מאז ועד היום,
לא הרגשתי טוב יותר
תחושת רוענו, משה רבינו
עפר אנוכי, עפר ואפר.
תחושת הכלום, תחושת האפס
אשר לא העזתי לבטא כל חיי,
פתאום כעת אותם חשפתי
נוכח פני שיריי.
ועתה כל בוחן
אותם ביקר במשתמה.
כביכול תמים,
כמו עוד אחד מסל שירה.
ויש כללים ויש סוגות,
ואין לחרוג, כולם אומרים.
לו רק יכלו הם להבין
צורך עומקן של המילים.
תגובות