תפילה, תפילה מהלב.

בעזה"י

בבית ראשון באמת כל אחד יצא בתפילה אישית פרטית מתי שרצה

הכוחות היו גדולים בין לטוב ובין וגם בקלות לרע

שהתבטאו במשיכה לע"ג בצורה חזקה ביותר

בבית שני חכמים שחטו את יצר הע"ג

כלומר - הראי"ה אומר במאמר חכם עדיף מנביא ש:

ע"י הסדרת פרטי פרטים והגבלות נוצר פער גדול בין ע"ג לעבודת ה'

ונוצרה מסגרת מחייבת מחזקת שבאמת החזיקה לאחר מכאן את היהדות לאורך הגלות.

למשל:

-אם לא היה נוסח הי בקלות אפשר גם לשכוח להתפלל.

-בנוסח עצמי אפשר לחפש ביטויים עצמיים שיכולים לגלוש בקלות לע"ג.

חוץ מזה-

*נוסח קבוע-

-משחרר את האדם מלחפש מילים לא כל אחד מוכשר לזה ויכול להתכוון בשלמות.

-גם אדם מוכשר יש גבול עד להיכן הוא יגיע בניסוחו שיתבטא ב-

   *בקשות יותר פרטיות ולא בנוסח כולל.

   *לא יזכור את כל פרטי הבקשות.

-האדם לא יודע לפנות כראוי לה' לפי התכלית הטובה ביותר ולכן אנשי כנסת הגדולה שהיו ענקי אדם סגרו אותה

 לפי כל מה שצריך עליונים ותחתונים מילים וכוונות עליונות.

-יש את מעלת ה"תמידים כהלכתן"כלומר-בקשה תמידה ומתעצמת ועולה וחודרת עמוק.

וחוץ מזה תבוא עליך הברכה אם תוסיפי

וכן טוב וראוי!!!

יהודה