פרק ו - "ראש המשלה שווה =..."
ג'ו בדק בזהירות את השטח לפני שנכנס לחושה הישנה ששימשה לו כבסיס. לאחר שווידא שהשטח נקי, התכופף ונכנס בזהירות דרך הפתח הרעוע. הוא הדליק את מחשבו האישי והחל לכתוב את השדר הדו יומי: "הודעתם לי אתמול שבעוד יומיים מסתיימת משימתי לדעתי זוהי חוסר אחריות לאומית פושעת. במאחז הזה זורקים אבנים עם אש בעיניים ומדברים על המדינה בשנאה פתולוגית. משהו גדול מתבשל פה. משהו שלפי דעתי - והלוואי שאתבדה - מדינת ישראל תשלם עליו מחיר יקר. אני מבקש מכם, תנו לי עוד חודש - חודש וחצי במאחז הארור הזה ואני מביא לכם את כל הפרטים על העסק שנרקח כאן. רק חודש אני צריך! במקום הזה יש משהו חריג לגמרי". הוא סגר את המחשב בטפיחה ופלט אנחה ארוכה. ידע שלא יקשיבו לו, אבל הוא רוצה לדעת שעשה כל מה שיכול היה לעשות, כדי לבלום את העסק שאיננו יודע מהו, אבל ברור לו שהוא מאיים על עצם קיום המדינה.
*****
אווה בראון אשתו של ה"מטורף המשופם" אדולף היטלר רצה ברחובות ברלין החרבה והמופצצת לאחר שהתאבד בעלה. לא היה לה מה לעשות עוד בבונקר המחניק מתחת לרייכסטנג הגרמני - והיא ברחה אחרי שהשאירה הוראה לספר שגם היא התאבדה. ברור היה לה, שאם ידעו צבאות בעלות הברית שאשתו של הצורר בחיים, יהרגו אותה "בלי בג"צ ובלי בצלם".
היא ברחה לפונדק קטן בקצה העיר ברלין שבעליו היו נאצים נלהבים. לאחר מספר חודשים נולד לה בן. הלידה הייתה קשה והיא מתה במהלכה. לבנה הספיקה להשאיר צוואה לעשות כל שביכולתו להשמדת העם היהודי, שנוא נפשה.
כשגדל מעט הבן, קיבל את הצוואה - ובליבו התפתחה שינאה אדירה ליהודים ולכל מה שקשור אליהם.
עם השנים, החליט שיהיה לו סיכוי יותר טוב למלא אחר "יעודו", אם יגור במדינת ישראל הצעירה, מקום בו למגינת רוחו, החל העם היהודי להראות סימני תחיה מחודשת.
הוא הגיע לארץ והתחתן עם תיירת גרמניה אנטישמית, שהזדהתה עם מטרותיו והסכימה להתחזות ליהודיה לצורך "האידיאל הנעלה".
לבנו היחיד העביר את מורשתו - השמדת העם היהודי. וכך המשיך זרע הפתנים לגדול על אדמת מדינת ישראל.
*****
בשעה אחת בלילה קם היועץ ממיטתו בשקט והלך לכיוון חדר העבודה של המנהיג, שם אמורה להתקיים פגישה עם הזקן בה יוסבר לו בפרוט מה היא תוכנית המרד. הוא לא שם לב לדמות עטופה בשחור העוקבת אחריו...
*****
לאחר חצי שעה שבה הוסברה לזקן התוכנית המפורטת להשתלטות על המדינה, קמה מעם צידו החיצוני של החלון שבחדר העבודה של המנהיג, דמות עטופה בבגדים שחורים מכף רגל ועד ראש. נשימותיה של הדמות היו טרופות והיא פנתה לעבר החושה הישנה שבקצה המאחז. לג'ו היה עכשיו הרבה מה לספר...
*****
הישיבה נמשך כרגיל. לפתע הציע המנהיג לארבעת האנשים הנוספים שהיו בחדר (היועץ ,הזקן ועוד שני נערים ) הצעה מקורית. "כולנו יודעים שעוד מעט יגיע ראש הממשלה לביקור באלון מורה. מה דעתכם שנתלה שם שלטים שעליהם יהיה כתוב "ראש הממשלה = היטלר!" רעיון מצוין לא?" ההצעה התקבלה ע"י הזקן בהלהבות.
היועץ הרגיש שידיו רועדות. הוא יצא החוצה ופתח את התליון הצמוד לשרשרת שעל צוורו. מתוך התליון נשקפה אליו תמונת פניו המשופמות ואחוזות הטירוף של סבא רבה שלו. הוא הסתכל בתמונה ולחש "צוואתך תתמלא סבא, עד הסוף תתמלא, הייל היטלר"!
לאחר שנרגע מלמל לעצמו בלעג, "היהודונים לא משערים עד כמה רחוק ראש הממשלה שלהם מלהיות היטלר... חה חה חה". הוא חזר לישיבה כשחיוך משוך על שפתיו הדקות
*****
ג'ו כתב כאחוז טרוף על תוכנית המרד המדוקדקת ששמע במו אוזניו. את הכתיבה סיים בדרישה לשלוח למאחז כוח של סיירת מיוחדת בדחיפות, על מנת לעצור את כל יושביו ולהרוס את התוכנית המטורפת אחת ולתמיד. הוא הזיז את העכבר ואצבעותיו כמעט נגעו בכפתור ה"אנטר" לפתע הוצמד חפץ מתכתי אל ראשו...
"לא כל כך מהר, בוגד"!
תגובהתגובות