[הכעס]

מאת
ארגמן
פורסם בתאריך כ"ז באדר תשס"ט, 23.3.2009

הכעס שאוכל את השקט,
שמעיר שדים ישנים. והוא, ששומר
על סודות, במקום על עצמו.

בורח מהאמת כפי שמשתקפת
בנפילות, בטעויות.

הו, כמה טעויות. תמיד אומר
את הדבר הלא-נכון. נותן
לחושך לבוא, לפּחד לשלוט.

 

אם ואם ואם. הזמן
לא שב אחור. הוא יהיה
חייב ללמוד. חייב
לכפות על עצמו אלם, לעיתים.

 

הוא נופל מצוקים, כשה.
אכול מבפנים, מצללים. למה נתן
לעצמו ליצור שדים קטנים.
בחושך הם גדלים, מסודות
הם ניזונים. אט- אט,
הזמן לא שב.

הו, איזו רשת סבוכה.

תגובות

כ"ח באדר תשס"ט, 21:20
ואי, כמה שזה המציאות. י שרית... י

באמת חצי מהיכולת לנצח אותו זה לדעת מה נק' הטורפה שלו.

אהבתי ממש. אשריך.

עבודת חיים...

כ"ח באדר תשס"ט, 23:21
לארגמן. י אהובה קליין י
שיר משובח כתבת על הכעס, מעניין שהרמב"ן מדבר באיגרת המפורסמת שלו על הכעס:"שהיא מידה רעה להחטיא בני אדם..כל הכועס כל מיני גיהנום שולטים בו.." כמה שהדברים נכונים.
ד' בניסן תשס"ט, 01:21
ארגמן אין שדים לא קטנים ולא גדולים ,כך שהסודות י אנונימי י
הקמוסים נשארים ושומר עליהם אלוקים
כ"ד בתשרי תשע"א, 21:21
שיר מדהים י חנן.לב י    הודעה אחרונה

כל מילה - חורטת עמוק בסלע.