דוקרת.
בחוטים צבעוניים,
שמכסים את הפצעים.
והחולם,
שיכור מהגוונים
מרחף בבועה,
דמיונית.
מתמכר לקלילות,
שבבריחה.
וכשיתעורר,
הלוּם אדים של פחד
יזעק אֶל עצמו,
עָל עצמו.
ינסה להחלץ,
מהבועה, ששינתה פניה.
מניצוץ שהפך לאפל.
מחוטים שחנקו,
וֶנָדַם.
תגובות
כתוב בצורה ממש יפה.
אבל עם כל הפסיחות פה, היה לענ"ד, איזשהו פספוס.
" וכשיתעורר,
הלוּם אדים של פחד
יזעק אֶל עצמו,
עָל עצמו. "
זה נותן תחושה של ריחוק. מה גם שכל השיר ככה, עד שזה גורם כבר להרגיש לא שייך לשיר. פסיחה היא דבר שלא משתמשים בו כל שניה.
נכון שלכל פסיחה פה יש משמעות, אבל באיזשהו שלב זה כבר מתפספס.
חוץ מזה- זה שיר מהמם באמת באמת.
[נכון שנתתי ביקורת של הרבה שורות ומחמאה קטנה, אבל זה באמת מדהים, התחברתי לכל מילה. תודה רבה שזיכית אותנו לקרוא אותו גם!! :)]
התחברתי ונהנתי!