יצירות של פיתון

פרק ג - טקס חניכה. הסיפור אינו תואם באופן מוחלט את ההסטוריה אלא רק בקווים כלליים. אביו של יוסף, נעמן, מיהר מיד עם שובו מהמשימה למערה שליד ארץ גושן ששימשה את בני המשפחה למרכז לפעולות שהשתיקה יפה להם. "שלום נעמ.. מה קרה?!" יששכר שישב אותה שעה במערה מצפה לדיווחו של יוסף קם ממקומו בבהלה. "מדוע אתה כה נסער?" "נאלצתי.. נאלצתי... להשתמש בה." דממה כבדה נפלה על החלל החשוך, ורק קולו של זבוב שהגיע מהנילוס שורץ הפשפשים ניסר את הדממה. "מדוע? ומה עשית עם הגופות? ובכלל האם הצלחת להתגבר על היריב?" "את הגופות שמתי בתוך סירה בנהר הנילוס, חוררתי בה חור, לכשתצוף וודאי יחשבו שהחיילים טבעו בדרכם למארב" "והתינוק?" הועבר בשלום" יששכר נאנח בכבדות "אני חיב לומר לך משהו, כבר דורות שאנחנו נלחמים באוייב המצרי, ומעולם, מעולם לא היינו קרובים כ"כ לגלות את סודנו ואם משלבים את זה ביחד עם ההלשנה האחרונה אז המצב ממש לא טוב." נעמן קפץ ממקומו לייד שולחן האבן הגס ואמר בתרגשות "זה לא מקרי, מעולם לא נתפסתי בשעת הצלת התינוקות, זה מבצע ממודר, אפילו אשתי לא יודעת בדיוק למה ולאיפה אני נעלם, מישהו מלשין באופן סדרתי, זה לא סתם איזה חשד של המצרים" יששכר קם ממקומו והסתובב בחלל הצר "זו השערה שצריך לבדוק אותה, בכל אופן, מתי אתה חושב צרך לכנס את הפיקוד?" נעמן חשב לרגע ולאחר מכן אמר בהחלטיות "מחר לפנות ערב, היום בערב ישנו טקס חניכה וחבל להפריע לרגע המשמעותי הזה עם בשורות קודרות" "יבוצע, ועכשיו, מהר לחזור לעבודה לפני שהאוייב יכפיל לנו את המכסה" ***** עמרם הרים את הגרזן והנחית אותו בכוח על בול העץ הענק. מאז הבוקר הוא עוסק בעבודה המפרכת הזו, ללא הפסקה ככמעט. מרחוק הוא שמע שוטר מצרי מכה את אחד העברים משום איזו עילה בלתי ברורה, זעם קר עלה בו והוא הטיח את הגרזן באדמה בשאגת זעם שנבלעה בהלמות הפטישים וקולות גרירת אבנים שמסביב. "הי בחורצ'יק , תיזהר כמעט והפלת את זה על הרגל שלך" עמרם זקף את עיניו וראה את טוביה מולו מזיע אבל מחייך. "הערב בשעת צאת הכוכבים ליד ששת עצי האשור, ההודעה היא מנעמן, בהצלחה!" ***** "אאאאווווווווווווווואאאאאאוווווווווווו" נהמו התנים בקולות מצמררים. "מה אנחנו עושים פה?" לחש עמרם לחבריו יוסף וטוביה. הן עמדו במרחק של כחצי קילומטר ממרכז ההתישבות בארץ גושן, הקור המדברי צמרר אותם וכל חרדון שחלף צמיד אותם בבהלה לקרקע. "אני לא יודע" לחש יוסף מודאג, "אבא שלי נתן לי הוראה ואני מבצע אותה". כאילו משום מקום צץ לידם איש עטוף גלימה שחורה ורעול פנים. הם כמעט צרחו בבהלה והחלו להימלט אלא שהאיש פנע אליהם בטון מרגיע בלשון הקודש. "בואו אחרי, שליח מנעמן אני" הם היססו לרגע ואז החלו ללכת בעקבותיו אל תוך המדבר. כעבור מחצית המייל הם ירד לתוך פתח שחור של מנהרה חשוכה ולאחר הליכה ארוכה במעין מסדרון טבעי הגיעו לפתע לחלל גדול מואר בלפידים. בקצהו, בארשת חמורה, חיכה להם נעמן, משני הכיוונים עמדו אנשים שפניהם מוסתרות בצללים. "נערים" פנה אליהם נעמן בקול עז "הריני חושף לפניכים את סודה הגדול של משפחתנו - מחתרת התקווה והחרב אשר ניתה לנו בירושה מיהודה בן יעקב!" נשימתם נעצרה. אחד האנשים ניתק מעם הקיר, פנה לעבר מרכז החדר והניח על שולחן עץ גדול ועתיק - חרב שעליה חרות שם השם משני צידיה. נעמן פתח בטון עז "לפני שנים רבות, נתן יהודה חרב זו לבנו ואמר לו "שנים קשות צפויות לבא על העברים במצריים, אולם כשיידמה להם שאין עוד תקווה יראו חרב זו כאות מאבי אביהם שלא לנצח יינטשו" החרב הוענקה לבית האב הטוב יותר בשבט יהודה ומאז היא במשמרת אצל בניו, החרב היוותה לנו מקור עידוד וכח להקמת מחתרת אשר תדאג להברחת תינוקות מגורלם האכזרי ולהקלת תנאי בני ישראל לבל ישברו לפני בא הגאולה" "וכעת קחו את החרבות אלה" עוד שלושה אנשים ניתקו מהקיר ועניקו לכל אחד מהנערים חרב ארוכה "החביאו אותם במקום סתר ולכשתדרשו לכך צאו לעזרת עמכם" הנערים הנהנו באלם, לא יכולים להגיב מרוב תדהמה. כעבור חצי שעה חזרו לבתיהם מלאים בתחושת סיפוק, סוף כל סוף הם שותפים בעשייה למען עמם.

תולדות עם ישראל.- מהשיעבוד במצריים עד עד מלחמת לבנון השנייה. הקדמה. השמש עלתה באיטיות על פני הנילוס מאירה באורה האדמדם את עיר המלוכה הפרעונית, עיר המלוכה של אחת מאבני הדרך החשובות בתולדות העולם העתיק. לאור השמש העולה הוריקו שדות היבול שסיפקו לעיר את צרכיה. שערי החומה הענקית נפתחו ויום השוק החל. יום השוק של עיר הבירה המצרית הוא חוויה מרתקת עד מאוד, סוחרים כהי עור מכריזים על מרכולתם בקול גדול, דגים טריים שהועלו אך הבוקר מהנילוס מפרפרים ברשתות, גנב צעיר חוטף כיכר לחם "בשם המלך פרעה ירום הודו, הנה עם העברים אשר מושבו בארץ גושן הולך מתחזק, הולך ומתרבה. אם יתקפו אותנו אויבנו יצטרפו עברים בוגדניים אלה אל האוייב ויאלצו אותנו להסתלק מארץ זאת. לכן החליט המלך ירום הודו לשעבד את העברים כדי להכניעם, ולהוציא מראשם מחשבות מרי. על החתום: מלך מצריים, פרעה." דדמה כבדה השתררה בכיכר, כל העיניים הופנו, מי במבוכה מי בשמחה לאד, לעבר שני העברים שעמדו המומים בפינת הרחוב. הראשן מביניהם, אשר שמו, פנה אל חברו, פלטיאל, ואמר לו "בא נסתלק מכאן, מהר!" הם עלו על סוסיהם ודהרו מן הרחוב במהירות. לאחר רגעים ארוכים של שתיקה אמר אשר "לא היו לזה כמעט סימנים מקדימים, אם כי יש לציין שחרטום המקורב לראש הוועדה לשמירת אוצרות הממלכה אמר לי כבר לפני חודש שמהלכים מסויימים בחצר פרעה בפרק הבא ב"ה - סוד משפחתי.

