לך, ה"נורמלית" במושגי החברה.

בעזהי"ת

לך, ה"נורמלית" במושגי החברה.
אני רוצה שתביני: לדבר על עשייה זה דבר אחד.
לעשות זה דבר אחר לגמרי!
אני רואה אותך, מרצה בהתלהבות על החשיבות של העזרה לזולת, ובואו נארגן יום התנדבות.
ואני כואבת, כי אני רואה שם, בעיניך, את השקר. אני רואה מבט שמתרוצץ, מנסה לקלוט אם התרשמנו כיאות- לא מתוכן דברייך, אלא ממך.
אני רואה את הדברים הכ"כ גדולים שאת מדברת עליהם, ובוכה על המקום שמהם הם באים.
אני רואה את העשיה שלך- שנעלמת לעומת הרצון שלך להתפרסם, להכתב בראש חוצות כעושה ופועלת. רואה את הכמיהה שלך ךהערכה שלנו, ואולי גם להערכה של עצמך.
אני יודעת, שהכל לא בכוונה תחילה. אני רואה את הבנות, אליהן התעקשת להתחבר.

כבר למדתי להכיר את המבט ההוא, לזהות את הכמיהה.  ניסיון לזהות את מה שאת מחפשת. פחד שיעלו על מטרותייך.

השנאה הממסדית שלך לא תהופכך לאחת מהחבר'ה. הטרמפים לא יהפכוך לעצמאית.
ההחצנה שנועדה שכולם ייראו, פשוט סותרת את ניסיונותיך- להבליט את ענוותנותך, סוג של.
אני יודעת, זה מגניב להתלונן. חוץ מזה, זה גם מושך צומי. ואולי אם תתלונני, תוכלי לשנות- שזה אומר, שתוכלי לספר לכולם ששינית, וכן, ברור.אז בואו נתלונן, נרוויח מכל כיוון.את מבינה את הציניות שבעניין.

יקרה, יש לך שליחות!
אני חושבת שהקב"ה לא נפח בך חיים כדי שתבזבזי אותם על החצנות.
זה קשה, ברור- התאמצתי, השקעתי, מי לא רוצה הערכה? ובסוף עוד יחשבו שלא עשיתי כלום!
אבל באמת, ככל שתמעיטי לספר על מעשייך הטובים- הם ירבו ויפרחו. הם יבואו ממקום הרבה יותר אמיתי, ולכן הם יהיו גם הרבה יותר טובים. וחוץ מזה, יעריכו אותם כ"כ הרבה, דווקא את עצם השתיקה שאחרי המעשה.

צדיקה,
הלוואי שתביני.
הלוואי שתנסי ליישם.
[הלוואי שתלמדי גם אותי ואת אחרים איך עושים את זה.]
בכל אופן, בהצלחות לך. אם את צריכה עידוד, תמיכה, חיזוק, תגבור- אני כ"כ פה בשבילך. ואת יודעת איך למצוא אותי.

----------

מוקדש לכל מי שרוצה ומרגישה צורך. דגש על השורה האחרונה- אם מישי צ'כה משו, מוזמנתמיד...