קרברוס.

מאת
ארגמן
פורסם בתאריך כ"ב בניסן תשס"ט, 16/04/2009

ימים של חרבות

חרבות על ים שחור.

מן המים עולות וגואות מפלצות, שדים, מן השאול יורדים.

אתם באים לראות אותי ולעולם לא מביטים. אני טובעת.

השדים מצילים אותי.

 

הוא ירד לשם

פורט על נבל עשוי ורידים.

והמנגינה לעולם לא הייתה שלו- היא הייתה נחלת העולם.

רק אדם, מכל מה שיכול היה להיות. פוטנציאל הוא עניין

מאד חמקמק.

 

הרוחות שנושבות בעולם

מן ההיסטוריה לאדם.

הסיפורים והשירים שבוראים תרבות. התרבות שמחריבה.

הכל היה משחק. משחקים של מלחמה, והאור לא בא.

מה בין שדים לאֵלים?

תגובהתגובות