הכעס שאוכל את השקט,
שמעיר שדים ישנים. והוא, ששומר
על סודות, במקום על עצמו.
בורח מהאמת כפי שמשתקפת
בנפילות, בטעויות.
הו, כמה טעויות. תמיד אומר
את הדבר הלא-נכון. נותן
לחושך לבוא, לפּחד לשלוט.
אם ואם ואם. הזמן
לא שב אחור. הוא יהיה
חייב ללמוד. חייב
לכפות על עצמו אלם, לעיתים.
הוא נופל מצוקים, כשה.
אכול מבפנים, מצללים. למה נתן
לעצמו ליצור שדים קטנים.
בחושך הם גדלים, מסודות
הם ניזונים. אט- אט,
הזמן לא שב.
הו, איזו רשת סבוכה.
תגובהתגובות