תאוריות קונספירציה מכירים אותם? התאוריות שגורמות לכם לכם לפקפק במה שתמיד חשבתם, או התאוריות שישמשו אותכם בוויכוחים כדי לגרום לצד השני מבוכה ויעזרו לכם להגיד ליריב במבט של יודעי כל "תאמין לי משהו מריח לא טוב בכל העסק הזה" ואם הדוד של החבר של השכן שלכם נמצא איפשהו בשב"כ ודיבר אתכם פעם שתי מילים גם תוכלו להרים את עיניכם אל התקרה להביט בעיני המתווכח ולומר לו בכל שקט "ותאמין לי יש עוד דברים שאני יודע, אבל מה לעשות..." ובכן 1. תאוריות קשר שמופצות על ידי הממסד במטרה להכפיש אדם/אוכלוסיה/מוסד מסויים לדוגמה אפשר להביא את תאוריית הקונספירציה שככול הידוע לי היא הראשונה בהסטוריה - תאוריית הקונספירציה של פרעה שטענה שהעברים יצטרפו לאוייב בשעת מלחמה. דוגמאות נוספות הן הספר הקונספירטיבי "הפרוטוקולים של זקני ציון" שהופץ בזמנו על ידי הנאצים ומופץ עד היום בארצות ערב בעידוד השלטונות (כולל במצריים וברשות הפלשתינית!) ולא נעים להגיד, אבל 2. תאוריות קונספירציה שמנסות להוכיח דבר מסויים שיועיל לדעה הפוליטית של יוצריהן. לדוגמה אפשר להביא את התאוריות שהועלו משני צידי המפה הפוליטית של ישראל אחרי רצח רבין 3. תאוריות קונספירציה נגד האוייב. תאוריות שמועלות על ידי העם נגד מדינה אוייבת. לדוגמה אפשר להביא את התאוריה שהועלת בארצות ערב שלפיה "המוסד" הפיל את מגדלי התאומים... או תאוריה שטענה שג'ון קנדי נרצח על ידי הסובייטים. אפשר להוסיף גם את התאוריה שלפיה יאסר עראפת הורעל על ידי ישראל תאוריות שמועלות לגבי אנשים מפורסמים. כגון התאוריות על מותם של זמרים מפורסמים ככול הנראה הם מועלות מקושי לעכל שאדם מוערץ נפטר "סתם ככה" מבחינה מסויימת אפשר להוסיף לרשימה זאת גם את התאוריות לגבי רציחתו של נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי שנרצח על ידי מטורף בודד 4. תאוריות שממבט ראשון נראה שהעלאתם היא חסרת טעם. לדוגמה התאוריות על חייזרים, או התאוריה שאת מגדלי התאומים הפילה לא פחות מאשר... ממשלת ארצות הברית! מה גורם לאדם לקום בבוקר ולהתחיל להפיץ תאוריה מטורפת זו או אחרת, להשקיע בה זמן, מאמץ, וכסף, כשלכאורה היא לא משרתת שום מטרה? לפי דעתי הסיבה היא פשוטה, פרסום! אדם מוכן להשקיע את רוב חייו, או לפחות חלק נכבד מהם בשביל הפצתה של תאוריה מטורפת, חסרת ביסוס מינימלי, תמונות המהדורה המצרית לספר "הפרוטוקולים של זקני ציון"משנת 1976 התמונה שנחשבת לאחת הסיבות להיווצרותה של תאוריית הקשר לזיוף הנחיתה על הירח. תנחשו למה...

פרק ז - אחד אפס ג'ו הסתובב אחורה במהירות וראה מולו את פניו המעוותות משנאה של המנהיג. "שלום ג'ו", אמר בקול שקט וציני, "לא נעים לי לבשר לך, אבל המשחק נגמר. 1-0 לנו. דומני שלקבוצה שלך קוראים שב"כ, הלא כן? קבוצה מצוינת, אבל אף אחד לא יכול היה לחזות שהקפטן של הקבוצה היריבה ישכח את הסיגריות שלו בחושה קטנה בקצה של מאחז מפוקפק, יבא לקחת אותה ויראה שעל מסך מחשב שבחדר יש חומר מעניין מאד. יש לך כושר כתיבה מעולה, מסכים איתי? הוא כיוון את אקדחו אל מרכז המחשב וירה פעמיים. מרכז המחשב התנפץ לרסיסים "צריך ללמד סוכני שב"כ איך לפעול בזמן משבר. הרי אם היית שולח את זה, ישר הם היו מגיעים לפה - וכבר היה חסר טעם לפגוע בך. זה לא היה עוזר לנו. אבל חוששני שלא תזכה להעביר את המלצתי החמה בנידון למחלקה היהודית. בכל אופן אני מקווה בשבילם שהם ילמדו את זה לבד". "הוא צודק" חשב לעצמו ג'ו, "מה לעשות שלא ייחסו לפעולה הזו חשיבות ונתנו לי רק חצי יום להתאמן עליה". בינתיים הזעיקו היריות את כל אנשי המאחז שעמדו דוממים והסתכלו במחזה בעיניים קרועות מתימהון. ראשון התאושש היועץ ושאל בשקט: "אפשר להסביר לי מה קורה פה". "מה שקורה פה הוא דבר פשוט מאד" ענה המנהיג, "זכינו בביקורו של סוכן שב” כ מצליח, חושבני ש...". " די תפסיק עם הציניות הזאת" התפרץ ג’ו בזעם, "אתם לא יכולים לעשות "יש לציין" אמר המנהיג בחיוך, "שאתה מזלזל באינטליגנציה שלי. אתה באמת חושב שאנחנו כול כך מטומטמים? עוז" פנה בפתאומיות אל יועצו, "זוכר שמצאנו כדורי אקסטזיה(סוג של סם) מוחבאים בתיק של אחד החבר'ה? תביא אותם בבקשה וגם את המצלמת וידיאו שלי". היועץ חזר כעבור דקה עם הדברים המבוקשים ומסר אותם למנהיג. "עכשיו", פנה המנהיג אל ג’ו, "תבלע את הכדור שאביא לך. אם לא - אירה בך. לי אין מה להפסיד". הוא לחש משהו ליועץ שהנהן "מצוין" אמר המנהיג "עכשיו נשחרר אותך. אבל תזכור, אם התוכנית שלנו תגיע לשב"כ - נעלה את הסרט הזה ל"יו טיוב". כמובן שהאמינות שלך בשב”כ תרד לאפס והסיפור שלך יוגדר גם הוא כלא אמין. בנוסף יעצרו אותך בעוון החזקה ושימוש בסם, לא משתלם הא? ועכשיו תסתלק מכאן”! ****** פרופסור אליוט ברדנהרט קם מעם שולחן העבודה שלו, שפשף את עיניו העיפות ושקע בהרהורים. לפני שלוש שנים התחיל לעבוד על המצאת מכשירים חשמליים בגודל של קופסת נעליים שיאתרו כל מקור כוח רדיואקטיבי וישחררו לעברו קרן לייזר חזקה, שתפגע בנקודה המדיוקת ותשמיד אותה. הדבר יגרום לפיצוץ אדיר או דליפה רדיואקטיבית וישמיד למעשה את הכור הגרעיני של האויב. טווח המכשירים הוא קילומטר וחצי ואפשר להטילם ממטוס, מסוק, או כלי טייס כעבור חמש שעות נמצאה גופתו הירויה ליד בר מפוקפק ששכן על הדרך לביתו. כיוון שהגופה נמצאה ללא שום חפצים אישיים העריכו אנשי משטרת וושיגטון שהמעשה בוצע על רקע פלילי וכך נראה דו"ח המוות שהוגש על ידי המשטרה. בהערות כתב סמל מרפי שהגיש את הדו"ח: "לדעתי מדובר ברצח שהתבצע במהלך שוד פשוט, אין טעם להשקיע בחקירה שום מאמץ". במחלק הרצח של וושינגטון די סי כנראה חשבו כמוהו, כי התיק נסגר כעבור שבועיים והועבר לארכיון חפציו האישיים של הפרופסור המסכן נשרפו והמסמכים הוטסו עוד באותו הלילה לגרמניה.

