ראיתיך מפנה עורף,
והלילה בדומיתו מצית כוכביו.
מזמן לזמן גם ללילה,
מותר להחלש.
מעת לעת גם הוא חייב.
חגורת מסע על מותניך
והדרך קוראת למקום,
מזמן לזמן גם לשביל,
מותר לדהות.
באים קץ הוא יתום.
רישרוש עזיבת קולך,
צעדיך נבלעים בזיכרונות,
מזמן לזמן גם לך,
מותר לשוב ולטעות.
מעת לעת מתחלפות העונות.
תגובות
קצר אך יפה מאוד!
ד.א- מה זה דומיתו?
זה כ"כ מעולה :)