טיפה ועוד טיפה,
שחורות,
קפאו במסך עשן וערפל,
מסתירות מילים שפעמו באהבה
עד היעלמותן מעין כל.
בחושך המילים בכו
ואיש לא היה כדי לראות.
נארזו הן
כקופסת מתנה והתקשטו בסרט,
לפצות על הבדידות.
אחת לאחת הן רצו לגעת
כפי ההרגל.
אך המילים נשלחו לחבר
שפעם היה, והיום--
כבר לא,
ובמקומו חיכתה האדישות
שנגעה בהן
ולא יכלו לה.
תגובהתגובות