השנה לה חלפה,
הכל חזר לשגרה.
הכדור ממשיך להסתובב,
וזורחת החמה בחיוך אוהב.
טון הדיבור הוא רגיל,
חזרו שיחות החולין, הרכיל.
כל העולם שב אל כנו.
ורק עוד הלב לא איחה את עצמו.
עוד הלב זוכר את שמונת הקדושים.
עוד הוא זוכר את צרחות האימים.
הוא זוכר את הבכי,
את הכדור שאת האוויר מפלח.
הוא זוכר את הרוע,
את עיני המרצח.
מה רצו אותם קדושים?
למות באוהל התורה.
בקשתם התקבלה,
יומם האחרון - בישיבה.
ורק הלב שואל למה?
ואיך? ועל מה?
ורק אותו קול מוכר מנסה לנחם,
בדיוק אותו קול שכלל לא מחדש,
הוא אשר דיבר י-הוה.
בקרוביי אקדש.
תגובות
הסיומת גם נהדרת במיוחד!
שבוע טוב ובשורות טובות.