פרק ד - המושתל המנהיג קם ממקומו ויצא במהירות אל מחוץ לאוהל הגדול ומצא את עצמו עומד מול בחור בערך בן 19 לבוש בחולצה קצרה ושחורה ומכנסי ג'ינס כחולות. עוד לפני שהספיק לפצות את פיו הושיט הבחור את ידו ואמר במבטא אמריקני מודגש "שלום שמי ג'ו ושמעתי על המאחז הזה דברים טובים אפשר להצטרף?" המנהיג לחץ את היד המושטת במבוכה ואמר "תקשיב ג'ו אנחנו מאוד שמחים שבאתה אבל בדיוק הים יש לנו פה דברים קצת.. אההם... חסויים. תוכל לבא מחר?" המנהיג לא ידע מה לעשות: "מצד אחד", חשב, "אם הוא אמין, אז אני מפסיד בחור שנראה שיעשה כל דבר שיגידו לו - וכאלה בדיוק אנחנו צריכים. ואם הוא לא אמין ואנחנו נקבל אותו, אז אפשר להתחיל לארוז חפצים לקראת המעבר למלון מינוס חמש כוכבים בכלא שטא". לפתע עלה במוחו רעיון. "לא אל תלך", צעק אחרי ג'ו המתרחק לכיוון השער. ג'ו הסתובב ושאל בתקווה "אז אני יכול לבוא היום?" "כן, בטח" אמר המנהיג, "סתם צחקתי אתך. אבל חכה רגע". כל פחדיו התחלפו בזעם, כשראה את המנהיג עומד ומדבר בניחותא עם נער גבעות מצוי, שנראה מתאים לתואר שב"כניק בערך כמו שהארי פוטר מתאים לתואר ספר פילוסופיה. הוא התקדם לעבר המנהיג במבט נחוש שרמז, "תסלק מפה את הבחור לפני שאני אעשה את זה". המנהיג סימן ליועץ להמתין, קרא לאחד מהבחורים שהסתובבו בשטח ואמר לו: "זה ג'ו והוא בא לגור במאחז הזה. אנא, הכר לו את המקום ואת הבחורים ותמצא לו היכן לישון". המנהיג רמז לבחור ששמו היה יוחאי להתקרב ואז לחש באוזנו "אף מילה על התוכנית, ברור?" יוחאי הנהן בראשו ושני הבחורים התרחקו. או אז פנה אל היועץ ואמר לו "מה הענינים עוז יועצי המנהיג הצית לעצמו סיגריה וענה בניחותא: "אל"ף - אל תקרא לו הזקן תיקרא לו הרב. בי"ת - על המושג מושתל שמנסה להראות כמו כולם שמעת? גימ"ל - הסיגריות האלה נהדרות אני מציע לך לנסות גם". "מצחיק מאוד" אמר היועץ בפנים קודרות, "עכשיו תסביר את הדברים שלך בלשון ברורה יותר, כי אולי אתה" הוסיף בעוקצנות, "שיא התבונה האנושית, מבין למה צריך לפזר את המסיבה ולגרום שהזקן כמעט יעזוב אותנו בגלל סיבות שאף אחד פה לא מודע לרצינותן". המנהיג הביט בו בהשתאות ואמר, "מה קרה לך עוז, אפשר לחשוב.. אז פיזרתי את המסיבה באמצע, סו וואט?" היועץ השיב בהתנשאות: "אתה הרי יודע שיש לי כושר פסיכולוגי מסויים ובכן הצלחתי המנהיג פרץ בצחוק אדיר: "הו, עוז, אתה כל כך משעשע. "כושר פסיכולוגי", חה חה חה". פניו של היועץ הסמיקו מזעם ומהשפלה. "ואתה", צרח, "אתה לא רואה מילימטר קדימה. עסוק במשחקי ריגול דמיוניים, לא מבין איזה נזק ייגרם לנו אם הזקן יעזוב. החבר'ה פה פשוט יישברו. הוא ישכנע אותם שמזל רע רודף אותנו ושכדאי לותר על כל העסק. הבנת סוף סוף?" מפניו של המנהיג נמחקה בבת אחת העליצות שהיתה שרויה והוא סינן כלפי היועץ בקול מאיים: ***** המנהיג פגש בדרכו את ג'ו הנלהב שהפציר בו לתת לו להתקבל ל"אור האמת". הוא ענה לו בטוב לב מעושה, "בסדר, אם אתה כל כך רוצה - אז התקבלת". הוא השאיר את ג'ו הנרגש מאחוריו ופסע לאוהלו בזריזות. אם הבחור הזה באמת שב"כניק, אחרי חודשיים של מבחן שבהם עדיין לא יתגלה לו כלום הוא יישבר ופשוט ינטוש את המקום הזה לנצח. מה שברור הוא שאם הוא אכן מושתל שהגיע לכאן בגלל קבלת הפנים - יהיה צורך לדעת מי העביר לשב"כ את המידע שבין ***** בשעה שלוש לפנות בוקר יצא ג'ו כשבידו מחשב נייד אל מחוץ לאוהלו. הוא זינק בזריזות לתוך חושה קטנה בקצה המחנה. החושה נבנתה עוד בידי הרועים הערבים שהיו מביאים את צאנם לרעות במקום שבו נמצא כעת המאחז הם סולקו "ביד קשה ובזרוע נטויה" מיד כשהוקם המאחז. כעת הכיר ג'ו תודה לאותו רועה אלמוני, אין שום סיכוי שמישהו ירצה דווקה בשעה מאוחרת כזו להציץ פתאום אל תוך החושה המתפוררת. ג'ו, הלוא הוא "המושתל", פתח בזהירות את למזלו אף אחד מיושבי המאחז לא החליט להיות צדיק פתאום - והוא יכל לחזור למיטתו לישון עוד מספר שעות עד הבוקר.

