יום אחר יום אני חי,
משעה לשעה,
מדקה לדקה,
חיי חוזרים על עצמם לבלי הרף,
מסתובבים במעגל סגור.
עוד קיץ עוד אביב, עוד חורף קריר,
עוד אובדן, עוד כאב, עוד שמחה,
שום-דבר לא משתנה,
המסלול תמיד נשאר,
אותו מסלול חד-גוני.
ביום מן הימים,
משהו ישתנה, יזוז,
חיי יכנסו למסלול חדש,
הכל ינוע אחרת,
כשאעלה על דרך המלך.
עד ליום ההוא עוד אסתובב סביב עצמי,
ככלב שוטה,
בחיי חסרי-התועלת
וחסרי הגיוון.
תגובות
שאת בטוחה שיקרה מתישהו?
אז תקשיבי לי.. זו באמת נטייה של בני אדם לחשוב תמיד שבעתיד משהו ישתנה, יהיה יותר טוב, מעגל החיים התמידי יתהפך ויקרה פתאום משהו מעניין ולא שיגרתי...
אבל זה לא ממש כך.. צריך לעבוד בשביל הכל. אם כ"כ מאסת במעגליות של החיים שהיא מנת חלקו של כל אדם, אז אולי תקומי ותכריזי שברגע זה את משנה את ההסתכלות שלך על זה והופכת מעכשיו את כל מה שיקרה למשהו מעניין, המשהו הזה שאת חפצה שיבוא מתישהו?
שווה לנסות..
אה, אני ממש לא הבחנתי בפסימיות בשיר הזה.. לדעתי הוא מתאר בצורה מעולה את הציפייה של בני אנוש לעתיד מעניין יותר.. וכמעט כל אנשי היקום הזה לוקים בציפייה הזו, כמדומני.
הניתוח על הפסימיות היה יותר מענין?
אני חושב שזה חלק מהחיים וצריך להיות מודע לזה,
וזה לא עושה את האדם פסימי (ואולי אני כזה).
אני אופטימי א"כ להיות פסימי....
אבל אני חושב שיש מה לשנות ויש גוון, רק שהשיר הזה יש בו מודעות זו גם וצריך להתפלל שאנשים יקבלו שינוי במבנה החד גוני של החיים, ע"י התורה ואלוקים.