סוד הקסם.

בעזרתו.

קרוב לוודאי שלא שכחתם את הדבר, הרי רק שנה חלפה מאז. שנה אחת תמימה,

אך הסבל, הצער והעוגמה חדורים בנו כ-2000 שנה.

כולנו היינו שם, רתומים כסוס לעגלה. אי-אפשר להגיד שלא! ניסינו, התאמצנו, נתנו את ככול שביכולתנו.

יצאנו בפנים אל פנים לראות את העם היושב בבתים, הקמנו מאהלים של הדברות הרוחות וחיזוק הכוחות, העמדנו דוכני הסברה בכול פינה ובנוסף צעדנו לעבר כפר מימון וכיסופים. פנינו אליהם דיברנו עימם, כן אם האלו במדים. באנו ונתנו להם את כול מה שביכולתנו והציע. והכול בחיבה, באהבה וברכות.

הראנו לעם ולכולם שאנו לא נמצאים רק בבועה שלנו, יש לנו שאיפה ויש לנו מטרה והלא היא קרוב לבבות!

אך נוכחנו לדעת שהדרכים לא הביאו את התוצאות הרצוניות.

ואנו המשכנו בחיינו, קצת יותר והרבה הרבה פחות.

אם אותה תקווה הפועמת בלבבות.

ובעוד לא מלאה שנה לאותם ימיים מלאי צער ודמעה, נחתה עלינו לא אחרת ממלחמה.

כמו במלחמה שהכול מתמוטט, גם רווחת התושבים ככל אינו שקט.

בתוך רגעי התסכול והחרדה, נרתמו ארגוני החסד השונים להביא מעט נחמה.

משאיות מלאות במזון וציוד למחייה, עושות דרכם לאנשים שמבלים את חופשתם בתנאים קשים.

קבוצות של אנשים ונוער אשר יצאו לעודד ולחזק את רוחם ולספק אוזן קשבת לתושבים. 

גם לחיילים שפעולתם כלל לא פשוטה (בנוסף לחברים ולבני המשפחה שהם מאבדים) כולם נושאים תפילה לשלומם ומייחלים לשובם במהרה.  

וכן אותם שבעל כורחם נטשו את החזית ודרים במקומות ארעי שונים, יש מי שדואג להנעים את זמנם כדי להרגיעם מהמתחים.  

עם שלם פתח את המחסומים, אין הוא מגיע מאותו אורך חיים. וייצר לו שרשרת חברתית שלא תלויה בדבר.

ואם אנו עושים עצירה קטנה להביט בנעשה ולעשות רגע חושבים, נגלה שנעשה פה לא רק חסד עם הבריות, אלא נוצר קרוב לבבות.

אותו ששאפנו לו רבות, ולא ע"י צעדה או דוכנים. אלא ע"י נגיעה בנפש האדם והשתתפות במצבו של הזולת ברגעיו הקשים.

כי בכדי ליצור חיבור בן שתי קצוות צריך להראות אכפתיות של אחים.

וכך נזכה בעז"ה לאהבת חינם ולאחדות העם בקרוב ממש.

ולבנין הבית, בית המקדש.