חשוב מאוד! סיפור זה נכתב בהומור בלבד ללא כוונה להשמיץ חלילה את נוער הגבעות או את תושבי יהודה ושומרון ואינני מתכוון שנוער הגבעות הוא אכן כפי שכתבתי בסיפור זה. הקדמה לא ביום אחד התחילה המהפכה וגם לא בשנתים. שנים היא להטה מתחת לפני השטח במאחזים מבודדים, בבתי מדרש ממוזגים של ההתנחלויות הגדולות ובבתי מדרש מאולתרים בגבעות. המהפכה בערה גם בליבם של נערים זורקי אבנים משבילי הבטחון של ההתנחלויות ובערה בליבם של רבים מבוגרי סבסטיה. רעיון המהפכה הבשיל יותר ויותר עם כל אכיפת חוק במערב הפרוע של יהודה ושומרון. לאט לאט התגבשה קבוצה של נערי גבעות שגדלה מיום ליום וזממה להניף בגלוי פרק א המנהיג הרב והיועץ במאחז מבודד בשומרון ישבה מסביב למדורה קבוצה של נערי גבעות שזקנם זה עתה התחיל לצמוח. היו אלה מנהיגי קבוצת המורדים או כמו שקראו לעצמם "צבא הארץ הקדושה". הם עסקו אותה שעה בדיון על המשך דרכה של הקבוצה שמנתה כבר כמאתיים איש. כולם היו מרותקים לדבריו של מנהיגם, בחור בן שבע עשרה וחצי בשם דניאל, שכל הסיבה לבחירתו כמנהיג היתה הפנאטיות שלו והיותו כריזמטי וסוחף במידה מעוררת פליאה. באותם רגעים היה עסוק בהסברת עיקרי תוכניתו לחבריו: "אנחנו נפעל" פתח, "בדרך סבלנית אך נחושה. סבלנית גם אם הדרך להקמת מלכות ישראל תהיה ארוכה מאוד ונחושה, כנגד כול המפריעים לתוכניתנו. רחש של תדהמה עבר בשומעים. אחד מהם, בחור בשם יוחאי, אזר אומץ ושאל :"איך אתה מתכוון לעשות זאת?" המנהיג השיב לו: "את התוכנית המפורטת ואת שאר הנחות היסוד יסביר יועצי." היועץ היה בחור בן שבע עשרה פיקח ביותר בשם עוז. הוא היה פנאט כמו כולם, אבל ידע שאם אדם רוצה להשיג משהוא רציני אסור לו ללכת עם הראש בקיר. היה לו גם ידע כללי מעמיק מאד (יחסית לחבריו) וראש של סוחר, משפטן, פוליטיקאי ואסטרטג צבאי גם יחד. דניאל, שגם לו היה לא מעט שכל, הבין שאם יסתפק בעצות המתלהמות של חבריו , מה שיקרה הוא שבמקרה הטוב, המהפכה תכשל כשלון חרוץ, ובמקרה הרע, תוך זמן קצר הוא ימצא את עצמו מאחורי "ובכן", עוז המשיך להסביר את הנחות היסוד, "אנו" אמר,"נחדיר לצה"ל משתפי פעולה שישפיעו על החילים בתעמולה שקטה ובמעשים. לאחר מכן, כשתתחיל המהפכה, יעמוד לרשותנו חלק ניכר מצה"ל על ציודו. אנו זקוקים כמובן לכוח שיתחיל את המהפכה. הכוח, שימנה בערך מאתיים איש, ישתלט על מספר יעדים קלים לכיבוש כמו הכנסת ומשרד ראש המשלה. הממסד החילוני ינסה להפעיל את הצבא ויגלה להפתעתו שרוב הצבא עומד לצידנו. מהר מאוד נכניע את המשטרה רחש של התפעלות עבר בנוכחים. אחד מהם שאל: "מדוע לא ננסה להשפיע גם על המשטרה?"היועץ חייך וענה: "המשטרה בנויה מאוסף של שכירי חרב שהמניע היחיד שלהם הוא כסף, כסף ועוד פעם כסף! כל עוד אין לנו מספיק מהמצרך החיוני הזה לא נוכל להשפיע על המשטרה". היועץ המשיך "הנחת יסוד שתים: ברגע שנשתלט על המדינה ננהיג בה שלטון לפי התורה דהיינו מלוכני ולא דמוקרטי. הנחת יסוד שלוש: כול מי שיעמוד למכשול בדרכנו דינו מוות!" הדיון יכול היה להימשך עוד שעות רבות אילולא הכריז השומר, נער בן שבע עשרה עם רובה קרבין :"מחר יום הכביסה של הערבים פה ליד ואם אתם רוצים שיהיה לכם כוח להפוך להם את גיגיות הכביסה שלהם על האדמה, אז כדאי שתלכו לישון". החבר'ה הסכימו איתו והלכו לישון באוהלים ובחושות שהיו פזורים על פני המאחז. באוהל קטן אך מפואר במרכז המאחז, שהיה אוהלו של המנהיג, ישבו על מיטה של ממש (שהובאה במיוחד בשביל המנהיג) היועץ והמנהיג המנהיג פתח: "אני צריך בדחיפות דמות רוחנית שתלהיב את הנערים לקראת היום הגדול, יום המרד". "רב?" שאל עוז. "משהוא כזה" השיב המנהיג "אבל לא צריך שהוא יבין בעניני העולם. ההפך! הוא צריך להיות מן מקור לעוצמה רוחנית והוא לא יוכל להיות כזה אם הוא יהיה "בחבר'ה" אתה מבין? והוא כמובן צריך להיות ממש כהאניסט ומעלה". היועץ קפץ ממקומו. "אני יודע בדיוק את מי אתה צריך".אמר בהתרגשות. "למי אתה מתכוון" אמר המנהיג, נרגש גם הוא. היועץ לחש באוזנו של המנהיג את תוכניתו. המנהיג הביט עליו בפקפוק. "אתה בטוח שזה ילך?" שאל. "בעזרת השם" השיב היועץ "נראה לי שזה ילך". "טוב" אמר המנהיג "אני צריך לישון על זה לילה" .הרמז היה עבה מאוד והיועץ החוה קידה ויצא מהאהל ודממה מוחלטת השתררה במאחז הקטן.

תולדות עם ישראל - מהשיעבוד במצריים עד מלחמת לבנון השנייה. פרק א - סוד משפחתי. טוביה בן ה14 וחצי קם מעל מיטתו בזריזות שתה מעט מים,התלבש,והתיישב לייד החלון. הוא חיכה לבני דודו, עמרם, ויוסף,כדי לצאת יחד איתם לעבודה לפני סיבוב האכיפה של השוטרים המצריים בשעה שש. משפחתם של עמרם וטוביה היתה בין משפחות הבודדות ששמרה על ראש זקוף ולא נפלה להרגשת אין אונים ובעקבות כך - להכנעה ויאוש בעקבות השיעבוד. לא פעם חשבו הוא, עמרם ויוסף מה הסיבה לכך, מה נותן למשפחה את החוסן הנפשי הזה. אולם כל פעם שניסו השלושה לברר הם נענו בשתיקה רבת משמעות ובסירוב נחרץ לדבר על משהו שקשור לדברים משפחתיים שנמצאים מתחת לפני השטח. הוא התנער מהרהוריו כששמע רחש מהמירפסת הסמוכה לצידו האחורי של הבית, כנראה ההורים עברו לשם כדי שהוא לא יוכל לשמוע את שיחתם במקרה שהוא לא ישן, הוא התקרב בצעדי חתול אל המבואה האחורית והקשיב. "מה רצית להגיד לי דינה?" שאל אביו של טוביה,אברהם. "שמעתי שהיתה פשיטה מצרית על ביתו של אלימלך הזקן." קול של זכוכית מתנפצת נשמע מהמרפסת. "וואו" הרהר יוסף לעצמו "אם אבא שבר את קנקן הזכוכית היחיד שלנו כנראה הבשורה הזאת מאיימת במיוחד". "ומה מצאו שם? ומה קרה לאלימלך הזקן?" טוביה נרעש, אביו, אוהב האדם, ששינן להם אין ספור פעמים את המצווה העצומה של גמילות חסד - הוא מתעניין דבר ראשון ברכוש? הרי לא ייתכן שהוא מתכוון לתינוק - דוד אלימלך אלמן מזה חמש שנים ואשתו לא יכלה להוליד כבר זמן רב לפני פטירתה - היא נפטרה מבוגרת מאוד! "כלום, לאלימלך שלום". "למה נערכה הפשיטה?" "לא ידוע" "יכול להיות שמישהו הלשין?" "מי?רק המשפחה יודעת על..." "אל תאמרי את זה בקול, זה מסוכן!" ָָָָָ בעבודה היה טוביה מהורהר וספג אין ספור הצלפות מגלב."מה קרה לך היום?" התפלא יוסף בערב בעוד הוא עוזר לו לחבוש את פצעיו. "שמעתי הבוקר משהו מוזר..." "דוד אלימלך?" התפלא יוסף"מה יש להם לחפש אצלו? שמעת מי ערכו את החיפוש?" "הממ..." הרהר טוביה וחבש את הפצע האחרון. "אני חושב שבסוף השיחה הם הזכירו את ה"חיצים האדומים" או משהו כזה. "מה?!" "מה קרה?" החיצים האדומים זו יחידת העילית של המשטרה המצרית, הם ממונים על דיכוי המרידות החמורות ביותר ומופעלים אישית על ידי יועצי פרעה!" "מאיפה את היודע את זה?" "אתה יודע במה אבא שלי עוסק..." טוביה השתתתק מייד, אביו של יוסף עסק בחילוץ תינוקות אל איזורים נידחים במצריים כדי להצילם מהגורל האכזרי שהיו צפויים לו.סביר שידע הרבה במסגרת עבודתו... "טוב" קטע את השיחה עמרם " באו נסתלק מפה, מחר ננסה לגלות על מה שומרת המשפחה בקנאות שכזו". הם הסתלקו לעבר בתיהם, גופם מותש מעבודת הפרך ומוחם מלא שאלות. ***** בארמון בפאתי עיר המלוכה התכנסו מפקד יחידת "החץ האדום" לבוש במדי יצוג, מכנסיים קצרים מבד אדום חולצה אדומה קצרה מעליה שריון כסוף ודק וגלימה בצבע, כמה מפתיע - אדום - כרוכה על כתפיו, פגיון על חזהו וחרב ארוכה משתלשלת מנדן שמוצמד לחגורתו. חרטום צר פנים בשם בניר - יועצו האישי של המלך. ו - המלך בכבודו ובעצמו, בחדר נכחו גם שני שומרי ראש. פרעה פתח את הישיבה "ובכן?" שאל בקול תקיף את ראש יחידת "החץ האדם". "כלום" ענה איש הצבא, משפיל את ראשו. "אני רוצה להבין" התערב החרטום "אתם הגעתם ולא מצאתם כלום?" "אכן כך". "כלומר המודיע שלנו לא אמין?" שאל פרעה. "לא יודע" ענה החרטום" לדעתי כדאי לחכות עוד קצת ולבדוק את ההתפתחויות". "הצעתך מתקבלת" ענה פרעה וקם מהשולחן. מפקד יחידת "החץ האדום" חזר לבסיסו, ופרעה מיהר לארמון לדון בגילויים החדשים.

