בעז"ה.
אבני צדק
סבבו בדרכים
וחיפשו טובי לב
למשימה ששכרה מעורפל.
מצאו זוג אנשים
והוטב להם.
רסיסי הצדק דחקו
בהם מוסר ויושר,
ובין הנשמות התגלתה התאמה
וחיבור של הבנה עמוקה
שנצץ
בעיניהם.
לאורך שנים אינספור
שפה משותפת שלטה במחשבותיהם...
אך הגיע יום ועזבה נשמה
ואיתה הניצוץ בעיניים,
ונשאר רק זיכרון
וסימן שאלה.
"ובשעה מסוימת
נסגרות כל הדלתות
וכל האהבה נגמרת,
רק אתה ממשיך לתהות."
(דוד ד'אור)
[*אני לא מנסה להגיד כלום.]
תגובהתגובות