אש בוערת
חזרה בהשתקפות מעיני כל
כמו היו עדים ליופיה.
היא הובילה אותם בחליל
להיות לה לעצי בעירה
ונשרפו כולם
על מוקד ליבה.
בצבעיי אשליות
והסוואה
לקחה איתה גם
כל רמץ תקווה
שנשאר אחרי המוות
ושרפה בו את ייאושה.
לא נשאר איש
חי, מלבדי.
כי האש
מנשימות פי היא,
ולא תוכל מבלי
הפחד אשר לא נגמר,
שלי.
תגובהתגובות