פרק ט - המשחק מתחיל על סיפון אח" "להב" עמדו שני אנשים ודבר בשקט מי שהיה מתקרב יכל היה לראות מחזה אבסורדי. חייל אחד בעל פני ילד חולמות נשען על המעקה ומדבר להט על "ארץ ישראל השלמה" "תנך" נביאים" וה"ציונות שפשטה את הרגל" ואת החייל השני עומד ומקשיב בהתעניינות כשהוא מחפש נואשות תשובות לקושיות שהנחית עליו הדתי המעצבן הזה... אין ספק, המורדים עשו שיעורי בית, בהחלט... ***** "יללא גבר, רוץ" עודד משה את חברו לסיירת "מגלן" "עוד מעט מגיעים" כשהגיעו לנ"ג 560 הביט בהם המפקד כלא מאמין "סחטיין, עוזיל'ה סוף כל סוף אתה לא מפגר אחרי כולם" עוז ברמן הזדקף במקומו מעודד ועוד הספיק ללחוש למשה "תודה אחי, רק בזכותך הצלחתי" לפני שהמפק"ץ דחק בהם להמשיך לנ"ג הבא. משההגיע לסיירת מגלן ישר מהמאחז, הטקטיקה שלו היתה להתחבר לחלשים יותר לעודד אותם ולהפוך אותם ללוחמים מעולים שיזכרו לו את חסדו וילכו אחריו באש ובמים... ***** עשר שנים עברו. בשיטות שונות ומשונות שכנעו 10,0000 המורדים עוד ועוד חילים להצטרף אליהם - ותכנית ההשתלטות על צה"ל התחילה לזוז בקצב מהיר עד ליום הגדול שבו הובאו לפני לפני דניאל מנהיג המרד הנתונים שהראו כי 160,000 חיילי צה"ל הצטרפו ל"לצבא הארץ הקדושה"... המהיג הורה בהתרגשות להעביר עוד חודשיים לכל חיילי צה"ל את פקודת המבצע "נשר אדום" מייד לאחר מכן ינועו הכוחות וישתלטו על אזורי מפתח בכל רחבי הארץ... ***** י' ראש הדסק הגרמני במוסד ישב מהורהר על כיסא מרופד ולפת בידו כוס קפה חם. תפקידו לא היה קל במיוחד, בניגוד לתדמית הסמפטית שיש ליחסי ישראל - גרמניה,המציאות - לדעתו של י' והצוות המצומצם שלו- שונה לגמרי. מתחת לפני השטח רוחשת השנאה העתיקה ליהודים ולכל מה שמזכיר אותם. ארגונים נאו נאציים ותנועות לאומניות שונות ובעיקר משונות לא מפסיקות לתכנן איך לחסל את המדינה היהודית ובעקבותיה - את היהודים כולם. בדיחה נדושה ספרה שבעבור י' מלחמת העולם עדיין לא נגמרה... היה בכך יותר משמץ של אמת, לי' היתה השערה מי עומד מאחורי הארגוני הנאו נאציים למיניהם. אולם את ההשערה הזאת מעולם לא הגה בקול... לפתע הוא שם לב לעלון מדעי שהיה בסמוך אליו הוא פתח אותו והחל לעיין, לפתע ראה כתבה שהקפיאה את דמו... "בתעשיה הצבאית של ארצות הברית" כך סופר שם " ציינו אתמול עשר שנים למותו הטראגי של פרופסור אליוט ברדנהרט. הפרופסור המנוח עסק בתחום השמדת כוחות גרעיניים של האויב ואף זכה לפרסים רבים על עבודתו זאת" הכתבה נגמרה וי' הניח מידו את כוס הקפה שכבר הספיק לשתות, מבועת. הוא נזכר בביקור מוזר שהיה לו לפני עשר וחצי שנים המבקר לא היה אחר מפרופסור אליוט ברדנהרט בכבודו ובעצמו... ***** ממשלת גרמניה התכנסה לישיבה מיוחדת שלא מן המניין. אילו היה למדינות המערב שמץ של מושג איזה עתיד מתכננת להם גרמניה בפעם השלישית הם היו מזכים אותה בכרטיס לרכבת אקספרס בכיוון אחד - ישר לגהינום "הייל הטלר" הצדיע קנלצר גרמניה יוזף באואר "הייל הטלר" הצדיעו מייד שאר כל שרי הממשלה "כבר שנים" פתח הקנלצר "שאנחנו נאלצים להחביא את רוחה האמיתית של גרמניה ולהסתוות כמו כל מדינה אחרת. עוד חודשיים הכל יישתנה...

