתחבר לשני הבתים האחרונים.
יפה, ענת.
את יודעת כבר מה דעתי על השיר...
אבל בכול זאת. הוא מהמם נוראה אהבתי והתחברתי
אוהבת אחותך
אומר הרבה.
לדעתי צריך יותר לחבר בין בתי ההתחלה של השאלות להמשך.
המשך הצלחה.
על העצה הטובה.
ב"ה שזכיתי ללמוד מטובים וגדולים!