באותם הרחובות,
ספוגי הדם וההיסטוריה
יתגלגל צחוק ילדים,
בדרכם אל הגינה.
ואותם האנשים,
שרגילים אל הסירנות
יתענגו על הדממה,
כמו על מנגינה.
ואותך הרי כבשנו,
בנשיכת שפתיים.
קוראים על העבר,
ורוצים עתיד.
ואותך הרי ראינו
נשרף בלהבות.
ולא באש מזבח,
אש תמיד.
ובריכה זכה כבדולח,
מתנוצצת שם למעלה.
עשויה מדמעותינו
שעלו עם התפילות,
ועיננו משתקפות בה,
בתחינה דוממת
שתבנה את בית דבירך,
ונזכה עוד לעלות.
תגובות
גם בתוך הבית השני יש אי סדר -כרונולגי. הבית אמנם מתנגן יפה כפי שהוא, אבל בכל זאת נראה לי שכדאי לשמור על הסדר. וזה לא רק, או בעצם בעיקר לא בגלל עניין הסדר הכרונולוגי, אלא שוב-בניית התקווה באופן הדרגתי. שריפת הבית הייתה אירוע איום עבורנו, שבעתיו אנו בוכים עד היום, ואילו החזרה לירושלים בששת הימים הייתה אחד האירועים המרגשים ביותר, ולפי תפיסתינו-חלק משמעותי בתהליך הגאולה שבע"ה יושלם בקרוב.
הבית השלישי מדהים ממש, רק בשורה האחרונה מישום מה, ושוב-זו דעתי הענייה בלבד, המילה 'גם' בשורה האחרונה קצת מורידה ממנו.
אבל שיר יפה יפה יפה.
אני ישתדל לתקן, את הבית הראשון אני מעדיפה להשאיר ככה,
אבל את הבית השני אני בהחלט ינסה, אבל יקח לי זמן.