פרק ח - אסיר מספר 129763 אותו יום שלישי אפרורי היה יום רגיל במחנה ההשמדה אושוויץ, הוא התחיל בשריקתו המאיימת של השומר האכזרי וולפנג שולץ, המשיך בשריקות המגלבים בדרך לעבודה, והיה אמור להגמר בחזרה לצריפים האפלים בסיומו של יום עבודה מפרך כשלושים - מאה איש לא נכנסים בשערים המאיימים שמהם יצאו בבוקר, ובמחשבה שנייה לא ייכנסו יותר דרך שום שער שהוא. אולם בעבור אסיר מספר 129763 היום הזה נגמר אחרת, אחרת לגמרי. 129763 פסע עם כולם לעבר ******** אסיר מספר 129763 היה בטוח שהוא עומד למות בייסורים. לפני מספר דקות הזריק לו מנגלה חומר ירוק בלתי מזוהה והורה לו לשבת במקומו למשך רבע שעה. להפתעתו, הרבע השעה עברה ללא שום ארוע חריג והוא אף הרגיש כאילו מרץ מוזר ננסך באבריו. מנגלה העיף בו מבט ולאחר מכן אמר פקודה מוזרה בגרמנית לחייל האוקראיני שבהה במתרחש בעיני עגל פעורות לרווחה.החייל הצדיע במועל יד , טען לתוך רובהו כדור מוזר כיוונו לעבר 129763 וירה... האסיר 129763 זינק אל החלון הקטן שהיה במרחק של חצי מטר מעליו, פרץ בבעיטה את המנעול החלוד, תפס במסגרת החלון זינק לעברו השני של הקיר ורץ החוצה, אל היער, אל החופש... מנגלה והחייל קמו מעם המיקרוסקופ בבהלה והביטו אל דמותו המתרחקת של 129763. החייל האוקראיני שלף את ה"שמייסר" שלו והתחיל לירות צרורות לעבר היער אולם חצי בקבוק הוודקה ששתה באותו בוקר מייד כשקם היה בעוכריו וכדוריו פגעו בשלג הרחק הרחק מהמטרה... ******* למחרת בבוקר יצאה מכונית המרצדס הלבנה ובה התרכובת שפיתח מנגלה לברלין. שם יילמדו אותה טובי המוחות של עיר הבירה וינפיקו אותה בכמות גדולה בראש ובראשונה למען הטלר עצמו ולאחר מכן למען כל בכירי הממשל ומפקדי הצבא הבכירים - שבניגוד להיטלר המוגן על ידי מאות אנשים- הם דווקא בהחלט צריכים אותה... ******** ריצ'רד ארני ישב במפציץ הB17 שלו כשהוא מאוכזב קשות. הוא נשלח להפציץ ריכוז של חיילים גרמנים 30 קילומטר מאושוויץ אולם לא מצא את המחנה הגרמני. איזה בושות, הוא יינחת והמכונאים יריעו בצהלה "מה העניינים בויס? היו לך דמעות בעיניים מרוב געגועים הבייתה אז לא מצאת את המטרה?" ומה שיהיה בערב בחדר האוכל... לא! הוא לא ייתן לזה לקרות! הוא יימצא מטרה בכל מחיר! אפילו אם ייצטרך לחזור לבסיס עם טיפות הדלק האחרונות שלו! ******* אדם אחד בלבד נותר מחוסן מפני סם הרדמה... ******* 70 שנה לאחר מכן במאחז אור האמת התחילו להכין את רשימות מתגייסים שישתלטו על צה"ל ויהפכו את מדינת ישראל על פיה... אשמח לתגובות

פרק ו - "ראש המשלה שווה =..." ג'ו בדק בזהירות את השטח לפני שנכנס לחושה הישנה ששימשה לו כבסיס. לאחר שווידא שהשטח נקי, התכופף ונכנס בזהירות דרך הפתח הרעוע. הוא הדליק את מחשבו האישי והחל לכתוב את השדר הדו יומי: "הודעתם לי אתמול שבעוד יומיים מסתיימת משימתי לדעתי זוהי חוסר אחריות לאומית פושעת. במאחז הזה זורקים אבנים עם אש בעיניים ומדברים על המדינה בשנאה פתולוגית. משהו גדול מתבשל פה. משהו שלפי דעתי - והלוואי שאתבדה - מדינת ישראל תשלם ***** אווה בראון אשתו של ה"מטורף המשופם" אדולף היטלר רצה ברחובות ברלין החרבה והמופצצת לאחר שהתאבד בעלה. לא היה לה מה לעשות עוד בבונקר המחניק מתחת לרייכסטנג הגרמני - והיא ברחה אחרי שהשאירה הוראה לספר שגם היא התאבדה. ברור היה לה, שאם ידעו צבאות בעלות הברית שאשתו של הצורר בחיים, יהרגו אותה "בלי בג"צ ובלי בצלם". היא ברחה לפונדק קטן בקצה העיר ברלין שבעליו היו נאצים נלהבים. לאחר מספר חודשים נולד לה בן. הלידה הייתה קשה והיא מתה במהלכה. לבנה הספיקה להשאיר צוואה לעשות כל שביכולתו להשמדת העם היהודי, שנוא נפשה. כשגדל מעט הבן, קיבל את הצוואה - ובליבו התפתחה שינאה אדירה ליהודים ולכל מה שקשור אליהם. עם השנים, החליט שיהיה לו סיכוי יותר טוב למלא אחר "יעודו", אם יגור במדינת ישראל הצעירה, מקום בו למגינת רוחו, החל העם היהודי להראות סימני תחיה מחודשת. הוא הגיע לארץ והתחתן עם תיירת גרמניה אנטישמית, שהזדהתה עם מטרותיו והסכימה להתחזות ליהודיה לצורך "האידיאל הנעלה". לבנו היחיד העביר את מורשתו - השמדת העם היהודי. וכך המשיך זרע הפתנים לגדול על אדמת מדינת ישראל. ***** בשעה אחת בלילה קם היועץ ממיטתו בשקט והלך לכיוון חדר העבודה של המנהיג, שם אמורה להתקיים פגישה עם הזקן בה יוסבר לו בפרוט מה היא תוכנית המרד. הוא לא שם לב לדמות עטופה בשחור העוקבת אחריו... ***** לאחר חצי שעה שבה הוסברה לזקן התוכנית המפורטת להשתלטות על המדינה, קמה מעם צידו החיצוני של החלון שבחדר העבודה של המנהיג, דמות עטופה בבגדים שחורים מכף רגל ועד ראש. נשימותיה של הדמות היו טרופות והיא פנתה לעבר החושה הישנה שבקצה המאחז. לג'ו היה עכשיו הרבה מה לספר... ***** הישיבה נמשך כרגיל. לפתע הציע המנהיג לארבעת האנשים הנוספים שהיו בחדר (היועץ ,הזקן ועוד שני נערים ) הצעה מקורית. "כולנו יודעים שעוד מעט יגיע ראש הממשלה לביקור באלון מורה. מה דעתכם שנתלה שם שלטים שעליהם יהיה כתוב "ראש הממשלה = היטלר!" רעיון מצוין לא?" ההצעה התקבלה ע"י הזקן בהלהבות. היועץ הרגיש שידיו רועדות. הוא יצא החוצה ופתח את התליון הצמוד לשרשרת שעל צוורו. מתוך התליון נשקפה אליו תמונת פניו המשופמות ואחוזות הטירוף של סבא רבה שלו. הוא הסתכל בתמונה ולחש "צוואתך תתמלא סבא, עד הסוף תתמלא, הייל היטלר"! לאחר שנרגע מלמל לעצמו בלעג, "היהודונים לא משערים עד כמה רחוק ראש הממשלה שלהם מלהיות היטלר... חה חה חה". הוא חזר לישיבה כשחיוך משוך על שפתיו הדקות ***** ג'ו כתב כאחוז טרוף על תוכנית המרד המדוקדקת ששמע במו אוזניו. את הכתיבה סיים בדרישה לשלוח למאחז כוח של סיירת מיוחדת בדחיפות, על מנת לעצור את כל יושביו ולהרוס את התוכנית המטורפת אחת ולתמיד. הוא הזיז את העכבר ואצבעותיו כמעט נגעו בכפתור ה"אנטר" לפתע הוצמד חפץ מתכתי אל ראשו... "לא כל כך מהר, בוגד"!

