כשרגליה כבדות כעופרת
בכל צעד מכאיבה לעצמה.
יושבת תחת צלו של החושך
וכותבת מילים,
בדממה.
היא איבדה את הכוח לומר,
היא כבר לא תנסה לדבר.
לא, היא לא תחלוק אותו,
את הכאב
עם מישהו אחר.
נשאר לה מפלט אחרון
להקיא משפטים שצרבו.
להביט בנייר שלפתע,
מילים עליו התהוו.
היא תהפוך את פניני הדמעות
לפרפרים לבנים מרחפים
ונדמה לה,
שבכל רפרוף עליז
הם בעצם צורחים.
תגובות
זה ממש ממש מדהים. אני מופעמת.
כדאי לצמצם רווחים בין השורות [שיפט+אנטר].
אבל סתם כך יפה ממש ממש ממש!!!!!
נהנתי כ"כ!
זה כ"כ מדהים ואמיתי ונוגע ונותן טעם של עוד!
ממש נכנסתי לזה..
זה פשוט אדיר! אתה חייבת להלחין את זה!
מיוחד.......
אין לי מילים, אין!!!!!!!