איך העולם כל-כך יפה,
והאנשים כל-כך מכוערים?
איך הם שוברים כל מה שרואים,
ממלטים אותנו מפניהם.
איך קול המגף אומר הכל.
איך אנחנו חומקים, כמו עכברים
מבעד לסדקים המאירים
שברוע המושלם.
איך אנחנו מתחבאים
במרתפים טחובים, שכובים
על ערימות הקש.
איך אנחנו מסוגלים
לשים נפשנו בכפנו.
להפקיד את חיינו בידי זרים.
איך אנחנו עדיין יכולים לבטוח?
איך האנשים כל-כך מכוערים,
ועם זאת כל-כך יפים?
תגובהתגובות