פרק ג-יחי רב המרד בבנין קטן אך מטופח בצפון ירושלים שכן מטה "המחלקה היהודית" של השב"כ. באותו יום קייצי נערכה בו ישיבה של כל מפעילי הסוכנים ביהודה ושומרון . הישיבה החודשית התנהלה ללא דיונים סוערים או דיווחים מיוחדים. כשהגיע תורו של מפעיל הסוכנים במאחזי השומרון לדבר, הוא ציין כרגיל שהוא צריך עוד תקציב והוסיף כבדרך אגב שבמאחז שנקרא "אור האמת" ניכרים לאחרונה סימנים של התרגשות מיוחדת כגון פחות יציאות מהמאחז ועלייה בכמות זריקות "אני מציע" סיים אחראי מאחזי שומרון "שנשלח לשם סוכן שידווח לנו מה בדיוק קורה שם". ראש "המחלקה היהודית" נגס בבורקס שלו בשיעמום ואישר לשלוח "לאור האמת" סוכן לחודש אחד בלבד... ***** מנוע "הסוברו" החבוטה של "אור האמת" השתעל קשות בשביל המשובש שהוביל למאחז המבודד. במושב האחורי ישב הזקן (מהפרק הקודם זוכרים?) ,עיניו בוהות בנוף ההררי ומוחו מלא תוכניות מה יעשה בתור "רב המרד". המנהיג ויועצו החליפו ביניהם חיוכי ניצחון והסבירו לזקן איזה חבר'ה הוא עומד לפגוש. עוד הם מדברים והרכב נכנס בשערי "אור האמת". נערי גבעות הקיפו את הרכב סקרנים למראה הזקן . המנהיג יצא מהמכונית ופתח בתנופה את הדלת האחורית ***** בקראוון קטן בפאתי ההתנחלות "אלון מורה" ניתן אותה שעה תדרוך אחרון לסוכן השב"כ יוסי פלד שעתיד היה להישלח למאחז "אור האמת" בעוד דקות ספורות. שליחתו נעשתה דחופה לאחר שדווח כי הזקן התמהוני יצא בשעות הבוקר עם נערי הגבעות שדיברו איתו אתמול לכיוון מאחז "אור האמת". המפעיל עב הגוף חזר בפניו על פרטי המשימה. רכב של השב"כ יוריד אותו במרחק של קילומטר מהמאחז משם יצעד רגלית לעבר "אור האמת" ויציג את עצמו בתור ג'ו מארצות ***** באוהל גדול שהוקם במיוחד בשביל הארוע נערכה אותה שעה קבלת הפנים לזקן, או כמו שכונה על ידי המנהיג "רב המרד". המנהיג והיועץ עקבו בסיפוק אחרי הנערים שניתן היה לראות את רוח הקרב בעיניהם בעת שהקשיבו לנאומו של הזקן. "רב המרד" דיבר בנאומו על חשיבות המעשה שלקראתו הם צועדים וקרא "לנערים הגיבורים" כדבריו ,להתאחד לקראת המרד הגדול. הוא סיים בברכה "לנצחון בני האור על בני החושך-נושאי תרבות המערב". הבחורים הריעו לו "המנהיג" לחש לו "מישהו רוצה לדבר איתך"... אשמח לתגובות

פרק ה - "הם עוד יביאו עלינו חורבן" במרכז המאחז היה חדר קטן עם חיבור לטלפון ואפשרות לשלוח פקס. הוא גם שימש כחדר עבודה של המנהיג שישב באותה שעת צהריים חמימה והשתעשע במשחק אסטרטגיה שהותקן במחשב. בדיוק לפני שהצטייד בעוד 15 טנקים, צלצל הטלפון. הוא הרים אותו בשעמום, בטוח שמדובר באיזו בקשה מהמנהל האזרחי להפסיק, או לפחות למתן, את כמות זריקות האבנים. אבל הפעם נכונה לו הפתעה. מעבר לקו שמע את קולה של אמו שואלת אותו, "מה העניינים"? הוא הכין את עצמו אוטומטית לקרב וענה בקרירות כלשהי: "בסדר גמור ברוך השם, למה התקשרת"? "כנראה אתה לא מעודכן" ענתה אמו, " אבל רבקה התארסה". "באמת?" לרגע שכח את כל חילוקי הדעות "עם מי, סטודנט שלומד אצל אבא?" "דווקא לא" ענתה אמו, "מישהו יותר דומה לך. בחור ישיבה מירושלים". "אי אפשר לזלזל בחשיבותו של אח גדול", הרהר המנהיג לעצמו בסיפוק. "דניאל, אתה עדיין על הקו"? שמע את קולה של אימו. "כן בוודאי, אז מתי מסיבת הארוסין"? "מחר בלילה, תגיע"? "אם רבקה רוצה..." אמר. "מה אתך?! בטח שהיא רוצה". "זאת הייתה רק בדיחה, אמא" הרגיע. "באיזו שעה?" "בשמונה. ותגיע בלבוש... אהמם... מכובד, טוב"? "בסדר השיחה התנתקה והמנהיג יצא החוצה לחפש את יועצו. הוא פגש אותו לומד גמרא מתחת לעץ הזית. המתין עד שסיים ואז שאל בנימוס: "עוז אני יכול לבקש ממך טובה". "לבקש תמיד אפשר" השיב היועץ. "ובכן מחר בערב האירוסין של אחותי".. "מזל טוב" אמר עוז ביבושת. "תודה, בכל אופן זה אומר שאני לוקח את המכונית מחר". "אין בעיות, אני לא צריך אותה עכשיו. אבל אם אתה כבר נוסע צריך לקנות כמה דברים", הזכיר היועץ. "בסדר גמור" אמר דניאל, "תגיד", החליף המנהיג נושא בפתאומיות, "מה עם הבחור החדש, מה שמו, ג'ו"? "בסדר יחסית", השיב עוז, "האמת שהוא מתבודד קצת וגם המחשב שהביא אתו מוסיף לרושם המוזר. אבל אין מה להתלונן, אחרי הכל הוא עושה את העבודות שלו ביעילות וגם האימייל שלו עוזר לנו לתקשר עם העולם, דבר שתמיד היה נקודת תורפה בשבילנו". דניאל מרט בזקנו הקטן, מהורהר. "ולא היו שום תקריות מיוחדות איתו"? "לא בדיוק" ענה עוז, "היתה איזו תקרית עם הזקן, ***** למחרת היום, בשעות הצהריים, לבש דניאל את חליפתו המהודרת של יועצו, עלה על המכונית של המאחז ויצא בחריקת צמיגים לרמת גן. לאחר נסיעה ארוכה, החנה את רכבו במרחק קצר מבית הכנסת (אחרי הכל, לא הגיוני שלסטודנט מבריק כמוהו תהיה מכונית מיושנת כל כך) והלך לכיוון המבנה הנאה. אותה שעה כבר התחילו האורחים להתאסף ומוזיקה נעימה התנגנה ברקע. ברגע שנכנס לבית הכנסת הופנו אליו כל המבטים. לחשושים כמו, "כן, ידעתי שהבן של יענקלה "זה בטח עדיף מאיזה בחור ממושקף ומגולח, בר מינן", חשב. פתאום שמע מימינו שיחה בין גבר קשיש בעל כיפה סרוגה לבין מי שנראה כאיש עסקים בשנות החמישים לחייו. "תאמין לי" אמר האיש, "אני לא יודע מאיפה נכנס לה הג'וק הזה להתחתן בגיל שבע עשרה ועוד עם בחור ישיבה! תקשיב, זה לא שאני מזלזל בהם או משהו כזה, אבל לבת של יעקב מגיע מישהו טוב יותר, נחשב יותר, שיוכל לפרנס אותה בכבוד. וחוץ מזה ראית את אח שלה? זה בחור רציני! בדרכו לעבר החתן פגש אנשים ששאלו אותו, "באיזו אוניברסיטה אתה לומד". בהתחלה נבוך מהשאלה הישירה, אולם מיד אילתר תשובה שהוציאה אותו מהתסבוכת. "תקשיב" היה עונה לשואל התורן, "האמת שהמקומות שבאתי אליהם כבר היו מלאים אבל אתה יודע...פרוטקציות, קשרים.. אם אני אספר פרטים זה פשוט עלול לגרום שאנשים ינסו ללחוץ להתקבל גם אם הם באו אחרי הזמן, אז מה לעשות..." וסיים בארשת פנים של "אתה בטח מבין למה אני מתכוון". התרגיל החתן כנראה ידע את העובדה שדניאל הוא נער גבעות. אחרת למה לאדם להתחיל לשיר באמצע אירוסיו, "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים", ועוד דוקא ליד אחי הכלה? הארוע הסתיים בשעה מאוחרת יחסית ודניאל הבין אפילו בלי לשאול, שמבחינת הוריו לא בא בחשבון שיסע למאחז ברכב בקושי ממוגן אבנים. גם מצידו לא היה הדבר נוח במיוחד ולכן לאחר התלבטות קצרה החליט להשאר בבית באותו לילה ולישון בחדר שאי פעם היה שלו. לאחר תפילת ערבית עלה ***** למחרת בבוקר נכנס דניאל למטבח לכוס קפה ופת שחרית. לאחר הארוחה הקלה התפתחה שיחה שבמהלכה פלטה אמו את המשפט "תראה את אבי (זה היה שמו של החתן המיועד), הוא לומד בישיבה והוא דתי ממש ולמרות זאת הוא לא עובר על החוק וזורק ביצים על שוטרים באיזה מאחז מפוקפק".. "וואי, למה אתם כאלה ראש קטן" אמר דניאל בעצבנות. אמו הגיבה כמובן באמרת שפר משלה - והדברים התגלגלו לכדי ויכוח חריף ומאשים, שבסופו קם דניאל הנעלב מן השולחן ויצא בהפגנתיות מהבית. כעבור רגע נשמע קול התנעת מכונית מהחצר... אביו של דניאל טמן לרגע את ראשו בכפות ידיו ולאחר מכן התרומם ואמר לאשתו בצער מעורב בזעם כבוש, "נערי הגבעות האלה עוד יביאו עלינו חורבן".

