בעז"ה.
בחלוף הרוח
מעל חורשת אורנים
נעו צמרותיהם בשריקה לה,
בריקוד לחלילהּ...
אך בין לבין נשרה עלוותם
והוטחה באדמת הסתיו,
בחלוף הרוח.
בטפטוף הגשם
נצנצו תִלתני המזל
והרוו צמאונם...
אך איבדו הם בשכול
את זקן עדתם
וטפטוף הגשם הפך לבכיים.
במטר הברד
נדלקה בעיניי אש קרה
שכילתה כל פחד...
אך הברד חרץ סדקים בבשרי
והקפיא בי קול
רגש.
כי אולי גם אני
הראשונה ליפול.
תגובהתגובות