היה לי חבר, היה לי אח.

אח הוא חבר, הלא זה ידוע,
ורק אני בוכה, זועק- מדוע,
מדוע, אחי, אינך לי חבר?
מדוע אליי אתה מתאכזר?

אחי בוגד, מזלזל ומשפיל,
הוא מכאיב, רוחי הוא מפיל,
אני רק רוצה בינינו שלום,
אך נראה כי לעד יוותר זה חלום.

הוא שונא אותי, לעולם איננו מקשיב,
הוא לועג לי, אך אינני משיב,
כי אני לא רוצה בינינו איבה,
זה הוא שממני משכיח את כל האהבה.

אחי! כך זועק בבכי,
האינך רוצה בי, אחי?
אני רוצה, כן, רוצה להיות לך חבר
ואתה שוב ושוב את ליבי שובר.

רוצה להשלים, לוחש בקול מר,
אבל איך, הו, איך זאת לו לומר?
את אחִי אנוכי, אנוכי מבקש,
לא יודע מה להגיד... וחושש.

הוא חושב שאינני רוצה להתקרב,
אני רק מפחד, שמא יסרב.

----------

כתבתי את זה מזמן, והוא עבר עשרות שיפוצים ותיקונים עד שהיה ראוי להעלאה...

אתם בטח תסתכלו על זה כמשהו לאומי, מובן שנקודת-המבט הזו השפיעה על הכתיבה, אבל השיר הוא בעיקר סיפור אישי.