סיפור זה נכתב בהומור בלבד ללא כוונה להשמיץ חלילה את נוער הגבעות או את תושבי יהודה ושומרון פרק ב- מרד בשם האלוקים בית הכנסת של ההתנחלות "אלון מורה" היה כמעט ריק באותה שעת צהריים מנומנמת של יום קיץ טיפוסי. חוץ מחבורה קטנה של נערים שעסקו בלימוד כתבי רבי נחמן מברסלב בקולי קולות וזקן עם רצח בעיניים שעיין אותה שעה בספר הזהר ולידו ערמה של ספרי הרב כהנא, לא שהה שם איש. לפתע נפתחה דלת בית הכנסת ושני ספק נערים, ספק בחורים נכנסו פנימה ופנו הישר למקומו של הזקן התמהוני. אכן היו אלה מנהיג המורדים ויועצו. היועץ פנה אל הזקן ושאל אותו בשקט "מתי נוכל לדבר עם הרב בארבע עיניים?" הזקן (שאם קראו לו, כשקראו לו, היו קוראים לו מקסימום "כבודו") נפנה בפתאומיות לראות מי כל כך מכבד אותו. הוא ראה את הנערים והחליט בשיקול מהיר של המצב להמשיך להראות אדיש. "אני מבין" אמר ליועץ "שרק אתה רוצה לדבר איתי". "לא מה פתאום"! אמר היועץ, " גם החבר שלי רוצה לדבר איתך". "אבל אמרת" ,השיב לו הזקן "שאתה רוצה לדבר איתי בארבע עיניים". היועץ ציחקק בנימוס. "אמרו לי שכבודו הוא אדם שנון " החניף, "ובכן מתי נוכל להיפגש עם הרב?" שאל. הזקן השיב "בעוד חצי שעה על הספסלים פה בחוץ". המנהיג והיועץ הודו לו ויצאו אל מחוץ לבית הכנסת. הזקן עקב אחריהם במבטו עד שיצאו ואז הניח את הספר שהיה בידו ושקע בזכרונות. הוא נולד ברובע היהודי בעיר העתיקה שמונה שנים בדיוק לפני שפינו הבריטים את ירושלים. הוא נולד עם עודף מרץ ופראות שחרגו בהרבה ממה שמכונה היום "היפראקטיבי". יתכן שאם היו ברובע היהודי של אז פסיכולוגים, אפשר היה לטפל בבעיה, אולם ככל הנראה היה ברובע היהודי של שנות תש"ז -תש"ח יותר צורך בלוחמים מאשר בפסיכולוגים ובעייתו של הילד נותרה ללא מענה. מאז גיל חמש הוא בילה את זמנו בהשלכת אבנים אל בתי ערביי ירושלים שכבר חצי שנה לפני מלחמת ששת הימים מתפרקת הכת עקב מות מנהיגה בתאונת דרכים. פנחס עובר משבר רוחני חמור ושוקל לנסוע למזרח הרחוק ולהפוך לנזיר במנזר מבודד כלשהוא אלא שאז, פורצת מלחמת ששת הימים ופנחס שומע על חבורת אנשים שמתכוונת לעלות למקום שנקרא "סבסטיה" והממשלה מתנגדת להם בכל תוקף. הוא מתלהב מהרעיון והופך לנוכח קבוע בכל העליות לאותה תחנת רכבת שנקראת "סבסטיה". כשמציעים לראשי המתנחלים (שאז עדיין לא נקראו בשם זה) הזקן התנער מזכרונותיו והביט בשעונו. עוד חמש דקות הוא יצא לדבר עם הבחורים שמחכים לו בחוץ. הם נראים כמו שני נערי גבעות טיפוסיים. אולי יציעו לו תפקיד רב חשיבות במערך הארגוני של "נוער למען ארץ ישראל"- ארגון הגג של נערי הגבעות. ואולי יתנו לו תפקיד הסברתי חשוב... הוא הביט בשעונו הישן , קם ממקומו בכבדות ודידה על מקלו החוצה. בחוץ ישבו המנהיג ויועצו ושוחחו ביניהם. "הזקן הזה נראה לי הזוי לגמרי" אמר המנהיג. "נו" אמר היועץ , "זה בדיוק התפקיד שלו" . עוד הם מדברים, נשקפה דמותו של הזקן בפתח בית הכנסת. "עכשיו" אמר היועץ בלחש. "תיתן לי לדבר ותנסה להראות כאילו אתה מכבד אותו". המנהיג הנהן בראשו וניסה להגיד משהו אולם הזקן כבר היה קרוב אליהם. "שלום הרב" אמר היועץ . "בא תשב כבוד הרב". הזקן הפנה אליהם את עיני הפלדה הכחולות שלו "אני מאוד מקווה שלא באתם סתם לבטל את זמני. אני אדם עסוק מאוד כידוע לכם בודאי". היועץ התאפק שלא לגחך. "כן ודאי כבוד הרב! אני בטוח שאחרי שתשמע את מה שברצוננו לומר לא תתחרט על שנתת לנו מזמנך היקר. ובכן ניגש לענין". היועץ סיפר לרב הזקן את קורתיה של קבוצת המורדים. מאז שדניאל המנהיג פיתח את הרעיון אחרי "שעות רבות של חשיבה מעמיקה" ועד להצטרפות היועץ. הוא סיים את סיפורו בתארו את הנחות היסוד של המורדים. הזקן פלט קריאת תדהמה ואמר "אתם ממש גיבורים! במה אוכל לעזור לכם?" היועץ חייך לפני שהטיל את הפצצה "אנחנו רוצים אדם בעל עוצמה רוחנית שיהיה לנו לרב... לאחר מחשבה מעמיקה החלטנו שאתה מתאים לתפקיד! האם תסכים להיות לנו לרב?" הזקן שכח שהחליט להראות אדיש וכמעט צעק "בודאי שאני מסכים מתי אוכל לבוא למאחז שלכם?" "כבר מחר. ודרך אגב", שאל היועץ, "איזה שם אתה מציע למרד?" פני הזקן להטו והוא אמר את השם "מרד בשם האלוקים!"